רציתי לדון בדבר המצווה של מחיית עמלק , ובדבר בסיפור של שאול ושמואל הנביא ואגג מלך עמלק, האם זה מובן , כאילו, מדובר כאן ברצח עם שלם שמצווה לעשות זאת.

או שזה דוקא מקובל, הרי המן רצה להשמיד את כולנו, וזה מראה את השקפתם של עמלק כלפינו, אז למה שלא נחסל אותם לגמרי.

מאז המלחמה שמוזכרת בפרשת ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וכו' נותר רק זכר עמלק, כלומר עם זה אינו ניכר בפני עצמו כפי שהיה במלחמה בדור המדבר אלא הוא מעורב בין הגויים ורק זכרו - הרסני ככל שיהיה - נותר. כמו כן כבר בדור המדבר מובא בדברי חכמים שעמלק התחפשו כדי שלא ידעו ישראל כנגד מי להתפלל וכן דרכו של עמלק שהוא מסתתר ומתחפש ושנאתו הכבושה פורצת רק כאשר נקרית לפניו הזדמנות.
המשמעות היא שאין באפשרותינו לדעת מיהו עמלק, אלא על פי נביא בלבד, ולכן שאול יכל למחות את זכר עמלק רק על פי נבואתו של שמואל, ובכך שלא שמע לדבריו באופן מושלם הפסיד את ההזדמנות שנקרתה לפניו ולא זכה שתמשך מלכותו.
באם תזכה לשמוע את ההוראה למעשה מפי נביא תוכל לשאול את השאלה הנ"ל. יש לציין שעם ישראל בזמן שמואל ושאול לא נמלט מהספיקות שהעלת, חמל בטעות על אגג והתוצאה היתה אובדן מלכותו של שאול ולידתו של המן וחבר מרעיו שיכלו להמשיך את היסטוריית ההצקה לעם ישראל במהלך הדורות.

לכאורה מצוות מחיית זכר עמלק אכן מתאפשרת רק על פי נביא ומלך כפי שצויין בתגובתי הקודמת, וכמאמר חז"ל 3 מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ להעמיד להם מלך למחות זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה. ויעויין ברמב"ם שפסק כן בספר מלכים, ובדברי המפרשים שם שעמדו על כך שהסדר לדברי הגמ' בסנהדרין פרק כהן גדול הוא מוכרח. כלומר קודם להעמיד מלך, אח"כ מחיית זרע עמלק ורק לאחר מכן מתאפשר בנין בית הבחירה. לכן רק לאחר העמדתו של שאול צוו עם ישראל במחיית עמלק על פי נבואת שמואל. כמו כן בעיקרון המחייה היתה מושלמת לאחר שיסופו של אגג על ידי שמואל והזרע שהספיק להעמיד באותו לילה לא היה ניכר בעולם אלא לאחר מכן. לכן יכל דוד שמלך לאחר מכן להתחיל בבנין בית המקדש שתוכן על ידו עם שמואל ואף נחפרו היסודות עד התהום על ידי דוד. (כמובא לגבי שיר המעלות). ולסיכום לדעה זו מצוות מחיית עמלק היא דוקא על פי נביא ועל ידי מלך בלבד.

במכילתא מובאת ברייתא זו בסדר שונה, למחות עמלק להעמיד מלך ולבנות בית הבחירה ולפי זה אין מצות מחיית עמלק קשורה למלכות והיא מוטלת גם על כל יחיד ויחיד. לדעה זו באמת מצוה על כל המכיר בזרע עמלק למחות אותו. במהלך הדורות ישנם מעשים בגדולי ישראל שנטען עליהם שזכו לקיים מצוה זו, ביניהם החתם סופר. למעשה ישנה אפשרות לישב שמדובר בשתי בחינות של המצוה ואין מחלוקת בין המובאות השונות ואני משאיר זאת לעיונכם.

איך זה ששמואל למרות היותו נביא לא ידע על כך שאגג העמיד זרע לפני חיסולו?

