לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > השכלה כללית > הסטוריה ותיעוד
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 20-09-2010, 09:48
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
משפחת Frankl- 28

עקב בקשתו של ישראלה, אני מעתיקה לכאן מפורום 20+ את האשכול שפתחתי אודות ההסטוריה של משפחתי מצד סבתא (אמה של אמי). אני משנה מעט ומרחיבה היות וכאן יש יותר עניין בפרטים הפיקנטיים וההסטוריים כאחד.

הסיפור מתחיל אי שם בעיירה קטנה בסלובקיה בשם מלייצ'נו (Mliečno) - היום שמורין (Šamorín) בזוג בשם מרכוס ואווה פרנקל. מרכוס נולד בשנת 1788 ואווה ב- 1791 . לזוג נולדו שבעה ילדים. אנחנו נתמקד בילד אחד מתוך השבעה- דוד. את השאר אנחנו ממשיכים לחקור, אך דוד הוא המקור למשפחה עצמה.
דוד פרנקל נולד ב-1827 והתחתן בשנת 1854 עם אישה בשם רגינה אוברנברייט (את הצד המשפחתי של רגינה אנחנו עדיין חוקרים). שניהם עברו לברטיסלבה יחד.
לשניים נולדו 28 ילדים, מהם 14 הגיעו לבגרות ועליהם אספר. חשוב להבהיר שלא מדובר בתאומים או שלישיות, ושכל הילדים נולדו לאותו זוג הורים.

קצת סטטיסטיקה- האחות הבכורה הגיעה גם לגיל המבוגר ביותר. האח הצעיר ביותר נפטר בגיל הצעיר ביותר.
מתוך ה-14 שעליהם יש לנו פרטים רחבים יחסית, נשארו 9 בנות ו-5 בנים.

אמה (1854-1940) - הבכורה מבין ה-28. התחתנה בגיל 18 עם אמיל וויס, סוחר מניות. שניהם גרו בבודפשט בדירה ליד "כיכר האוקטגון". כשאמיל נפטר חזרה אמה לברטיסלבה לגור עם בתה אידה. לאמיל ואמה היו 5 ילדים. אחד מת כתינוק, שלושה נוספים (ביניהם אידה) נרצחו בשואה ואחת שרדה ועלתה לישראל בתום המלחמה. אמה זכורה לבני המשפחה כאישה חכמה מאוד, קטנה וכסופת שיער. היום יש לענף זה 63 צאצאים.


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


יוליה (1857- 1938)- השניה מבין ה-28. יוליה נישאה לסימון הופבאואר, איתו חיה בברטיסלבה והתאלמנה בגיל 75. ליוליה ולסימון נולדו 3 ילדים- אחד מהם נרצח בשואה. היום לענף זה 15 צאצאים שלא מעוניינים בקשר עם המשפחה. (לכן גם המידע המועט)

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
יוליה וסימון הופבאואר

פאולה (1861-1925)- נולדה בברטיסלבה. נראה שיש מס' עובדות מסתוריות בנוגע לפאולה שכנראה לעולם לא נבין. פאולה נישאה בשנת 1881 לאיש בשם איגנאץ וייס, אזרח בודפשט שהתגורר בוינה. למרות המלצות חמות בדבר איכויותיו של איגנאץ כעובד יוצא מן הכלל במספר חנויות מכולת, הוצא מסמך מהמנהל האיזורי של בודפשט בדצמבר 1880 המציין " על בסיס חקירה רשמית החתומים מטה מטעם חבר המנהלים מאשר שאיגנאץ וייס, פקיד בחנות,.... בנו של החנווני יונאס וייס הוא חסר כל". בעת נישואיו, 9 חודשים מאוחר יותר, הוא היה תושב וינה. פאולה, לעומת זאת, הביאה לנישואין נדוניה בעלת משמעות כולל חפצים לבית, כמות גדולה של רהיטים ו – 3000 זהובים אוסטריים שהרוויחה בעצמה. איך הכירה האשה המרשימה הזו, פאולה פרנקל, חנווני אביון, רדוף נושים והסכימה להינשא לו?
מסמכים וסיפורים העוברים במשפחה מצביעים על כך שהמשפחה "שלחה" אותם לאמריקה כדי להרחיק את איגנאץ מפשיטת רגל ומידו של החוק. הוא כנראה לא היה איש עסקים יציב.
מסתורין מס' 1: יש מסמך המציין שאיגנאץ עזב את המבורג ב 26 למרץ על סיפון האניה אלבינגיה כשהוא מלווה באח "בנד" ובאחות פאולה וייס. הנחה: הם נסעו כאחים על הסיפון כדי שיוכלו להישאר כולם יחד.
מיסתורין מס' 2: מסמכים מראים שלזוג היו 5 ילדים. לגבי צאצא אחד איננו יודעים דבר למרות שעל תעודת הלידה של מיני (בתם) היא רשומה כילד השני של הזוג. מאחר ולא היה זמן בין הנישואין ועזיבתם לאמריקה להרות וגם ללדת, אנחנו מניחים שהצאצא הזה נולד בניו יורק, למרות שאין בנמצא שום מסמך של הלידה או של המוות. יתכן שהמשפחה היתה עניה מדי מכדי לשלם עבור מצבה.

השותף של איגנאץ, נתן (נפתלי) קלאו, מהגר מגרמניה, הגיע לאמריקה ב – 1882 וקיבל אזרחות ב – 1888. איננו יודעים מתי הפך לדייר בביתם של איגנאץ ופאולה. כמו כן איננו יודעים את השנה בה הפך העסק מעגלת רוכלות לעסק מאוגד, אך החברה הוקמה ביחד עם אחיו של נתן, סם ונקראה וייס והאחים קלאו. החברה ייצרה ומכרה שעווניות, צלונים ווילונות ונציאניים. סם נפטר ב – 1895 והחברה הפכה לוייס אנד קלאו החל מ 27 בספטמבר 1898 (והתקיימה עד 1968 בניהולם של נתן, אח"כ דייב (בנם של פאולה ונתן) ולבסוף איירה (נכדם- בנה של מיני)).
מסמכים מראים שפאולה היתה מעורבת באופן פעיל בעסק כשהיא מלווה לו כסף ע"י רכישת מניות. היא היתה אחת משלושת החברים בחבר המנהלים; היא ונתן החליפו שני חברים בחבר המנהלים שלא היו בני משפחה 6 ימים לאחר מותו של איגנאץ. פאולה היתה גם בעלת רכוש וניהלה ספרי חשבונות מדוייקים של הכנסות והוצאות עד יום מותה.

