ידוע שהוא ראה הרבה דברים חיוביים בחלוצי העלייה השנייה (בניגוד לרבנים אחרים) וניסה לקרב אותם לדת. האם הייתה איזושהי השפעה במעשיו או שמא הייתה בדרכו תמימות רבה? כמו כן אם למישהו יש תמונות מעניינות שלו אשמח אם יעלה.

כחילוני, אין בידי את הכלים להבין את הגותו של הרב קוק להעריך את ההשפעה של תפיסתו התורנית. כל שנותר לי אם כן הוא להתייחס להשפעת דרכו, דרך ממשיכיו והדרך המיוחסת לו ולממשיכיו על החברה היהודית בארץ ישראל. אוכל גם להתייחס למה שהוא מסמל בעיני למרות שיתכן ולא לכך התכוון.

אומרים כי בתחילת המאה העשרים קשה היה למצוא חולצת טריקו של ישיבת הסדר או אפילו כיפה סרוגה בשוק של ירושליים. שטריימלים וכאפיות או סתם כובעים רוסיים היה אפשר לסדר איכשהו. אבל כיפה סרוגה? יוק...

סביר להניח כי אם מישהו היה מביא לרב קוק כיפה סרוגה במתנה היה הנ"ל מקבל את המתנה בנימוס וסובר בינו לבין עצמו כי מדובר בקישוט מוזר לקיר או שמא בכסוי לחלות שנגמר הצמר לסורגתו באמצע.

אז בעולם שבין חרדים גמורים שחלקם יושבים בחלק מהמושבות ורובם מסתגרים בערי הקודש ובעולם שבו סוציאליסטים ומשכילים צעירים מפריחים שממה בלי עזרת הגמרא - צריך מישהו שיחבר בין העולמות.

בני העליה השניה כמו דגי הסלמון באו הנה וכמונו, לא תמיד היה להם זמן להתעמק בשאלה 'למה'. זה נכון שהתשובה לשאלה 'למה דווקא לכאן' קשורה לבטחון ולכלכלה ולאמנסיפציה מדומה [כפי שאמר אמש אבי לבני: ניתנה לנו ההזדמנות להפסיק ולהיות בלתי חוקיים ושנואים ולהפוך ולהיות חוקיים ושנואים]. התשובה טמונה גם בגאוגרפיה, עצי משפחה, היסטוריה וארכאולוגיה אך חלק חשוב מאוד מהתשובה לשאלה 'למה דווקא לכאן' עובר גם דרך דפי הגמרא, מהלך לצידי אברכים חיוורים מתנדנדים הממלמלים ביידיש דברים בלתי ברורים לאוזננו, קוראים ברש"י ומצטטים בארמית. ריח של זיעת גלות, קפוטות מרוטות, סוגיות הנראות מנותקות מהמציאות ובכל זאת עוברות מדור לדור.

ובין שני העולמות האלה: העמלים המקריבים שתוהים 'למה דווקא לכאן' ובני הישוב הישן ומחזיקי הדת השואלים 'למה דווקא עכשיו' - התייצב הרב קוק בכדי לענות.

אני חושב כי מישהו היה חייב להיות שם בכדי להפיג את המתח הבלתי נמנע ובכדי לשדר לבונים את הארץ את המסר כי גם 'היהדות הרשמית' רואה את הגדולה שבמעשה שלהם. אולי לא היה כוחו של איש מספיק בכדי לקרב בין הצדדים אך כוחו של הרב קוק היה שם בכדי למנוע ריחוק. זה הצליח בצד הציוני ואולי פחות בצד החרדי.

אני מניח כי גם לפסיקותיו המעשיות בענינים שקשורים בארץ ובכורח השעה היה משקל רב לגבי חלוצים וציוניים שבין שומרי הדת.

זה בענין השפעת הרב קוק על דורו.


בענין השפעת הרב קוק על דורנו אנו - הרי שמתוך החיבור הזה של תורה ועבודה, חיים תורניים וחיים ציוניים בצוותא - צמחה שנים לאחר מותו מתוך הגותו או עפ"י המפרשים את הגותו הציונות הדתית אשר צעדה בצינעה יחד עם המחנה הציוני לאורך המאה העשרים ושאין צורך להכביר במילים על משקלה ההולך וגובר החל מכ40 שנים לאחר מות הרב.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

אין לי ידע רב בנושא, אולם יש ספרים רבים על העניין, ותוכל לעיין בהם כדי לקבל דעה מוסמכת ורחבה. בינתיים, אני אתרום את תרומתי הקטנה.
תרומה גדולה של הרב קוק הוא שהוא היה הרב הראשון שמצא מקום לחילוניות בתוך המהלך הדתי, ובכך אפשר לדתיים להצטרף אל המפעל הציוני, שהונהג רובו ככולו בידי חילונים. עד אז, הדתיים סירבו (ברובם) לשהתתף, משום שטענו שבכך הם נותנים לגיטימציה לתנועה הציונית החילונית.
נושא שני, שקשור לפסיקת ההלכה, בו תרם הרב קוק רבות הוא פסיקה בהתאם לחיים החדשים בארץ. לדוגמה, הוא התיר לעבד את האדמה ולמכור את תוצריה גם בשנת שמיטה באמצעות הליך שנקרא "היתר מכירה" (שמשתמשים בו עד היום), כי הוא הבין שאם בשנים הראשונות של החזרה לארץ נותיר את האדמה שוממה אחת לשבע שנים, ייפגע תהליך החייאת הארץ בצורה משמעותית.
על שני הדברים הנ"ל, ועל עוד רבים ברוחם, קנה הרב קוק את אמונם של החילונים, ואת עוינותם של רוב הזרמים החרדיים.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time