מערכות נשיאה צבאיות 3 ציוד לחימה
א.1. שכבה שלישית- ציוד לחימה
ציוד הלחימה נישא באופן מסורתי באפוד- חגור הנחגר לאגן ונתמך ברצועות כתפיים.
את אפודי הקרב הקיימים בעולם ניתן לחלק לארבעה קבוצות עיקריות[1]:
· חגור- חגורת מותן צרה (4-8 ס"מ) אשר עליה תפורים, מושחלים או מחוברים פאוצ'ים
לנשיאת הציוד. החגורה עצמה נתמכת בד"כ, ע"י כתפיות צרות (2-6 ס"מ) מסוגים שונים (H או X מאחור). ברוב המקרים החגורה והכתפיות אינם מרופדות. לעיתים מחוברים תאים גם על הכתפיות. החגורה נרכסת מלפנים וכל המערכת ניתנת לכוונון חד פעמי ע"פ מידת החייל. החגור מעביר את רוב העומס לאגן. חלק קטן מהמשקל עובר לכתפיים. החגורים היו בשימוש בצה"ל עד תחילת שנות השמונים שאז הוחלפו ע"י האפודים.
· אפוד- האפוד הינו למעשה חגור מרופד. חגורת המותן הורחבה ל10 -20 ס"מ, ועליה חוברו
הפאוצ'ים, לרוב בתפירה קבועה. החגורה נתמכת ע"י כתפיות אינטגראליות רחבות. החגורות והכתפיות לרוב מרופדות. הכתפיות משמשות (בחזית ומאחור כאזורים נוספים לחיבור פאוצ'ים. האפוד נסגר לרוב מלפנים. קיימים מספר אזורים לכוונון מידות האפוד לרוב בצד ובחזית (מידת ההיקף) ובחיבור הכתפיות לחגורה (לאורך\ גובה). האפוד, בדומה לחגור, מעביר חלק מהעומסים לאגן. העברת עומסים זו "תעבוד", רק אם האפוד "ישב" על האגן. בפועל לובשים החיילים את האפוד רכוס באזור הבטן. אם זאת האפודים החדשים, הכוללים ציוד רב המחובר לכתפיות מהחזית ומאחור, גורמים להעברת עומס רב לכתפיים.
· ווסט - הווסט בניגוד לאפוד אינו התפתחות של החגור ( כלומר מבוסס על חגורה) אלא התפתחות של בגד. הווסטים האזרחיים המודרנים יוצרו לדייגים, צלמים ולעוד פעילויות שטח. הווסט הצבאי מבוסס על אותו עקרון – בגד עליון, ללא שרוולים, עשוי מבד או רשת ומגיע עד קו המותן. על הבגד תפורים הפאוצ'ים בפיזור ע"פ הצורך. הווסט נסגר מלפנים ע"י רוכסן רצועות או צמדנים. חסרונו הבולט של הווסט הוא בהעברה מלאה של העומס לכתפיים. אין העברת עומסים לאגן.
· "טלית קטן"- מתבסס על משטח קדמי מלא המאפשר שטח נשיאה גדול. גם מערכת זו מעבירה את כל העומס לכתפיים.
כפי שראינו האפוד והחגור מעבירים את העומסים באופן יעיל יחסית לאגן. לעומתם צורת הווסט והטלית- קטן, נסמכים על הכתפיים. אולם יתרון זה הינו חיסרון בנשיאה משולבת של תרמיל או מנשא. כתפיות האפוד והחגור מפריעות לכתפיות התרמיל- מנשא הן בגב והן בכתפיים. בנוסף, הרכיסה הנמוכה מתנגשת עם חגורת האגן של התרמיל-מנשא.
קיימות שיטות נוספות, הנפוצות פחות, לנשיאת ציוד על גוף החייל:
· תיק קדמי: נישא על החזה, בדומה למצנח או לתיק הטיולים המתחבר לרתמת התרמיל. יתרונו הוא בשימוש הכפול שנעשה באותה רתמת נשיאה. כמו כן מאפשרת צורת נשיאה זו איזון בין משקל התרמיל האחורי לקדמי. אין כמעט
[2] אפשרות לשלב בין צורת נשיאה זו לאפוד
לחימה פעיל.
· תיק צד: נלבש ע"י חגורה בהצלבה על הצוואר. פתרון שאינו נוח לזמן ארוך וקשה לשלבו עם שאר הציוד.
· ערכות ירך: החל בנרתיקי אקדח החגורים על הירך ונקשרים אל חגורת המותן או האפוד, עבור לנרתיקי רימונים או ערכות פאוצ'ים שונות וכלה בערכות גדולות כדוגמת ערכת האב"כ.
היתרון התפעולי הוא גדול: גישה נוחה מאוד למקום לא מנוצל. החיסרון הוא בהעמסת משקל על הרגליים ובקשירת חגורות אל הרגל. קשירה זו גורמת לעייפות בשרירים ולחיכוכים ושפשפות. זהו פתרון טוב לנשיאת משקלים נמוכים לטווחים קצרים (לדוגמה ציוד של יחידות לוט"ר[3]).
