אשכול זה מיועד לרכז את ביקורת הספרים שלכם הגולשים.

אתם יותר ממוזמנים לכתוב ביקורות ולפרסם אותם באשכול זה.

• כיצד לכתוב ביקורת?
  
  
  • כתבו את שם הספר (בכותרת ובגוף ההודעה)
  • כתבו את שם הסופר (בכותרת ובגוף ההודעה)
  • כמה מילים על הספר (בגוף ההודעה)
  • דעתכם האישית (בגוף ההודעה)
  • ניתן ואף רצוי להביא את תמונה קטנה של הספר [ועדיף עוד יותר להעלותה לפרש].
  
  
• דגשים חשובים:
  
  
  • את ההודעה יש לשרשר ע"פ נושא הספר להודעת הנושא המתאימה (מתח/סיפורת/אימה וכו').
  • יש לציין בכותרת ההודעה את שם הספר והמחבר/ת.
  • יש לתייג בתגית הספויילר בעת הצורך כדי להימנע מלחשוף פרטים שיהרסו למי שעדיין לא קרא את הספר.
  
  
• ניתן כמובן לכתוב ביקורות חיוביות ושליליות כאחד .
  
  
• בספויילר נמצאות כל הביקורות שפורסמו בפורום אי פעם. אתם יכולים כמובן לכתוב באשכול זה ביקורות נוספות גם על ספרים שכבר יש עליהם ביקורת.

זהירות - ספויילר!

• ספרי מתח
  
  
  • "צופן דה וינצ'י" / דן בראון - נכתב ע"י רומק
  • "נקודת ההונאה" / דן בראון - נכתב ע"י dor_danino
  • "הסמל האבוד" / דן בראון - נכתב ע"י marin
  • "לב לבן כל כך" / חוויאר מריאס - נכתב ע"י אבי האומה
  • "טרף" / מייקל קרייטון - נכתב ע"י Au79
  • "שחייה בעירום" / קרל היאסן - נכתב ע"י Noa_A
  • "הסיפור השלושה-עשר" / דיאן סטרפילד - נכתב ע"י Noa_A
  • "בלי לומר שלום" / לינווד ברקלי - נכתב ע"י תותית
  • "אל תגלה" / הרלן קובן - נכתב ע"י אבי האומה
  • "אל תגלה" / הרלן קובן - נכתב ע"י תותית
  • "הנעלמים" / הרלן קובן - נכתב ע"י marin + תוספת מאת hanan21
  • "צופן הפרעונים" / וויל אדמס - נכתב ע"י marin
  • "אנשי הקש" / מייקל מרשל - נכתב ע"י marin + תוספת מאת sheep
  • "שרלוק הולמס" / ארתור קנון דויל - נכתב ע"י marin
  • "נערה עם קעקוע דרקון" / סטיג לרסון - נכתב ע"י sheep
  • "ילד 44" / טום רוב סמית - נכתב ע"י אוריקורי + תוספת מאת sheep
  • "בית רוחות" / כריסטופר ג' מור - נכתב ע"י sheep
  • "פשוט עד מוות" / פיטר ג'יימס - נכתב ע"י sheep
  • "המתים נראים טוב" / פיטר ג'יימס - נכתב ע"י sheep
  • "אוצר הטמפלרים" / סטיב ברי - נכתב ע"י Tallyco
  
  
• סיפורת
  
  
  • "עץ המשי" / ג'אנג שיאנליאנג - נכתב ע"י simen
  • "עוד יום אחד" / מיץ' אלבום - נכתב ע"י hellllllo
  • "הכלב היהודי" / אשר קרביץ - נכתב ע"י מיטל=) + תוספת מאת תותית וסמבוסק
  • "שמשון" / זאב ז'בוטינסקי - נכתב ע"י הקרדינל
  • "גבעת ווטרשיפ" / ריצארד אדמס - נכתב ע"י yishain11
  • "ארץ פלאות קשוחה" / הארוקי מוריקאמי - נכתב ע"י מריאל
  • "ארץ פלאות קשוחה" / הארוקי מוריקאמי - נכתב ע"י marin
  • "כעפעפי השחר" / חיים סבתו - נכתב ע"י סמבוסק + תוספת מאת רעיה 17
  • "בית מטבחיים 5" / קורט וונגוט - נכתב ע"י נור
  • "זן ואומנות אחזקת האופנוע / רוברט מ. פירסינג - נכתב ע"י marin
  • "האיש שחשב שאשתו היא כובע" / אוליבר סאקס - נכתב ע"י eshely77
  • "אנה קרנינה" / לב טולסטוי - נכתב ע"י eshely77
  • "אלגנטיות של קיפוד" / מוריאל בורברי - נכתב ע"י marin
  
  
• ספרי אימה
  
  
  • "חניבעל" / תומאס האריס - נכתב ע"י הקרדינל
  
  
• דרמה
  
  
  • "שומרת אחותי" / ג'ודי פיקו - נכתב ע"י תותית
  • "לא בלי ביתי" / בטי מחמודי - נכתב ע"י tinki14
  
  
• רומנים
  
  
  • "כמעיין המתבגר" / איאן ראנד - נכתב ע"י Noa_A
  • "עד שאמצא אותך" / ג'ון אירווינג - נכתב ע"י Noa_A
  • "סוכריות מהשמיים" / גיל חובב - נכתב ע"י Noa_A
  • "הסיפור השלושה עשר" / דיאן סטרפילד - נכתב ע"י Noa_A
  • "האפיפיורית יוהנה" / וולפולק קרוס דונה - נכתב ע"י hagar_krispin
  • "הכלה השודדת" / מרגרט אטווד - נכתב ע"י Noa_A
  • "לטענת גרייס" / מרגרט אטווד - נכתב ע"י Noa_A
  • "המתנקש העיוור" / מרגרט אטווד - נכתב ע"י Noa_A
  • "סימטה בקהיר" / נגיב מחפוז - נכתב ע"י אבי האומה ( Midaq Alley ???? ????? )
  • "צלה של הרוח" / קרלוס רואיס סאפון - נכתב ע"י NVJ
  • "ברבורי פרא" / רונג ג'אנג - נכתב ע"י Deep Purple
  • "רמטכ"ל" / רם אורן - נכתב ע"י רומק
  • "צל של ספק" / רם אורן - נכתב ע"י רומק
  • "תולדות האהבה" / ניקול קראוס - נכתב ע"י helllllo
  • "בתו של שומר הזיכרון" / קים אדוארדס - נכתב ע"י תותית
  • "רודף העפיפונים" / חאלד חוסייני - נכתב ע"י oshritallica
  • "אלף שמשות זוהרות" / חאלד חוסייני - נכתב ע"י אוריקורי
  • "בוקר של שוטים" / יצחק בן נר - נכתב ע"י תותית
  • "הנשים הטובות של סין" / שינראן - נכתב ע"י chatulim
  • "אשתו של הנוסע בזמן" / אודרי ניפנגר - נכתב ע"י תותית
  • "נוטות החסד" / ג'ונתן ליטל - נכתב ע"י ingsoc
  • "האלים משתוללים" / מארי פיליפס - נכתב ע"י תותית + תוספת מאת ingsoc
  • "פול מון" / גלית אלדר - נכתב ע"י תותית
  • "אדם נכנס לחדר" / ניקול קראוס - נכתב ע"י פאקטשלי
  • "קופסא שחורה" / עמוס עוז - נכתב ע"י ronit2003
  • "קצר רואי" / דוד בר-אור - נכתב ע"י ronit2003
  • "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל" / סוזאנה קלארק - נכתב ע"י marin
  • "זאבים בשלג" / אורלי קראוס וינר - נכתב ע"י Tallyco
  • "כשניטשה בכה" - מאת ארווין יאלום - נכתב ע"י marin
  • "שלושה דברים לאי בודד" / יואב אבני - נכתב ע"י marin
  
  
• ספרי מדע בדיוני
  
  
  • "שר הטבעות" / ג.ר.ר. טולקין - נכתב ע"י Judokan
  • "ילדי הורין" / ג.ר.ר. טולקין - נכתב ע"י simen
  • "בז וניאלה" / מרגרט אטווד - נכתב ע"י Noa_A
  • "חולית" / פרנק הרברט - נכתב ע"י yishain11
  • "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" / דאגלס אדמס - נכתב ע"י yishain11
  • "עולם הסוף" / אופיר טושה גפלה - נכתב ע"י תותית
  • "דמדומים" / סטפני מאייר - נכתב ע"י hanan21
  
  
• ספרי מדע ודת
  
  
  • "רובים, חיידקים ופלדה" / ג'ארד דיימונד - נכתב ע"י Tallyco
  • "האבולוציה האיטית של דארווין" / דייוויד קוומן - נכתב ע"י Au79
  • "הסודות שמאחורי צופן דה וינצ'י" / דן בורסטין - נכתב ע"י אבי האומה
  • "האלכימאי" / פאולו קואלו - נכתב ע"י mermaid
  • "האלכימאי" / פאולו קואלו - נכתב ע"יhanan21
  • "מהאמבה עד איינשטיין" / אהרן קנטורוביץ - נכתב ע"י simen
  • "אמני הזיכרון" / ג'פרי מור - נכתב ע"י תותית
  • "אפלטון ואתון נכנסים לבר" / תומס קטרקט ודניאל קליין - נכתב ע"י מריאל
  • "היידגר והיפופוטם מגיעים לשערי גן עדן" / תומס קטרקט ודניאל קליין - נכתב ע"י marin
  • "סודות ההצפנה" / סיימון סינג - נכתב ע"י marin + תוספת מאת מריאל
  • "ראש אחר" / דניאל ה' פינק - נכתב ע"י marin
  
  
• פרוזה
  
  
  • "יצירה קורעת לב של גאוניות מרעישה" / דייב אגרס - נכתב ע"י NVJ
  • "הקמע של ד"ר מדלן" / עזרא יחזקאל שקד - נכתב ע"י רומק
  • "חיי פאי" / יאן מרטל - נכתב ע"י marin
  
  
• ספרי נוער
  
  
  • "הארי פוטר" / ג. ק. רולינג - נכתב ע"י tinki14
  
  
• קטגוריה כללית
  
  
  • "הגווארדיה השחורה" / ד"ר ירון זליכה - נכתב ע"י Tallyco
  • "אשת חיל" / ליהיא לפיד - נכתב ע"י chatulim
  • "הבית הירוק" / מריו ורגאס יוסה - נכתב ע"י אבי האומה
  • "עלייתה ונפילתה של היאמי מאמי" / פולי וויליאמס - נכתב ע"י Noa_A
  • "כל בית צריך מרפסת" / רינה פרנק מיטרני - נכתב ע"י אבי האומה
  • "תעתועים" / ריצ'ארד באך - נכתב ע"י אבי האומה
  • "המרד השפוף" / גדי טאוב - נכתב ע"י yishain11
  • "שירי הדוב המאוהב" / אליה פושקין - נכתב ע"י מריאל
  • "הקוסם מארץ עוץ (מוער)" / ליימן (פרנק) באום - נכתב ע"י marin
  • "קורי עכביש" / עמוס הראל ואבי יששכרוף - נכתב ע"י Tallyco
  • "צבע החיים" / חגית הלפרין - נכתב ע"י ingsoc
  • "אתה בטח מתלוצץ מיסטר פיינמן" / ריצ'רד פיינמן - נכתב ע"י Au79
  • "היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים" / ארנסט גומבריך - נכתב ע"י marin
  • "האי הירוק המקרר ואני" / טוני הוקס - נכתב ע"י Tallyco
  • "חיילי רפאים" / המפטון סיידס - נכתב ע"י sheep
  • "המוסד" / מיכאל בר-זהר, ניסים משעל - נכתב ע"י sheep
  • "126 תווים" / גור תירוש - נכתב ע"י Lihi92

אשכולות ביקורות הספרים הקודמים: 1,2
תהילת עולם ותודותיי לsheep, ולShoobyD על העזרה (בעיקר הנפשית) בהכנת אשכול זה.

