אחד הויכוחים החוזרים ונשנים בפורומים שונים (בפורום הזה פחות) הוא האם X היה רמטכ"ל מוצלח, האם Y היה רמטכ"ל גרוע והאם זה היה טוב מזה וכו'. בין אלו שלגביהם יש ויכוחים כאלה ניתן למנות את יצחק רבין (שמילשטיין טוען שאי תפקודו במלחמת ששת הימים היה המפתח מאחורי הצלחת צה"ל במלחמה ואחרים גורסים שהיה לו תפקיד מרכזי בהכנת צה"ל למלחמה), את דוד אלעזר (שבנו טוען שליקוי העיקרי בתפקודו היה "חוסר מזל"), רפול (שהיחס אליו נע בין הערצה ובין טענה שהיה מג"ד מצוין והיה צריך להשאר כזה) וכו'.
מאחורי הויכוחים האלה שהם ספק פוליטיים (שכן מדובר ברמטכ"לים לשעבר בעלי זיהוי פוליטי פעמים רבות) וספק ילדותיים עומדות סוגיות מהותיות:
-מה בעצם תפקידו של הרמטכ"ל בצה"ל?
-מהם הקריטריונים להערכת תפקוד "מוצלח" של רמטכ"ל?
-האם אנחנו מפיקים לקחים נכונים על תפקוד המטכ"ל וראשו במלחמות ובניהן בהעדר התייחסות לקריטריונים ברורים ולהגדרות תפקיד אמיתיות?
הייתי רוצה לקרוא את דעת המבינים בפורום בעניין. האם ניתן על פי קריטריונים ברורים לקבוע מי היו הרמטכ"לים הגרועים והטובים של צה"ל?

זו בעיה שמשותפת לניהול בכיר בכל ארגון- קושי לשפוט בזמן אמת את מצב הארגון.

הרי בזמנו אנרון, AIG וכו' נחשבו סמל ומופת לניהול מתקדם ומוצלח, ומנהליהם קיבלו בונוסים שמנים והערצה מצד הקהילה הכלכלית העולמית.

אולי אפשר לדון- עד איזו רמה ניתן לשפוט ביצועים של מפקד בונה כוח באופן אובייקטיבי.

- מה בעצם תפקידו של הרמטכ"ל בצה"ל?
-מהם הקריטריונים להערכת תפקוד "מוצלח" של רמטכ"ל?
לנתח את הלחימה הצפויה, להתכונן אליה ולבצע אותה, בכפוף להנחיות הממשלה.
לפיכך, לדעתי, רמטכ"ל שצפה נכונה את הלחימה הצפויה, התכונן אליה ו/או ביצע אותה היטב הוא רמטכ"ל מוצלח. זה כולל את רבין, דיין, מופז (לגבי האינתיפאדה השניה). רמטכ"ל כושל הוא מי שכשל באחת מאלו- חלוץ שדחף וניהל מלחמה שצה"ל לא ביצע היטב, הרמטכ"לים של 82'-98' שכשלו בלחימה באינתיפאדה ובלבנון.
ומה לגבי מי שהממשלה מנעה ממנו להתכונן למלחמה או להילחם כפי שרצה (נאמר, רפול ב- 82', דדו ב- 73') או שלא היתה בזמנו או מיד אח"כ לחימה? לא ברור.

חשוב לזכור שרמטכ"ל לא פועל בואקום או בזירה סטרילית
הוא נתון ללא מעט לחצים של הדרג השלטוני, של שר הבטחון, של הממשלה ואפילו של התקשורת שכבר לא מהססת להעלות על שולחן הניתוחים את הרמטכ"ל וכל פרשן צבאי, מרשה לעצמו לחלק ציונים והערכות לתיפקודו של רמטכ"ל בזמן אמת.

זמנים משתנים, משימות משתנות, תורות הפעלה חדשות נדרשות וצבא שכל מהותו היא התכוננות במלחמת יום הדין, מוצא עצמו במשימות אחרות לגמרי - לדעתי גם בראייה לאחור (ודווקא בדיעבד זה בלתי אפשרי) לא ניתן לנתח פעילות רמטכ"ל, מה גם שהתוצאה ידועה ומוכרת, אך איננו יודעים מה הבסיס והתנאים בשטח לצורך קבלת החלטה כזאת או אחרת.

