אפרופו האשכול על הזולפיקר שהסתיים בנסיונות לקבוע אם ה-M113 עם מיכלי הדלק החיצוניים והמיגון דמוי הווייזתא - שהופיע באחד מהצילומים ליד הטנק הטוב בייקום - הוא ישראלי-לשעבר או לא, חשבתי על נושא שהוא אולי יותר מדיני-ביטחוני מאשר ביטחוני-צבאי: נתיבי הסחר הסמויים בין שתי האויבות המרות. למשל: איך בדיוק מגיע למדפי הסופרמרקטים שלנו אורז פרסי? ופיסטוקים מאיראן (אנחנו אוהבים רק אותם. בעבר נעשה ניסיון להפסיק את שיווק הפיסטוקים האיראניים ולשווק בארץ את הזן האמריקאי - אך אבוי, הוא לבנבן וחסר טעם)? ושטיחים פרסיים "ארוגים בעבודת יד מחבלי ארץ שונים בפרס"?
ניח שזה דרך מדינות מתווכות באמצע - הרי ברור שהספקים יודעים מי מזמין ולאן זה הולך, לא? האם שני השלטונות, פה ושם, מודעים לקשרים ומעלימים עין? ושאלה אחרונה לדיון - מה עושה את הדרך בכיוון ההפוך, מפה למדינתו של ידידנו הטוב אחמדי?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי oxcart אפרופו האשכול על הזולפיקר שהסתיים בנסיונות לקבוע אם ה-M113 עם מיכלי הדלק החיצוניים והמיגון דמוי הווייזתא - שהופיע באחד מהצילומים ליד הטנק הטוב בייקום - הוא ישראלי-לשעבר או לא, חשבתי על נושא שהוא אולי יותר מדיני-ביטחוני מאשר ביטחוני-צבאי: נתיבי הסחר הסמויים בין שתי האויבות המרות. למשל: איך בדיוק מגיע למדפי הסופרמרקטים שלנו אורז פרסי? ופיסטוקים מאיראן (אנחנו אוהבים רק אותם. בעבר נעשה ניסיון להפסיק את שיווק הפיסטוקים האיראניים ולשווק בארץ את הזן האמריקאי - אך אבוי, הוא לבנבן וחסר טעם)? ושטיחים פרסיים "ארוגים בעבודת יד מחבלי ארץ שונים בפרס"? ניח שזה דרך מדינות מתווכות באמצע - הרי ברור שהספקים יודעים מי מזמין ולאן זה הולך, לא? האם שני השלטונות, פה ושם, מודעים לקשרים ומעלימים עין? ושאלה אחרונה לדיון - מה עושה את הדרך בכיוון ההפוך, מפה למדינתו של ידידנו הטוב אחמדי?

האורז כפי שנקרא במחוזותנו "פרסי" הוא הזן הרגיל ומגודל בכל העולם, בעיקרו מיובא מתיאלנד.
הפסטוקים הטעימים מגיעים מטורקיה, יתכן שגם מפרס ע"י הברחתם לטורקיה מגולגלים בשטיח.
שטיח פרסי יכול להמכר גם ביד ראשונה שניה ושלישית, ככל שהוא ישן יותר כך ערכו עולה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי oxcart אפרופו האשכול על הזולפיקר שהסתיים בנסיונות לקבוע אם ה-M113 עם מיכלי הדלק החיצוניים והמיגון דמוי הווייזתא - שהופיע באחד מהצילומים ליד הטנק הטוב בייקום - הוא ישראלי-לשעבר או לא, חשבתי על נושא שהוא אולי יותר מדיני-ביטחוני מאשר ביטחוני-צבאי: נתיבי הסחר הסמויים בין שתי האויבות המרות. למשל: איך בדיוק מגיע למדפי הסופרמרקטים שלנו אורז פרסי? ופיסטוקים מאיראן (אנחנו אוהבים רק אותם. בעבר נעשה ניסיון להפסיק את שיווק הפיסטוקים האיראניים ולשווק בארץ את הזן האמריקאי - אך אבוי, הוא לבנבן וחסר טעם)? ושטיחים פרסיים "ארוגים בעבודת יד מחבלי ארץ שונים בפרס"? ניח שזה דרך מדינות מתווכות באמצע - הרי ברור שהספקים יודעים מי מזמין ולאן זה הולך, לא? האם שני השלטונות, פה ושם, מודעים לקשרים ומעלימים עין? ושאלה אחרונה לדיון - מה עושה את הדרך בכיוון ההפוך, מפה למדינתו של ידידנו הטוב אחמדי?