מיסתורין מס' 3: ב 1898 איגנאץ נפטר ב 3 באוקטובר ביום הולדת ארבע של דייב. יש שמועות במשפחה לגבי המוות הזה – הוא התאבד? היתה לו שחפת? הוא הורעל? נפטר בנסיבות מסתוריות אחרות? איירה תמיד טען שאשתו של דייב ידעה את האמת אבל לעולם לא תספר. לא משנה מה היא האמת, יום הולדתו של דייויד קלאו הפך להיות 2 באוקטובר – עובדה שלא היתה ידועה למשפחתו עד לאחרונה כאשר תעודת הלידה שלו נמצאה ברשימותיו של איירה.

ב – 11 באוקטובר 1899 נישאו פאולה ונתן. למרות שפאולה היתה מבוגרת מנתן ב – 18 חודשים, כל רשימות הנוסעים באוניות שבהן נסעו לטיוליהם בחו"ל מציינות אותה כשנה צעירה יותר ממנו. פאולה ביקרה באירופה בסוף אוגוסט / תחילת ספטמבר כל שנה בשנות העשרים המוקדמות כשהיא רושמת את גילה ב – 1922 כ – 57 (עובדה – היא היתה בת 61). הגאווה, הגאווה...
נתן אימץ את מיני ("קטינה" בת 19) ואת דייב ב-1905.
ידוע לנו שבסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 פאולה, מיני וילדיה רות ואיירה חזרו לאירופה מספר פעמים לביקורי משפחה. בעקבות נסיעות אלו שימרו איירה ורות קשר קרוב עם קרובי משפחה רבים אותם פגשו בצעירותם. תחושת חשיבות המשפחה הזו היא שהובילה את איירה להמשיך את המסורת בה התחילה אמו- איסוף חדשות המשפחה והפצתן ברחבי העולם לאחר מותה של מיני ב-1956.
פאולה נפטרה בנובמבר 1925 בגיל 64 כשהיא מותירה אחריה עזבון בשווי 763,919$, כפי שפורסם בניו יורק טיימס.

מסתורין (אפשרי) מס' 4: כאשר איירה נפטר הוא השאיר קופסה קטנה ובה תלתל של מיני מינקותה. בקופסה היה פתק בזו הלשון: "תלתל של מ.ק.או. אם לא נדרש לצורך בדיקת ד.נ.א וכו', יש לקבור במקום מתאים". בעקבות זאת עולה השאלה אילו ספקות עלו בדבר הקשרים הגנטיים של מיני. הסברה היא שאולי נתן הדייר בביתם של איגנאץ ופאולה, הוא הוא אביו של דייב. ניסינו לארגן בדיקות ד.נ.א להשוואת התלתל עם ילדיו של דייב אך נאמר לנו שלא נוכל לקבל תשובה חד משמעית לגבי אביו של דייב מתוך החומר המצוי בידינו. בני משפחה רואים בתמונות של איגנאץ ודייב הוכחה לכך שאיגנאץ הוא האבא. וכך נניח לנושא.




תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
פאולה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
איגנאץ

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
נתן

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
פאולה, דייב, נתן ומיני
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 20-09-2010, 09:49
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
המשך 14 צאצאים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "משפחת Frankl- 28"

ברתה (1862-1940)- ברתה נישאה לאיש בשם ברנרד לוסטיג, ולהם נולדה בת בשם פאולינה. לאחר שברנרד נפטר, נישאה ברתה בשנית לאדם בשם לאופולד פליישהקר. להם נולדו 3 ילדים- דזידר, קתרינה וגיזה. לענף זה 59 צאצאים.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ברתה


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ברתה ולאופולד פליישהקר


תאודור (1863-1926)- תאודור התחתן עם אשה בשם אדל הרצפלד כשהיה בן 23. הזוג חי בבודפשט עם שלושה ילדים, מהם נרצח 1 בשואה. לענף זה 24 צאצאים.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תאודור

פנצ'י (פאני) (1864-1942)- פנצ'י נישאה לעובד הבורסה הוינאית זיגמונד זינגר. הזוג חי חי בוינה במחוז ה-9. מסיבה מסויימת היא נחשבה למכוערת ביותר מבין האחיות וכתוצאה מכך השתרשה האמירה "אל תעשי פרצוף כזה, את תראי כמו דודה פנצ'י!
לפנצ'י וזיגמונד לא היו ילדים משלהם. היא גידלה את אחיה הצעיר, דוד, שנולד לאחר שאביו (דוד של רגינה) נפטר. מאוחר יותר, כשגם אחיה דוד נפטר והשאיר אחריו אישה ושני ילדים, אימצה פנצ'י את אחד הילדים (פרד) וגידלה אותו עד שעזב לארה"ב. פרד אומר שלאחר שהתאלמנה, התענוג היחידי שלה היה לשבת בבתי קפה ולשחק קלפים. במהלך מלחמת העולם ה-2 עברה פנצ'י לברטיסלבה ומשם הועברה בטרנספורט לאושוויץ. היא נספתה באושוויץ בגיל 78.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
פנצ'י וזיגמונד זינגר