האם הוא נמנע מלהרוג את האשה שהעמידה זרע לאגג כי היא לא היתה עמלקית?
במקרה וזוהי הסיבה האם לא יכל לחכות להולדת התינוק או להשאיר הוראות לאדם שאפשר לסמוך עליו שלאחר 9 חדשים יזדמן לו לפגוש בתינוק זה? הרי מאחר והוא נביא הוא יכל לתכנן את הסיטואציה מראש לא?

נביא יודע רק מה שה' מחליט לומר לו. ככה שלדעתי ה' פשוט לא גילה לשמואל שאגג הוליד.

1. מזרעו של המן נולד רבי שמואל בר שילת (שיוויתי ה' לנגדי תמיד)
2. כדי שעם ישראל יקבל על עצמו את התורה מבחירה ולא מכפייה.

www.meirtv.co.il

מחיית עמלק היא על ידי מלכי ישראל ועל פי ציווי מנביא זאת לדעת הרמב"ם בהלכות מלכים ויעויין שם בנו"כ, לשיטתו שאלתך מתורצת מכיון שהציווי הושלם עם הריגתו של אגג ולא היה ציווי נוסף בנוגע לזרע שנולד לאחר מכן. אמנם יש הסוברים שבאם ידוע שיחיד הוא מזרע עמלק כ"א חייב במחייתו. ולשיטתם באמת קשה דקיי"ל באומות הלך אחר הזכר (יבמות ע"ח וכן אבן העזר סימן ד'). ויש לתרץ שיתכן ובאו עליה עוד אנשים או שהיתה נשואה ורוב הבעילות לא היו מאגג, לכן בדין לא ניתן היה להורגו אך מכל מקום אליבא דאמת היה בן זה ממנו ונשאר שרש לעמלק. (אין לי מקור לתירוץ זה ואני כותב זאת כאפשרות בלבד).

העובדה היא שבשל כך ייצאו לחיים המן האגגי וכן צאצאים נוספים כמותו (לפי מה שרואים היום) והמשיכו במדוייק את מורשת עמלק.
אמנם ייתכן מאוד שחיסולו של אגג הציל נפשות יהודיות רבות, אך עדיין אנו רחוקים מלאמר שהציווי הושלם.
ולכן אני חושב ששאלתי עדיין נותרה ללא מענה.

להלן קצת בסגנון אחר


שו"ת עונג יו"ט הקדמה אות ו'



דאין מקום למצות מחיית עמלק כ"א כשיש מלך בישראל. ובארנו בזה מה שהשיב שאול לשמואל כששב מהמלחמה ושמואל אמר לו מדוע בזית את דבר ד' על מה שהחי' את אגג ולקח מהשלל והשיב כי יראתי את העם ואשמע בקולם ונראה שכונת תשובתו הזאת דאמרינן ביומא (דף כ"ב) וירב בנחל על עסקי נחל מה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה על כמה נפשות על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו ע"ש בגמרא. ומנטייתו זאת לצד החמלה היתה עצתו לפרוק מעליו כח המלוכה ואף דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. היינו היכא שמחזיק בעיקר מלכותו רק שרצה עתה למחול להאיש שמרד בו. אבל שאול רצה להשפיל עצמו מעיקר מלכותו. וכיון שאינו מחזיק עצמו למלך ממילא בטל דין מחיית עמלק כמו שבארנו דבלא מלך ליכא מצוה דמחיית עמלק.

עולה מדבריו ששאול פרק את עול המלוכה בסירובו וממילא בטלה מצות מחיית עמלק (כדעת הסוברים שהיא תלוי בנביא ומלך) ומכל מקום הרג שמואל את אגג מכיון שהיה בכלל הציווי הראשון אך על בנו שלא היה בחיים בשעת הציווי לא חל דין המיתה.
אני מניח שאתה מבדיל בין טעם המצווה לבין חלות חיוב ההריגה בפועל. כלומר יתכן שהסיבה למיתתו של בן אגג קיימת אך לא חל חיוב להורגו משום שחסר בתנאי החיוב כשאין מלך שהצטווה בכך לגביו על ידי נביא.
ישנן הרבה דוגמאות ליסוד למדני זה במידה ואתה מעוניין אציין כמה מקורות.