עכשיו כבר אפשר לספר

לא מבין למה אתה אומר שרפול נכשל. נכשל במה??אם אתה מתכוון לשל''ג אז אני חולק עליך.
ומה עם בוגי? שלא צייץ כשקיצצו לו תקציבים והוא לא דאג לאמן את צה''ל?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

רפול- התכוונתי שהיות והתוכנית להחזיר את הנוצרים לשלטון בלבנון היתה ברמת הממשלה ולא ברמת הצבא, קשה יותר להאשים את רפול על שהמלחמה נגררה גם אחרי שהושגו יעדיה הצבאיים באוגוסט 82' (כלומר, הוצאת צבא סוריה ואש"פ מלבנון).

לגבי בוגי יעלון- ייתכן שאם היה הרמטכ"ל בקיץ 2006 היה לוחץ לסיים את הלחימה אחרי כמה ימים, והיא היתה נחשבת מוצלחת. הרי הוא היה גם רמטכ"ל של חה"א, שדווקא התאמן היטב.

אני יודע שבהשוואה למלחמת לבנון השניה, של"ג הוא מוצלח. אבל הוא ממש לא מוצלח - גיס שלם נלחם נגד ארגון מחבלים מצוייד בצורה לא טובה ואוגדה סורית אחת בצורה די קטסטרופלית. כוחות קטנים של מחבלים וקומנדו שעוצרים התקדמות של אוגדה שלמה ליום שלם זה לא נחשב הצלחה. רפול לא שינה הרבה לטובה בצבא - למרות שכולם אוהבים לזכור לו את הכומתות. לא היתה שום התקדמות מחשבתית או תו"לית. לא היתה הפקת לקחים ולמעשה רפול המשיך את האינרציה של קודמיו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ממש לא מסכים, לגבי הלחימה נגד מחבלים שמצויידים לא טוב אני חולק. העובדה שצלפים זרקו לנגמ''ש את אמ-14 המצ'וקמק ולקחו שטיירים שלל היא רק דוגמא קטנה, ומה הבעיה שהפעילו גייס שלם? העיקר הוא שצה''ל עמד במשימה..
אולי אם בלבנון 2 היו מפעילים את אותו סד''כ אז התמונה היתה שונה.
לגבי רפול לא לזלזל בקטע עם הכומתה על הראש, ולא לשכוח את הפרויקט ה"קדוש" כמעט של נערי רפול.
אלוהים יודע כמה צעירים ניצלו מחיי פשע בזכותו.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אתה לא צריך להסכים - אתה צריך לבדוק מהו הסד"כ שמולו נלחם צה"ל ומה התרחש בקרבות. אם אתה רוצה לומר לי שהשטיירים שינו את תמונת הקרב, הרי שהמצב באמת אומלל. צא מנקודת המבט של החפ"ש ותתחיל להסתכל על התמונה הגדולה של המלחמה.
לומר שהעיקר שצה"ל עמד במשימה, זה לעצום עיניים לליקויים - אם אתה צריך תזכורת, הרי שצה"ל עמד במשימה ב- 67', לא? אז מה שהימ"חים היו ריקים, אז מה שהיו בעיות קרדינליות במודיעין השדה ובסיוע האש. עמדנו במשימה.
אז זהו שלא - ויכול להיות שאם היו מפיקים לקחים אז לא היינו חוטפים כ"כ חזק באף ביוה"כ.