מלצ'י (עמליה) (1866-1936)- מלצ'י נישאה לאדם בשם קרל שנפלד ולהם נולדו 4 ילדים. שני ילדים נוספים שאימצה היו של קרל בלבד- אין בידי מידע רב עליה ברגע זה, אולם בעתיד אוכל להוסיף. סה"כ הצאצאים לענף זה- 50.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מלצ'י וקרל

קרולינה (1868-1945)- זה הענף של המשפחה שלי. קרולינה היתה סבתא של סבתא שלי.
קרולינה נישאה בשנת 1890 לאדם בשם יוזף בראון. השניים התגוררו בברטיסלבה וניהלו חנויות מכולת. לקרולינה ויוזף בראון נולדו שישה ילדים- דז'ה, מריה, שנדור, אולגה, רוזי וגזה.
אולגה נישאה לווילי פירסט, ולהם נולדו אגתה ואווה. אווה (חווה) היא סבתא שלי.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
החנות של יוזף בראון בתקופת קיצובי מזון


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
יוזף וקרולינה בראון


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
שקית מחנותו של יוזף בראון
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 20-09-2010, 09:51
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
המשך 14 צאצאים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "משפחת Frankl- 28"

מקס (1870-1932)- מקס התחתן עם אידה וייס אחייניתו (בתה של אמה) כאשר היה בן 24. הם גרו בברטיסלבה והיה להם בית חרושת לפישינגר (וופלים) וללחם. למקס ואידה היו שלושה ילדים, שנים מהם נרצחו בשואה כמו גם אידה עצמה.אלמנתו, אידה, עזרה לבני משפחה רבים אשר הגיעו לברטיסלאבה מוינה ומבודפשט. כולם היו בבית החרושת פישינגר.
סה"כ 20 צאצאים. הוא נפטר בגיל 62 בשנת 1932.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
מקס ואידה

הלנה (1872-1943)- הלנה נישאה שלוש פעמים. לראשונה נישאה למקס פרנקל אשר לא היה מהמשפחה או לפחות לא קרוב משפחה קרוב. נולדה להם בת אחת, גרטה ואז התגרשו. באפריל 1916 כאשר רגינה נפטרה, היא היתה נשואה לארנולד-אברהם אבלס והם חיו בוינה.
בשלב מסוים היא נישאה לנינו עבדללה – יהודי ממוצא יווני וגם הם חיו בוינה.
ארנסט פרנקל מילא עבורה דף עדות ביד ושם ובו ציין כי היתה אלמנתו של נינו עבדללה.
יחד עם בני משפחה אחרים עברה גם היא בזמן המלחמה לברטיסלאבה, נשלחה לאושוויץ ונספתה שם בגיל 70 ב – 1942.
סה"כ 15 צאצאים, כולם חיים בישראל ואינם מעוניינים בקשר עם המשפחה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הלנה

ברנרד (1873-1942)- ברנרד היה הילד ה – 16 של רגינה ודוד. הוא נישא לתרזה, בתה של אמה והם חיו בתחילה בברטיסלבה והחל מ – 1912 בוינה. היו להם 4 ילדים. היה להם רשיון להפעלת חדר משחקים (קלפים) בבית קפה.
ב- 1938, אחרי הסיפוח (של אוסטריה), ברנרד ותרזה חזרו לברטיסלאבה וגרו אצל אידה – אחותה של תרזה הנשואה למקס – אחיו של ברנרד.
ברנרד נהג ליבש ירקות באחד החדרים הריקים של מפעל הפישינגר, גם לצריכה אישית וגם למכירה. כמעט כל יום אחר הצהרים הם נפגשו בביתה של קרולינה למשחק קלפים איתה ועם בני משפחה אחרים. לברנרד ותרזה יש סה"כ 29 צאצאים.
הם נשלחו בטרנספורט הראשון מברטיסלאבה ב – 1942.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
ברנרד

אלפרד (1879-1934)- על פי מרשם התושבים מ 1910, 1930 ומסמכים אחרים, אלפרד היגר לארה"ב ב – 1901 על סיפון האוניה ביסמרק מהמבורג – בגיל 22. ב – 1906 הוא חזר כדי לשאת את יוליה, בתה של מלצ'י והיא היגרה לארה"ב ב – 1908.
ב – 1914 הוא קיבל אזרחות אמריקאית ואילו יוליה קיבלה את הדרכון הראשון שלה ב – 1920 כדי לנסוע לאירופה. ב – 1930 שניהם דיברו, כתבו וקראו אנגלית – על פי אותו מרשם תושבים, כך גם שני ילדיהם המאומצים רג'ינה וקרל שנולדו שניהם בניו יורק.
מרשם התושבים של 1910 מציין שאלפרד היה סוחר בתחום השעווניות; זה של 1930 מציין שהוא מנהל ואנו יודעים שהוא הועסק בידי נתן קלאו מווייס אנד קלאו. בשנת 1918 הוא גויס למלחמת העולם הראשונה. הם עברו הרבה ממקום למקום – לפחות 4 כתובות שונות במסמכים שונים.
אלפרד ויוליה היו בקשר קרוב עם אחותו, פאולה ובעלה נתן. שנה אחת לאחר הגעתה של יוליה לארה"ב, נישאה מיני ויוליה היתה השושבינה שלה כשהיא "לבושה בשמלת ערב יפהפייה בצבע ורוד סלמון". לאלפרד ויוליה יש סה"כ 13 צאצאים. הוא נפטר בגיל 55. יוליה נפטרה בניו יורק בגיל 91.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אלפרד

