מזה זמן רב, הרבה אנשים טרחו להעיר לי שאני מדבר בשפה גבוה (עברית כמובן)

למשל לפי טענת השותפים הקודמים (לדירה שלי):
לומר : אני צופה במשחק, במקום להגיד אני רואה את המשחק. הוא דבר מוזר...

או למשל:

שיחה רגילה:
X: הוא לא נשמע לי כולך טוב....

אני(לשם שינוי מנסח את זה אחרת):
בנימת קולו שמעתי אי נוחות מסוימת.

אני יודע שזה נשמע פלצני, אבל אני לא יכול להימנע מכך, הן בכתיבה והן בדיבור !!

אז האם אני הכבשה השחורה היחידה?
האם אהבתי לספרות ושירה ושפות בכלל, היא הסיבה לכך?

שתפו, הגיבו...

יש לי חבר ממש טוב שמדבר בשפה יחסית גבוהה, אני אישית מאוד מעריך את זה, וגם שאר האנשים שמכירים אותו.

ואין לי שום ספק שזה קשור לאהבה לשירה וספרות, אנשים שלא קוראים פשוט לא מכירים את המילים הללו, ואת השפה הזאת.

גם לי זה קורה. אני אומר דברים כמו "אין לי מושג" כשאני לא יודע משהו או שואל "באיזה הקשר?" כשאומרים לי משהו שנראה לי מנותק מהרצף של השיחה.

אני עובד במקום שיש לי בו חיכוך עם אנשים שאפשר לכנות אותם עמך והרבה פעמים היו חוזרים על המילים שלי כאילו רוצים לומר "הופה, הופה, יש לנו פה איזה משכיל" בנימה מזלזלת.

אני מאוד מודע לזה בעצמי וזה מעניין שאתה מעלה את הנושא. אני אישית, מתוך המקום של המודעות העצמית לעניין, משתדל באופן מודע "להנמיך" את השפה שלי על מנת להשתלב יותר עם האנשים סביבי.

אפילו פה אני מתאמץ להתבטא בשפה פחות גבוה כדי להימנע מלתת לקוראים איזושהי תחושה שקיים רובד של התנשאות להתבטאויות שלי.

בכיתה ו' מנהלת בית הספר שלי זימנה אותי לשיחה כי הייתי מדבר איתה בשפה גבוהה מידי. היא האשימה אותי שאני "מסתלבט" עליה...

חשוב יותר לשמוע עברית תַּקּינה מכלי התקשורת. הם משפיעים עלינו ועל בנינו באופן בלתי־מודע, לטובה ולמרבה הצער, לרעה.
דרך המלך - לשלב בתכניות הילדים ביטויים מקראיים ("אבחת חרב", כפי שהייתי שומע רק בסדרות שדיבב ערוץ 1 לפני שנים)
או תלמודיים. אם "יטחֲנו" בראש של הבן שלך את הפועל אָבָה (במקום רצה) הוא יתחיל לדבר כך. או לפחות
יבין בלבו מה המשמעות של פסוק פשוט כמו: "וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ" (שופטים יט כה).

אלא שהיום, בשיטוט סתמי בערוצי הילדים, אתה שומע בתכנית מדעית: "אני מתחרפנת", "סְתכל"
ואפילו "להוזיז" (מדגסקר). שגיאות אלה הן שגיאות חינם. הן אינן חוסכות הברות. הן מטנפות את התכנית.

כך, כשאין בנמצא תקנה משפטית, הורסים את השפה יותר ויותר. הילדים מציצים ונכווים. אם כבר,
שהמפיקים יְשמרו את השפה כפי שהיא היום, אך בשום פנים ואופן לא ראוי שיעמיקו את הבורות.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

אחת הסיבות שאני אוהב שמלמדים תנ"ך בבתי ספר יסודיים (מלבד חיבור הציבור החילוני הצעיר למקורות היסוד שלנו) היא שזו ההזדמנות היחידה שלהם להיחשף לשפה העברית המקראית.

קראתי לפני כמה זמן שמישהו כתב שזה מדהים שילד ישראלי יכול לגשת לפריט ארכיאולוגי מלפני אלפי שנים ולקרוא ולהבין (לפחות בחלקו) את הטקסט.

תאמין לי שהוא לא.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

אם זה נכון היום, לא בטוח שזה יהיה כך בעוד עשור.
כשהייתה הבחירה בידי רשות השידור, החליטו להיעזר בייעוץ לשוני.
היום - בוחרים את האולפן הזול ביותר וסוגרים עסקה.

צא וראה מה קרה לנו ב־20 שנה (!):




המצב הזה יכול להשתנות בנקל ע"י גורם מחוקק. אבל אין מלך בישראל.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

כשעבדתי במכירות טלפוניות המנהלת שלי אמרה לי שאני מדבר בשפה גבוהה מדי ולכן אני לא מצליח למכור כל כך טוב. היא הפנתה אותי לאחד הערסים בלי הבגרות שעבד שם והאזנתי לחלק משיחותיו. הוא דיבר כמו שהוא מדבר תמיד, אבל הכפיל את היעדים שלו כל הזמן. ואז הבנתי שהעבודה הזאת לא בשבילי. רוב האנשים ככל הנראה לא חכמים במיוחד (פעמון גאוס).

כשאני מדבר עם חברים אני מדבר מבלי להקפיד על עברית תקנית. כשאני כותב אני כותב בשפה גבוהה. סיפורים ואפילו מיילים בעבודה. מזה דווקא מאוד מתרשמים ממני שם.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."