אני לא מזלזל בכומתה - אבל המשמעת היא לא מטרה. היא כלי, והעובדה שמשמעת חזקה יותר לא שיפרה את יכולת הלחימה.
ואם אתה נסמך על נערי רפול, אז אני חושב שאתה מוכיח את הנקודה שלי יפה מאוד. יש עוד *כמה* דברים שיותר חשוב שרמטכ"ל יתעסק בהם.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אבל הצלחה לא נמדדת תמיד בכמה סד''כ עמד מולך.
באיים היפנים במלחה''ע השנייה לפעמים כמה מאות חיילים יפניים עצרו גלי פלישה שלמים, לפני של''ג לא היתה לחימה בלש''ב בסדר גודל דומה (אם אני לא טועה).
אני לא טוען שלא היה מה לשפר, אבל מפה ועד לתאר של''ג כפיאסקו כמעט המרחק רב.
לי יש רק את נקודת המבט של החפ''ש ואני יודע שאחרי שבועיים שלושה צה''ל ישב על ציר ביירות דמשק.
לשבת ולנתח מחדלים תמיד מותר.
בקשר לרפול? לא יודע אם הוא היה כזה טוב או לא ואולי זה הרמטכלים (לא כולם) שבאו אחריו אבל אני מתגעגע לאנשים כמותו.
אנשים שאמנם לקחו אבל גם ידעו לתת.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

בשל"ג הלחימה לא היתה מוצלחת, הצבא לא מילא את משימתו כפי שנקבעה לו. זה פשוט וקל. צה"ל ישב על חלק מציר ביירות-דמשק, וחלק מזה בגלל שהסורים לא רצו להכנס ללחימה עצימה יותר. הצלחה? לא מרשים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

חוץ מקרב סולטן יעקב , תן לי כמה דוגמאות לאי הצלחה בלחימה או אי עמידה ביעדים.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

כל הפעולה של גיס יאנוש היתה ללא הצלחה - הם נדרשו להגיע לכביש ולא הגיעו אליו (אמרתי 3 אוגדות? 6 אוגדות בשתי גייסות! - ביום כיפור השתמשנו בסד"כ קטן מזה מול המצרים!).
מעבר לזה, סולטן יעקוב היה יוצא דופן באבידותיו, אבל לא בצורת הלחימה. רוב המוחלט של הלחימה היתה בהתקלות לא מתוכננת שלנו באויב שהתכונן בעמדות מוכנות מראש. אחלה דרך להלחם.

לזה אין קשר לרמטכ"ל - אבל למוכנות של הצבא להלחם בצורה יעילה - יש.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני באמת לא יודע על מה אתה מדבר, אני יודע שבמסלול שאני הייתי בו שהיה חציית הגבול על זחלים מחניתה וחבירה לגד' שנחת באוואלי היו אמנם היתקלויות לא צפויות אבל זה טבען של התקלויות .
קרב וכיבוש עין אל חילווה היה מתוכנן.
כיבוש צידון היה מתוכנן ובוצע.
עשרות חוליות של מחבלים או הנומגים נושאי קטיושות מושמדים כמעט בלי אבידות לכוח שלנו.
כיבוש מערב ביירות.
זה רק מה שאני זוכר כרגע ואני בעבודה.
אגב אתה טוען שצה''ל ישב רק על קטע מכביש ביירות דמשק, לדעתי זה מספיק כדי לנתק ציר. לא צריך לשבת לאורכו של הכביש.
עוד פעם אני מדבר רק על מה שאני עברתי , ואין לי מחקרים ביד. אבל במבחן התוצאה אני לא חושב שאתה צודק.
בשורה התחתונה יאסר עם הכנופיה לתוניס.
הסורים מחוץ לביירות.
ואז נשארנו שם והצרות התחילו..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

גם במלחמת יוה"כ ניצחנו צבאית. אז? דדו עשה את עבודתו כראוי? הצבא היה מוכן למלחמה?

חטיבה 7 בלמה את הסורים בגזרתה - האם הם מנעו הבקעה ברמת הגולן?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אווווו פתחת תיבת פנדורה.
נכון שצה''ל לא היה מוכן אבל מסיבות אחרות לחלוטין מהסיבות של לבנון 2.
דדו? הוקרב למולך על מזבח אלי זעירא.
לו רק גייסו מילואים 48 שעות קודם. לו רק..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

צה"ל היה מוכן להלחם מול נ"ט? השריונרים ידעו איך נלחמים מול חיילי חי"ר מצויידים נ"ט ארוך טווח? ח"א היה מצליח יותר מול הטילים? הימ"חים היו פתאום מתמלאים? תורת הלחימה היתה משתנה? לחי"רניקים היה פתאום צומח נשק ארוך טווח ונ"טים יחידתיים? על מה אתה מדבר בכלל?