אדלה (1881-1944)- אדלה היתה הבת הצעירה מכולן. היא נישאה לברטולד לוי והם חיו בבנסקה ביסטריצה – היחידה חוץ מפאולה ואלפרד שחיה מחוץ למשולש בודפשט-ברטיסלבה-ווינה. על פי הרשום אצלנו ביתה הראשונה נולדה כאשר אדלה היתה בת 14 בלבד – עובדה לא סבירה זו נמצאת בהליכי בדיקה.
ברטולד ואדלה חיו בבית גדול דו קומתי. היתה להם סוכנות גרירה באמצעות סוסים. היו להם שלושה ילדים – אולגה, אדית ופריץ. הבנות נישאו לתאומים – יוזף וסטפן מונק מקרמניצה.
לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, קרולינה, אחותה הגדולה, עם בתה אולגה ומשפחתה חיו אצל משפחת לוי לזמן מה. חוה לבני זוכרת אישה חסונה ואנרגטית.
לאדלה ולברטולד היו סך הכל 7 צאצאים.
על פי נתוני "יד ושם" רוב המשפחה נרצחה ברצח המוני בקרמניצקה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
אדלה

דוד (1882-1914)- דוד, הצעיר מכולם, נולד אחרי מות אביו. בעודו צעיר מאד הוא נמסר לאחותו הגדולה פנצ'י בוינה, לה לא היו ילדים משלה. דוד גדל בביתם של זיגמונד ופנצ'י ואף הצטרף לסוכנות של זיגמונד זינגר בסופו של דבר כשותף. הוא נישא לאחייניתו גיזלה (בתה של ברטה) ולקח אותה איתו בחזרה לוינה, כאן גרו בסמוך למשפ' זינגר.
דוד נפטר ב – 1914 בגיל 32 אחרי מאבק קשה במחלת לב. הוא היה הילד הראשון שנפטר מתוך ה – 14 שהגיעו לבגרות. אחרי מותו, פנצ'י לקחה את הילד הבכור, פרד, אימצה אותו וגידלה אותו. גיזה, עם הילד הצעיר יותר פאול, נשארו לגור באותו הבנין גם אחרי נישואיה השניים של גיזה ללודוויג לוונשטיין.
לדוד יש סה"כ 18 צאצאים שכולם חיים בארה"ב.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
דוד
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 20-09-2010, 09:52
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
מבצעי ההצלה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "משפחת Frankl- 28"

את הטקסט הבא כתבה אמי. הוא ילווה במצגת שתווקרן בכנס המשפחתי הקרוב בברטיסלבה.


לשם מיני יש משמעות עבורי עוד מהילדות.

כתובתה של מיני בפארק אבניו – על אמא שלי היה לדעת את הכתובת בעל פה בזמן השואה – אביה אמר לה לשנן אותה במקרה "שיהיה משהו". מיני התחילה לנסוע לאירופה עם אמה פאולה ואחיה דייב. כך הכירה את כל המשפחה באירופה.

כאשר פאולה נפטרה ב – 1925 מיני המשיכה לבקר את המשפחה. כאשר ילדיה, רות ואיירה בגרו – היא לקחה אותם איתה. היא שמרה על קשר קרוב עם בני המשפחה באירופה. אז הגיעו זמנים שבהם מיני לא יכלה יותר לנסוע לאירופה אך היא לא שכחה את משפחתה. היא ודייב ארגנו "אפי דייויט" – אישורי כניסה לאלו שהספיקו לברוח מהנאצים. כתובתה הפכה לקרן של תקוה עבור אלו שנותרו מאחור. ז'יגה נוימן זכר את כתובתה והודיע לה ששרד עוד מבוכנוואלד.

אוגוסט 1945 - מיני חוזרת לאירופה לביקור. זה היה כנראה מיד לאחר שדודתה האחרונה, קרולינה, נפטרה. הביקור הזה הפך לאירוע מכונן עבורה ועבור יתר המשפחה.

בני משפחה נוספים התחילו לעזוב את אירופה. גזה ומשפחתו היגרו לאוסטרליה, רבים עלו לישראל ובני משפחה רבים היגרו לארה"ב.

מיני היתה שם בשבילם. עוזרת לאנשים להגיע, מהווה עבורם את הכתובת הראשונה במקום החדש, עוזרת בכל דרך אפשרית – כספית, מציאת עבודה, דיור ובאופן כללי היתה שם עבורם עד לאירוח 50 איש או יותר בליל הסדר.

הטיפול במשפחה שהיתה באמריקה היתה רק חלק מפעילותה של מיני. היא המשיכה להתכתב עם כל אחד ואחת ברחבי העולם באופן אישי! אנשים כתבו לה, עדכנו לגבי הקורות אותם, ביקשו עצה ולעתים קרובות גם עזרה כספית. היא ענתה לכולם. עזרה לכולם. היא התחילה עם החבילות.
ב – 1956 מיני נפטרה. עתה משנפטרה אמו, נותר איירה עם פועלה כעזבון. בגיל 43 כשעליו לטפל בעסק, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילים 5-16, איירה החליט להמשיך את מפעלה של אמו. לא היתה שום אפשרות שאיירה יצליח להמשיך את התכתובת כפי שעשתה אמו. הוא כתב מכתב אישי לכל אחד מבני המשפחה ברחבי העולם, סיפר על מותה של מיני, הפציר בהם להמשיך ולכתוב ולשמור על קשר. הוא התנצל שלא יוכל להמשיך ולכתוב מכתבים אישיים. הוא התחיל לכתוב דו-שנתון רב תפוצה. במכתב זה איירה שילב בין חדשות העולם לחדשות המשפחה. הוא עדכן את כולם בחדשות המשפחה שקיבל מבני משפחה שונים. איירה שמר את המכתבים בתיקים מיוחדים, שם הם שמורים עד היום.

בנוסף למכתבים יש בכל תיק כזה גם רישום מדויק של כל החבילות שנשלחו לאותה משפחה, מה היה בהן וכמה עלה לשלוח אותן. במשך כ – 10 שנים איירה, בעזרתם של שנדור בלן וגיזה פליישהקר נשאו על גבם את המפעל הגדול הזה של עזרה למשפחה ברחבי העולם.