אפילו אם יש יחסים כאלו, אתה לא מצפה שידוחו עליהם בפורום פתוח. נכון?

להפך - התכוונתי לכוחות השוק האזרחיים ביותר, שלפעמים הם חזקים יותר מכל (אם כי, ברור שלכל זה יש פוטנציאל בשלל כיוונים מעניינים). למשל, יש לא מעט חברות ישראליות, ביניהן הגדולות והמוכרות ביותר, שמייצרות מוצרים "מבולמ'סים". בדרך כלל זה הולך למקומות שבהם היעדר היחסים הרשמיים עם ישראל הוא יותר מס שפתיים ופחות אידיאולוגיה. למשל נסיכויות המפרץ.
לגבי האורז - איראן כן מגדלת ומייצאת זן ייחודי של אורז. אני לא עד כדי כך מבין בגסטרונומיה - אבל מבט על האריזות השונות בסופר מגלה שמה שמתויג כאורז תאילנדי או אורז הודי נראה אחרת ממה שמתויג מאורז פרסי. כמובן, עדיין יש אפשרות שהוא לא פרסי ולא נעליים. מה שכן, בשנים האחרונות הענף הזה נפגע קשות מבצורת. בהתאם, המחיר נסק לשמיים. אם בישראל יש ציבור משמעותי של לקוחות שמעוניינים דווקא בזן הזה - תיאורטית יש להם פה הזדמנות עסקית טובה, עם כל הכבוד למהפכה האיסלאמית.
ועוד מוצרים איראניים שמגיעים איכשהו לישראל: קוויאר מהים הכספי ולימון פרסי מיובש המשמש כתבלין.
ועוד דוגמה, ממדינה נוספת שאינה בדיוק חברה שלנו: התארחתי לפני כשנה (על רקע קשרי עבודה) בבית משפחה מאיזור המשולש ושם כיבדו אותי בפרלינים מסוריה. הסורים מתגאים בתעשיית שוקולד מתקדמת ומשובחת, והתוצרת שלהם מבוקשת מאוד בקרב המגזר אצלנו. איך זה עובר דרך הגבולות? לאלוהים ואללה פתרונות.
אה, והצלחתי להיזכר בסחר בכיוון ההפוך: הפרשה המשונה - שאירעה ממש לפני שנה - שבה התגלו בשווקי טהרן תפוזים ישראליים. בעקבות המחדל נפתחה חקירה, שבסופה נטען שהישראלים הערמומיים היסוו את התפוזים בארגזים שבהם נטען כאילו הגיעו מסין.

אני זוכר כתבה בטלויזיה על יהודים ישראלים ילידי אירן שביקרו שם למטרות עסקים או כדי לפגוש את מפשחותיהם. אירן ניסתה לנצל את זה לריגול. הוזכר שם שאין מניעה חוקית לביקור באירן, אך כמובן הדבר אינו מומולץ. מוסבר שם גם כיצד ישראלי מקבל אשרת כניסה לאירן. אינני יודע מה המצב החוקי כיום, אך אם אירן אינה מוגדרת מדינת אויב הרי אפשר לייצא אליה כל דבר כמעט (מן הסתם, ללא תווית made in israel), והקשרים הם קשרים אישיים רגילים, ללא שום מעורבות דיפלומטית.

לעיניין האורז, הוא אמנם לא גדל באירן אלא רק מתאים לבישול בנוסח הפרסי-
אך אני מציע להתחיל לקרוא לו "אורז מסורתי" או "אורז ישראלי", לפי הניסיון האמריקאי לקדם את המונח "Freedom fries"