כמו בלבנון 2.0 הצבא לא היה מוכן למלחמה. היום בגלל מחסור באימונים, אז בגלל תו"ל קלוקל.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני לא אמרתי שזה היה הופך לטיול שנתי אבל גיוס מוקדם עם כל התקלות שציינת היה חוסך מאות הרוגים.
אבל האשכול דן ברמטכל''ים ואני יודע שדדו ביקש וביקש מגולדה לתת מכה מקדימה והיא בקושי אישרה לו גיוס אוגדה רבע שעה לפני פרוץ הקרבות.
אני מדבר רק על צעד קטן אחד שדדו ביקש לאשר לו והתמונה היום שיש לנו על יוה''כ היתה שונה לגמרי.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אתה אומר שהיה חוסך, ואני אומר שלא. אין תשובה ניצחת - אולי הסתערות של יותר חטיבות היה מביא ליותר טנקים הרוסים ופחות טנקים שיכולים להדוף את המצרים ולחצות את התעלה? יותר מזה, מי אמר שהמילואים היו מגיעים קודם? אולי הם היו מגיעים באותו זמן? אתה לא יכול לדעת, גם לא בקירוב - וההשערה שלך לא יותר טובה משלי.
. מצד שני, אתה אומר שצה"ל יודע להלחם רק בתנאים שלו? אם אין מכה מקדימה אז הכל הולך פייפן? צה"ל צריך לסדר את לוח השחמט לפי רצונו ולא משחקים?
ונניח שהיו פחות הרוגים. זה אומר שהצבא היה מוכן למלחמה? מה הקשר?!

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא אמרתי זאת. לא התכוונתי ל"דוגמן" ו"תגר", ממש לא.
התכוונתי רק שבמקום מעט הטנקים שהיו ברמה אז היו יותר ובדרום גם. ולמה שצה''ל לא היה מגיע בזמן?? יומיים גיוס לא היו מספיקים?
נכון שהכל השערות אבל היום הסיבות למחדל הן כ''כ ברורות לנו שזה זועק לשמיים.
אבל חטא היהירות הוא האשם העיקרי.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לגבי לחימת הגייס המזרחי:בפועל לחמה מול הסורים בעיקר אוג' 90 של גיורא לב,ובאזור ג'זין הכוח המאולתר של ורדי/יוסי.אוג' נוספת לחמה בצד המערבי של החרמון,אבל מול המחבלים.
הכישלון הגדול בלחימה היה בכלל באוג' 162 שניכנסה לפעולה בציר הררי,בניגוד לכל הכללים והתו"ל.היא לא ביצעה את המשימה להגיע לכביש בירות דמשק,ואת כל ההספקה שלה היו צריכים להביא במסוקים.
באוג' 90,החט' המערבית (943 של נחמן) פעלה בצורה מושלמת והדפה את הטנקים הסורים מג'בל ערבה וכל השטח עד אגם קרעון,תוך ניצול יעיל של הקרקע.גם בחט' השנייה-399,פעל הגד' אחד הייטב,והגדוד השני של עירא שהסתבך בקרב סולטן יעקב,הגיע למצב הזה באשמה ישירה של מפקד הגייס -יאנוש.יאנוש עקף את דרג האוגדה ונתן הוראה ישירה למח"ט לתקיפה מיידית,ללא כל הכנות ורקע מודיעני.הוא עשה זאת בגלל הלחץ התקיף של אריק שרון להגיע לכביש בירות-דמשק,עד 12 בצהריים,לפני כניסת הפסקת האש.למעשה היה ניתן תוך זמן קצר לכביש הזה בציר המקביל,ממערב לביצות עמיק.

ציטוט:

הכישלון הגדול בלחימה היה בכלל באוג' 162 שניכנסה לפעולה בציר הררי,בניגוד לכל הכללים והתו"ל.היא לא ביצעה את המשימה להגיע לכביש בירות דמשק,ואת כל ההספקה שלה היו צריכים להביא במסוקים.

אני הנחתי שהפעולה "בניגוד לכל הכללים והתו"ל" היתה כזו ביודעין, ונועדה להגיע בהפתעה לכביש ביירות-דמשק.