ספרי מתח

במקור מאנגלית: Not Dead Enough by Peter James - 2007
בישראל: 2010.

אשה נמצאה מתה במיטתה כשמסכת גז לפניה. קינקי, היא אהבה את זה ככה או שהיא נאנסה ונרצחה?
נדמה שבעלה עשה את זה, אבל מדוע הוא טוען נחרצות שלא היה באזור? האם היה ביניהם קטע קינקי? איך מפצחים את הפרשה?

ספר שווה.

זה השלישי בסדרת ספרים על רב-פקד רוי גרייס (Detective Superintendent Roy Grace), יש עוד כמה בסדרה:

1. Dead Simple (2005) - פשוט עד מוות ב-2007
2. Looking Good Dead (2006) - המתים נראים טוב ב-2009
3. Not Dead Enough (2007) - לא לגמרי מת ב-2010
4. Dead Man's Footsteps (2008)
5. Dead Tomorrow (2009)
6. Dead Like You (2010)
7. Dead Man's Grip (2011)

על השניים הראשונים כתבתי באשכול הבא: פשוט עד מוות ו-המתים נראים טוב

אני נותן לספר 5 שיפ, בסולם ה-5 שיפ.

יהיה משהו, כי יש משהו

מכיוון שבאשכול הקודם נכתב רק על ספר אחד של הרלן קובן כאן אכתוב עוד כמה:
הרלן קובן - התמימים

למרות שהסגנון של קובן חוזר בכל ספריו וזה קצת מרתיע את הקורא ואף מעצבן הספר 'התמימים'
לפי דעתי קצת שונה מהשאר. הספר מתחיל בסצנה של מוות וממשיכה בסוג של שיקום שזה דבר יפה מאוד.
הספר כמו כל ספריו האחרים של קובן הוא מתח לכל אורכו ונותן לקורא 'דרישה' לא לעזוב אותו באמצע
אלא לסיים אותו.




ציון: 4 מתוך 5

אחרי הנעלמים, 'אל תגלה' הוא הספר של קובן שהכי התחברתי אליו.
גם הוא כמו התמימים מתחיל במוות מסתורי אך בניגוד ל'תמימים' הוא אישי יותר.
גם פה כמובן הסגנון חוזר על עצמו אך יש שינוי קל בקשר ל:
החבר הטוב ביותר של הגיבור שילך איתו עד המוות




ציון: 3 מתוך 5

כתובת מסתורית מתגלה מתחת לשכבות הצבע, בציור המתאר משחק שח מט בין שני אבירים.
כשהעלילה מתקדמת, מתגלה כי לא רק אחד האבירים נהרג, אלא גם דמויות הקשורות לציור מתחילות להירצח..

הסיום במקום בקרשנדו מסיים בקול ענות חלושה.
במדד שלי -
- סמיילי בודד.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/pages/ThumbnailImage.aspx?ImagePath=10032457/10032457b.jpg&amp%3BImageType=None]

שובו של שרלוק הולמס - ארתור קונן דויל (חלק ב') משלים את סאגת סיפורי שרלוק הולמס (לביקורת על החצי הראשון).

קובץ הסיפורים השני נכתב למעשה בעקבות לחץ הקהל שדרש מהסופר להמשיך לכתוב אותם.

לטעמי האישי יש שינוי מורגש בכתיבה שמתאפיין בחוסר חיבה של הסופר כלפי הולמס.
ולמרות זאת - הסיפורים כתובים ביד אומן והם עדיין מרתקים ושובים.

למי שמכיר את קורות הבלש המהולל, אין הרבה מה להוסיף שכן מדובר על הסיפורים המקוריים בהוצאה מחודשת,
אך למי שלא מכיר, מדבור בתיאור עלילותיהם של שרלוק הולמס הבלש, וחברו הטוב ווטסון הרופא.
יחדיו יוצאים הם לחקור עלילות שונות, תמוהות ומוזרות - שבהן לרוב ידי החוק סובבים סחור סחור ללא מענה הולם.
באמצעות הגיון מבריק ותשומת לב חדה לפרטים הקטנים ביותר מצליח הולמס לפענח גם את הקשה שברמזים ולגלות את קורות המעשה.

אפשר לתת חיזוק למתרגמים שביצעו היטב את עבודתם.
מאז שנות ה-80 לא יצאה מהדורה חדשה של קובץ הסיפורים בעברית.
כעת משיצא החלק השני הוא מסיים את נק' הפתיחה לחקירה הבלשית ולסדרות רבות כמו CSI ודומותיה.
מומלץ בחום!
בסולם שלי: - 5 סמיילים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.text.org.il/10_covers/10021018.jpg]

אדום החזה/יו נסבו

ספר שהוא הרבה יותר מסתם ספר מתח.

משלב תיאורים של הנורבגים שלחמו במלחמת העולם השניה בשורות הנאצים, הספר כולל עבר והווה, מתח וצחוק ועלילה סוחפת ועם זאת מסועפת שבסוף, איך לא, מתחברת.

מומלץ בחום!

לינק לביקורת מ-NRG:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/180/538.html

בדיוק קראתי אותו, מצטרפת להמלצה

Dead Man's Footsteps by Peter James - 2008

רוני נכנס לחובות, הולך לפגישה בניו יורק כדי לנסות להרוויח כסף ולצאת מהמשבר. במקרה זה 11 בספטמבר והפגישה במגדלי התאומים. אז הפגישה לא התקיימה, ועדיין היה בבעיה כלכלית.
הוא ראה הזדמנות להונאה - זיוף מותו באסון התאומים.
החובות ימחקו והוא גם יקבל כספי פיצויים דרך אלמנתו וכו'. מה הקשר בין זה לבין גופת אישה בבור ניקוז בבריטניה? קראו את הספר.

זה הרביעי בסדרת ספרים על רב-פקד רוי גרייס (Detective Superintendent Roy Grace), יש עוד כמה בסדרה:

1. Dead Simple (2005) - פשוט עד מוות ב-2007
2. Looking Good Dead (2006) - המתים נראים טוב ב-2009
3. Not Dead Enough (2007) - לא לגמרי מת ב-2010
   
4. Dead Man's Footsteps (2008)
5. Dead Tomorrow (2009)
6. Dead Like You (2010)
7. Dead Man's Grip (2011)

אני נותן לספר 3 שיפ, בסולם ה-5 שיפ.

יהיה משהו, כי יש משהו

מצרפי המקרים / יואב בלום

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers93/935953.jpg]

צירוף מקרים לא קורה סתם כך, במקרה.
הו לא - הוא הוזמן מראש, נחקר לעומק על שלל זויותיו וכיווניו האפשריים ותוכנן עד לביצועו.
ספר זה שוטח בפנינו את עולמם של מצרפי המקרים עצמם - מתובל בין הפרקים בקטעים מחלקי התיאוריה של קורס מצרפי המקרים.
לטעמי הרעיון לספר מצויין ומקורי וכשהוא מגיע בלווית עלילה מעניינת, מתח ואפילו קצת פילוסופיה - התוצאה צפויה להיות טובה.

נכון, לא מדובר בספר ששיך פרופר לקטגוריית המתח. אבל אני לא חושב שהוא יתאים לקטגוריה אחרת.
השאלה היא - האם זה במקרה?

נק' זכות - לא צפיתי את הסוף.
מצד שני - גם לא חיפשתי אותו. היה לי נחמד להישאר בנק' הנוכחית ולא לרוץ קדימה עם ניחושים להמשך העלילה.

בסולם שלי - 4 סמיילים

עוד ספר של קובן, השטאנץ הוא אותו שטאנץ, אבל הפעם - הקרשנדו בסיום נשמע יותר כמו אוושה לא מספקת.
כמותחן המנסה לשנות את כל תפיסת עולם הסיפור מס' פעמים גובר והולך ככל שמתקרבים לסיום העלילה - קובן פשוט לא מצליח להפתיע גם למי שקורא אותו בפעם הראשונה.
קצת על העלילה בספויילר

זהירות - ספויילר!

תיכוניסטית מתבגרת נעלמת, דן מייסון עובד סוציאלי המנסה לעזור לצ'יינה תלמידתו ונופל קרבן לתכנית תחקירים של פדופילים אותה מנחה כתבת הטלוויזיה רייצ'ל.
למרות זכאותו הכתם דבק בו וכאשר היילי - תיכוניסטית נוספת נעלמת העלילה מסתבכת והעבר חוזר לרדוף את ההווה.

אבל מה שקובן יודע לעשות הוא לבנות דמויות טובות בצורה עכשיווית ומודרנית, כאילו שמעת זה עתה על המקרה ממכר שלך.
בסולם שלי - 3 סמיילים פושרים

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers90/904306.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nuritha.co.il/images/he/348464.jpg]


זה הספר הראשון שאני קורא של הרלן קובן, לכן לא אשווה אותו לאף ספר אחר שלו.

כבר מהפרק הראשון הרגשתי שהספר יהיה מעניין. יש בו את המתח שצריך להיות בספר כדי למשוך אותך לבפנים ולא לתת לך לעזוב אותו לפני שאתה מסיים את הספר. התחלתי לקרוא אותו ביום שלישי ופשוט לא יכולתי שלא לסיים אותו בשבת. יש בו את השעשוע הזה שגורם לספר, שהוא בכלל ספר של אקשן ומתח, להיות גם משעשע ולהעלות חיוך כשצריך. יש בו ערבוב בין מציאות לבין אשליה ויש גם תיאורים רגשיים ממוקדים ויפים.

העלילה היא מצד אחד מודרנית ומצד שני משוגעת לחלוטין. הסיפור מתחיל בתגובה מוזרה בפייסבוק והופך להתגלגלות של אירועים הקשורים לעבר ולהווה, שבמהלכם לא מעט עסקי בלשות והרבה מוות ואלימות, עם לא מעט טוויסטים.

על הספר, בכריכתו האחורית ישנו ציטוט של Publishers Weekly שבו כתוב "ציון 10 מושלם". כשראיתי את זה לראשונה ישר עבר בי המחשבה שזה הציטוט הכי קצר ולא אמין שראיתי מעודי. בדיאבד, לא הייתי יכול לחשוב על ציטוט יותר מתאים.


בסולם שלי - 5 סמיילים

-----------------------------
S e g m a n y

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/pages/ThumbnailImage.aspx?ImagePath=10032790/10032790b.jpg]


"הפושע החיוור" הוא ספר מרתק על רקע הסטורי מאוד מעניין ומסקרן של גרמניה הנאצית בראשיתה.