עם הגעתו לארה"ב, שנדור בלן, כמו רבים אחרים, החל לעבוד עבור ווייס & קלאו. שנדור לקח חלק פעיל בשמירת הקשר עם המשפחה בתחום התכתובת. הוא תרגם הדפיס ותיעד. פיטר, לוסי, דניאל ואיימי (ילדיו של איירה) כולם זוכרים ערימות של בגדים בבית. בגדים שנאספו במשפחה כדי לשולחם לאירופה, ישראל, אוסטרליה. גיזה ידעה את כל הפרטים – מספרי נעליים, מידות חזיות... מי שונא ירוק ומי נראית לא טוב בנקודות. היא היתה זו שהחליטה מה ישלח לאן, מי זקוק נואשות למעיל חורף ומי צריך נעליים חדשות.

היו חבילות מזון וחבילות של בגדים – אוכל – נס קפה וחלב משומר שנהגנו למצוץ הישר מהשפופרת... בגדים – באופן מפתיע כל מה שהגיע התאים בדיוק למישהו מהמשפחה. חולצות לבנות ללא שרוולים עם פרח רקום על כל אחת מהן לאחותי, שמלה משובצת נהדרת עבורי. כילדים קיבלנו זאת כמובן מאליו. פעם בכמה חודשים הגיעה חבילה "מאמריקה" והיו בה הפתעות! מעולם לא חשבנו על האנשים ששלחו אותה. רק הרגשנו מיוחדים לעומת ילדים אחרים שלא קיבלו חבילות כאלו.
גודל המעשה שמאחורי החבילות האלו וההכרה שעל אנשים היה לזכור את כתובתה של מיני היכו בי רק לפני כשנתים. זה קיבל אופי של "מבצע הצלה" כאשר ביקרתי אצל לוסי בוורמונט בשנה שעברה. שעות של קריאה במכתבים, הסתכלות בתמונות והיכרות עם המשפחה. ביליתי שבועיים אצל לוסי בורמונט. חלק גדול מהזמן הזה הקודש לדפדוף ביחד שוב ושוב באלבומי תמונות, במכתבים. עבור לוסי – זה טבעי, חלק בלתי נפרד של השתייכותה למשפחה הזו. עבורי – תגלית. יכולתי רק לחוש הערצה לגדולתם של האנשים שהיו כה נדיבים ותומכים במשפחתם המורחבת. כל כך חבל לי שלא זכיתי להכירם אישית.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #5  
ישן 20-09-2010, 09:53
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
קטע שאני כתבתי אחרי המפגש הראשון בנתניה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "משפחת Frankl- 28"

I never assumed the role of the one who remembers. There were always people around me who did remember every aspect of my life, including everything that had to do with family. I scanned through the Frankl stories as a child and never gave it another thought – there were always other things that interested me more.

Approximately a year and a half ago we decided to erect a family site that would include a family tree. For a long night we sat – my mother, my sister and myself – and uploaded all the information we had into the site. Overnight grew a beautiful family tree and names from the past kept appearing time and again – until I started remembering. After a while I suggested, just so, that we organized an international family meeting. The suggestion was half joke half serious but there were "customers" for it.

During the past year we worked around the clock to organize the reunion that took place in Netanya, Israel at the end of October 2008.

Suddenly I met the faces that kept looking at me from the photos, could connect a name to a person, to a story. I could understand how deep my roots were, how strong and world encompassing they are – these are just a fraction of my feelings.

Friday evening, we, the younger generation, assembled and tried to figure out what to do next, how are we going to preserve the family and what needs to be done in order to make these meetings happen time and again.
The decision was unanimous – in two years time in Slovakia. At once there were volunteers to help with the organization and soon we will start working, with joined forces this time, not only from the US or Israel but people of different generations, different countries that the one thing that glues them together is their being a family.
Three days are too short a time and I didn’t get to know and speak with all the people I wanted to. Maybe this is an advantage – it will keep some appetite for the next meeting. The people I did manage to talk to, those I got to know, enchanted me. Who thought that in Aspen, Colorado lives a guy with a sense of humor exactly like mine? Who could imagine me having the same hobbies the girl from Budapest has?

This meeting created an unexpected bond for me with different people who are all – my family!


Sivan Cohen, Nov. 10, 2008
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 20-09-2010, 09:53
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
קטע שאמי כתבה לאחר הכנס בנתניה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "משפחת Frankl- 28"

Frankl 28 family gathering
Oct.30-Nov.1, 2008, Blue-bay Hotel, Netanya,Israel

Preparations were finished a few days prior to the reunion itself. Personal kits ready with T-shirts, name tags, program and a coupon for a farewell gift. We were rearing to go – all the work of the past year was culminating that week.

We arrived at the Blue-bay hotel early to get the hall ready and wait for the family. Upon our arrival I already spotted Daniel Gildesgame and Joe Oppenheimer who arrived early and were waiting for their room. The moment of realization! It was really happening – people are already here. We hugged as if we knew each other for generations…. Andrew and Nicole who came late the night before were also up and around by then.

Early afternoon. We were waiting at the lobby for people to arrive and I felt like a hunter, spotting the arrivals at the door. I recognized each and every one of the participants – nagging for photos all this year proved itself.

Excited faces. People kissing, hugging, reaching. Smiling. No one could wipe the smile off their faces.

People settled in and after dinner we gathered at the hall that served us all through the reunion. Banners with the family tree were hung around the room. The impact was exactly as we imagined – people kept looking for their relatives, finding connections, couldn't remove themselves from the walls.

I open the reunion formally, telling the people of our experiences during the past year. For months we prepared a presentation about the family. Not a historical review but a peek into this exceptional family from different points of view. Will they like it? Is it boring? Is it too long? Too short? Finally we could share it with the entire family. Presentation over. I could breathe again. It seemed as if the family liked it.!

And then there was the film. Lisa Hickey, granddaughter of Ira Oppenheimer sent me a CD with films dating early 20th century. We chose one that was filmed during a visit of Mini Weiss Klau Oppenheimer to Europe. We could identify only a few people but wanted to show it anyhow. One of the people that was easily recognized was Geza Braun, young, happy – grandfather of Andrew Harman from Australia, whom he never knew. The excitement was overpowering.

