קרח ועדתו


קורח זורע פירוד בלבבות

מבעיר בערה בנחלת מרגליות

רוחו נוסקת גבהים

חותר כוחות עליונים.



אל ההנהגה יישא רגליו

שובל עדה שלמה אחריו

מעלה קושיות טיעונים

לשונו דין ודברים.



בעורקיו זורמת גאווה

נפשו דבוקה תאווה

עיניו בוהקות קנאה

צמא כבוד והנאה.



במו ידיו כורת ענף

כהרף עין עלה נידף

נישא ברוח קדים

מתמוסס נרקב במעמקים.



הערה: השיר בהשראת פרשת קרח, חומש במדבר]