אני מוצא את הסיפור הזה כשילוב מעניין בין הרלן קובן ב"אבק שריפה" להנס פאלאדה ב"לבד בברלין". מצד אחד, סיפור של רצח וחקירה נוקבת מעיניו של החוקר, ממש כמו אצל הרלן קובן ומצד שני, תיאורים על המצב בברלין בתקופת הנאצים וקישוריות שמאוד הזכירה לי את קומיסר אשריך מ"לבד בברלין".

הסיפור הוא סיפורו של החוקר הפרטי גונתר, שחוזר אחרי מספר שנים לשירות האס דה הגרמני כקומיסר בשירות היידריך ומתחיל מסיפור קליל של חקירה פשוטה על סחיטה להסתבכות כבידה בענייני רצח.

אני מוכרח לציין - הספר מתאר רבות את שירותו של קומיסר גונתר כמי שסולד מרעיון הפגיעה ביהודים בשלהי 1938 ומצד אחד, השירות שלו תחת היידריך הוא כאילו "הצד הטוב" שבסיפור אל מול הגסטאפו והימלר שהם "הצד הרע" שבסיפור. זה הביא אותי לחייך חיוך מבויש כלשהו באירועים מסויימים, עד שנאלצתי להזכיר לעצמי שהאס דה והיידריך לא בדיוק הצד הטוב בגרמניה הנאצית.

ולכן, הסיפור הזה הוא טוב לא רק בתיאורים ולא רק בשילוב המהפנט שבין ההסטוריה ההיא לבין אירוע מתח, אלא גם בעובדה שאין בסיפור הזה אף דמות כמעט שאפשר להזדהות איתה כדמות.

מבחינתי - 4 כוכבים

-----------------------------
S e g m a n y

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img2.tapuz.co.il/forumArticles/articleImages/2709200676590.jpg]


השנה היא 1964, יום הולדתו ה75 של אדולף היטלר בתקופה שבה הנאצים נצחו במלחמת העולם השניה וכבשו את אירופה. ארצות הברית פונה להסדרי שלום עם הרייך הגרמני ורק רוסיה עדיין נמצאת במלחמה עקובה מדם.

הרומן המותח של ארץ אבות, לא שונה במהותו מכל רומן מתח אחר שקראתי. יש כאן סיפור של רצח, של מרדף, של טוויסטים בעלילה, של בחורה יפה שמסובבת לכולם את הראש. ממש ספר של הרלן קובן, אבל עם שינוי אחד קטן ומשמעותי - עולם שונה לחלוטין. עולם שקשה לדמיין אותו במציאות, אבל ברור שהיה יכול לקרות. זהו סוד הספר - האווירה שמסביב, השמות המוכרים, הם הסוד האמיתי.

זה לא ספר המתח הכי טוב שקראתי, אבל זה ספר שכתוב בצורה ברורה, מותח ברמה בינונית ומעניין מאוד.

3.5 כוכבים מבחינתי.

-----------------------------
S e g m a n y

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://club-steimatzky.co.il/Upload/MediaFiles/confessionpage.jpg]


המותחן של ג'ון גרישם עוסק בימים האחרונים לחייו - רגע לפני הוצאתו להורג של דונטה, המואשם ברציחתה של נערה בעיר סלואן לפני מספר שנים. דונטה מאושם בהסתמך על הודאה מפוקפקת ועד שקרן. התושבים כל כך מאמינים לפסק הדין, עד שהם מתעלמים לחלוטין מכל ניסיון לפקפק באפשרות שדונטה אשם, גם כאשר מתייצב מולם אדם המוכן להשבע שהוא הרוצח.

זהו סיפור מנקודת עולמם של דמויות שונות בסיפור. נקודת מבטו של המוצא להורג, נקודת מבטו של הסנגור, נקודת מבטו של המושל, נקודת מבטה של משפחת המוצא להורג, נקודת מבטה של משפחת הנרצחת והכי מעניין היא נקודת מבטו של מי שבתחילת הסיפור היה נטרלי.

הספר המותח הזה גרם לי להרבה הרהורים. על הקלות הבלתי נסבלת שאפשר בה להאשים אדם חף מפשע אבל בעיקר על הקושי האנושי להודות בטעות - טעות שמשלמים עליה מחיר כבד אנשים אחרים. לפעמים, נזכרים בזה מאוחר מדי ואז הנזק כבר כבד.

אני לא יכול להשוות עם ספרים אחרים של ג'ון גרישם, כי זה הספר הראשון שקראתי שלו. אבל, מאחר ואני מכיר קצת יצירות קולנוע המבוססות על ג'ון גרישם - זו בהחלט יכולה להיות יצירה מהטובות שבהן. יש כאן הכל, מלודרמה יוצאת דופן ומתח עלילתי מעניין, כולל סוף מנצח שבו הצדק יוצא לאור.

ספר מומלץ.

-----------------------------
S e g m a n y

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers0/1433.jpg]


ספר מתח מעולה. המעברים היו מושלמים לדעתי. קראתי את הספר אחרי שהספקתי לקרוא את "אבק שריפה" קודם לכן ואין ספק שהוא טוב ממנו. העלילה מאוד מעניינת וגם הטוויסטים לאורך העלילה. סוף מפתיע - כל מה שצריך בשביל ספר טוב.

-----------------------------
S e g m a n y

הקאמבק של עונת הספרים שלי


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nuritha.co.il/images/he/350926.png]


אחרי שהתמכרתי ל"אדום החזה" וסיפורו של המפקח הארי הולה וקצת התאכזבתי מהמשך העלילה ב"נמסיס", "כוכב השטן" החזיר לי את החיוך על הפנים.

אם בספר של אדום החזה הרגשתי מעט מבולבל בהתחלה ונמסיס היה ברור יותר, אבל פחות מותח, אז כוכב השטן עושה את השילוב של הטוב מכל אחד מהספרים הקודמים.

אחד הדברים שאני אוהב אצל נסבו זה שהוא יודע להביא את הקורא למצב שבו הוא מתחבר לכמה וכמה סצינות בו זמנית, כך שרק לאחר כמה פרקים הם מתחילים לפתע להתחבר. בספר הזה הוא עושה את זה בצורה מושלמת ונותן כמה וכמה טוויסטים בעלילה ורמיזות שלפעמים לוקחים אותך למחוזות אחרים.

וגם, מבלי לפרסם ספוילר, יש המשך מרתק לסיפור הרצח של אלן ילטן, תוך כדי העלילה.

הציטוט הראשון על גבי הכריכה אומר "אל תתחילו לקרוא את הספר הזה אם יש לכם תוכניות חשובות כלשהן. לא תוכלו להפסיק לקרוא" - כל כך נכון. למעשה, לא יכולתי לתאר את זה טוב יותר.

אז ברור שאיך שהספר יצא ישר רצתי להשיג לי עותק, ואפילו קניתי את הגרסה האנגלית-בריטית (ולא האמריקאית).
דן בראון יצא במותחן חדש שגיבורו הוא ידידנו רוברט לנגדון.

כרגיל בראון מקסים ומלהיב אותנו בתיאורי האומנות והארכיטקטוקה - ממש עושה חשק ללכת ולעקוב אחרי המקומות במציאות בנק' העלילה השונות,
הפעם בראון מעניק לנו נק' מחשבה פילוסופית מעניינת שבה מתעסק הסיפור (כמובן שלא נגיד בדיוק מהי, כדי לא לעשות לכם ספויילר) - ועל כך הייתי ממליץ לכם לקרוא את הספר.

inferno - כשמו כן הוא, מתעסק בקומדיה האלוהית של דנטה, ספר שכולנו מכירים לפחות את עיקרי עלילתו.
אני חייב לציין שהכריכה מעוצבת היטב, וכדאי להציץ גם בכריכתו הפנימית (לפחות בגרסה הבריטית) שמכילה חלק מיצירות האמנות שמופיעות בספר.

אז בעייני, אחד משלושת הסנריוז' שהעליתי התברר כנכון, אבל שוב בראון הצליח לגרום לי לסיים את הספר כ"כ מהר (הפעם רק תוך יומיים), וזה מעיד על כך שהספר טוב

במדד שלי:

4 מתוך 5 סמיילים.

סיפורת

אנה קרנינה - לב טולסטוי.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=545462

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 הרומן הטוב ביותר שקראתי. העלילה מתרחשת בסנט-פטרבורג, מוסקבה והאזורים הכפריים של רוסיה הצארית. אם אתאר את העלילה זה ישמע כמו רומן רומנטי, והוא באמת כזה. רק שהוא נכתב על ידי טולסטוי. מעבר לעניין ולתאורים המדוקיים של המקום והתקופה, טולסטוי מפליא לאבחן ולתאר את הצביעות בחברה הגבוהה ואת הכוחות המניעים בני אדם. את היכולת לבחור בין טוב לרע.

תמונת הספר:

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers68/684980.jpg]

קוביוסטוס - דוסטוייבסקי.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=545462

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 יש לי חיבה לספרות רוסית. לעומת ספריו האחרים זהו ספר שמצאתי מעט יותר קל לעיכול. התיאור של ההדרדרות לחיים של מהמר, כפי שהיא נעשית בספר, לעניות דעתי מושלמת .

תמונת הספר:

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers57/575379.jpg]

האמן והמגריטה -מיכאל בולגקוב.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=545462

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 מסע לברה"מ הסטאלניסטית. כשאת המסע הזה עושים עם כדור של LSD זאת לפחות התחושה שאני קיבלתי כשקראתי את הספר. שוב תאור העלילה לא יצליח להעביר את הסיפור. (בגלל זה אני אשלי והוא בולגקוב), ובקצרה, בתקופה הסטאלניסטית מגיע השטן לביקור במוסקבה ועורך מסיבה. במקביל ישנו סיפור אהבה בין האמן למרגריטה, הבעיה היחידה היא שמרגריטה היא גם בת הזוג הנבחרת של השטן למסיבה.

תמונת הספר:

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ybook.co.il/Media/Uploads/hamn_vmrgrith%284%29.jpg]

המוות והפינגיין - אנדריי קורקוב.
http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=545462

ציטוט:

במקור נכתב על ידי eshely77 התחושה שלי, שזאת הייתה הברקה חד פעמית של הסופר הזה, אבל בלי ספק הברקה. אוקראינה שלאחר נפילת המשטר הקומניסטי. עתונאי מובטל מוצא את עצמו מגדל פינגווין בבית ובהמשך מכין הספדים עתידיים עבור דמויות שיש להן פונטציאל להיות מחוסלות בעתיד. חוויה מומלצת.

תמונת הספר:

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nuritha.co.il/images/he/343689.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.am-oved.co.il/media/uploads/l_32-1808.jpg]


מפריח היונים הוא ספר מרתק המספר את סיפורו של הנער כאבי מעמאר בבגדד. התקופה המדוברת היא 1949, מיד לאחר קום המדינה, אחרי שהיהודים כבר הכירו את הציונות, הכירו את מאורעות מלחמת העולם השניה וחשקו להגיע אל הארץ המובטחת.