Evening over. All was running according to plan. Time to relax. Spend some time in the lobby with people I never met before but that were close family by then. The excitement in the air. I couldn't sleep. The younger generation – people from four different continents sat at the bar as if they were used to hanging out together. Unbelievable. Dreams were coming true.

Friday morning. People were gathering on the balcony for a group photo. We thought that it was important to document it. Even that became great fun. One group photo of all participants, then each branch separately. Some branches with more participants (hoorah to Malcsi and Karoline descendants!) smaller branches with less and to our disappointment – some branches were not represented at all.

Later we opened a data center. That was the opportunity to update details which were wrong on the family tree, scan photos, buy some printed material (family stories) and even get for free Sandor Richter's special recipe for Kuglof! A guided tour of the internet site followed it and proved to be helpful for many people.

All this time, as if rehearsed for years, my daughters – Tally and Sivan as well as Moran who joined us as photographer and myself, were working together like an oiled machine. Each knowing their roles, functioning together in harmony. That in itself was a unique experience.

Friday afternoon. The most emotional part for me (or so I thought!). My father, Max Livni, prepared a lecture about the genealogical research my mother and he did, mainly in the past year. This was accompanied by a presentation of a few photos. I followed him, sharing with the family a unique experience I had in Samorin, Slovakia last May. I visited an old cemetery where many of our ancestors are buried. The experience itself was exceptional and sharing it with the family enabled me to take them all back there, to stand with me right where great grandfather Marcus used to pray, at the old synagogue.

Friday evening. Everyone is gathered in the dining room. Dov, Shoshana and David Kovacs coming all the way from the south. Bill Franklin arriving directly from the airport – came from Ohio just for that evening! All the Landau clan joining in, beating the other branches in number! John Balan says the Kiddush for the first time in his life.

After dinner we got together again. Family stories. John Balan, Bill Franklin, Lucy Noymer, Lucy Hickey, Sandor Richter, Max Livni – all prepared something in advance. And then some people joined in – Lisa Hickey, Daniel Gildesgame, Edith Bachrach, Ami Cahana. Finally Andrew Harman shared with us some of his feelings of the past few days. His meeting people who knew his grandparents, his mother, finding all this family all of a sudden. He made us all very emotional.

We concluded the evening with a sample of Kuglof that my mother prepared for Sandor Richter.

The younger generation kicked us out of the room and stayed there planning the next re-union…

Last moments. Nobody wanted to part. People were sitting in the lobby, a group here, a group there.

Saturday morning – concluding session. Saying goodbye was difficult. Nobody wanted to leave and although formally the party was over – people just stayed on and on. I tried to say a few words and choked in the process. I volunteered to carry on with a periodical newsletter – something like the one Ira used to write. We gave the participants a CD with our presentations with the hope that they will want to watch it again and even show it to other family members.

Then it was over. Luckily we took some of the participants back home with us – the Balans stayed with my parents, Andrew and Nicole Harman, Lucy Hickey and Joe Oppenheimer stayed with us in Yokneam for a few more magical days and even then we found it difficult to part.

Now I find it hard to get back to normal. In fact – I don't even want to. This was an experience I will cherish forever.


Written by Liora Cohen

Nov. 10, 2008
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 20-09-2010, 09:54
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
קטע שסבתי כתבה לאחר הכנס בנתניה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "משפחת Frankl- 28"

The meeting, including our various guests before and after, is now finally over. It was an enormous success – the credits belong fully to Liora and her daughters Tally and Sivan. There were a lot of things to plan, to prepare and mainly – many months of letter-writing and phoning, to convince people to participate. Everything worked like clockwork – there were nearly 70 people – from 4 continents!

On Thursday in the morning Liora, Tally, Sivan, Moran and Max went to the “Blue Bay” hotel in Netanya, where they prepared the assembly hall: the whole family tree from the website, including photos, printed on banners, was displayed around the walls; this later proved to be a big attraction for all, people stood around and pointed their fingers at the various relations.

After noon people started arriving. Registration, distribution of a linen bag with the meetings logo – designed by Nurit, it contained a T shirt with the same logo a pre-printed name tag (including the family branch) and the meeting’s program.

After dinner at the hotel dining room came the festive opening. John Balan from New York addressed the meeting in English, Liora in Hebrew. (At first the intention was to have the whole meeting bi-lingual, but soon the Hebrew was dropped, since the Israel all knew English). Then came a presentation (created mainly by Liora and Sivan) on the family’s history and the family tree.

Friday morning there was a photo session – all had to appear wearing the family T-shirts, all participants together and each family branch separately were immortalized. Then a session was dedicated to explaining the Frankl 28 website and its various possibilities; then there was the opportunity to update, correct or complete data in the family tree; at the same time 13 brochures of memoirs, autobiographies etc. by members of the family were displayed and orders accepted for them.

In the afternoon there was a second presentation of new found information about the family’s history, with explanations by Max and a report by Liora describing her trip to Mliecno / Samorin in Slovakia, where a number of members of the Frankl family are buried in the Jewish cemetery. Special mention was made of Mr. Jan Hevera, whose diligent voluntary work added much information about the first generations of the Frankl clan. A film clip from the 1930ies was also screened, showing a visit of some American members of the family with relatives in Europe.

In the evening there was a festive eve of Shabbat dinner, John Balan recited the blessings over wine and bread. Then all met again for an evening of story-telling – anecdotes and reminiscences from various branches were told…

One of them was about “Aunt Elsa’s Gugelhupf” (cake): Sandor Richter from Vienna had sent the hand-written recipe before the meeting, explaining that since his childhood, when the cake was always wonderful – almost nobody succeeded to replicate it. But this time Chava took up the challenge, baked it and brought it to the meeting. Everybody got a bite!
An important matter was raised by John Balan: the neglect of the Mliecno cemetery should be dealt with. Since the Frankl descendants have a great interest in this, he asked that people commit themselves for a certain annual sum, so that about US$ 1000.- would be collected for this purpose. That was achieved on the spot.