בוודאי שלא מבחינת הלו"ז להישגים השונים, וכידוע לך ישראל פועלת תמיד תחת אילוצי זמן כבדים מאוד. נכון שהיו לישראל בסופו של דבר הישגים נכבדים מאוד מאוד-כולל כמובן סילוק אש"ף מלבנון. אבל הכשלים היו עצומים והם נבעו באופן ישיר מאי הפקת לקחים ממלחמות קודמות ותפקוד לקוי של הפיקוד הבכיר. על הפקת לקחים ממלחמות קודמות ועל תפקוד המטה הכללי והפיקוד הבכיר אחראי הרמטכ"ל באופן ישיר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס העיקר הוא שצה''ל עמד במשימה..

מה לעשות וצה"ל לא עמד במשימות שהוא עצמו הגדיר לעצמו בשל"ג? כביש ביירות דמשק, שלמיטב זכרוני נקבע כיעד המערכתי (אם כי לא הוגדר בטרמינולוגיה זו) לא הושג גם לאחר זמן רב בהרבה מזה שהוקצה לו.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

1. טרם הלחימה - צה"ל התכונן היטב לשל"ג במשך שנים:
א. הכין תוכניות מפורטות, כולל אביזרים מודעין ותרגול מתאימים
ב. הגדיר במדויק את יעדי המבצע, היקפו ומשכו (הרצויים).
ג. אמן ותרגל את היחידות שוב ושוב במתארי לחימה על בסיס התוכניות הללו, כולל שינויים תכופים/בלת"מים.
ד. תרגל שילוב זרועות אוויר, ים, קרקע, כוחות מיוחדים ומערכים טכנולוגיים
ה. הכין מפקדות ייעודיות, תשתיות קשר ומודיעין ייעודיות וכו'
ו. ריכז כוחות ואמצעים מבעוד מועד בסמוך לגזרת הפעולה
ז. "הרדים" את האויב - בין אם במתכוון או שלא, הקפצת הכוחות הסדירים (שוב ושוב ושוב) מסיני לרמה"ג ולגליל (סינרמה) גם תרגלה אותם בהגעה והערכות מהירות ללחימה וגם יצרה שאננות וחוסר הבנה אצל האויב.
ח. הציב את מיטב מפקדיו בגזרת הלחימה - מפקדי הגדודים, החטיבות, האוגדות, הגייסות, הפיקוד ורוב קציני המטה שלהם היו קצינים בכירים בוגרי מלחמות, עתירי ניסיון, עם הצלחות מוכחות.
ט. ביצע "תיאום ציפיות" מול הדרג המדיני לגבי יעדי המבצע ודרכי הפעולה למימושם.

אני בספק אם היה בתולדות צה"ל מבצע צבאי שההכנות אליו היו קפדניות ופרטניות יותר, על אחת כמה וכמה כאשר משקללים את ההיקף העצום של הכוחות שנטלו בו חלק.