מפריח היונים הוא למעשה דמות משנית בעלילה, המתארת בעיקר את משפחת עמאר על כל גווניה, על זה שמקורב לשלטון, על זה ששואף להגיע לארץ ועל זה שנשאר בעל כורחו מאחור, על הימים שלפני הפרהוד ועל הימים שאחרי הפרהוד, על הויכוח בין לעלות לארץ ישראל לבין להשאר בבגדד ועל המחשבה שכאן, בארץ ישראל, יהיה טוב יותר ועד לאכזבה שבאה אחרי העליה.

מי שקרא את הספר הקודם של אלי עמיר, שהוא גם ספרו הראשון "תרנגול כפרות" ימצא את הסיפור של "מפריח היונים" כהקדמה לספר שזכה להצלחה כל כך מסחררת. כאבי הוא אומנם נער בן 17, אבל יש לו אח צעיר יותר, נורי שמו. עמיר עושה את הקישור הזה לקראת הסוף ומזכיר לנו שעמיר זה בעצם השם העיברי של עמארי.

אני חייב לציין שאני מעט משוחד. לקחתי את הספר הזה אחרי שקראתי כבר את תרנגול כפרות לא פעם, המשפחה שלי משני הצדדים עלתה מבגדד באותם שנים ממש. חיפשתי את הסיפור של המשפחה בתוך הספר. שאלתי את ההורים שאלות וראיתי שהספר מדבר על דברים שבאמת קרו, שהרחובות הן באמת אותן רחובות, שהאמונה אכן אותה אמונה. אני משוחד כי הרקע גם מעניין אותי, אני שייך אליו.

עם זאת, אני חושב שזה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. הוא ברור, הוא מעניין, הוא גם קצת מותח, הוא מעורר בך את הדימיון לחוש את הדברים באמת. למעשה, אני כבר לא בטוח אם זה לא הספר הכי טוב של עמיר שקראתי עד כה. למעשה, אני חושב לקרוא בקרוב את תרנגול כפרות שוב כדי לעשות את הקישור כמו של סיפור בהמשכים ואז, אז אולי אני אצליח (בהחלט אולי) להחליט מי מהם יותר טוב.

-----------------------------
S e g m a n y

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers0/4953.jpg]


יותר מ12 שנים עברו מאז שקראתי את הספר תרנגול כפרות בפעם האחרונה. סיפורו של נורי, הנער מבגדד, תמיד היה חקוק בדמיוני. במשך שנים אמרתי שהספר הזה הוא הספר האהוב עלי ביותר, אולי משום שבגיל 18 הרגשתי שההגשמה שלו היא גם ההגשמה שלי.

הסיפור של "תרנגול כפרות" הוא אומנם הספר הראשון של אלי עמיר, אבל מבחינת הטרילוגיה של נורי, הוא למעשה השני בסדר, אחרי "מפריח היונים" ולפני "יסמין". הוא מספר על נורי, המגיע מן המעברה אל "קריית אורנים" - הקיבוץ. על הניסיון של הקיבוץ להפוך אותו ואת חבריו ל"שווה בין שווים" אבל בלי לקבל את התרבות שלו כשווה.

לאחר שקראתי את מפריח היונים, לא היה מנוס. הלכתי שבי אחרי הספר של תרנגול כפרות ולו כדי להשלים את המעגל. מצאתי אותו, אי שם בחנות ספרים בתל אביב ורכשתי אותו מיד. כשהתחלתי לקרוא, גיליתי שאני כמעט ולא זוכר כלום. כאילו קראתי את הספר בפעם הראשונה. מיד הבנתי למה נקשרתי אל הספר הזה מהרגע הראשון, אז כשהייתי עוד נער - התיאור של המסגרת, של הרצון להגשים, הרצון להיות חלק ממשהו, בער בי אז.

היום, אני רואה את הספר "תרנגול כפרות" בצורה אחרת. זהו ספר מעניין לכל הדעות ואני ממליץ עליו בחום, אבל היום - אני מתקשר הרבה יותר אל "מפריח היונים". אולי זו הבגרות הזו שהגעתי אליה ואולי זה משום שמפריח היונים מדבר יותר על הצד המשפחתי והפחות אישי שבתרנגול כפרות והרי, בסופו של דבר, כולנו אנשי משפחה.

-----------------------------
S e g m a n y

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם כשמו כן הוא - סיפור מצחיק עד דמעות!
לראשונה אצטט מהקדמת הספר:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יונס יוסנסון איש לא היטיב לרתק את קהל מאזיניו יותר מסבא, כשהיה יושב ומגולל את סיפורי המעשיות שלו, רכון מעט קדימה על מקלו, ופיו מלא טבק-לעיסה. - לא יכול להיות... זה נכון, סבא? שאלנו אנחנו, הנכדים הנדהמים. - אלא שרק מספרים את מה שקרה באמת, אותם לא שווה לשמוע, השיב סבא. ספר זה מוקדש לו.

אלן קרלסון השבדי עומד לחגוג את יום הולדתו המאה, אך במקום לחגוג יחד עם כל המוזמנים בבית האבות במאלמשפינג החליט לעשות את הדבר שבו הצטיין ולסחוב אותנו יחד איתו לעוד הרפתקאה.
חמוש בנעלי בית ורודות, הוא יוצא מהחלון בדרך למצוא לעצמו כוסית או שתיים ליום חגו.
בדרך הוא מגיע לתחנת האוטובוסים ועולה על האוטובוס הראשון שיוצא (בגיל מאה זה הרי לא משנה לאן ייסע) אך בדקות הספורות שהמתין בתחנה ביקש ממנו צעיר עם מזג חם לשים לו עין על המזוודה כי הוא חייב לחרבן.
משהלה מבושש לבוא, אלן סוחב לו את המזוודה שמתברר כי היא שייכת לארגון פשיעה מקומי.
אז כמו שכבר הבנתם - מדובר בסיפור הרפתקאות מטורלל שבו הגיבור אלן אינו סתם עוד גיבור כמו בכל הסיפורים, הו לא!

אלן שמתרחק מפוליטיקה ומחפש רק שלווה וכוסית או שתיים בטוח גם כשהמצב נראה קשה שהוא יצליח למצוא מוצא (והוא אכן מצליח, בסיטואציות אין ספור).
לאט לאט נאספת סביבו חבורה של עוד כמה טיפוסים מעניינים, שלרוב מונעים מכוח המוסר האישי ולאו דווקא ע"פ החוק.

הספר משובץ בקורות חייו של אלן - ההסטוריה משופעת במקרים בהם נראה כי במקום ובזמן בו מתרחש אירוע מכונן או מיוחד, שם גם נמצא את אלן.
וכנראה שהוא גם התורם המכריע לה.

האי-גיון והאבסורד שולטים היטב בספר המצחיק והשנון הזה.
בסולם שלי - 5 סמיילים דומעים מצחוק.

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.orbook.co.il/image/users/80456/detail/big/2816746.jpg]

תחשבו לרגע שאתם צופים בסרט פורסט גאמפ, אבל פורסט הוא בעצם זקן בן 100, ציני להחריד, שבמקום לשבת על ספסל בהמתנה לאוטובוס יוצא למסע של אירועים פליליים. כך פחות או יותר הייתי מתאר את הספר של יונס יונסון.

בסך הכל, מדובר בספר משעשע למדי, אם כי לא הייתי מגדיר אותו "מצחיק עד דמעות". מעבר לכך, הדמויות היו כל כך אנוכיות וכל כך ציניות עד שלא הרגשתי חיבור עם אף אחת מהן.

בנוסף, אני חושב שהמריחה של סיפור חייו של אלן בסטייל פורסט גאמפ היתה, איך לומר, מוגזמת מדי.

בסך הכל מדובר בספר טוב, משעשע - אבל לא הספר הטוב ביותר שקראתי.

-----------------------------
S e g m a n y

בדיוק בגלל ההקצנה הספר הצחיק אותי כ״כ..

ספרי אימה

רדופים של צא'ק פלניוק - הסופר שכתב את מועדון קרב , הוא ספר מזוויע עם תיאורים מחרידים ומקוממיים.
זה סיפור על מספר אנשים כולם חולמים להתפרסם בעקבות סיפור חייהם.
כל אחד מהם נענה למודעה המזמינה את מי שרוצה למה שמתואר כסדנת כתיבה במקום סגור שבו הם יתנתקו מהעולם החיצון למשך 3 חודשים. כך יוכלו להתנתק מהעולם ולהתרכז ביצירת סיפור חייהם.
כל אחת מהדמיות אינה קרויה בשמה אלה בכינוי כלשהו המרמז על סיפורה האישי.
כדוגמה- ליידי הומלסית, הקדוש רקטומוס דוכס הוונדלים וכו'.
למעט גב' קלארק ומר ויטייר(זה שאירגן את הסדנה) שהם דמויות יותר מרכזיות בספר.
הדבר שמייחד את הספר מלבד תיאוריו הבוטים הוא המבנה שלו.
לקורא מוצגת העלילה הראשית שבה מספרים על האנשים בתוך הסדנה ואיך מצבם משתנה באופן לא צפוי בעוד שכל כמה עמודים אחת הדמויות מספרת את סיפורה. כך שבעצם הספר מורכב מהרבה סיפורים קצרים.

מתוך גב הספר: הפונים למודעה זאת מוצאים את עצמם במציאות מבעיתה הנעשית הזויה יותר ויותר. הם כלואים בתיאטרון ישן ומאובק סובלים חרפת רעב וייסורי גוף ונפש וחושפים בסיפוריהם האישיים את הרשעות הכיעור והאכזריות של הקיום האנושי

ספרי דרמה

רומנים

גנבת הספרים/מרקוס זוסאק


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers21/216648.jpg]


הסיפור מסופר על ידי המוות בעצמו שמתגלה כדמות רגישה המהרהרת רבות על הקיום האנושי
ועל הדרך שבה הם מקבלים את בואו, וגם מציין מספר פעמים שאינו מרוצה מהעבודה שלו.
הסיפור מתמקד בליזל ממינגר, ילדה שאותה פגש המוות 3 פעמים.
הסיפור מתרחש במלחמת העולם השנייה, תקופת כהונתו של היטלר. הוריה הקומוניסטים נשלחים
למחנה ריכוז ואימה שולחת את ליזל ואת אחיה הקטן למשפחה אומנת, האנס ורוזה הוברמן.

[התקציר לקוח מתוך ויקיפדיה, לא הצלחתי לנסח אותו בעצמי בצורה שתעשה צדק עם הספר ]


בין הספרים הכי יפים ומקסימים שקראתי, מומלץ בחום!
ציון: 5 מתוך 5!

הרבה זמן תכננתי לקרוא את הספר הזה, אבל בכל זאת מדובר בספר על השואה.
מדכא.
נוסף על כך, המספר הוא המוות עצמו - קשה לומר שהיה לו רגעים פנויים באותה תקופה.

אבל לא מדובר בספר מדכא, להפך. זה ספר שמעניק תקווה.

"מעט מידע חשוב: מספרו של ספר זה הוא המוות." נכתב על הכריכה האחורית.
ככל שממשיכים לקרוא, מתגלה לאט לאט בעיקר לקראת סופו של הספר שהמוות הוא מלאך אמיתי.

