עוד יום של חול, או: מכוני מיון, למה זה טוב?
לקראת בחינת עתידי בחברה נשלחתי למכון מיון גדול. מכון בו כבר הייתי לפני הקבלה לעבודה, ולפני עבודה במוסד אחר, קודם.
היום התחיל רע. לקחתי אוטובוס לת"א, ומשם תכננתי לתפוס מונית עד למכון עצמו. איך שאני נכנס למונית, אני מבין שאכלתי אותה. נפלתי על נהג מונית ששש (SHESAS ) לשתף. בעיתון בישרו על יונית ועידו שמתחתנים, והוא התחיל לפרוס בפני את כל משנתו לגבי נישואי סלבס, איך הם יתגרשו בטוח, כי תמיד הבעל "מכניס כוס אחר לפה שלו כל יום", והאישה "סתם זונה שמחפשת כסף טוב", וכמה ש"פפושדו הזה בן זונה כי הוא מזיין דוגמניות כמו כלום". בקיצור, שיחה מרתקת ומעניינת, כשאני מהנהן ומקווה שלא יהיו פקקים.
כמובן שהיו.
הלאה- מכון המיון.
מישהו צריך לבצע תחקיר, אמנון לוי או רפי גינת, על הקומבינה שעושים על חשבוננו. יושבת לה פקאצה בת 22 ככל הנראה, בטח סיימה תואר במשאבי אנוש או מדעי ההתנהגות וחושבת שהיא באמת מבינה משהו ביחסי אנוש, או בעבודה אמיתית, או בלקבוע גורלות. מי שמך, לכל הרוחות?
למה מישהו חושב שהצורה בה אני מצייר עץ תכריע את עתיד הקידום שלי בחברה?
מי לעזאזל חושב שהשלמת המשפטים שלי מעידה על משהו פרט למצב הרוח שלי?
ומה הקטע עם מבחני הצורות במחשב? אם אני לא שם לב שסדר תזוזת הריבועים הפנימיים היא בכיוון השעון והקווים מתרבים בכל צורה, אז אני לא אהיה עובד טוב?
הגענו לפסיכולוג. יושבת לה עוד פקאצה, בטח בת 23, לעומת הצעירה הקודמת, שואלת שאלות שאחותי הקטנה היתה יכולה לחשוב על טובות מהן, ומהנהנת "אהממ, אהממ, אוקיי, אוקיי". הצלחתי לזהות את מחזור המילים שלה, וידעתי שאחרי שני אהממ היא נותנת שני אוקיי, וחזרתי אחריה בלב. אותי זה שעשע.
סוף היום (פאקינג שתיים בצהריים)- דינמיקה קבוצתית. כל המזוייפים שקיבלו עצות איך להתנהג בראיון מדקלמים משפטים כמו מתוך ספר, והסתומה עם הדפים אפילו לא שמה לב לזה. בנוסף- זיהיתי שחלק מהמטלות היו אותן מטלות שעשיתי לפני שנה. אבל לא הערתי לה, גם ככה שלחתי לה מבטי שטנה כל זמן הדינמיקה.
הצחיקו אותי המשתתפים בסימולציה. משום מה אף אחד מאיתנו לא התמודד על אותו התפקיד עם השני. היו שם עורכי דין שרצו להתקדם במשרד, כלכלנית שמחפשת עבודה, מתכנת, ואפילו, שומו שמיים, בחורה שרוצה להתקבל לאיזה מושב וועדת הקבלה שלחה אותה למיונים.
כיוון שיש לי קטע מטומטם כזה בו אני אומר מה שאני חושב,בצורה ישירה מדי, די פסלתי בקלות את כל הטיעונים המפגרים של האחרים לגבי איך להתנהג, בתוספת כמה עקיצות חביבות למי שבאמת דיבר שטויות. והקטע? שהם אשכרה אהבו את זה. איכשהו, לא ברור למה, מסתבר שהאחרים ציינו במשוב שיש לי יכולת ניהולית גבוהה, אז מנהלת הדיון (פקאצה א', בת 22) ציינה את זה בפני בסוף, ככה בשושו.
מסקנה שלי- אם אתם מוזמנים למבחנים כאלו, נסו להיות עצמכם. כל כך הרבה אנשים מתודרכים מה להגיד ונשמעים אותו הדבר, שהכנות הפכה למעלה נדירה.
|