The young participants spent the evening together, they broke up after 2 a.m. on Saturday.

The final meeting on Saturday morning was very emotional – not in vain the program’s last point was: “hugs and tears”. Everybody got a farewell present – a CD with both presentations.

A small group then went on a sightseeing tour to Zikhron Yaakov, guided by Tirtzah Tailer.

Personally we appreciated especially the effort of Bill Franklin from the US, who initially planned to participate, then had to excuse himself for burning business reasons – but in the end he managed to come, just for 24 hours!

And another nice thing – the young people most of whom had never met before, found very easily contact to each other. Perhaps the trite saying “blood is no water” has something to it!
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 20-10-2010, 18:50
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
כנס ברטיסלבה 2010- פרנקל28
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "משפחת Frankl- 28"

טוב, עבר מעט זמן מאז הכנס (כבר כמעט חודש) ועכשיו אני יכולה לספר קצת איך ומה היה. אני אתרגם כאן את היומן שסבתא שלי כתבה (בגוף ראשון שלה), וגם אוסיף קצת משלי. אני משלבת גם תמונות מהכנס שיתאימו לתיאורים שסבתא שלי כתבה.

22.9.10

אנחנו (ליאורה, מורן וסיון, טלי, אחותי+מלווה ואנחנו) טסנו לוינה, למרות שהכנס היה אמור להתחיל ב-24, בעיקר כדי לתת לסבתא שלי לנוח ולהתאקלם.
משם תפסנו מונית (שעשקה אותנו!) לברטיסלבה. מדובר בכחצי שעה נסיעה.
הגענו למלון (פארק אין דנובה) ששוכן ממש על גדת הדנובה, והתמקמנו בחדרים.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

במלון כבר היה מס' מועט של אנשים שהגיעו לכבוד הכנס, אך המסה הקריטית עדיין לא.
ארוחת ערב במסעדה ברזילאית הקרובה למלון.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

23.9.10

למלון בברטיסלבה אין לובי ממשי; "כבשנו" חלק מבית הקפה במקום, ואנשים באים לשבת איתנו כל הזמן. לוסי היקי (ארה"ב) הביאה מכתב בגרמנית מתחילת המאה ה-20, כתוב בכתב יד גרמני גותי, שאף אחד מלבדנו לא יכול היה לתרגם. תרגמנו אותו "על המקום" לאנגלית: מדובר בדיווח מפורט על ימיה האחרונים של פאולה (אחת מה-28), אחותה של סבתי- והמקור לשבט האמריקאי במשפחה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בארוחת הערב היינו 13 אנשים במסעדה קרוב למלון.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

24.9.10- יום שישי

בבוקר מישו מברטיסלבה (בנו של בן דודי המנוח) הגיע ועשינו טיול הכנה לסיור מאוחר יותר בכתובות המשפחה. חלק מהבתים השתנו מאוד ושופצו, חלק כבר לא קיימים. אחת התחנות היא בניין הקהילה היהודית, שעליה ממוסמר לוח זכרון לקבוצת העבודה (קבוצת מחתרת שבזמן השואה הצילה יהודים, בעיקר נוער) אבא שלי השתייך לקבוצת העבודה ושמו מופיע על לוח הזכרון.
זה היה מרגש מאוד בשבילי. עד עכשיו ראיתי רק תמונה של הלוח.
הפתעה נעימה- למלון יש כסא גלגלים לשימוש אורחים נכים! זה הפך את ההתנהלות שלי לקלה הרבה יותר.בצהריים פגשנו, בפעם הראשונה בחיינו, מישהי מעץ המשפחה שהיא חצי ערביה- סמירה. היה לנו חיבור מיידי.
כל משתתפי הכנס הגיעו וכל משתתף קיבל ערכה: תכנית הכנס, מפת הכתובות הישנות של המשפחה, סימניה של המשפחה, חולצה ותג שם.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בערב ערכנו ארוחת ערב חגיגית בחדר אוכל נפרד ששמור רק לנו. היתה הדלקת נרות וקידוש שערכו ג'ימי וסו קלאו (ארה"ב).

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

לאחר הארוחה היתה פתיחה חגיגית של הכנס באולם "שלנו". על הקירות היו תלויים באנרים עם ענפי המשפחה (ברובם עם תמונות האנשים). כמו כן היתה תלויה תמונה מוגדלת של הציור של אבי המשפחה- מרכוס פרנקל. הבאנרים עוררו ענין רב- אנשים הראו את העץ "שלהם" אחד לשני..

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

נאומי פתיחה, מצגת על 14 השורדים מתוך ה-28. ההתכנסות כולה הועברה בשפה האנגלית, אך כמעט כל הטקסטים תורגמו מבעוד מועד לעברית ולסלובקית לטובת מס' אנשים שאינם דוברים אנגלית. בסביבות 11 בלילה- למיטה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


25.9.10

לאחר ארוחת הבוקר (שוב, באולם המיועד רק לנו) נפגשו כל משתתפי הכנס בחזית המלון לתמונות קבוצתיות- כולם לבשו את חולצות הכנס שלהם. הצטלמנו כולם ביחד ואז כל ענף הצטלם בנפרד עם שלט של שם הענף שלו. התמונות נעשו על רקע המבצר של ברטיסלבה.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה



אז הגיעה שעתו של הסיור ברכבת האדומה. הרכבת היא למעשה אוטובוס ישן ואדום, הנקרא "פרשפורצ'יק". הסיור ארך שעה וחצי, במהלכו נסענו דרך העיר העתיקה, המבצר וכתובות המשפחה. ההדרכה היתה מעט לקויה (מדריך סלובקי עם מבטא כבד) אך נהנינו. בערך 12 אנשים הצטרפו למישו לסיור הרגלי לאחר מכן.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