אפוד הלחימה
תפקידו של אפוד הקרב הוא לשאת את ציוד הלחימה, ציוד הקיום וציוד העזר המיידי של לוחם החי"ר. ציוד זה יכלול בין השאר (הפריטים המודגשים ימצאו כמעט תמיד בכל אפוד)[4] פרוט של ציוד הנישא ע"י חייל ישראלי, ניתן למצוא בפרקים ה.3 ו-ה.4 :
· תחמושת לנשק אישי- כמעט תמיד במחסניות (4-8 מחסניות באפוד). זהו הפריט לו נדרשת הזמינות הגבוהה ביותר ולכן ימוקם בפאוצ'ים בחזית במקום הנגיש ביותר.
· רימוני התקפה- רימוני יד לרסס, הלם או הדף (1-3). רימוני יד נוספים- עשן, זרחן, תאורה.
· סכין \ כידון- סכין פלסים, סכין "קומנדו", או כידון המתחבר לקנה הנשק.
· מים- באופן מסורתי נישאים במימיות פלסטיק או אלומיניום. בזמן האחרון מוחלפות
המימיות בשקיות שתייה (camelback), לרוב עם צינורית גמישה (בין 0.5-4 ליטר).
· ציוד חבישה בסיסי- תחבושת אישית, חוסם עורקים ועוד . . .
· מזון- במנות קרב, או מנות קיום מרוכזות.
· פנס- כולל פנס אישי, פנס סימון או איתות, פנסי כיוון לנשק או פנסי סימון חד פעמיים (סטיקלייט).
· ערכות זע"ט[5] מסוגים שונים.
· ציוד ניווט – מצפן, מפה, מד קורדינטות, מכשיר ניווט לוויני (G.P.S.).[6]
· אופטיקה- משקפת יום, אמר"ל[7] (מגביר אור כוכבים או תרמי),טלסקופים לנשק, מט"ל[8].
· ביגוד נוסף.
· ציוד מיגון, כשאינו בשימוש- קסדה, משקפי מגן, ערכת אב"כ.
· ציוד מילוט וקיום- שמיכת מילוט, שקיות חימום, מראות סימון, אבשן, נצנץ, מ.ק.
[9]מצוקה, אקדח.
· קשר- מ.ק. אישי, ואבד"ש[10]
· ציוד עזר וציוד אישי- סכין חיתוך, סרט דביק, גפרורים, שרוכים, תעודות, תרופות, נייר טואלט, משקפיים, כלי כתיבה וסימון, חוט ברזל, כלי ניקוי לנשק, אזיקונים, סוללות רזרביות.....
· ציוד "חייל עתידי"- תחום חדש ומתפתח בכל צבאות העולם המערבי.[11] ציוד זה כולל בין השאר(מדובר במערכות מדולריות): מחשב (PDA, או מחשב חזק יותר), תקשורת נתונים ותקשורת קול, אנרגיה, צג יד, צג ראש, אמצעי תפעול, מט"ל, מצלמות שונות , GPS, מוצא צפון ועוד...
הרשימה שלמעלה כוללת את רוב, אבל בודאי שלא את כל, אפשרויות הציוד הנישא באפוד הקרב.[12]
ההגדרות של קחצ"ר[13] לציוד המינימום באפוד של לוחם חי"ר כוללות (ינואר 2002): 6 מחסניות, 2 רימוני רסס, תחבושת אישית, 2 ליטר מים.
ככלל ניתן לאפיין את הקשר בין כמות הציוד הנישא באפוד הקרב, לבין רמת הצבא או היחידה הנסקרת, כיחס ישר. ככל שהצבא מודרני ומתקדם יותר, ככל שהיחידה "מיוחדת" ומוגדרת כיחידת עילית, כך יהיו כמות ומגוון הציוד גדול יותר. הסיבה לעובדה זו נעוצה במספר גורמים:
· כסף - תקציבים גדולים המאפשרים לצייד את החייל במגוון ובכמות ציוד גדולה.
· טכנולוגיה- אמצעים מודרניים יותר ומגוונים יותר העומדים לרשות החייל.
· שרידות- שיפור יכולת שרידות החייל ע"י תוספת ציוד.
· משימות- ככל שהצבא או היחידה נדרשת לביצוע משימות מסובכות יותר- כך גם נדרש ממנה ציוד רב ומגוון יותר.
[1] קאטה, מנשאפוד, 1999 , עמ, 9-41
[2] חייל צ'כי (1960) עם תיק צד
[3] לוחמה בטרור
[4] קאטה, מנשאפוד,1999 , עמ.-27-28
[5] זיהוי עמית-טורף
[6] ציוד הניווט נכלל כיום במערכות "החייל העתידי" שיפורטו בהמשך.
[7] אמצעי ראיית לילה
[8] מד טווח לייזר
[9] מכשיר קשר
[10] אביזרי דיבור ושמע
[11] ראה נספח ב.
[12] הפרוט כאן הינו כללי ומתייחס לציוד הלחימה של חייל רגלי פשוט. קיימים אפודים נוספים המשמשים לנשיאת ציוד לחיילים במקצועות ייחודיים כגון: פלס,חובש, M-203 ועוד...
[13] קצין חי"ר וצנחנים ראשי
|