31-03-2010, 09:51
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
לא באתי, חו"ח, ללעוג או לזלזל
פשוט נתתי רשימה של מה שאני מכיר + אזהרה לגבי ספר (שאולי תמצא אותו במקרה גם בלי המלצה שלי) שלהערכתי הוא סוג של פנטזיה.
לדעתי גם אם ישנם עשרה, או אפילו עשרים, מקרים של נאצים ועוזריהם שהובאו ל"משפט צדק" מחוץ לאולם בידי שליחים רשמיים של מדינת ישראל, ושאנו לא יודעים עליהם, עדיין התופעה הייתה מצומצמת מאוד, ואין לי ספק שמתוך כוונה ברורה של ישראל הבנגוריונית של "להראות כמדינה, ולא באנדה של פרטיזנים", גם אם במקרה של אייכמן נחצו - מבחינת הציניקנים - קווים של עולם האתיקה, המשפט והדיפלומטיה (ובאופן מגוכח עניין אייכמן נחשב, עד ממש ללפני כמה שנים, כאחת מאבני היסוד של מי שמגדירים את ישראל כ"יישות פיראטית ופורעת חוק"). אני אישית מזה כמה זמן בדיעה שבסופו של יום ההמנעות הכמעט מוחלטת מנקמה פראית ולא סלקטיבית בסופו של יום לא השתלמה, גם אם לאורך זמן לא קצר דווקא כן, או שככה נראה. אם אתה רוצה לדעת כמה קל היה למצוא פושעים נאציים "מייג'ור ליג" בשנות החמישים והשישים, תקרא את "הרוצחים שביננו" של ויזנטל. הם היו בכל מקום. דמיאניוק היה דג רקק לעומת מי שיכולת למצוא כמעט בכל אגף ממשלתי באוסטריה, לדוגמא.
מונטי: אני לא חושב שוורנר וון בראון וחבורתו היו נחשבים כפושעים שלישראל יש עניין היסטורי, או אפילו חוקי, להביא למשפט. עניין תופעת הפושעים שלא נשפטו בידי שלל מדינות הוא תופעה עצומה שאפשר לחקור עד מחר, אבל נפרדת לחלוטין מזו של "ישראל הנוקמת" בשורה ארוכה של מאפיינים, החל מן העובדה שישראל "נקמה" בפושעים רק על רקע ישיר של מעורבות בשואת העם היהודי, ובשם מנדט חוקי שנטלה לעצמה (בצדק) ללא שהייתה קיימת כיישות מוכרת כלשהי בעת התרחשות הפשעים.
_____________________________________
.
|