|
27-06-2015, 22:46
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
ה 19 ביולי 1940 - יומם של הפילדמרשלים
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "בתרמילו של כל חייל טמון שרביט הפלדמרשל (נפוליאון). אשכול על שרביטי מרשלים בעולם"
היטלר, אולי הרב"ט הכי אסט' בתולדות האנושות, ניהל מערכת יחסית מורכבת, טעונה ולעתים עוינת עם הפיקוד הגרמני הבכיר, בעיקר בשנים שטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה ושוב בשנים האחרונות, אחרי שכבר השתלט לגמרי על הצבא, גימד אותו בעזרת ה SS ושיבץ את עושי דברו בכל מקום. הפיקוד הבכיר של טרום המלחמה היה ברובו אריסטוקרטי, נצר לצבא הקייזר, שראה בהיטלר וחבר מרעיו לא יותר מאשר חבורת בריונים, הגם שחלק איתם ברצון להחזיר עטרה ליושנה. היטלר מצידו גמר אומר להשתלט בהדרגה על פיקוד הצבא כדי להבטיח את השלטון הנאצי מפני הפיכה צבאית, שבשנים ההם עדיין הייתה אפשרות ממשית בגלל החשש של פיקוד הבכיר מהטלת הצבא לקרב מוקדם מדי בידי הנאצים. היטלר לא בחל בדבר - קידומים, פינוקים, השפלות והדחות - כדי ל "יישר" את הפיקוד הבכיר לאג'נדה הפוליטית-מדינית האגרסיבית שלו. נתמקד לרגע בקידומים.
טרם המלחמה מינה היטלר 3 קצינים לדרגת פילדמרשל או מקביליו. הראשון היה וורנר בלומברג ב 20 לאפריל 1936 (יום הולדתו של הצורר, שהיה ליום חג לא רשמי בגרמניה הנאצית) לתפקיד הכפול של שר המלחמה ורמטכ"ל. לימים סר חינו של בלומברג וכבר בתחילת 1938 הוא התפוטר בגלל שערוריית מין שלא הייתה קשורה בתפקידו הצבאי ויחד איתו נזרק גם מפקד צבא היבשה, פריטש, באשמה דומה. היטלר ניצל את ההדחה הכפולה כדי לבטל את תפקיד שר המלחמה, להקים תחתיו את ה OKW המפורסם ולהמליך עליו את מקורבו קייטל, שכיהן בתפקיד עד תום המלחמה (ושילם על כך בחייו במשפטי נירנברג), הגם שקייטל לא זכה בדרגת פילדמרשל כמו בלומברג, לפחות לא בהתחלה. המינוי השני הגיע ימים ספורים אחרי הדחת בלומברג. גרינג, הנאצי הפאנט, קודם לפילדמרשל ושמר על עצמאות הלופטוואפה תחתיו, כפיצוי על כך שלא זכה בתפקיד הנכסף אליו מונה קייטל. המינוי האחרון היה של רדר, מפקד הצי הגרמני, לגרוס-אדמירל, ב 1 לאפריל 1939, במהלך הטקס להשקת ספינת הקרב החדשה והאימתנית ה "טירפיץ" בנמל וילהלמסהאפן. היה זה אגב יום חג מרובע לנאצים, מאחר ביום זה גם הסתיימה רשמית מלחמת האזרחים בספרד בנצחונם של הפשיסטיים המקומיים, הרבה בזכות הסיוע הצבאי הגרמני, ושבוע קודם לכן הסתיימה ההשתלטות הצבאית על שארית צ'כיה הריבונית וגם על נמל ממל, בעבר חלק ממזרח פרוסיה שנלקח בתום מלחמת העולם הראשונה ונמסר לליטא.
תחלוף שנה ויותר בטרם ימנה היטלר פילדמרשלים נוספים. ב 19 ליולי 1940, בתום הבליצקריג המוצלח במערב וכיבושם של צרפת וארצות השפלה, כינס היטלר בבירת הרייך את כל הפיקוד הבכיר שהיה מעורב בנצחון המזהיר. מטרת המפגש הייתה לא רק לחגוג את הנצחון אלא כמובן גם לפנק ולחבק את המפקדים, להופכם לאיקונות ציבוריות (תודה למערכת הפרופגנדה של גבלס) ולקרב אותם אל השלטון הנאצי. 10 גנרלים הוקפצו 2 דרגות, מלויטנט-גנרל לפילדמרשל. אחד, אלברט קסרלינג, הוקפץ 3 דרגות, מגנרל-מאיור ישירות לפילדמרשל. מתוך 11 הללו, שלשה באו משורות הלופטוואפה ו 8 מתוך שורות הוורמכט (לצי הגרמני היה תפקיד שולי ואף כושל במלחמה עד לשלב זה, בוודאי לא כזה שיצדיק קידום נוסף). היטלר אף קידם את מקורבו גרינג מדרגת פילדמרשל לדרגת רייכסמרשל, אותה יצר במיוחד עבורו, כדי לבדלו מיתר הפילדמרשלים משורות הלופטוואפה. בשולי הטקס המפואר נוצרה שערוריה זוטא כאשר התברר שהיטלר פסח במודע על אריק מנשטיין, אדריכל הנצחון במערב, איתו היה מסוכסך. כפרס ניחומים קודם מנשטיין מלויטנט-גנרל לדרגת גנרל 4 כוכבים ואף קיבל את צלב האבירים. מנשטיין יאלץ להמתין שנתיים בדיוק בטרם יזכה בדרגה הבכירה הנכספת, וזאת בזכות הנצחונות הרבים במלחמה עם ברה"מ. לימים יסיימו שניים מתוך ה 12 (ויצליבן וקלוג, לצד רומל, מינוי מאוחר יותר) את חייהם בגין מעורבות במזימת ה 20 ביולי 1944 לחיסול היטלר ואף במזימות מוקדמות יותר (להראותכם עד כמה דבקו מקצת המפקדים הבכירים בסלידתם מההנהגה הנאצית), מקצתם יוציאו את ימיהם עוד במהלך המלחמה ושניים (קייטל וגרינג) סיימו את חייהם אחרי משפטי נירנברג, הראשון בחבל התלייה והשני בקפסולת הציאניד. הנותרים סיימו את חייהם בעשורים שאחרי המלחמה, אחרי שחלקם נשפט אף הוא בנירנברג.
