|
05-05-2010, 09:27
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
על פרוייקט בנית תיקי הכפרים של ההגנה
החיים בכרומו | תופרי התיקים
מאת גלעד מלצר
הרבה ממה שידעתי בצעירותי על העולם היהודי של אירופה בשואה, בא לי מ"ספר הבדיחה והחידוד". לימים, התברר לי שלא הכל היה כל כך מצחיק, אבל ככל שבגרתי והכרתי את הצדדים האפלים של מה שקרה שם, התגעגעתי לטקסטים הקצרים והשנונים אשר ליקט דרויאנוב.
גם על ההתנגדות היהודית טרם הקמת מדינת ישראל, המחתרות, ההגנה, הפלמ"ח והעלייה הבלתי ליגאלית, התוודעתי דרך הטקסטים המכוננים: "ילקוט הכזבים", "חבורה שכזאת" ושאר ספריו של ישראל ויסלר, הלא הוא פוצ'ו. איכשהו, שלושת הכרכים האפורים של "ספר תולדות ההגנה" אשר נחו בכבדות על המדף, נראו מאיימים ולא מזמינים. איפה הם ואיפה עלילות הפלא של יוסל'ה, אבו-ליש, השומר האגדי אברהם שפירא, סמוך הגדול וגם זה הקטן?
אבל אם הייתי טורח לפשפש בכ-4,500 העמודים של המפעל המונומנטלי "ספר ההגנה" אשר כתיבתו נמשכה קרוב לשלושה עשורים, הייתי מגלה כנראה שבין צ'יזבט לסחיבת תרנגולות מן הלול, החבר'ה לא רק חלמו בהקיץ על מדינה או שפתו ושתו קפה כפי שלימדום בני הדודים הערבים, אלא גם ידעו דבר או שניים על התארגנות חמושה, מודיעין, ביטחון, וכמובן פוליטיקה.
כתב העת החדש "ההגנה" מתמקד בארגון ההתנגדות המרכזי של היישוב היהודי אשר הוקם ב-1920 ופורק ב-1948, מעט אחרי הקמת צה"ל. עורכו, שמרי סלומון - שהוא גם סגן מנהל הארכיון לתולדות ההגנה - מסביר בהקדמה שתחומים רבים בחקר הארגון עדיין לא נחקרו בכלל או מספיק, וביניהם: הצדדים הכלכליים, הרכש והחימוש, הנוטרות, משטר ומשמעת. כמו כן כמעט ולא נחקרו תחומים שרק המחקר הביקורתי של העשורים האחרונים הפך למרכזיים כגון יחסים מגדריים, מתחים בין דוריים, דת, היחס לערביי הארץ, וכן - גם תרבות והווי. בקיצור, הזמנה לחוקרים לנבור בארכיון.
וכך עשה סולומון. שני הגיליונות הראשונים מוקדשים למאמר אחד ארוך פרי עטו (החלק השני יפורסם בגיליון הבא) בנושא אחד: פרויקט תיקי הכפרים. בכתיבה עניינית אך קצבית, פורש סולומון את הניסיון המקיף, המתודי והמעמיק ביותר טרום-מדינה לייצר, לאגור, ולתעד מודיעין על כל כפר ערבי בשטחי פלסטינה-א"י.
דרכי גישה, מבנים, דרכים בתוך הכפר, גידולים, תוואי שטח מקיף, מקורות מים, גדרות ומכשולים, נקודות תצפית, בעלי חיים, סוג הקרקע, אופי האוכלוסייה, חמולות, עמדת הכפר בזמן הפרעות, מספר הגברים המבוגרים, מרחק מתחנות משטרה בריטיות, מקצועות. הכל.