סיפורה של ליזל ממינגר, ילדה קטנה החיה בגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה.
זהו לא ספר מתח. זה גם לא רומן רגיל.
זה ספר שדרך עיניו והשקפתו של המוות עצמו מגולל את המעשים הקטנים והחשובים שהכריעו את הגורל על אותן דמויות בסיפור.
היו גם אנשים טובים במלחמה ההיא, אפילו גרמנים - זהו סיפורם.

האירוניה שבמילים, העוצמה שלהן, מלווים את הספר בכל עמוד ועמוד.
מומלחץ בחום, בסולם שלי:
- 5 סמיילים ואם היו יותר הוא היה מקבל יותר.

עלה הארגמן - מישל פייבר
הו"ל בעברית 2009


מכיוון שאינני אוהב לקרוא יותר מדי על תוכן הספר לפני שאני קורא אותו, ואני שונא גם כשאחרים
עושים את זה, אתן רק לינקים לביקורות, למי שמעוניין לדעת מה סיפור העלילה. כי במה שאכתוב
בהמשך לא תמצאו אף רמז :}
תקציר:

זהירות - ספויילר!

הרומן רחב היריעה והמבריק של מישל פייבר הוא סיפור מורכב על אהבה ושאיפות גדולות, שמצייר בסגנון בוטה ורב-רגש תמונה מלאת חיים של לונדון הוויקטוריאנית ותושביה. במרכזו ניצבת דמותה הבלתי-נשכחת של שוגר, זונה בת 19 חריפת שכל ויפת תואר, המועסקת בביתה הטחוב של מדאם קאסטאווי, ושואפת לחיים טובים יותר. כשוויליאם רקהם, בעליה של אימפריית בשֹמים משגשגת, מתאהב בשוגר ולוקח אותה תחת חסותו, היא נאלצת להקריב את חירותה על מזבח הטיפוס בסולם החברתי. אבל אין זה הקורבן היחיד שיידרש משוגר, או מרקהם, לאורך מסעם המשותף.

פייבר מצייר בשפה גמישה ונדיבה את רחובותיה של לונדון, את הטרקלינים של שכונותיה העשירות ואת היצרים הרוחשים מאחוריהם. הוא חודר ביד קלה לאותם מקומות שמהם נמנעו אליוט ודיקנס, ברומן שנותן מענה בן-זמננו לרומנים הוויקטוריאניים בהיקפו, בעומקו ובחדוות הקריאה שהוא מעורר. זהו ספר הנקרא בנשימה אחת - ספר שהעולם הנברא בו נותר עם הקורא זמן רב לאחר סיומו.

"רומן משובח, יצירה דגולה וסקסית שנועדה להיות פופולרית מאין כמותה... ומהנה עד אין קץ."
- ניו יורק טיימס

"זה הרומן שדיקנס היה כותב לו היה יכול להתבטא ללא סייג... השלמות של כתיבתו של פייבר מסחררת כל כך, עד שהוא מצליח לשכנע את הקוראים שלפעמים דווקא הסיפורים הישנים ביותר הם גם הטובים ביותר."
- גרדיאן

"מהנה בצורה שלא תיאמן."
- טיימס

"אם תקראו רק רומן אחד השנה, דאגו שזה יהיה הרומן הזה."
- ביג אישיו אין סקוטלנד

http://www.mouse.co.il/CM.articles_...209,33852,.aspx

ביקורת: http://www.ybook.co.il/htmls/עלה_הא...20155&bsp=13482

הסופר, מנסה חיקוי לא רע בכלל של דיקנס. הספר מסופר בגוף שלישי, כך שבעצם הסופר מספר
לנו, הקוראים, סיפור. ואף פונה אלינו במילים ישירות. זה בולט מאוד בתחילת הספר, וימצא חן בעיני
מי שאוהב את הסגנון. לאט לאט צורת הסיפור הזו מתפוגגת, ובהמשך הספר (800 עמודים, ספר
למטיבי לכת :) ) הוא עובר בין סיפוריהן של הדמויות בלי גינונים מיוחדים, בתוך פרקים, ובלי הפרדה
כלשהי. הספק מרתק לכל אורכו - שזה יפה בהתחשב בכמות - למרות שאין בו סיפור עלילה כלשהו.

הספר כתוב מנקודת מבט שוביניסטית מאוד, ועלול שלא למצוא חן בעיני מי שאינו כזה. יתכן שהכותב
מנסה לתאר את צורת הכתיבה של הסופרים במאה ה19, אבל זה מציק. מה שעוד מציק זה
התרגום. לא קראתי את הספר במקור, אבל איכשהו נראה לי שהמתרגמת (צילה אלעזר) עשתה לו
עוול מסויים. מונחים, בעיקר פורנוגרפים, עברו תרגום פונטי בלבד. לא יודע אם זה בגלל הקונפליקט
של המתרגמת עם השוביניזם של הסופר, אבל בשביל תרגום פונטי יש מחשב. זה לא מה שאני
מצפה לראות מבשר ודם.
מלבד זאת, הספר מעולה. אני באמת חושב שדיקנס היה גאה אילו היה מוציא ספר כזה מתחת ידיו.
וחבל שלא הוציא. זה כי הסופר כתב את הספר מנקודת זמן עכשווית (למשל; הוא מתאר איך רק עוד
עשרים שנה יצליחו רופאים לגלות סרטן במוח) מה שגורם לפאקים באמינות. סופרים לא מאריכים
ימים מעבר ל100 שנים כדי לספר על התקופה הויקטוריאנית באמינות.

ציון: גבוה. לחובבי הז'אנר.

..

סיפור פוסט אפוקליפטי על אב ובנו במסע ההישרדות
שלהם בארה"ב שאחרי מה שנראה כסוף העולם. השניים הולכים בכביש בין מדינתי לכיוון הים ללא רעיון מה ימצאו שם נושאים איתם עגלת סופרמרקט בגדים בלויים ואקדח עם 2 כדורים בלבד. תלויים אחד בשני. ההתלהבות סביב הספר הזה בעולם הספרות היא גדולה. רבים שיבחו אותו הספר זכה בפרס פוליצר וכבר עשו עליו סרט.

הכתיבה של הספר מעולה. הרבה קטעים מרגשים ולא מעט פילוסופיה מבעד לשורות.

ספר קצר יחסית - 207 עמודים. רציף ללא חלוקה לפרקים. מומלץ מאוד.

4 מתוך 5 כוכבים על הסוף שאומנם ריגש אך קצת צפוי.

הספר הוא רומאן היסטורי אודות המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי (מלך 103-76 לפנה"ס) אחרון המלכים הגדולים של בית חשמונאי. כמי שהמקורות ההיסטורים מוכרים לו אני סבור ששמיר הצליח לעשות עבודה טובה בלכידת רוחו ואישיותו של המלך החשמונאי - תאוותו לכיבושים ולתהילה ביחד עם אכזריות חסרת רחמים ועורמה פוליטית מקאווילית.

שמיר בהחלט מוכיח שהוא מכיר היטב את המקורות ההיסטורים ומצליח לשלב אותם ברומאן וכמו שכתבתי הצליח להשתמש בהם כבסיס טוב לאישיותם של הדמויות בספרו. כמובן שכל רומאן היסטורי צריך לחרוג ממנה שמספרים המקורות אולם צריך להקפיד שהחריגות הללו יהיו בגדר הסביר ובהתאם למה שידוע לנו על התנהגות הדמויות ההיסטוריות, שמיר מצליח במשימה זו והרומאן שמתקבל מצליח להחיות את תקופת בית שני בצורה אמינה.

לדעתי מלך בשר ודם לא נופל מרומאים היסטוריים אחרים גדולים על העת העתיקה כמו "אני קלאודיוס" ו"זכרונות אדריאנוס".

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

בדיוק התחלתי לקרוא בו לפני מספר ימים. עם כל הלחץ שיש לי, אני לא חושב שאסיים אותו בזמן הקרוב.
אתה ממליץ לקרוא אותו ברצף או שיש ראשי פרקים שאפשר לעצור בהם? (עדיין לא בדקתי והוא לא נמצא
ברשותי כרגע).

אני לא יודע איזה מהדורה יש לך אבל הספר שלי מחולק לשערים שכל אחד מהם מספר סיפור אחר משלטונו של ינאי (כמובן שהם קשורים אחד לשני, בסדר כרונולוגי וכו') כל אחד מהם הוא נקודה טובה לעצור.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

אכן, זו הגרסא שיש לי (מצטער על הדיליי בתגובה, לא שמתי לב).

אז האמת היא שהפסקתי את קריאת הספר באותו זמן עקב עומסים שונים. בראש השנה סיימתי אותו (6 שערים כמו שאמרת) והוא בהחלט ספר מרשים.

אני מתחיל עכשיו לקרוא אותו,בהחלט עושה רושם טוב.

צילה של הרוח הוא רומן שובה ומותח, המתרחש בברצלונה של 1945.
בברצלונה מקום מיוחד - בית קברות לספרים נשכחים, מקום סודי שמיקומו מועבר מאב לבנו ונשמר בקפדנות.
כשדניאל נכנס לראשונה למקום, ספר אחד מיוחד קורץ אליו ומשנה את חייו, שמו "צילה של הרוח" שנכתב ע"י חוליאן קאראך.

סביב הספר והסופר מסתורין עמוק שאותם מנסה דניאל לפתור אך בעצמו נשאב לתוך המסתורין.

רומן מקסים בעיניי, לדמויות ודמויות אישיות כובשת ושונה - ובנוייה היטב.
מתח, דרמה, רומנטיקה, קסם, אהבה, שנאה - את הכל מכיל הספר.
גמעתי חצי ממנו בשעת קריאה חפוזה בצהריים ונשארתי בסופו עם טעם של עוד.
מזל שיש לו המשך

בסולם שלי:
5 סמיילים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers10/105581.jpg]

אפשר להגיד ש"הסיפור השלושה עשר" מאת דיאן סטאפילד הוא רומן מותח
וידה וינטר היא מהסופרות הידועות והמצליחות, אך בכל פעם שעיתונאי מראיין אותה על קורות חייה היא ממציאה לו סיפור.
כנראה יש מעל 100 כאלה שמסתובבים להם אי שם.

הסיפור עצמו מגולל סיפור בתוך סיפור, כאשר הביוגרפית מרגרט לי שלמשפחתה חנות ספרים שהיינו יכולים רק לחלום עליה, מוזמנת לשמוע לראשונה את סיפור חייה האמיתי של וידה וינטר.

זהו ספר שמתמסר לאהבת הספרים והקריאה.
אני לא הראשון ששמעתי שמציין את זה - אבל יש מוטיבים חוזרים בינו ובין "צילה של הרוח" -
רוחות רפאים, מסתורין, חנות ספרים עתיקים ועוד שאם אגלה יהרסו לאלו שעוד לא קראו.

אבל לדעתי ב"סיפור השלושה עשר" - התרגום לעברית קולח יותר וקליל יותר.