מעבר ל 15 המינויים הללו מינה היטלר 12 קצינים נוספים לדרגת פילדמרשל. המינוי הבא היה אולי התמוה ביותר. אדוארד ברמולי היה פילדמרשל קשיש בן 84 (!) יוצא צבא הקיסרי האוסטרי שבילה את רוב מלחמת העולם הראשונה בחזית המזרחית. בתום המלחמה הפך לאזרח צ'כוסלובקיה החדשה ובעקבות סיפוח הבזק של חבל הסודטים (בתום הסכם מינכן) מצא עצמו לפתע (לצד 3.5 מיליונים נוספים) אזרח גרמניה הנאצית. באוקטובר 1940 מסיבות לא ברורות החליט היטלר למנותו דווקא אותו לפילדמרשל של כבוד בוורמאכט, זאת בטרם נפטר האוסטרי בשנה שלאחר מכן בגיל מופלג. חשוב לציין שהגם שהיטלר היה כזכור יליד אוסטריה, לא היה קשר כלשהו בין השניים והיטלר גם מעולם לא שירת תחת ברמולי במלחמת העולם הראשונה (בילה את כל ה "קריירה" הצבאית שלו בחזית המערב). שנתיים אחרי הטקס בברלין קידם היטלר בבת אחת 3 גנרלים בכירים לדרגת פילדמרשל ובהם רומל ומנשטיין שהוזכרל לעיל. בראשית 1943 קידם היטלר בבת אחת לא פחות מ 6 מפקדים בכירים לדרגת פילדמרשל ובהם וולפרם ריכטופן, איש הלופטוואפה וקרוב משפחתם של האסים מנפרד ולותר ריכטופן, פאולוס, שהלך מיד לאחר מכן לשבי הסובייטי, שם הפך למתנגד בולט לנאציזם וכן את דוניץ, שקודם לדרגת גרוס-אדמירל ומפקד הצי הגרמני כמחליפו של רדר, שנוא נפשו של היטלר.
ב 1944 מונה פילדמרשל אחד בלבד - הוא וולטר מודל - שבתום שנה בדיוק נטל את חייו, שבועיים בלבד לפני תום המלחמה. בחודש האחרון למלחמה קידם היטלר 2 גנרלים נוספים לדרגת פילדמרשל. את שורנר הפך בתחילת אפריל 1945 למפקד צבא היבשה, כאשר אותו הצבא כבר למעשה חדל ברובו להתקיים. שורנר רשם בכל זאת "הישג" כאחרון הפילדמרשלים של הוורמכאט, כאשר הלך לעולמו ביולי 1973, אגב חודש בלבד אחרי מנשטיין. שבועיים לאחר מכן, ב 26 לאפריל 1945, נחתו בטירגרטן טייסת הניסוי הנועזת האנה רייטש ורוברט גריים, גנרל איש הלופטוואפה, לביקור חטוף בבונקר של היטלר תחת אש הכוחות הסובייטים שכבר חדרו אל העיר. בסצינה שתועדה גם בסרט "הנפילה", קידם היטלר את גריים ומינה אותו למפקד הלופטוואפה, במקום גרינג, שלמעשה ערק. הוא אף שלח אותו לחפש אחר הימלר, הנאצי הבכיר האחר שערק, במדינת שלזוויג הולשטיין. צמד הטייסים הנועזים חזרו למטוס הארדו שלהם ונמלטו מברלין הבוערת כשם שבאו. משם טסו לאוסטריה ושם גם נלכד על ידי האמריקנים עם כניעת הנאצים. בתוך כך הפך לאחד מחמשת הפילדמרשלים הגרמניים שסיימו את חייהם בפרק הזמן הכאוטי של מאי-יולי 1945, מי כתוצאה מהתאבדות (גריים ומודל), מחלה (בוש וריכטופן) או תקיפה מהאוויר (בוק) ובכך גם היה לפילדמרשל קצר החיים אחרי שבילה בקושי חודש אחד בדרגה הנכספת. אגב שורנר המוזכר לעיל אמנם היה הפילדמרשל האחרון משורות הוורמאכט או הלופטוואפה אבל לא היה האחרון מכולם.
אחרון המוהיקנים היה כמובן קרל דוניץ, אדריכל מלחמת הצוללות ומפקדו האחרון של הצי הגרמני, שאף הספיק לכהן כנשיא האחרון של גרמניה הנאצית וזאת לפרק זמן של 3 שבועות, ממותו של היטלר בברלין ב 30 לאפריל ועד לכידתו על ידי הבריטים בנמל פלנסבורג, שבועיים אחרי הכניעה הרשמית. כמו יתר בכירי המשטר דוניץ נשפט בנירנברג, שם הרבה להתעמת עם קודמו בתפקיד רדר (נאשם אחר) ובילה את העשור הבא בכלא. לימים נפטר בדצמבר 1980 בגיל מופלג של 89 (!) ובכך החמיץ בשנה בלבד את יציאתו לאקרנים של האפוס הקולנועי "הצוללת" על מפעל חייו.
איך אפשר בלי סלפי. רק 10 מהפילדמרשלים החדשים נראים כאן.
|
|