על שלט לבן,חקוק בשחור
בעברית,אנגלית וערבית
אלנבי,אבן גבירול
ז'בוטינסקי פינת הרצל
רבין,בגין
נעמי שמר,אריק לביא
בחלקם מסתתרת עוד שורה
אשר מסבירה מי האיש
ואותי האם אי פעם יכירו?
האם שמי בעתיד גם יפאר שלט?
האם אקבל כבוד או ששמי יקטע
ע"י אבנים שילדים ניפצו והשחיתו
ילדים אשר אינם יודעים מי האנשים
אשר מוצבים בז'בוטינסקי פינת הרצל

כתבת בצורה טובה, בהתחלה אומנם, אבל לקריאת הסוף (הפואנטה של כול הסיפור) צלעת !

זה לא בדיוק צליעה אלא מין התכווצות ברגל...

זה בא לידי ביטוי על ידי שימוש לא טוב בתפארת ההיחלצות, שמטרתה לעבור מהנושא של השורות הראשונות לנושא אחר שייסים את השיר, ובכול זאת לשמור על הקשר בעל חן.
נוסף על כך יש לשים 3> לכלל של אמצעי אמונתי זה והוא חריזה פנימית בבית. לדוגמא:

... ... ....יב ........ ...... יב

בנוסף אפשר לדעתי להוסיף טעם לשורה האחרונה במקום חזרה על שמות של האנשים האלו, למשל אפשר לכתוב :

ילדים אשר אינם יודעים מי האנשים,
האנשים המוצבים בפינות הרחובות.

*השתמשתי פה באמצעי אמונתי של החזרה (שיש לו אפקט חזק שמטרתו להדגיש משהו מסוים לקורא, ובהחלט זה מתאים פה)
גם כן פינות הרחובות יוכלו לכלול את כול האנשים, בכול המקומות, מה שיתן דמיון מפותח לגבי מי יהיה שם בעתיד, מי הוא האיש שיקרא על שמו הרחוב - במקום לכתוב שתי שמות ולהגביל את מלאי הדמיון .


הכול כמובן נכתב ברוח טובה ובכוונה לביקורת בונה,
אשמח לשמוע את תגובתך לגבי ההצעות שלי.

ערב טוב,
אמיל.

האמת שפחות התכוונתי שזה יהיה שיר ויותר מונולוג.
לכן גם לא הקדשתי מחשבה לחריזה.
בכוונה ציינתי את השמות הללו של אנשים מתחומים שונים שכל אחד מהם עשה משהו מספיק חשוב כדי להיות מונצח ומי אני בכלל האיש הקטן?
אחר כך מחשבה על השנים שיעברו. האם עדיין אנשים יידעו מי האנשים הללו?
כאמור, פחות שיר ויותר הרהור בעתיד ערב שנה חדשה

אם כך אצטרך לסגת מעט מהביקורת, אבל היה מוטב אם שיפרת את זה לקראת המונולוג מאשר השירה

בנוגע לשמות האנשים, בתחילת השיר זה משתלב מצויין, אבל בשביל להשאיר את הסוף עם טעם של הרהור- שהרי זאת כוונת הכותב מלכתחילה, עדיף להחליף את השמות בסוף השיר לתיאור\ מטאפורה וא כמו שהצעתי !