רק בגלל שקראתי אותו מייד לאחר צילה של הרוח הוא מקבל ממני:
סמיילים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.text.org.il/07_covers/0702029.jpg]

"החטא ועונשו" נחשב כאחד הרומנים הגדולים והחשובים ביותר.
אני לא חושב שיש צורך לפרט על העלילה, אני פשוט אומר כמה מילים ואסביר איך הוא השפיע עליי.
לפני כן, בחרתי בתמונה הזאת, מכיוון שזו הגרסא שקראתי, גרסת "הקיבוץ המאוחד", קראתי כמה קטעים מהגרסא המאוחרת יותר של "ידיעות אחרונות" ופשוט זה לא עבד, השפה "הישנה" מהגרסא הקדומה יותר עשתה את העבודה בשבילי הרבה יותר טוב. היא באמת נתנה את התחושה שהספר נכתב לפני 150 שנה ולא לפני 10 שנים, אז זו הסיבה לתמונה הזאת ולא למחודשת יותר.
הספר פותח בתכנון של סטונדט לשעבר - לרצוח זקנה ובמשך כל העלילה התרחישים שעוברים לו בראש לפני ואחרי הרצח עד סופו הטראגי. שאלה אחת שאציין כאן ובאמת הרשימה אותי, אדם שמתאבד, הוא פחדן שברח ממציאות החיים? או אולי גיבור שהצליח לנצח את מר "פחד המוות"?
אני אישית נקשרתי מאוד לספר, המון תיאורים פסיכולוגים שעברו על גיבור הספר חלפו לא פעם בראשי. הסופר המעולה תיאר את פני הדברים בצורה פשוט מופלאה! אמנם, השפה לא הייתה קלה והספר היה די קשה לי ומעט מתיש, אבל קראתי אותו בעיון רב ואני מאמין שהצלחתי להבין ולקחת את המקסימום. למרות שאני מתכוון לקרוא בו שוב כדי לתפוס דברים נוספים שבטח לא לקחתי איתי בפעם שעברה. אני לא אתאר את התיאורים הפסיכולוגים כיוון שזה כבר חלק מהספר, אבל בהחלט הבנתי למה הוא נחשב כספר מאוד משפיע. עליי הוא הצליח ועשה את העבודה כמו שצריך.

ספר מומלץ ואפילו חובה!
ציון: 10/10

תמונתו של דוריאן גריי / אוסקר ויילד
על הספר שמעתי שנים וגיבשתי עליו כבר עמדה ודעה שהיו בהחלט לא מבוססים.
היה נדמה לי כי מבוסס במעין מותחן רומנטי, אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן.
המציאות היא שהספר הזה הוא בדיוק מה שחשבתי עליו:
מעין דרמה אדם שיופיו מאפיל על כל צד אחר באופיו עד שהוא מאבד את מוסריותו ומסתובב בעולם כהולל משוחרר מכל רסן. הצרה היא שאין כאן שום מותחן ובפירוש לא רומנטיקה. מאכזב, אך האשמה היא עליי
הספר מגולל את קורותיהם של דוריאן גריי - צעיר המתואר כיפה תואר בכל הזדמנות לערך - אותו מצייר הצייר-אומן באזיל הולוורד ששואב השראה מאישיותו של דוריאן,
ומכרו של הצייר - הלורד הנרי ווטון שבמהלך כל הספר מחזק את קשריו עם דוריאן ומשפיע על אופיו עד שהוא גורם לאבדן ההשראה של הצייר ושחרור כל עכבת מוסר בדוריאן עצמו.

הספר מתאר כמובן את האריסטוקרטיה של המאה ה19 ומציג גם ביקורת לא סמויה כלל על כך שהאליטה לא מנסה לעזור לרוב העם העני וחסר ההשכלה,
ולא חוסך בתיאורים רבים על פסימיות העולם עצמו ובאמירות רבות של הלורד הנרי לדוריאן שמנסות להסב את השקפת עולמו להשקפה מייגעת דכאונית וחסרת חיים.

הספר עמוס לעייפה עד שכבר נמאס מגילויים חד-מיניים אירוטיים, סיפור עלילתי לא שובה, אמירותיו של הלורד שבמכוון מנסות לעייף את הקורא ולהוליכו סביב סביב בלוגיקה לא מובנת דווקא כדי להכעיס ולהציג את העולם כפסימי עד כדי דיכאון קליני.
בכמה שלבים התחשק לי לזנוח אותו כבר, אבל נאמן ליושרי כקורא חרקתי שיניים וצלחתי גם אותו.

התחושה העיקרית שלי היא פספוס - הרעיון לספר ולעלילה מוצלחים מאוד, אבל הביצוע בעיני מחפיר.
אין לי מושג איך הספר הזה נקרא יצירת מופת ואני שמח להיפטר ממנו.
בסולם שלי - 2 סמיילים (ולו בגלל הרעיון)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers0/5217.jpg]


טוב, קודם כל אני מקווה שקלעתי לקטגוריה הנכונה. שנית, אני יודע שזה קצת ישן - אולי רגילים פה לספרים חדשים יותר

אני לא בדיוק חובב רומנים, אלא יותר חובב מתח, אבל אלי עמיר, עוד מימי תרנגול כפרות, יודע איך לרגש אותי גם בספרי עם עובד שכאלו.

הספר שלפנינו הוא הרבה יותר מרומן, הוא מספר על החיים. על המציאות במדינת ישראל. על עצמנו. אי אפשר שלא להתחבר אליו. כמו ברוב הסיפורים של אלי עמיר, הוא לוקח דמות, במקרה שלנו בחור "ספרדי טהור" מירושלים בשם שאול בר אדון, ומתחבר לתוכה על ידי כך שמביא לנו את כל ההתרחשות מנקודת מבטה של הדמות.

הספר מגלגל את חייו של שאול בר אדון מהשנים הראשונות של המדינה ועד לשנות ה90. החלק הקשה בסיפור הוא הקפיצה שהוא מבצע מזכרון לזכרון ועל ידי כך מתקופה לתקופה. זה מאוד בלבל אותי בהתחלה עד שהתרגלתי לעניין. עוד דבר שלא פשוט בספר הוא להבין לפעמים את הקשר בין סוף הפרק הקודם לפרק החדש. לפעמים הקפיצה היא כל כך משמעותית, עד שאתה לא בטוח אם זה המשך או משהו אחר לגמרי.

הספר, לטעמי מחולק ל-4 חלקים עיקריים. החלק הראשון הוא ההקדמה שבו הסופר מתחיל לבנות את הדמויות שיגלגלו את הסיפור בהמשך - לטעמי זה החלק הקשה והפחות מעניין. החלק השני הוא החלק הרומנטי - התיאורים האירוטיים של הסופר עמיר לא יבישו ירחון של הפלייבוי ואז מגיע החלק השלישי שבו מתחיל השיברון ותפנית כואבת ולבסוף החלק הרביעי שבו הכאב מתגבר.

זהו סיפור על אהבה ולא רק בין גבר לאישה, אהבה שנכזבת בגלל פוליטיקה פנימית ובגלל אירועים במדינה. זה סיפור על אירועים לא שיגרתיים בחיים שלוקחים אותך לפעמים למקומות שלא ציפית להיות בהם ועל הבדידות שכל הכסף בעולם לא יכול למנוע. זה סיפור על התרבות הישראלית, על הזהות ועל האחווה - ובקיצור, סיפור על הארצישראלי המצוי.

ממליץ בחום.
בסולם שלי - 4 סמיילים

-----------------------------
S e g m a n y

לאחרונה זכינו למהדורה חדשה ותרגום חדש של יצירה אפית זו, שיצאה לראשונה לאור לפני 55 שנה בארה"ב.
הספר שסבתי קראה אותו כשיצא לאור והיא היתה בערך בגילי - עדיין מהווה יצירת מופת העדכנית גם כיום.

אמנם "מרד הנפילים" נמצא תחת הכותרת רומן, אך בעצם יש כאן מסה פילוסופית המציגה את גישתה החדשה של המחברת - אובייקטיביזם.
הספר מגולל את מאבקם של שתי תפיסות עולם מנוגדות השורות בעולם:
התפיסה החברתית הקולקטיבית השואפת לטובת הכלל והוקרת אלטרואיזם והקרבה עצמית,
אל מול התפיסה הרציונלית הקפיטליסטית הקרה והעסקית שבה על האדם לעסוק ביצירה ולהגיע לאושר.

זה ספר סוחף, שנון, שגורם לך לחשוב על העולם סביבנו והדוגמה השולטת בו.
קראתיו בנשימה עצורה בתוך יומיים.

קשה לחשוב ששיאו של הסיפור המגולם במונולוג של אחד הגיבורים על פני כ60 עמודים נכתב במשך שנתיים תמימות ע"י ראנד שהביאה את "מרד הנפילים" לשלמות.

קצת על העלילה, וגם בלי לגלות יותר מידי:

זהירות - ספויילר!

בספר מגולל סיפורה של דאגני טגארט, סמנכלי"ת התפעול בחברת הרכבות חוצת היבשת המובילה - טגארט טרנסקונטיננטל, המגלמת את הגישה היצרנית בניסיונה להגשים את חלומה באמצעות הרכבת ולהתמודד אל מול הקשיים הנערמים עליה מידי אנשי הגישה הקולקטיבית האלטרואיסטית

הסיפור מגולל גם את קורותיו של האנק רירדן, בעל חברת הפלדה "רירדן תעשיות פלדה" שהמציא סוג חדש של מתכת - מתכת רירדן, שעדיפה בכל פרמטר על המתכות המשמשות כיום. גם הוא כמייצג הגישה הקפיטליסטית נאלץ להתמודד עם השלטון הסוציאליסטי המערים קשיים ומנסה לגזול ממנו את המצאתו.

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.objectivismbooks.com/uploads/1/2/0/2/12026444/6184026.jpg?310]

ספרי מדע בדיוני

למי שלא מכיר עולם הדיסק (ד"א אתם צריכים להתבייש לכם) הוא עולם פנטזיה שנוצר ע"י הסופר האנגלי טרי פראצ'ט ומקיף עשרות ספרים, שלא כמו עולמות פנטזיה רגילים שבהם הגיבורים תמיד אצילים ונכונים לצאת למסע הרואי של הקרבה למען המולדת, המכשפים תמיד חכמים והשליטים תמיד נאצלים וטובים עולם הדיסק הרבה יותר קרוב לעולם שלנו - הגיבורים הם זקנים שמעוניינים יותר בהישגים אישיים, המכשפים הם עצלנים שאכפת להם רק ממעמדם ומארוחות השחיתות שלהם והשליט הוא אדם ציני וחסר רחמים.

כפי שהבנתם מההקדמה עולם הדיסק מהווה פארודיה על עולמות פנטזיה ועל העולם שלנו בכלל, הפעם כפי שאפשר להבין משם הספר מדובר בעולם הקולנוע. גילדת האלכימאים הצליחה לפתח מצלמה שיכולה להסריט בעזרת שדונים קטנים שמציירים את המתרחש ממול עיניהם, במהרה מוקמות חברות הפקת סרטים שמתיישבות בהולי-ווד, בהתחלה הם שמות לנגד עיניהם ליצור סרטים חינוכיים שיעשירו את דעת הקהל אבל במהרה דיבלר "אני חותך ת'גרון שלי" משתלט על אחד האולפנים ומתחיל להפיק סרטים שמורכבים בעיקר מעלמות בלבוש מינימלי וגיבורים חסונים שנלחמים בטרולים ומצילים אותם (ופילים, אסור לשכוח את הפילים! כולם אוהבים פילים!).

