הבדיות שמספרים לנו הבנקים 08:39 | 21.6.2005 יעקב עמיהוד
בסיועם של שתדלנים וחברי כנסת הדיוטות בבנקאות ובשוק ההון, מבקשים הבנקים להכניס שינויים ברפורמת בכר, שיהפכו אותה לחסרת ערך. היעד העיקרי הוא דמי ההפצה. ועדת בכר המליצה שהבנקים יגבו את עמלות הקנייה והמכירה מהלקוחות, כפי שנעשה בקנייה ומכירה של ניירות ערך. ואולם הבנקים דורשים לגבות עמלת הפצה מהיצרן, כלומר לקבל חלק מדמי הניהול מהקרנות והקופות.

אין היגיון כלכלי בדרישה זו. טרחתו של יועץ ההשקעות בקניית קרן נאמנות עבור לקוחו אינה שונה מטרחתו בקניית מניה. בשני המקרים, מדובר בפעולה חד פעמית, ובהתאם, העמלה בקניית המניה היא חד פעמית.

אם יתאפשר לבנקים לקבל חלק מדמי הניהול, הם ישתמשו בכוח השוק שלהם לחלוב לעצמם את הרווחים מניהול הקרנות והקופות, ומנהלי הקרנות ייהפכו למעשה לקבלני משנה שלהם. הם גם יוכלו לפגוע בקרנות שיעבירו למשקיעים שיפנו אליהן ישירות את דמי הניהול שהן מעבירות לבנקים. קרן שתעשה זאת עלולה להיעלם מרשימת הקרנות המומלצות ללקוחות הבנקים.

הבנקים גם טוענים שמכירת הקרנות והקופות תגרום להם אבדן הכנסות והפסד. טענה מפוקפקת. למשל, כאשר אדם מוכר דירה במקום להשכירה - האם הוא מפסיד? הוא מוותר על הכנסות מהשכרה, אך מקבל מיד תמורה שוות ערך להכנסות מהשכרה. לכן אין הפסד במכירת הקרנות, אלא אם כן קיבלו הבנקים טובות הנאה שאינם רשאים לקבל, או הבנקים גם טוענים שמכירת הקרנות והקופות תגרום להם אבדן הכנסות והפסד. טענה מפוקפקת. למשל, כאשר אדם מוכר דירה במקום להשכירה - האם הוא מפסיד? הוא מוותר על הכנסות מהשכרה, אך מקבל מיד תמורה שוות ערך להכנסות מהשכרה שגבו דמי ניהול מופקעים ועמלות מנופחות תוך שימוש בכוח השוק שלהם. בתחרות ה"שומן" הזה ייעלם, וזוהי אחת ממטרות הרפורמה.

עוד טוענים הבנקים: במכירת הקרנות וקופות הגמל שבבעלותנו אנו עלולים לקבל מחיר נמוך מדי בגלל היעדר קונים. ובכן, במקום מכירה יכולים הבנקים להעביר את הבעלות על הקרנות והקופות ישירות לבעלי המניות שלהם באמצעות דיווידנד בעין ("ספין אוף"). רק בעלי השליטה יצטרכו למכור את חלקם, ואין זה הרבה. בעלי המניות - הבעלים האמיתיים של הבנקים - לא יפסידו.

עוד בדיה: הרפורמה תביא לפיטורי עובדים רבים. ואולם העובדים יישארו על מכונם, רק הבעלות תשתנה. ואם אמנם יהיו פיטורים בהיקף קטן, אות הוא שמנהלי הבנקים לא ניהלו את הקרנות והקופות ביעילות, והעסיקו עובדים רבים מדי. התנגדות ועדי העובדים החוששים מהרעה בתנאיהם גם מלמדת שהם קיבלו שכר גבוה מדי עד כה.

בנקאי בכיר טען ש"אם הרפורמה הזאת תאושר, הבנקים יחזרו להיות בנקים של המאה ה-19". יש לקוות שידיעותיו בבנקאות עולות על ידיעותיו בהיסטוריה. במאה ה-19 לא היו הבנקים נתונים למגבלות ויכלו לעסוק בכל. דווקא במאה ה-20 הוטלו מגבלות על הבנקים. הרפורמה מבקשת לעשות את שעשו בארה"ב לפני כשבעים שנה. רק עכשיו, לאחר שנוסדה תעשייה חזקה של ניהול כספים מחוץ לבנקים, מתאפשר להם לשוב ולהחזיק חברות לניהול כספים.

הכותב הוא פרופסור באוניברסיטת ניו יורק

אילו מנופים יש לבנקאים על חברי הכנסת? 07:34 | 21.6.2005 גיא רולניק
הרבה מנופים יש לבנקאים על חברי הכנסת בכלל, ועל חברי ועדת הכספים שלה בפרט.

ראשית, ראשי בנק הפועלים ובנק לאומי הם אדוני המשק - ובישראל 2005 הכל מתבטלים בפני הכסף, השררה והממון.

שנית, לרוב המפלגות יש חובות גדולים לבנקים - וכולן זקוקות לברז הבנקאי כדי לקיים את פעילותן: הכאב הפיננסי של המפלגה קרוב הרבה יותר לחברי הכנסת מכאבו של המשק הזועק לרפורמה יסודית במערכת הבנקאות.

אבל המנוף הגדול מכולם, זה שהכי פחות מדובר, הוא הפריימריז המתקרבים במפלגות והצורך הגדול של חברי הכנסת לגייס את תמיכתם של חברי מרכז.

כולם עוסקים בפגישות החשאיות של חברי הכנסת עם הלוביסטים והבנקאים. אבל הפגישות היותר מעניינות הן של חברי מרכזי המפלגות עם מנהלי סניפי הבנק וקציני האשראי שלהם.

