יום הכיפורים קרב ובא. טעון, כבד ומהורהר כתמיד. מהכהן הגדול הלובש לבן אי שם הרחק בהסטוריה, עבור דרך ספור או אגדת רבי אמנון ממגנצא וחלוף ב'דובר צה"ל מוסר כי סמוך לשעה שתיים..." של יום הכפורים התשל"ד.
האגרבלו מנהלנו שלח לי לפני מספר שבועות סרטון בשם 'ונתנה תוקף' על קיבוץ בית השיטה ומלחמת יום הכיפורים כדי להעלותו בפורום ואני ברשלנותי לא מוצא אותו. ומאחר ויוה"כ קרב ועד שבעל הבית ישוב ויעלה את הסרטון שאבדתי - אלתרתי דבר מה מסרטוני יוטיוב שברשת שנוגעים בעצב הזה.
ראו זאת כאשכול אישי של כל אחד ואחד מכם. לחשבון נפש, מלנכוליה או סתם תקוות והרהורים.
שנה חלפה. יום הכיפורים שב אלינו פותח ומסיים עוד מחזור של הזדמנויות וחששות.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "ונתנה תוקף קדושת היום - כי הוא נורא ואיום"
הנה מגיע עוד רגע של חשבון נפש וספירת מלאי. מחשבות על 'מה שהיה' ותקוות וחששות אודות 'מה שיהיה'.
ובדרך לעבודה ובין מחשבה למחשבה עלה לנגד פני יאיר רוזנבלום. איש יוצר שבחייו רקם ושזר אלף מנגינות שהיו לחלק משירם של כמעט שני דורות. מקרנבל בנח"ל ושיר לשלום ועד מה אברך ותמיד עולה המנגינה. השנים יחלפו. רוזנבלום ישכח ואנחנו בודאי שכך וגם השירים יעלמו אחד אחרי השני לטובת מוסיקה מטלית-סינטטית-דיגטלית שתדבר אל הדורות הבאים. אבל בעוד 300 שנים, בבית הכנסת בתל אביב, בבאר שבע או באנטוורפן ביום הכיפורים יש סכוי לא מבוטל שהקהל שלא שמע על 'ארבע אחרי הצהרים' מעודו ידרוש בתוקף מהחזן לשיר את 'ונתנה תוקף' דווקא במנגינה "הזו"