אחר הצהריים באולם- עדכון המידע על גבי טפסים שהוכנו מראש- כל אחד כתב תיקונים לעץ המשפחה באם היה צורך. נפתחה גם עמדה לרישום למשלוח של חוברות עם סיפורי המשפחה השונים (ישנן מס' חוברות). דו"ח של מקס (בעלי) ושל ליאורה על עבודת המחקר שנעשתה בשנתיים האחרונות בתחום המשפחה ונאום של רות אוברנברייט.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

לאחר ארוחת הערב "המשפחה היום"- סיפורי משפחה ודיווחים ממגוון בני משפחה, ענפים וארצות.
אז מצגת- "מבצע ההצלה" - סיפור מבצעי ההצלה שנעשו ע"י מיני ומאוחר יותר ע"י איירה (חבילות מזון, בגדים, אישורי כניסה לארה"ב וסיוע כלכלי). מדהים לראות את ההיקף העצום של הסיוע המשפחתי.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


26.9.10

9 בבוקר- דיווח מאת יאן הברה על עבודתו ובמיוחד על בית העלמין הישן במלייצ'נו.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

אוטובוס שהוזמן לקח אותנו לבית העלמין העתיק במלייצ'נו, שם קבורים אבות המשפחה הקדומים ביותר הידועים לנו.
יאן הברה- הפרוטסטנטי הצעיר שלקח על עצמו לטפל בבית העלמין העתיק בהתנדבות וללא ידיעת המשפחה (בתחילה) ולאחר מכן תרם ידע משמעותי מאוד בכל הנוגע לאנשים הקבורים בשמורין (מלייצ'נו). אל יאן הצטרפו מס' צעירים אחרים שעזרו לו להכין הכל מבעוד מועד- מים לשתיה, מים לנטילת ידיים, אבנים קטנות להניח על המצבות, כיפות, כסאות וניקוי יסודי של הצמחייה בבית העלמין.
זו היתה סצנה סוריאליסטית: 60 בני משפחה עומדים מסביב לקברו של מרכוס פרנקל, אב המשפחה, ושאר בני המשפחה הקבורים שם, דניאל גילדסגיים אמר קדיש ולכולם היה זה רגע חד פעמי, מרגש ומצמרר, מין רגע כזה שבו אתה מרגיש שהרגליים נטועות עמוק בקרקע, כי סוף סוף מצאת את השורשים שלך. ליאורה אמרה- הייתי כאן לפני 3 שנים ועכשיו הצלחתי להביא עוד 60 בני משפחה".

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

אחרי הביקור המרגש בבית העלמין נסענו לבית הכנסת העתיק בשמורין, שכבר אינו משמש כבית כנסת (היות ואין יותר יהודים בשמורין) אלא כגלריה לאמנות. לעומת זה, הכיתובים בעברית והציורים על התקרה נשמרו להפליא.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

מר זינגר, בנו של הרב האחרון של שמורין (מר זינגר בן 90 בעצמו), שעדיין זוכר את משפחת פרנקל משמורין, נשא דברים. אחריו נשאו דברים גם ראש הקהילה היהודית וראש עיריית שמורין.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

במעמד זה הענקנו ליאן הצנוע מתנה מהמשפחה- משפחת פרנקל המורחבת תרמה 10 עצים לקק"ל על שמו. יאן התרגש מאוד ובקושי הצליח להביע את תודתו.

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

בחזרה למלון.
אחה"צ היתה הרצאה של הסטוריון סלובקי בשם הלבינקה, על גורלו של העם היהודי בסלובקיה.
בערב עוד סיפורים משפחתיים. סמירה, קארן ורבים אחרים קמו ודיברו בספונטניות.
לאחר מכן הלכנו, הנשים שבמשפחה, לשחזר תמונה שצולמה (שלי ושל אחותי) ליד פסל בברטיסלבה. התמונה שוחזרה בעבר ע"י שתי בנותיי וגם ע"י הנכדות, ועכשיו החלטנו לעשות שחזור נוסף. (הערה שלי- אני אנסה להביא גם את התמונות הקודמות לצילומים האלו)

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

אנשים מתחילים לעזוב. דמעות, חיבוקים ונשיקות.

27.9.10

בבוקר קבוצה הולכת עם יאן הברה לבית הקברות של ברטיסלבה. פיטר אופנהיימר אומר קדיש.
יאן מציע ביקור במשרדי הקהילה היהודית. רות אוברנברייט, ליאורה, סיון, מורן ומקס מצאו שם 23 אוברנברייטים רשומים הקבורים בבית העלמין.

28.9.10

ליאורה וטלי הלכו לבית הקברות של ברטיסלבה כדי לצלם מצבות. יש רק 4 ששרדו, השאר נפלו או התפרקו במרוצת השנים.
הן חזרו גם שנית למשרדי הקהילה היהודית כדי להעתיק פרטים מדוייקים על מי שרשום שם.
ארוחת צהריים אצל סמירה בבית.

29.9.10

ג'ון בלן ביקר במשרדי הרישום בברטיסלבה והשיג עותק של רישום הלידה והברית שלו- אחרי שנים של חיפושים, הוא סוף סוף מצא את שמו העברי - שלמה יוסף וגם את השמות העבריים של הוריו- אסתר וישעיה! הוא היה נרגש עד אין קץ.

30.9.10

בלילה כוסית אחרונה אצלנו בחדר לפני הטיסה- הגרעין הקשה- ג'ון ואנני, ליאורה, טלי, סיון ומורן ואנחנו. מדברים על תכניות ראשונות לכנס בעוד שנתיים בארה"ב. הצעה שמקס העלה- סיפורים של הנשואים לתוך משפחת פרנקל.

1.10.10

אחרי ארוחת הבוקר, בהתאם לתוכנית, נוסעים לשדה התעופה ומשם הביתה.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 09:20

הדף נוצר ב 0.07 שניות עם 11 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר