ביקורת לספר "מודיעין תלוש מהקרקע" מאת תא"ל (מיל') דני אשר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב ""מודיעין תלוש מהקרקע" ספר חדש בנושא מודיעין מחקר גאוגרפי"
ביקורת לספר "מודיעין תלוש מהקרקע"
מאת: תא"ל (מיל') דני אשר. פורסמה ב - ISRAEL DEFENSE גליון 7 אפריל 2012
במלחמת לבנון השנייה עלתה במלוא חריפותה שאלת המודיעין שסופק לכוחות המתמרנים ובמיוחד זה העוסק בנושאי השטח, קרי: הקרקע בזירת הלחימה והשפעתה על פעילות אפשרית של כוחות צה”ל וכוחות האויב הפועלים מולם. מודיעין השטח, מהעמודים עליהם נשענה תורת מודיעין השדה, נסוג גם הוא בשנים האחרונות.
הידע המקצועי – הגיאולוגיה, הגיאומורפולוגיה, תורת העבירות, עקרונות ההתבצרות ועוד, טופח בקורסים מתישים של שבועות וחודשים רבים, שהיו בעבר נחלת רבים. עקרונות ויידע נרחב זה פינו מקומם לאמצעי חישה מרחוק, ולטכנאי הפעלה, שלא תמיד סיפקו את המידע הנדרש לדרג המתמרן. מחקר השטח המפורט במטכ”ל, בפיקודים ובאוגדות והמעקב השוטף אחר השינויים באמצעים שונים, כל אלה הצטמצמו ופינו מקומם אולי לחקר המטרות – מבנים, מחסנים ומתקנים, בהם עשו הארגונים השונים שימוש.
תוצרי מחקר השטח – הפוטוסטטים, המרשמים, תיקי השטח המפורטים, האורטופוטו ואפילו המפות הטופוגרפיות המפורטות, עודכנו כעת בקצב איטי, וככל הנראה לא הגיעו בזמן אל הכוחות המתכננים והמבצעים. ההתפתחות המהירה בשטחי ההתעניינות ומגמת העיור (אורבניזציה) שהקיפה את כל מרחבי הלחימה האפשריים, חייבו לימוד מתמשך ועדכון שוטף. ככל הנראה, לא עמדו גורמי המודיעין במשימה הקשה ולעיתים אף סיזיפית לחקור, לעדכן, להפיץ ולשלב את העזרים החדשים.
היה זה רק קצה הקרחון של התופעה עליה עומד המחבר, סא”ל (מיל’ אלי דקל, בספרו הייחודי “מודיעין תלוש מהקרקע”. הספר מתאר את התפתחות המודיעין הגיאוגרפי באגף המודיעין בצה”ל מהקמת צה”ל עד לשנת 1983. בצד הניסיון להצביע ולהוכיח כי במודיעין הגיאוגרפי טמון פוטנציאל רב לביטחונה של מדינת ישראל ולגיבוש הערכת המצב הלאומית שלה, מציג המחבר את מסקנתו כי אגף המודיעין מנצל רק מעט מפוטנציאל זה. בספר מספר פרקים הנוגעים אישית לדרכו של דקל בצה”ל.
האחרים מתארים את התנהלותו של מודיעין השטח במלחמות ישראל – בעיקר ברמת המטכ”ל, את מאפייני מחקר מודיעין השטח ואת הניסיון להתמודד עם השאלה מדוע הוזנח הנושא במערכי המודיעין הצבאי. באמצעות ניתוחן של 28 פרשיות מודיעיניות, מרביתן מתחום הזירה המצרית בה עסק דקל ברוב שנותיו, מצביע המחבר על התרומה הרבה של מודיעין השטח ועל הכשלים של חטיבת המחקר באמ”ן בניצול פן זה של עבודת המודיעין.
בין ההצלחות הבולטות של מודיעין השטח מונה הספר את מחקר העבירות בחולות ואדי חרידין שאפשר לצה”ל, במלחמת ששת הימים, להגיע בהפתעה לעורפו של מתחם אום כתף ולסייע בכך למיטוט מערך ההגנה המצרי בציר המרכזי בקדמת סיני. לעומת ההצלחות, משתף אותנו הכותב בכאבו על כך שמחקר השטח נכשל לעיתים בכך שלא הצליח להטמיע בקרב צמרת אמ”ן את ממצאיו, כמו למשל אלה שאיתרו את ההכנות הקרקעיות המצריות לצליחה לפני מלחמת יום הכיפורים או אחרים שהבחינו בהכנת התשתית שנבנתה בארצות ערב, כבר במאה הקודמת, לקליטת ולשיגור טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח.
כדי לשפר את יכולת המחקר הגיאוגרפי והניצול של ממצאיו ממליץ אלי דקל לרתום לנושא, כבעבר הרחוק, את האקדמיה. לדבריו, הפיתוח המואץ במרבית ארצות המזרח התיכון, יוצר מצב, שניתוח מערכות תשתית כדי לבחור יעדי תורפה אסטרטגיים נעשה מורכב יותר, ומסובך ומחייב הכשרת והפעלת אנשי מקצוע מוכשרים. אין בספר משום עבודת מחקר אקדמית אלא לקט של אירועים, הרהורים והסקת מסקנות שנחרצותם נובעת בעיקר מראיתו הממוקדת וממעורבותו, כי רבה, בנושא המדובר. כיוון שרוב החומרים הרלוונטיים עדין נעולים בכספות הארכיונים (זאת לפני העידן הדיגיטלי בהם כמעט ולא נשמר דבר) מהמחבר משתמש בעיקר בזיכרונו ובזיכרון חלק מחבריו לשרות לציון האירועים ולביסוס מסקנותיו ואלה אינם תואמים תמיד את העובדות.
כמו כן, עושה סא”ל דקל שימוש בספריהם של קציני מודיעין בכירים להם, להנחתו, הייתה גישה גם לחומרים אלה. אני תקווה שתרומתו העיקרית של הספר תהיה במתן תנופה מחודשת למחקר השטח, כתחום חשוב ואפילו קריטי בעבודת המודיעין בכלל ובתחום המודיעין הקרבי בפרט.
|