כמה מאות חברי מרכז זקוקים בימים אלה לאשראי בנקאי? הן ברמת משק הבית והן לעסק הקטן או הגדול שלהם?

העובדה שיש בקרב הנציגים חברים רבים במרכזי מפלגות נותנת להם גישה מיוחדת לחברי הכנסת. זאת כנראה הסיבה לכך שכמה חברי כנסת רמזו שהם מסתייגים מרפורמת בכר על רקע "הפגיעה בעובדים"

איש אינו יודע, אבל מתחת לשטח רוחשת פעילות ערה. "ועדת בכר נפלה לחברי הכנסת בעיתוי מדהים", סיפר לנו בשבוע שעבר גורם הבקיא בנעשה במרכז של אחת המפלגות הגדולות: "בשביל כמה מחברי הכנסת המגע האישי עם אנשי הבנקים שווה בחודשים אלה יותר מזהב. לא חשוב מה יקרה בסוף עם החקיקה וההצבעה - כרגע הגישה לבנקאים היא מתנה משמיים לחברי הכנסת", הוא מסביר.

על רקע זה מגיע הנשק האחרון בארסנל הבנקאים בקרב ההתשה והדחייה של חקיקת הרפורמה: השימוש בעובדי הבנקים.

נציגי ועדי הבנקים הפכו בימים האחרונים לאקטיווים לא פחות מהבוסים הגדולים שלהם בשתדלנות בוועדת הכספים.

העובדה שיש בקרב הנציגים חברים רבים במרכזי מפלגות נותנת להם גישה מיוחדת לחברי הכנסת. זאת כנראה הסיבה לכך שכמה חברי כנסת רמזו שהם מסתייגים מרפורמת בכר על רקע "הפגיעה בעובדים".

מאחורי הביטוי הזה יש כרגיל מסך עשן. ראשית, מדוע חברי הכנסת סבורים שהם צריכים להגן על פרנסתם של עובדי הבנקים, שהם מיעוט מבוסס באוכלוסיה, על חשבון פרנסתם של מיליוני לקוחות הבנקים ורווחת המשק כולו?

מוזר: רק לפני שנתיים אישרה ועדת הכספים של הכנסת את הרפורמה בפנסיה שחתכה אחוזים ניכרים מהפנסיה של מאות אלפי קשישים. מדוע אז לא התעניינו חברי הכנסת ב"עובדים"? רק כשמדובר בעובדים עשירים עם ועדים להם יש נציגויות נכבדות במרכזי המפלגות הם הופכים לקשובים?

כל הסיפור על עובדי הבנקים הוא מסך עשן גדול: ועדי העובדים שוב משתפים פעולה נגד הרפורמה עם מנהלי הבנקים במאבק לשימור הכוח והשליטה שלהם בשוק ההון. זה לא מאבק על מקומות עבודה ואפילו לא על רווחיות

שנית, ואף חשוב יותר: הטענה כאילו רפורמת בכר תביא לגל פיטורים בבנקים היא שיקרית: הרי איש לא הציע לסגור את הקופות והקרנות. הן יימכרו - וגם לקונים החדשים יהיה צורך בעובדים, אולי אפילו יותר. כי הקונים החדשים ייאלצו להשקיע הרבה כסף במחקר, ניתוח ושירות - מה שהבנקים לא תמיד אוהבים לעשות.

גם אם חלק מהעובדים של הבנקים ייפלטו על רקע חוסר התאמה - מדובר במספר שולי מעובדי מערכת הבנקאות.

כל הסיפור על עובדי הבנקים הוא מסך עשן גדול: ועדי העובדים שוב משתפים פעולה נגד הרפורמה עם מנהלי הבנקים במאבק לשימור הכוח והשליטה שלהם בשוק ההון. זה לא מאבק על מקומות עבודה ואפילו לא על רווחיות; יש אנליסטים רבים שסבורים שרווחיות הבנקים לא תיפגע - ותעיד על כך הגאות במניות הבנקים בבורסה.

היטיב להסביר זאת בשבוע שעבר מנכ"ל חברת מיטב, צבי סטפק, המכיר מקרוב מזה 25 שנה את מערכת הבנקאות ושוק ההון, כשאמר: "הבנקים מפחידים את הציבור ואומרים שהמערכת הפיננסית תיפגע אם ההמלצות המקוריות יאומצו. ראשית, זו לא המערכת הפיננסית, אלא מערכת הבנקאות. שנית, קשיי בנק קונטיננטל וקריסת בנק לפיתוח תעשייה ובנק למסחר אינם קשורים לדו"ח בכר, וגם לא משבר האשראי של הבנקים ב-2002. הם גם מדברים על פיטורי אלפי עובדים מהקופות והקרנות שיימכרו. אלה שטויות. מי שירכוש את החברות האלו יצטרך עובדים, אז למה לו לפטר אותם? הפחד היחיד של הבנקים הוא מאובדן כוח, כי גם לא תהיה להם ירידה בהכנסות. הנה, מאז שפורסמו המלצות בכר עלו מניות הבנקים אפילו יותר מהעלייה של שוק המניות".

כדאי שחברי הכנסת יפזרו את מסך העשן הבנקאי, יציעו לסגור את כל הרעש המיותר הזה בהסדר פיצויים מוגדלים לכמה מאות בודדות של עובדים שאולי ייפלטו מקופות הגמל והקרנות הבנקאיות - ואז נוכל לראות על מה באמת המאבק: על "דאגה" לעובדים או על הכוח, היוקרה והאגו של חבורה מונופוליסטית שיושבת על אבי העורקים של המשק הישראלי.