במהרה העניינים יוצאים מפי שליטה, תעשיית הסרטים בעצם משמשת פתח לעלייתו החוזרת של כוח קדמון אפל וממש כמו בעולמנו על השחקנים, שכולם מניחים שהם באמת אמיצים כמו בסרטים, יוטל להציל את המצב.

בסה"כ ספר מהנה ביותר שמהווה פארודיה טובה על כמה מהסרטים המפורסמים בהיסטוריה ואפילו מצליח לייצר כמה תובנות על תעשיית הסרטים. בניגוד לרוב הספרים של עולם הדיסק הספר זה הוא לא חלק מסדרה ועומד בפני עצמו כך שלקוראים חדשים לא תהיה בעיה לקרוא אותו.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

הוי הזכרתי לי עכשיו כמה פסקאות שגרמו לי לצחוק ארוך וטוב..
ממליץ גם על הספר ובכלל על הסופר עצמו!

שיר של אש וקרח - סופת החרבות

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://1.bp.blogspot.com/-K6WBXOo1XGI/Tgm7jelkZcI/AAAAAAAAAZY/KZU8NDIzCMI/s800/511811QMKFL._SL500_AA300_.jpg]


הספר השלישי בסדרה שזכתה לפרסום בשנה האחרונה בזכות סדרת הטלויזיה "משחקי הכס".
את הספר הראשון קראתי בעברית, דומה מאוד לסדרה, כמעט זהה לחלוטין. למי שלא מכיר מדובר על עולם דימיוני שדומה מאוד לעולם אמיתי בימיי הביינים, לעיתים קל לשכוח שמדובר בפנטזיה ולא בספר שמבוסס על היסטוריה אמיתית.

תקציר קל מויקיפדיה:

ציטוט:

עלילתה של סדרת הספרים מתרחשת בעולם בדיוני הדומה במקצת לעולמנו בימי הביניים ומתמקד בקורותיה של היבשת המערבית "ווסטרוז". הבדל בולט בין עולם זה לעולמנו בא לידי ביטוי בעונות השנה שנמשכות לאורך זמן רב יותר, אפילו כעשור. הסיפור מבוסס באופן רופף על מלחמת השושנים שהתרחשה באנגליה במאה ה-15; משפחות האצולה נאבקות ביניהן על השלטון, לכל אחת מניעיה ומטרותיה. הסדרה עוקבת אחרי שלוש משפחות אצולה מרכזיות: בית סטארק, בית באראתיאון ובית לאניסטר. הסדרה מתארת את בני משפחת סטארק, מנקודת מבטם ומנקודות מבט אחרות; אדארד אב המשפחה שכבודו מוביל אותו לאבדון, קייטלין אם המשפחה המגוננת, בראן שמתמודד עם נכותו, סאנסה שמגלה שהעולם הוא לא סיפורי אבירים, קסמים ופיות, אריה שמנסה לשמור על עצמאותה ולא להפוך לכלי משחק בידי הכוחות שמנסים לתמרן אותה, ג'ון שלג הממזר של אדארד סטארק שמצטרף לשומרי החומה ומנסה להגן על הממלכה מהפראים וה'אחרים'. לרוב סטארק ולריקון סטארק, בניהם של קייטלין ואדארד יחד עם סאנסה, אריה ובראן, אין נקודת מבט (קרי, פרקים) בספר, אם כי בהמשך הסדרה דמויותיהם נהפכות למרכזיות יותר ומוקדשים להם פרקים כמו כל דמות אחרת. נקודות מבט נוספות הן של דאינריז טארגריין ושל טיריון לאניסטר בספר הראשון, אליהם מתווספים בספר השני דאבוס סיוורת' ותיאון גרייג'וי, בספר השלישי סאמוול טארלי וג'יים לאניסטר, ובספר הרביעי סרסיי לאניסטר ובריאן מטארת'. בית סטארק שולט בצפון תחת המלך רוברט באראתיאון ומתגורר בווינטרפל אליה מגיע בביקור מפתיע המלך עם אשתו סרסיי לאניסטר, בניהם ושאר פמליית המלך, לאחר מות יד ימינו של המלך – ג'ון ארין. המלך מציע לאדארד את תפקיד ימין המלך ואדארד מסכים מאחר שאשתו קיבלה פתק מאחותה ליסה, אלמנתו של ארין, על כך שסרסי הרעילה אותו. בעוד אדארד נוסע למעלה מלך ומתחיל לחקור את נסיבות מותו של ג'ון ארין, דאינריז טארגאריין הופכת מילדה לאישה ואוספת את כוחה לכבוש מחדש את ווסטרוז. ובעוד הכוחות הפוליטיים נעים באיטיות, מתעורר בצפון כוח נוראי ומסוכן מהעבר העתיק, הקסם שב לעולם באיטיות, והנבואות הקדומות מתגלגלות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9...%A7%D7%A8%D7%97

הספר השני כבר מחולק בעברית ל2 חלקים, את החלק הראשון קניתי וקראתי, מהחלק השני כבר החלטתי לעבור לאנגלית, בעיקר בגלל שזה נהיה עסק יקר במיוחד (אף פעם אין מבצעים על סדרת הספרים בעברית)

את הספר השני סיימתי בתחושת החמצה מסויימת, היו שם קטעים מדהימים, אבל גם לא מעט קטעים משעממים וגם חלקים מסויימים שלא אהבתי.

הספר השלישי לעומת זאת, הוא ספר מעולה! היו רגעים שלא הצלחתי להוריד אותו אפילו לרגע (ומצאתי את עצמי קורא כמה שעות ברציפות), היו רגעים שהשאירו אותי פעורי פה לחלוטין - וזה היופי של ג'. ר. ר. מרטין - הוא לא מפחד לבצע טוויסטים בעלילה, אפילו כאלו שיגרמו לקורא לשנוא אותו למוות באותו רגע (לא כי הטוויסט לא טוב, כי הוא אכזרי מידיי).
היה קטע מסויים בספר שלא הייתי בטוח שאני יכול להמשיך ממנו, נכנסתי לפורומים וראיתי שאני לא הייחידי, אבל הייתי חייב להמשיך כדי לראות מה קורה בהמשך ולא התאכזבתי, הספר המשיך להיות מצויין.

הספר מומלץ לא רק למי שאוהב פנטזיה (אני אישית לא מחבב את הג'אנר הזה כל כך) אלא גם (או בעיקר) למי שאוהב סיפורים על מאבקי כוחות ענקיים. רגשי האהבה והשנאה שיוצרים כלפיי הדמויות הם עצומים.

בצד הפחות חיובי - ג'ורג' מרטין יכול להיות חפרן לא קטן לפעמים, הסיפור מורכב מהמון עלילות שקשורות אחת לשנייה שכל אחת מובאת מנקודת מבט של דמות מסויימת - ולא כל העלילות מעניינות כל כך, לפעמים הם מלאות בפרטים שלא מקדמים את העלילה לשום מקום - צריך הרבה סבלנות.

והמלצה קטנה לסיום - לפעמים קשה לעכוב אחרי הדמויות, מומלץ להיות קרוב לאינרנט ואם לא זוכרים מי זה דמות מסויימת לחפש באינטרנט.

הגלריה שלי בפליקר

מה המשמעות לאמונה בדת בעולם שחרב? מה המשמעות למסורת ולהיסטוריה בעולם כזה?

אלו השאלות המרכזיות שעומדות במרכז הספר "אומה" שמספר את סיפורו של מאו, יליד אחד האיים באוקיינוס - בזמן שהוא עוזב את האי לטקס מעבר לבגרות באי בלתי מיושב מתרחשב צונאמי שמחריב את ביתו ושוטף כל זכר לחיים אנושיים (פשוטו כמשמעו) מהאי שלו.

עכשיו על מאו מוטל העולם לשמור את הקיום של אומתו (אפילו אם הוא השריד היחיד שלה) ולתהות על מקומו בעולם (מכיוון שהוא לא השלים את טקס המעבר הוא לא נחשב גבר אבל גם לא ילד) איתו נמצאים באי ילדה בריטית אריסטוקרטית שנחתה על האי כשספינתה נטרפה ועוד כמה ניצולים שבמהלך הספר מגיעים לאי.

הספר הזה שונה מכל מה שפראצ'ט כתב עד כה, ראשית למרות שבאופן טכני הספר משתייך לסוגת המד"ב-פנטזיה (מציאות חלופית) הדבר כמעט ולא מורגש ולספר יש הרבה יותר הרגשה של רומן רגיל, שנית סגנון הכתיבה שונה ומתמקד פחות בהומור ובהתפתחות העלילה ויותר ברעיונות שפראצ'ט מנסה להעביר. הספר עצמו כתוב בצורה טובה, הדמויות אמינות והוא מצליח להעביר את הרעיון שלו בצורה משכנעת.

הפרק הראשון בספר לקריאה אונליין

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

נראה ממש מעניין, והז'אנר : "אופקולפסיה" מאוד חביב עלי.

בהחלט אקרא את הפרק ואולי אזמין אותו על הדרך

ספרי מדע ודת

רופא צעיר בשם רוי באש, משמש כסטאז'ר המתחיל את דרכו בבית האלוהים - בית ההחולים היהודי שהוקם עבור כל הרופאים היהודיים שלא התקבלו לבתי החולים הגויים.
הספר מגולל את סיפורו וסיפורם של הצוות הרפואי במקום, מהשמן הגאון והחבר האמיתי, דרך האחיות המאהבות וכולל גם הרבה הרבה עחמ"שים.
עחמ"ש הוא זקן חולה שלא מת לעולם, כאלו רק מחכים להתאשפז ולגרום לרופא המטפל בהם סבל וכאב עד שכל רצונך הוא שאותו עחמ"ש ינהג לפי הר"ת שלו - עוף מחדר המיון שלי.
במהרה מתגלה האמת המרה וצינית (כן, צינית) של הרפואה המודרנית:
כמה שפחות יותר טוב,
עחמ"שים לעולם לא מתים (אלא רק הצעירים),
במקרה של דום לב, קודם בדוק לעצמך את הדופק,
בספר שלובים לא מעט הגיגים יהודיים ושאר סיטואציות ביזאריות שלרוב הם מבדרות, אבל הספר מלא בנק' מבט דיכאונית ועצובה של הסבל שאותם סטאז'רים ומתמחים עוברים יום יום בבתי החולים.

בקיצור, מעניין ומשעשע לפרקים ובטוח מספק הצצה לנק' המבט של הצד השני - הרופאים.
בסולם שלי: 4 סמיילים

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers1/18489.jpg]

ספרי פרוזה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ybook.co.il/Media/Uploads/hakelev_hayeudi(1).jpg]


במשפט אחד, זה הספר הכי טוב שקראתי.

יש בו הכל. הוא מתחיל בחיוך, יש בו תיאור יוצא דופן של האווירה, יש בו רגעים עצובים ורגעים מדאיגים ויש בו גם סוף יוצא דופן.

מאוד נהנתי מהקריאה. הוא לא ארוך מדי ולא קצר מדי. בדיוק לפי הטעם שלי.

ממליץ בחום.

-----------------------------
S e g m a n y

ספרי נוער

הספר הזה לימד אותי לקח חשוב כשהייתי ילד - אין להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.

