אני עם מארין - בהחלט יכול להתפתח כאן משהו מעניין
.
מהי יצירה ספרותית? היא יצירה שמורכבת ממערך סמלי (עלילה, דמויות וכו') שנועדו להעביר משהו לכותב או לקורא. האם אותו משהו הוא רעיון? לפעמים. אני באופן אישי כתבתי כמה פעמים רק בשביל ההנאה בתיאור סצנה זו או אחרת, ללא רצון מראש להעביר גם מסר (הוא בדרך כלל בא אחר כך).
אתה צודק בהחלט, אבל קרדניל יקר ! האם יצירה כזאת שהייתה רק למען נסיון בכתיבה, התפרסמה כך בפשטותה המורכבת? אינני חושב, אולי אם תעדן אותה, אולי אם תשלב אותה בסיפור תפיק ממנה את המיטב, אבל כול עוד היא במצב הגולמי הזה, איננה משמשת לדבר !
אם היצירה הספרותית (כמו גם הציורית והמוזיקלית) היא מערך סמלי הרי שהכותב מסתכן בפרשנות "
שגויה", בעיקר מפני שלסמלים דומים יש משמעויות שונות אצל אנשים שונים (דבר שיש לו השלכות מרתקות בתחום השפה, אך לא נגע בזה). הוא יכול כמובן לנסות ולדאוג שהכול יהיה ברור ומבואר, להותיר מעט רמזים ברורים ולדאוג לעצב את הכול באופן שרוב קוראיו יבינו את המסר, אולם למבנה כזה - בו המסר מועבר באופן מנומק וברור - יש כבר שם: מאמר.
הוא אכן צריך להסתכן, אבל עם עיננים פקוחות ! אני קצת חולק עליך, קטע \ סיפור (קצר) יכול לענות לכללים אלה, ולא להיות מאמר, וזה בגלל השילוב של האמצעים האמונתיים, השפה הגבוהה ועוד כמה סיבות, סגנון המאמר חופף עם הדרישות של המיעוט ברמזים, ובכול זאת האומנות בכתיבה יכולה להפוך אותו למשהו אחר.
ואם ניקח את נושא המאמר בקצרה, לרוב הוא מנסה להעביר אינפורמציה - מידע - יותר מאשר פואנטה \ מסר ולכן הוא צריך להיות צחיח מטאפורות ובילבולי ספרות (שם אירוני אה שלא תהרגו אותי אחר כך)
לכן זה מכויח אפילו שהמאמר חופף פחות ופחות עם סגנון מעוט הפרשניות.
הכותב הספרותי מסתכן בכך שהמסר שלו יעוות, לא יובן ואף יוובתר עלום עד סוף כל הימים - אז מה? אנו נהנים מהכתיבה הספרותית דווקא מפני שניתן לנו חופש להצפין מסרים, לשחק עם משמעויות ולחייב את הקורא להתאמץ או לשקוע בסערה האומנותית שלנו. יותר מזה - היצירות המרתקות אותנו ביותר הן דווקא אלו שבכל פעם ניתן למצוא עוד מסר, עוד פרשנות למסר.
אבל אם נשתמש בזה יותר למדי, עד כדי כך שניצור מצב שהקורא באמת לא מבין על איזה קו של פרשנות ללכת לא השגנו כלום, צריך להיזהר במינון. ואכן זה תענוג רב לכותב להשתעשע עם המשמעות, לפעמים אני מתפלא מעצמי כאשר אני יוצר משמעות כפולה מיוחדת.
אנו, כיוצרים, יכולים לבחור לכתוב את היצירה הברורה ביותר או הסבוכה ביותר, להצפין את המסר המוצפן ביותר או שום מסר בכלל. כמובן שיש חשיבות לפרשנות הקוראים, אם ברצוננו לשכלל את אומנות ההצפנה והמסירה, ברם אין אנו נדרשים לכך.
היוצר מחוייב רק לעצמו
"היוצר מחוייב רק לעצמו" כול מילה בסלע אבל עם קצת אבק על "רק"
.