הודו, המדינה בעלת האוכלוסייה השנייה בגודלה בעולם, החלה בתהליך המודרניזציה שלה באיחור לעומת סין. עם זאת, הצמיחה המהירה שלה, והעובדה כי היא דמוקרטיה, צפויה למצב אותה כאלטרנטיבה לשוק הסיני. ככל שהודו תהפוך לכזו, תחריף התחרות עם סין. במהלך המלחמה הקרה הראשונה התקיימה מתיחות בין שתי השכנות, שאף הובילה למלחמה קצרה ב-1962. כעבור שנתיים ביצעה סין את הניסוי הגרעיני הראשון שלה, ובחלוף עשור נוסף ביצעה הודו את הניסוי הראשון וכך וצר מאזן אימה בין שתי מדינות הענק. טיב היחסים בין סין והודו הושפע מיחסי הכוחות בזירה האזורית והעולמית. בשנים בהן התקרבה סין לפקיסטן, חיפשה הודו את קרבתה של ברה"מ. הסינים סייעו לקבוצות מחתרתיות בהודו בזמן שההודים סייעו לטיבטים. המנהיג הרוחני של העם הטיבטי, הדלאי למה, אף עבר בראש אלפים מתומכיו להתגורר בעיר דראמסלה שבצפון הודו. ב-1971, בעיצומו של הדטאנט, חתמה הודו על הסכם ידידות עם ברה"מ. על אף שהודו נחשבה למדינה בלתי מזדהה, המציאות הפוליטית חייבה אותה לחבור למעצמה אחרת בכדי להוות משקל נגד למהלכים הסיניים, שהתמקדו באותם שנים בנורמליזציה עם המערב. החשש המשותף מהשלכות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן תרם לשיכוך המתיחות הסינית-הודית בסוף שנות השבעים, ולניסיון לפתור את סכסוך הגבול הישן בין השתיים בדרכים דיפלומטיות. ביקורו של רג'יב גנדי בסין בדצמבר 1988, במהלכו נחתמו הסכמים לשיתוף פעולה בתחומים רבים, בישר שלב חדש ביחסי שתי המעצמות. בשנות התשעים, הביאו סיומה של המלחמה הקרה הראשונה והצמיחה הכלכלית הסינית לרצון הדדי ליישב את הסכסוך באופן סופי. עם זאת, ההסתייגות של הודו הדמוקרטית מהקמת חזית משותפת ביחד עם רוסיה וסין נגד ארה"ב, בצד המתיחות הגוברת עם פקיסטן, קיררה שוב את יחסיה של הודו עם סין. השנים הראשונות של המאה ה-21 התאפיינו בהגברת שיתוף הפעולה באזור. המלחמה העולמית בטרור עליה הכריז נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, אשר הביאה את הצבא האמריקני לאפגניסטן ויצרה שיתוף פעולה הדוק בין ארה"ב לפקיסטן בהנהגתו של פרווז מושארף, סייעה בהידוק הקשר בין ההודים לסינים. ההכרה העולמית הגוברת בהתעצמות הכלכלית של הודו וסין הביאה את השתיים לשתף פעולה בכדי לעמוד ביעדי הצמיחה שלהן. תעשיית ההיי-טק ההודית משכה עניין רב בקרב משקיעים מסין, שרצו להקים תעשייה מקבילה בארצם. פתיחתו ב-6 ביולי 2006 של המעבר היבשתי בהימלאיה, שהיה סגור מאז מלחמת 1962, העידה עד כמה התחממו היחסים בין המעצמות. הקוטביות הגיאו-פוליטית המתגברת, הביאה את ארה"ב לחזר במרץ אחרי הודו. הנשיא בוש ביקר בתת-היבשת במרץ 2006, במה שהוגדר בתקשורת האמריקנית כביקור חשוב ביותר של נשיא אמריקני באזור מאז ביקורו של ניקסון בסין ב-1972. במהלך הביקור חתמו ראש ממשלת הודו, מנמוהאן סינג, ונשיא ארה"ב בוש, על שיתופי פעולה נרחבים בתחומי הגרעין האזרחי והחלל. בנובמבר 2006, ארבעה חודשים בלבד לאחר פתיחת מעבר הגבול בהימלאיה, שבו ההודים והסינים להתכתש סביב שאלת הגבולות. ההודים האשימו את הסינים כי הם מחזיקים בידיהם 38,000 קמ"ר בקשמיר השייכים להודו, וסין מצדה טענה כי ארונצ'ל פרדש, מדינה בצפון הודו, שייכת לה. היריבות הסינית-הודית כיום מורגשת במספר מוקדים בעולם. צמיחתן האדירה של שתי הכלכלות האלה, יוצרת תחרות אדירה על משאבי טבע. חברות האנרגיה של סין והודו מצאו עצמן מתמודדות ביניהן לא פעם במכרזים להשגת זיכיונות קידוח, לרכישת שדות נפט, להפעלת מכרות ועוד. תחזיות כלכליות מצביעות על כך שקצב הצמיחה של הודו ישיג בקרוב את קצב הצמיחה הסיני, הודות לאוכלוסייתה הצעירה באופן משמעותי ולסיבות ארגוניות ואחרות. אלו מגבירות את החשש בסין, למרות שזו צפויה להישאר הכלכלה הגדולה מבין השתיים. במישור המדיני, טרם מתנהלת הודו כמעצמה עולמית, לעומת ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה וסין. במקום זאת, היא מתמקדת בקשרים כלכליים אזוריים, ובקשרים עם מעצמות אזוריות אחרות דוגמת ברזיל ודרום אפריקה. השינויים במציאות הגיאו-פוליטית, הצמיחה הכלכלית והתעצמות הצבא ההודי שכבר כיום תורם חיילים רבים למשימות שמירת שלום של האו"ם, צפויים להציב את הודו בחזית ההשפעה העולמית כבר בשנים הקרובות, שינוי שבאופן טבעי מאיים על סין.
|