19-01-2011, 10:06
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
אוהב שאלונים...
כשאין אף אחד בשטח אני.. יושב על חצי יד בתוך המכנסיים (כמו אל באנדי). לא בגלל מה שמקובל לחשוב, אלא כי זה נוח לי משום מה.
הדבר הכי מוטרף שעשיתי הוא.. ישנם דברים שאי אפשר לכתוב (גם אם בע"פ הייתי מספר). מבין מה שאין בעיה לכתוב... ואם מדובר על שטויות שנעשו מבחירה, אז שלושה דברים: פעם אחת התידדתי עם שומר רוסי של איזה קרקס רוסי שנתקע עקב פשיטת רגל בראשון לציון. שכנעתי אותו שיתן לי להכנס לכלוב של טיגריס בשביל ללטף אותו/צפיתי במשפחה של חזירי בר ליד מעיין ברמה"ג והתקרבתי לגורים, מה שהסתיים בהסתערות פראית של האמא עלי (טיפסתי על עמוד של גדר בקר בשניה האחרונה)/שכנעתי את המפקד שלי לשבץ אותי בנגמ"ש שהיה אמור להיות בראש טור שפורץ לעזה ב 2002, למרות שלא הייתי מצוות עקב היות אשתי בהריון... (המבצע בוטל).
אתם בטח לא יודעים, אבל אני.. קשה לי לחשוב על משהו כ"כ בלתי הגיוני ממה שכתבתי על עצמי פה בפורומים. בכל זאת: אני נראה הרבה-הרבה יותר צעיר מגילי האמיתי וזה מספק המון חומר לאינספור רגעים מצחיקים, מעצבנים, מועילים מאוד ומתסכלים מאוד.
פעם אחת, כשהייתי קטן.. גל ענק בחוף הים כיסה אותי למשך כמה שניות טובות במהלכן שתיתי המון מי ים... איזה בנאדם הרים אותי בשערות (שנות השבעים... היו הרבה שערות לתפוס) וגרר אותי החוצה. עד היום אני זוכר בצורה ברורה את תחושת הטביעה.
מרגיז אותי כש.. נהגים שיושבים במכוניות שלהם לא מבינים שטונה ומשהו של פח וברזל זה לא בדיוק "כוחות" מול כמה עשרות ק"ג של עצמות ושרירים ומתנהגים כאילו אנחנו 2 אנשים שמתחרים על מי יעמוד ראשון בתור לקופה....
משמח אותי כש.. אני רואה אנשים שמזלם לא שפר עליהם בחיים במיוחד בכל זאת מסתדרים יפה. לראות ילד שנולד נכה מטופל בחום ע"י הסבא שלו (ולא רק הפיליפינית) בגן שעשועים משמח אותי מאוד, גם אם בצורה עצובה.
לו יכולתי להיות כל אדם ליום אחד, הייתי.. רוצה להיות אדם מאוד מאמין אבל גם מאוד משכיל וסקרן. מעניין אותי לראות את העולם דרך העיניים שלהם. פרט לכך מאוד טוב לי עם מי שאני.
המצאה שהייתי רוצה להמציא.. אפליציית "Ignore" גם לחיים האמיתיים... משהו שיאפשר "העלמת" אנשים מסויימים בכל הנוגע אלי. שיתקיימו, אבל שאני לא אצתרך לשמוע אותם ולהתקל בהם. אני לא חושב ש"אמחוק" יותר מאשר כמה עשרות אנשים (החל מהמגעיל שיושב בארומה לשם אני הולך כל בוקר, ומדפדף בעיתון תוך שהוא יורק על האצבע המדפדפת בהפגנתיות כל חצי דקה), אבל אני חושב שאפליקציה כזאת הייתה מאוד מקלה.
בעוד מאה שנה, הייתי רוצה שיזכרו אותי כ.. אם הנינים שלי ידעו עלי יותר מאשר את מה שצריך לגלות כשכותבים "עבודת שורשים" בכיתה ז', הצלחתי בגדול. זה אומר שהילדים שלי, והנכדים שיהיו, אהבו אותי מאוד, וגם גידלו ילדים טובים בעצמם. אין לי עניין שיזכרו אותי אנשים אחרים מעבר לאלה.
_____________________________________
.
|