אמנם באיחור של כמה ימים - עמכם הסליחה, אך הנה הגיע הזמן לאתגר חדש

בתחילת כל חודש, ייפתח אתגר כתיבה, בו יוצג ביטוי/מילה/ציטוט/תמונה.
המטרה: לכתוב משהו שקשור לנושא האתגר.
כמו כן, קיימת האופציה שהציעה מריאל: ניתן גם להוסיף חומרים כתובים של יוצרים אחרים הקשורים לאתגר שכמובן ישמשו רק כדי להוסיף מוזה לאשכול.

חוקים, פרסים והערות:

כל משתמש יכול להעלות כמה יצירות שירצה ולקבל עליהן תגובות - אך כשהאתגר יסתיים עליו לבחור רק יצירה אחת שתיכנס לסקר.
(אם הועלו שתי יצירות ומעלה, והמשתמש לא בחר את היצירה שהוא רצה שתעלה לסקר, היצירה הראשונה שלו באשכול תעלה).

המנצח/ת י/תקבל צל"ש בפורום למשך חודש שלם, עד שיוכתר מנצח חדש באתגר הבא!

האתגר יינעל בסוף החודש.

הנושא:

הפעם בחרנו בתמונה ולכן ניתן לכתוב כל דבר שמתקשר אליה: טיפוס, מסעות, טיולים, שלג, הרים, שמיים - בקיצור כל מה שקשור לדעתכם לתמונה!



התמונה צולמה ע"י SnaX, ואף זכתה באתגר מטיילים מצלמים שנערך לאחרונה בפורום.

שיהיה לכולם בהצלחה!

שלכם,
marin ו chatulim

במקל ותרמיל יצאתי חדור מוטיבציה להכנס לספרי ההסטוריה
בגיל 5 רציתי להיות צייר אז נרשמתי לחוג ציור.
בגיל 7 רציתי להיות זמר אז הלכתי למקהלה
מאז התבגרתי ואיתו הגיע המשבר, שגיליתי שאני כמו כולם
עברתי את מסלול החיים הרגיל ולאחר השחרור מצה"ל חזרה המוטיבציה לכבוש את העולם
להיות אקדמאי,חוקר ומורה-אלו השגעונות החדשים
אבל שאיפות לחוד ומציאות לחוד
חטיפות חיילים,מלחמה בלבנון ומלחמה בעזה שבשה את שגרת יומינו
לא רטנתי כשגוייסתי למילואים
לאחר שהכל נגמר גיליתי את יעודי וכיצד ארשם בהסטוריה
אני כובש,קלגס,גזען
כובש? סימן שהצלחתי במטרות שהצבתי
אבל העולם שכבשתי החליט שראוי שאכנס להסטוריה בתיאור אחר
אז גבירותי ורבותי אני הסמ"ר הג'ובניק במיל' שכבש את העולם, גאה להיות פושע מלחמה

מגלת ארצות
המשקיפה למרחוק במשקפת
ומגלה יבשת חדשה,
כך אני
כך את.

את מתערטלת לזמן אותי
לטעום את מנעמי תרבותך הזרה.
מושיטה אצבע להביא אותי
להתרשם ממנטליות אחרת.

בואי, בואי, מלאת תשוקה שכמוך.
מגלת ארצות כמהה.
בואי, למדיני ריקוד חדש
למדיני לאהוב מחדש.
למדיני לראות מחדש.

אני חושב שטיולי האמיתי הראשון והאחרון החל איי שם -

בשלג הלבן בשוויץ ,הוא נמשך ונמשך,אך לא נגמר לעולם.

לא חזרתי לספר אותו למישהו - הוא נקבר יחד עמי.

על פסגות האלפים טיפסתי,עולם ראיתי,קצת חששתי

בעיקר התפאלתי מיופי הבריאה - היה קשה שלא להרגיש כך

...

יצירה זו נערכה ותפורסם בקרוב במלואה בספר.

התבוננתי בעיניי החלאה שניסה להבריח נערות בנות 13 ארצה לזנות. דמעות היו בעיניו שהתערבבו עם הבנזין. "לא היית צריך לשחד את השופט ההוא" השבתי לתחינותיו ובתנועת יד קלה הגפרור הושלך.

כחצי שעה לאחר מכן דמותו המתפתלת באש עדיין עמדה כנגד עיניי כשהזמנתי ערימה גדולה של פנקייקים וריח המייפל התערבב עם ניחוח בשר חרוך.

הניצחון מעולם לא היה מתוק יותר.

לפני יום או יומיים - הוא לא היה בטוח לחלוטין,
הוא החל במסעו האחרון.

הרוח נושבת חזק היום, הוא הרהר.
הוא ניער את אדרתו הפרוותית מהשלג והמשיך ללכת..

השלג נדחס תחת כפות רגליו והוא בדרכו משאיר את חותמו האחרון,
שביל שבמהרה גם הוא יימחא, עם הזמן.

הוא ידע שיהיה זה סופו - לא רק שלו - כי אם של כולם.
ויהיה זה הזיכרון האחרון - הזיכרון שלו, שבכפור ייחנט לעולם.

זהירות - ספויילר!

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E...%95%D7%AA%D7%94