הצדעה מאוחרת\ מאת עמוס רגב

בשיאה של מלחמת יום הכיפורים, בתוך האש והעשן שהיתמר מכל רחבי רמת הגולן, עמד האלוף משה(מוסה) פלד מול חבורת מילואימניקים מאובקים ומותשי קרבות, שלף סיגר עבה - ועישן אותו · שנים רבות שאנחנו סוחבים את תחושת העלבון של מה שנראה אז כשחצנות · אבל אז הגיע ההסבר, והתברר שאנחנו טעינו, והיתה לו סיבה טובה · ערב יום הכיפורים תשע"א, אחרי כמעט 40 שנה, המעגל נסגר
http://www.israelhayom.co.il/site/n...cle.php?id=8144

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 הצדעה מאוחרת\ מאת עמוס רגב http://www.israelhayom.co.il/site/n...cle.php?id=8144

ציטוט:

לימים, כשנשאל איך הוא מסביר שהוא, כמפקד אוגדה, קיבל פקודה להיערך להגנה אבל לחץ דווקא לצאת להתקפה, השיב: "מפקד אוגדה זה לא מג"ד, וגם לא מג"ד־פלוס. מפקד אוגדה הוא גנרל, והאחריות שלו כלפי ההיסטוריה מוחלטת".

Definitely a great man. Comparison between him and the division commanders of 2006, like Hirsh and Tzukerman, leaves me without words

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

אם אחד מהשניים הללו היה אומר משפט כזה היום, מיד היו מאשימים אותו במגלומניות.

You may very well be right. Although I see it has his sense of conviction and responsibility as a senior field commander

Peled's courage and determination to confront his superiors over orders that he thinks are wrong and his ability to convince them (he never disobeys orders) is something that was sorely missing in the current generation of generals

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

ציטוט:

Peled's courage and determination to confront his superiors over orders that he thinks are wrong and his ability to convince them (he never disobeys orders) is something that was sorely missing in the current generation of generals

אם נדייק, אומץ ונחישות היו גם לצוקרמן ב-2006. גם הוא לחץ על מפקדיו לשלוח את אוגדתו להתקפה. לא זה ההבדל.

לימים, כשנשאל איך הוא מסביר שהוא, כמפקד אוגדה, קיבל פקודה להיערך להגנה אבל לחץ דווקא לצאת להתקפה, השיב: "מפקד אוגדה זה לא מג"ד, וגם לא מג"ד־פלוס. מפקד אוגדה הוא גנרל, והאחריות שלו כלפי ההיסטוריה מוחלטת".

המשפט הזה הוא לב ליבו של המאמר בעיני

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האחריות כלפי ההיסטוריה, או האחריות כלפי צה"ל ומדינת ישראל?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

I don't see a contradiction here. By a "responsibility to history" I think he is implying that as a division commander he cannot just carry out the orders he is given obediantly, but must also consider how these orders will affect the outcome of the war

If he sees that the plans he is given are wrong, he is morally and proffessionaly compelled to try and convince his military and political leaders to take different actions, or if this is not possible, perhaps even resign his command

I think that this belief reinforces his responsibility to the army and country, not lessons it

I wonder what might have happenned in 2006, if key leaders like Kaplinski or Ben Reuven who reportedly understood that things were not being done properly, had acted more with a sense of conviction similar to that of Peled, rather than just obediently following the orders from above

?

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

הייתי שמח יותר אם ההערה היתה "כי זה מה שנכון מקצועית". לא חסר (ד)גנרלים בהיסטוריה הצבאית הישראלית שביצעו את מה שביצעו לטובת ההיסטוריה, גם אם זה לא מה שהיה כ"כ טוב למדינת ישראל (וראה את מלחמות הגנרלים).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בעניין הזה (ולא תמיד כן, אבל הפעם כן) ההיסטוריה והמדינה חד הם. פלד מחיב למדינה כגנרל, משמע לא רק לגזרתו ולא רק לחייליו, אלא למערכה כולה ותוצאותיה. הוא, כלשונו, אחראי, בלי תירוצים והסברים ועליו מוטלות המשימה והאחריות. שנים אינספור לאחר אוקטובר 1973, כשיכתבו ספרי ההיסטוריה, הוא כגנרל אחראי למה שיכתב שם לגבי המקום שבו עמדה המדינה ולמצבה בסוף המלחמה.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מהיכרות אישית(בצינעה) - פשוט דמות נערצת.

האיש שטבע את המושג "אני אוהב לאהוב אנשים" (מתוך התכנית חיים שכאלה)

דווקא היום, מול הפרשיות והקנוניות (זה לא אומר שפעם לא היו כהנה, היו גם היו), בולטת יותר דמותם של אנשים כמו טליק ומוסא.
שני מצביאים, אשר לא בכדי, מופיעים על כותל התהילה ביחד עם פטון, אברהמס וארווין רומל.

מגה מצביאים.

אנקדוטה קטנה על מוסא, כשהיה כבר חולה , בדיונים בלישכתו בקריה, קרא לי כמה פעמים בשם אלכס. לא היה לי נעים לתקן אותו, וחשבתי שמדובר בשיכחה או בתופעה של המחלה. לאחר הדיון, ניגשתי אליו, ולחשתי בהססנות, "המפקד זוכר בודאי שקוראים לי מיכאל". אז הוא ענה לי בטון מיוחד ומתבדח, "אתה תקרא לי המפקד ואני אקרא לך אלכס, כשתחדל, אחדול"