16-02-2010, 14:56
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
כל ההליכים, הלכי המחשבה והתחושות עליהם אתה מדבר אינם רלוונטיים לזמן והמקום
אחת המשימות הראשונות שלי כאשר אני "לוקח" פרוייקט זה או אחר (וה 29/11-47-יוני 1948 זה פרוייקט מתמשך אצלי) זה "להכנס" לראש של האנשים - לנסות ולהרגיש שאני חי שם בזמן ובמקום, ולא מסתכל עליהם מאחורה, או מלמעלה. ראיינתי עשרות רבות של אנשים שהיה להם מה לקבוע: רובם המוחלט עושים רושם של אנשים חיוביים במלוא מובן המילה. זה אולי יעצבן אנשים מסויימים לשמוע זאת, אבל עבורי זה קנה מידה חשוב: אם קבוצה גדולה, לא הומוגנית (גיל, מעמד, השקפה) של אנשים חושבת דומה בזמן ומקום מסויימים - אפילו אם מדובר על משהו שנראה מגונה לחלוטין עשור לאחר מכן, אז אני עוצר ומנסה מאוד להבין מה הלך שם. עכשיו תבוא ותגיד "בגרמניה הנאצית רוב האנשים באמת האמינו במה שהם עשו" ואני אענה שיש עדיין מרחק עצום בין חיסול 2 בוזזים, העלמת עין מקולגה בכיר שהרג מישהו שלא לצורך, או יצירת פרובוקציות בזמן מלחמה, ובין מה שקרה בקנה מידה שקרה בגרמניה.
באופן עצום הרבה יותר תוקפות אותך תחושות כאלה כאשר משוחחים עם אנשים שחוו את השואה: אתה שומע על החלטות להמית תינוקות שאך נולדו (מטביעים אותם לפעמים אפילו בדלי, כאילו אלה עכברים) בגלל איום גרמני, חיסול אנשים שסטו מדרך הישר, או סתם פטפטנים בגטאות, "טיפול" באנשים סוררים שכל חטאם היה שניסו בכל מחיר לשרוד וגבלו בשיתוף פעולה ועוד עשרות פעולות דומות.
האירועים האלה לא מתרחשים על פי הבור, או ברכבת לאושוויץ, אלא בגטאות ובזמנים שלווים יחסית כאשר אנשים ממש חיים בתחושה של שגרה. גם שם לרוב לא נשפט איש, כל שכן הוקע ציבורית, והיו המון-המון פאשלות שעלו בחיי אדם.
ולעניין העובדה שלא "העיפו ראשים" אחרי המלחמה: קודם כל הייתה מגמה לחנינה כללית, ואכן היו חנינות של ממש לפושעים "מטעם עצמם", כל שכן מי שפעל ברשות המדינה (יענו... מדינה רק להלכה משום שביוני 1948 זו לא ממש מדינה). דבר שני: חלק נכבד ממי שישב בצמתי החלטה פקד על מעשים שלא יעשו: אמנם לא כולם חיסלו אדם בעל שם ופנים כמו טוביאנסקי - היו כאלה שסתם שלחו חמור נפץ לשוק בעיר ערבית (לא אצ"ל...), ירו בבוזזים או אפילו ב"ארטיסטים" שהיום קוראים להם "הלומי קרב". זו נשמעת קלישאה שמרנית, אבל אני לא חושב שתודעתית הגעתי אליה דרל השמרנות והחיים הקלים: מלחמה היא השעיית כל מה שהגיוני, תקין, מסודר וצודק: "חוקי המלחמה" נועדו למנוע אבדן שליטה, לא ממש לעשות צדק. לכל היותר אולי להקטין את הנזק, כמו גם להגן על נפשו של מי שהורג, לא תמיד על גופו של מי שנהרג.
דרך הטבע היא שבזמן מלחמה השעיית חוקי החיים גולשת לפשעים של ממש, ודרך הטבע היא שכשנגמרת המלחמה אז פתאום קל לשים קו בין "רעים לטובים". אני אישית לא ממש קונה את זה, אגב. היו המונים המונים של חלקו את גוררלו של בארי פשוט כי:
א. לא נתפסו
ב. לא היו בזמן ובמקום הנכונים.
היו מעשי אונס (לא ממוסדים, אלא פרטיזניים)
היו מעשי רצח ממוסדים (=מתוך מטרה ליצור אפקט הפחדה)
היו הוצאות להורג ללא משפט, או משפט תקין
היו הריגות של "מתחלים, מזדנבים וארטיסטים"
היו, היו והיו.
מנקודת השקפתי - וחמקרים שלי דגמו לא רע מגזרים רחבים - החברה הארץ ישראלית עמדה לא רע במחני "השחתת הנפש" ולכן לא היה מקום לציד אשמים לאחר המלחמה. גם לי לא היה נעים לדעת שסבא שלי העמיד לדין ומשפט מכור אדם חף מפשע. "לא נעים" אבל לא משהו שאני חושב שאפשר לברוח ממנו.
_____________________________________
.
|