בחלק זה של המאמר מציג סולומון את השנים 1943-1945, שבהם המבצע האדיר הזה, פרי יוזמתם של שמואל זלמן (זיאמה) זליקסון (דיבון) וזרובבל ורמל (ארבל או צ'יפאף), שני צעירים שלא נמנו על דרגי הפיקוד הגבוהים בהגנה. ורמל שהוצב בגלבוע הבין שאין לפיקוד הנפה מודיעין סדור על הכפרים הערביים באזור, וגם לא שיטה לאיסופו. זליקסון ששירת בלשכת התיכון של המטה הכללי של ההגנה בירושלים הגיע לתובנה דומה - ברמה המערכתית - בעת שעבד על הכנת תוכנית ב' אשר הוצגה לבסוף ביולי 1943 ונועדה לפתור את בעיית ההגנה הרצופה על השטחים היהודיים.
זה "מלמטה" וזה "מלמעלה" הבינו במקביל, שאין לארגון "בנק" מודיעין שיטתי ושהידע שנאסף הוא ספוראדי ומשרת בדרך כלל מטרה זמנית ונקודתית כמו התקפה לילית. סולומון מציג בצורה ברורה את בניית מערך הלימוד של יחידות הסיור, את החומר הנלמד, את שיטת ארגון התיקים, ובחלק האחרון של המאמר נכנס לעומקם של מספר תיקי כפר ספציפיים.
הוא כותב ברוח הנושא שלו, ומתאר כל מהלך היסטורי, או כל תיק בלשון נקייה, כאילו היה יעד פוטנציאלי. כך נראה התיק (בעצם מארז מעטפות חומות), כך סודר ותוכנן (מפות, שרטוטים, תרשימי פרספקטיבה), מתי תוצפתו הכפרים והאם נתקלו בבעיות. לרוב הסיור עבר בשקט ולו רק משום שהוכנו סיפורי כיסוי: חוקרי טבע, טיול של שבת, סיורים של המשמרות הנעים. בקיצור תחמנות ראויה לאיש מודיעין.
החלק השני שטרם פורסם מבטיח לטפל בתקופה מ-1945 ועד פירוק ההגנה, וגם לבחון האם, ובאיזה אופן, התיקים אכן שימשו את הכוחות היהודיים בקרבות 1948. אבל מאופיו השאפתני של פרויקט התיקים כבר עולות מספר נקודות: ברור שהאוכלוסייה הערבית כולה (תיקים דומים הוכנו גם על השכונות הערביות בערים המעורבות) סומנה כעוינת; ברור שכל מקומות היישוב הערביים סומנו כיעדים (כך גם מתייחסים אליהם) בלי להבחין בין אזרח לבין לוחם; לבסוף, ברור היסטורית שתפישת עולם זו עמדה שנים - גם אחרי ביטול הממשל הצבאי - בבסיס החשיבה הביטחונית במדינת ישראל בכל הנוגע לאזרחיה הערבים. המחקר המרתק והחשוב של סולומון מצביע, אם כן, על השתרשותה של תפישת עולם מקפת אשר עזרה, אולי, לנצח במלחמת השחרור, אבל גם פגעה באופן מעמיק ומעשי-פולשני באפשרות ליצור פה מדינה דמוקרטית הרואה במיעוטים שבה אזרחים שווי זכויות ולא, תמידית, פוטנציאל עוין.
כותרת אחד מספריו של פוצ'ו על תקופת הפלמ"ח מציבה את השאלה "יוסל'ה איך זה קרה?". אז הנה, המחקר של סולומון עוזר להבין איך. ערביי הארץ אולי היו טובים בשביל כמה ביטויים סחבקיים, כאפיות אופנתיות על צוואר שזוף, וקפה מהביל בפינג'אן. אבל הם, כולם, בכפרים, בערים, במקומות העבודה, באוניברסיטאות, היו קודם כל "תיק" וככאלה, היו ונותרו בחזקת חשודים, שלא לומר אויבים.
ההגנה: מחברות מחקר. גיליון 1 אביב תש"ע, "פרויקט תיקי הכפרים, חלק א' 1943-1945". עורך: שמרי סולומון, מו"ל: הארכיון לתולדות ההגנה
גלעד מלצר הוא ראש תחום לימודים עיוניים במדרשה לאמנות, מכללת בית ברל
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...?itemNo=1165723
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby
|
|