חבקי אותי עוד פעם,
לטפי את זיפי הפנים הפצועות שחזרו מהמלחמה,
הכיני לי עוד כוס קפה טעים עם העוגיות ההן שהיית שולחת.

הכניסי לוחם עייף אל חיקך, הפשיטי ממנו את מדיו
נחמי אותו בעינייך הירוקות ותני בגופו עוד ליטוף של חמלה.

אל תשאלי אותי את אשר ראיתי - כי זאת לא אוכל לספר
במקום, מלאי לנו אמבט חם שנשב.
אל תשאלי אותי את אשר עשיתי - כי זאת לא אוכל לאשר
במקום, פשטי את חלוקך הוורוד, והחשפי אליי ביופייך.

ובעיקר אל תשאלי על דברים שגורמים לגבר לבכות כמו ילד קטן בצהריי יום קיץ לוהט
ומה גורם לו לגיבור עצום להפוך לאפר ולהתעופף לכל עבר, לכל עבר.

כווני את ידיי אל שדייך המנחמים, כאל שערי יופי הבריאה,
כווני את מהווי אל מחוזותייך הכמוסים, שידע שוב תשוקה אסורה.

ואל תשאלי אם עליי לחזור, או למה ומתי
והביני, אני רק בורג קטן במכונה מקולקלת, אני רק בורג קטן ודי.

ואם תחושי על צווארך כמה טיפות רטובות, אל תשאלי אותי אם אלו דמעות.
כי אגיד לך שלא נשמת אפי היקרה, כי הן לא - כי הן לא - כי הן לא - כי הן לא!

ובשנתך דמית למלאך, ואצייר אותך על משטח בד לבן לאורו של הסהר,
ואלחש לך מילות התחייבות של אהבה באוזנך הסתומה משינה.

וכשתקומי יחליף אותי ורד בודד שישמור עלייך עד שלא אשוב,
ולטפי אותו במקומי עוד פעם, עוד פעם אחת - ודי.

אוי לאנס לאנס.. כל כך רגיש. הממת אותי משפט אחרי משפט. מצטיירת תמונה של גבר מאובק והלום קרב שבעצם איננו.

כל הכבוד.

תודה סיונוש, זה משהו המוזות האלה.
זה פתאום תקף אותי משום מקום והיד התחילה לכתוב בלי לשאול אותי,
ובתוך דקות ממש, זה היה גמור

אני מאוד אהבתי בעיקר את הפסקה הקטנה בסוף,
מאוד רומנטי!
ועם זאת, יש משהו עצוב בשיר עצמו, שמוסיף עוד נופך.
נראה כי בזכותה הוא קיים, עליה הוא נלחם ולבסוף אליה חוזר.

כיף לשמוע שהכתיבה של השיר זרמה.
שבת שלום,
marin

תודה... שבת מבורכת