כשהייתי ילד באחר הצהריים של יום שבת, שבו ביקרתי את סבי וסבתי ניסיתי להעביר את הזמן בשעה שהם הלכו לנוח את מנוחת הצהריים.

לפני שפרשה לנוח סבתי המליצה לי לקרוא ספר ישן ששדרתו קרועה, דפיו צהובים ועלה ממנו ניחוח של... ניחוח של משהו ישן נושן.
היה זה הספר הזה.

ובכן, בהיעדר תעסוקה אחרת ולאחר מורת רוח לא מעטה, ניסיתי לפתוח ולקרוא את כמה הדפים הראשונים.

בלי לשים לב גמעתי את הספר במשך כמה שעות רצופות בלי לשים לב שהזמן עובר.

מדובר בהרפתקאת מתח שעוברת על כמה בני נוער ובראשם אדם התלמיד המבריק מכתה ז'.
הסיפור סובב את קורותיו החל בלימודיו בבית הספר וכלה בפתירת תעלומה מוזרה ומסוכנת של גניבת דלתות בבית דודו.
כמובן שלא נספר מה בדיוק קרה שם - על כך תידרשו לקרוא בעצכם את הספר,
אך כיאה לעלילה בלשית איכותית - מדובר בעלילה מרתקת ושובה, המכילה כמובן פושעים אמיתייים ומסוכנים המאיימים על גיבורי סיפורינו.

מעין שרלוק הולמס לנערים.

בסולם שלי:
5 סמיילים

נדמה לי שקראתי את הספר כשהייתי בחטיבת הביניים, ספר טוב.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

קטגוריה כללית

סיפור מקסים על ילד קטן ועץ המנסה לגרום לילד להיות מאושר.
הסיפור עוסק בהקרבה ונתינה, ואהבה ללא גבולות.
במקרה מצאתי אותו באחד ממדפי הספרים הרבים של סבי וסבתי
במדד שלי -
- 5 סמיילים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers1/10915.jpg]

ביום שהמוסיקה מתה - אופיר טושה גפלה

סיפור דמיוני על מדינה דמיונית שבתוכה עיירה קטנה אליה הגיע נער מסתורי שרשם בתיקים האישיים של כל תושבי העיירה את יום מותם.

הסיפור מתמקד בחייה של דורה שבגיל 18 פותחת את התיק שלה בפעם הראשונה.

זה רעיון טוב לספר שהסופר משתמש בו בצורה טובה לדעתי.
לא סתם קוראים לזה ביום שהמוסיקה מתה. בספר יש המון התייחסות למוסיקה ולשירים מכל הסגנונות ומכל התקופות.
הספר כתוב בגוף ראשון כמעט לאורך כל הספר (של דורה) .
קצת התייחסות לאופן הכתיבה של הסופר הישראלי-
מאוד מזכירה ספרים מתורגמים. כלומר מי שיקרא את הספר בלי לדעת שהסופר ישראלי יהיה בטוח שהספר מתורגם.
משום מה.

האזרח י. הוא דמות פיקטיבית.
אבל אם תשאלו את הרשויות - הוא קרציה שאין כדוגמתה

בספר מתוארת חליפת מכתבים בינו ובין כל חברה, רשות, ח"כ וכדומה - על צרות ושטויות של מה בכך,
אבל מילא, מדובר בפנסיונר שעיתותיו בידיו וכך הוא מעביר את זמנו בנעימים.
מה שמעניין בכל הסיפור הם התשובות שאותם הוא מקבל בחזרה מאותם גורמים,
שלרוב עונים לו ברצינות טהורה, ואף שולחים לו מתנות שונות ומגוונות - בהם כמובן לא השתמש ואף הצהיר על קבלתם בפני רשויות המס

שנון. מצחיק ומעביר את הזמן נהדר!
בסולם שלי:
- 5 סמיילים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers3/35904.jpg]

זהירות - ספויילר!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://simania.co.il/bookimages/covers93/936098.jpg]

בילדותי (שהיתה רחוקה מלהיות עשוקה) סדרת המומינים היתה להיט בקרב הילדים.
אודה ואתוודה - עדיין שמור לי מקום חמים בלב למשפחה הליברלית והפתוחה הזו שמוכנה לקבל את כולם -
מכל קצוות הספקטרום החברתי בבית אחד סביב שולחן אחד, כאשר כולם שווים ונחמדים.

בתחילת הספר מצורף מכתב (מתורגם לעברית אמנם) שכתבה המחברת - בשגיאות כתיב מכוונות,
המיועד לילד הקורא את הספר ובו הקדמה מאוירת ונחמדה על גיבורי העלילה - בכל זאת, אז לא היתה עוד סדרה והיום הילדים לא מתעניינים בה לצערינו.
הדבר הזכיר לי את אחרית הדבר בספרו של אריך קסטנר "שלושים וחמישה במאי" ואין ספק בליבי שהילדים יהנו כשיקראו בו.
בסופו של הספר אחרית דבר מאת דנה כספי - שגם תרגמה את הספר בצורה נאמנה לדעתי ושמרה על רוב השמות מהסדרה העברית.

נכון, לא מדובר בספר ילדים שמנסה לחנך את הילד כמו שאר סיפורי הילדים המוכרים
ואולי בגלל זה הוא כ"כ אהוב על ילדים בעולם.

כל דמות מייצגת לרוב אספקט אחר של האדם, אך כולם משתלבים זה עם זה בבית העגול הכחול שעל הגבעה הירוקה
אי שם.. בעמק המומינים.

סיפור זה ספציפית מספר על מציאת מגבעת המכשף - פרק שזכור לי היטב ואחד האהובים עלי ביותר.

בסולם שלי: 5 סמיילים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nanafiles.co.il/Upload3/xternal/israblog/74/29/46/462974/lists/13846746.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nanafiles.co.il/Upload3/xternal/israblog/74/29/46/462974/lists/13846746.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nanafiles.co.il/Upload3/xternal/israblog/74/29/46/462974/lists/13846746.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nanafiles.co.il/Upload3/xternal/israblog/74/29/46/462974/lists/13846746.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://f.nanafiles.co.il/Upload3/xternal/israblog/74/29/46/462974/lists/13846746.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nuritha.co.il/images/he/346904.jpg]


הספר הוא תיאור היסטורי מרתק של מלחמת העצמאות.
המחבר פותח בתיאור הרקע ההיסטורי של המלחמה - המתח היהודי-ערבי שנוצר עקב עליית היהודים לארץ ושאיפותיהם לגביה החל מסוף המאה ה19, הסופר מתאר את התפתחות הלאומיות הערבית ואחריה - הפלשתינית, את המעבר ההדרגתי לשימוש באלימות ואת המאבק המדיני באו"ם.
לאחר שני פרקי הקדמה המחבר פותח בתיאור המאורעות, ההתנכלויות ליישוב היהודי ותגובתו להם ועובר משם לתיאור השלב השני במלחמת האזרחים שבו השתלטה ה"הגנה" על שטחי ארץ נרחבים ולקחה את היוזמה לידיה תוך שהחברה הפלשתינית מתרסקת ומאות אלפים מתושביה עוזבים או מגורשים.
לאחר מכן מתאר הספר את השלב השני במלחמה - פלישת צבאות ערב לארץ,הלחימה נגד צבא ירדן, הכיבושים בגליל תוך לחימה בצבאות סוריה ולבנוןן, הלחימה הקשה בנגב שאף זלגה לתוך סיני, ההתלבטויות לגבי השטחים שיש לכבוש ותחילת היווצרות משבר הפליטים.
לבסוף מתאר המחבר את המשא ומתן עם מדינות ערבת וחתימת הסכמי שביתת הנשק.
הספר מסתיים בפרק "אי אלו מסקנות" שבו מגיע מוריס למסקנה קודרת:מלחמת השחרור נתפסה ואף נתפסת היום בעולם הערבי כמאבק דתי בין המזרח למערב ש"בו מהווה ארץ ישראל (פלסטין) שדה קרב ראשון במעלה". המחבר אף טוען שהעולם הערבי,כולל במדינות שחתמו הסכמי שלום עם ישראל,לא השלים,ברובו,עם קיומה.

לדעתי הספר מצויין,לא עושה הנחות לאף צד ומתאר את האירועים בצורה ברורה יחסית, מרתקת וחיה.

הציון שלי: 5 כוכבים+.

היה לי קשה לשרוד את העמודים הראשונים מכיוון שצללתי לתוכו מבלי שידעתי במה מדובר והסיפור מתחיל בנקודה שמרגישה אקראית. המבוא שבגב הכריכה מאוד קמצן במידע (בצדק) ואני מוצא את עצמי מתלבט כמה לחשוף.

הסיפור מסופר דרך עיניו של ג'ק בן החמש שחי עם אמא שלו וכל עולמם מסתכם בחלל בגודל של כשלושה וחצי מטר רבוע. ג'ק מקבל את מציאות החיים הזו כדבר מובן מאליו ולאט לאט אנחנו לומדים באמצעות הדברים שהוא רואה ושומע איך נוצרה המציאות הזו שהיא לא פחות מסיוט.

תוך כדי שאנחנו מתלווים לג'ק ואימו האוהבת אך מיוסרת, הסופרת מטפטפת לנו מידי כמה עמודים פרט חדש שמקדם את ההבנה שלנו לקראת הגילוי. הליווי הבלתי פוסק של הדברים שג'ק רואה, שומע, חושב ומרגיש נותנים המון עומק לדמות ואני מצאתי את עצמי מאוד נקשר לילד המתוק הזה שחי ללא ידיעתו בתוך זוועה איומה.

הספר שם עבורי את הצרות שלי בפרופורציה ע"י זה שהוא נתן לי הצצה למציאות בה חיים ג'ק ואמא שלו ונותן לכל קורא הזדמנות לראות את הקיום דרך עיניו של ילד קטן שלומד להבין את העולם ואת המבוגרים.

סרטון פרומו לספר (שחושף חלק מהרקע שאולי נחמד לגלות תוך כדי קריאה):

המבוא בגב הכריכה:

"ג'ק בן חמש היום. הוא גר בחדר עם אמא. ג'ק נולד בחדר, ואף פעם לא יצא ממנו. עבור ג'ק "חדר" הוא העולם, ויש בו כל מה שצריך – חלון קטן קבוע בתקרה שרואים דרכו את ה"חלל החיצון", טלוויזיה שמקרינה עולם דמיוני, נחש עשוי קליפות ביצים, אוכל, כמה ספרים וארון בגדים שג'ק ישן בו, למקרה שניק הזקן יבוא.

בשביל ג'ק, חדר הוא העולם. בשביל אמא, חדר הוא תא המאסר שבמשך שנים היא כלואה בו. ועכשיו, הסקרנות של ג'ק עולה וגועשת ואיתה הייאוש של אמא. היא יודעת שחדר אינו יכול להכיל אותם עוד.

חדר הוא סיפור על אהבה אדירה בנסיבות מחרידות. אהבת אם לבנהּ. ומעבר לזה, הוא משל – מצמרר אבל כל כך אנושי – על העולם המערבי שאנו חיים בו, וחוויית הקריאה בו מרגשת ובלתי נשכחת"

ציון: 5 מתוך 5