2. בלחימה עצמה - צה"ל פעל בשל"ג על פי מספר עקרונות חשובים:
א. נטילת יוזמה התקפית לאורך כל שלבי הלחימה
ב. המפקדים נעים בראש היחידות, לעתים בקו המגע/האש עצמו
ג. חתירה למגע עד להכרעה ברורה על ידי השמדת, הכנעת או סילוק האויב - וזאת כדי שלא יווצרו עוד מצבי ביניים כמו בתום מלחמת יוה"כ
ד. הפעלת כוח לא פורפורציונלי בקרקע, באוויר ובים, ליצירת "הלם ומורא" בקרב האויב ובכך הקטנת רצונו להילחם.
ה. ריכוז וצבירת הכוח עד להגעה לעדיפות מספרית (מוחלטת!) ועליונות טכנולוגית-איכותית (מוחלטת!) בכל בכל מגע עם האויב (ובכלל זה שימוש מושכל, מרוכז ומסיבי בח"א ובארטילריה)
ו. פעולה רציפה ביום ובלילה במספר רב של גזרות בו זמנית בחזית עצמה ומאחוריה, תוך יצירת ערפל קרב אצל האויב ומניעת צבירת כוחות/נסיגה על ידו
ז. פעולה בצורה בלתי צפויה לאויב (נחיתה באוואלי, כניסה למחנות הפליטים, כניסה לביירות כולל לשטח הבנוי הצפוף, כניסה לערי החוף, השמדת מערך הטק"א, לחימה קרקעית בסורים במרחב הבקעה ובגב ההר, הצנחת/הסקת חטיבה חיר"ם במרחב שטורא-דהר אל ביידר (בוטל), הנחתת אוגדת מילואים בג'וניה (בוטל))
ז. הפעלת אמצעים חדשים מתקדמים ובלתי צפויים לאויב (דלילה/שמשון, עברי, מזל"טים, טילי ים-חוף, טילי נ"ט, ל"א מתקדם וכו')
ח. שילוב כל יחידות הצבא הסדירות בלחימה בצורה מושכלת ומתוכננת, ובכלל זה כוחות מובחרים ובסיסי הדרכה (בה"ד 1, ביה"ס למכ"ים, ביה"ס לשריון ועוד).
ט. כל זאת תוך שמירה והקפדה (יחסית) על אורגניות ולכידות של היחידות ועל שלמות שדרות הפיקוד (בניגוד גמור למצב הכאוטי שנוצר במלחמת יוה"כ)
י. שימוש מושכל בל"פ (למשל הצגת שלל, שבויי ואבדות האויב) להעצמת הפגיעה המורלית באויב והגברת התמיכה/לגיטימציה במלחמה מבית ומחוץ.

3. לתורת/צורת הפעלה זו הייתה תרומה רבה ולאורך זמן -
א. הכרעה תודעתית של האויב בצורה ברורה ובלתי משתמעת בכל חזית/מוקד לחימה
ב. מזעור אבדותינו תוך מקסום אבדות האויב, פיזיות ומורליות כאחד (בעיקר למחבלים)
ג. הכלת הלחימה לגזרת לבנון בלבד ומניעת זליגתה אל תוך רמה"ג (בה בעת לא נלקחו סיכונים והופעל גיס מילואים שני לגזרה זו, אם כי רוב כוחותיו נותרו בריכוזים בגליל ובימ"חים ולא הועלו בפועל אל הרמה וזאת כדי לא לייצר אסקלציה צבאית לא נדרשת)
ד. יצירת אפקט הרתעה משמעותי ולאורך זמן
ה. "תיקון" ומחיקת חרפת יוה"כ, הן בקרב הלוחמים הצעירים והן בתודעת הציבור הישראלי כולו.
ו. תפיסת נכסי מודיעין משמעותיים, שתרמו למוכנות הצבא לאתגרים הבאים
ז. בתחקור המהלכים, בהפקת לקחים, לימוד שיטות ותורות לחימה מורכבות
ח. הנחלת ניסיון פיקודי וקרבי עשיר ויקר ערך לעשרות אלפי לוחמים בסדיר ובמילואים, כולל אנשי צוות אויר וים

האם כל זה נשמע לך מוכר? בוודאי, זה הרי בדיוק אחד לאחד מה שעשינו לפני ובעופרת יצוקה, על בסיס הכשלון הקוטבי במלחמת לבנון השניה. אכן יש דמיון רב בין המעגל של יוה"כ (כשלון) =>של"ג (הצלחה כמעט מלאה) ובין זה של לבנון שניה (כשלון)=>עופרת יצוקה (הצלחה כמעט מלאה). כזו היא ישראל, מדינה צעירה שחיה לה במעגלים אינסופיים, תוצר של השאננות והשחצנות שמשתלטות עלינו לפרקים.

לעניינו, לרמטכ"ל דאז רא"ל רפאל איתן ז"ל, לסגנו דאז האלוף יקותיאל אדם ז"ל (ולמפקדי פיקוד הצפון יאנוש בן-גל יבדל"א ואחריו אמיר דרורי ז"ל) הייתה תרומה אישית כבירה לכל מה שנכתב לעיל. האנשים הנהדרים, הפטריוטים והכריזמטיים הללו השקיעו את כל רצונם ומרצם בהכנת והכשרת הצבא (בסדיר ובמילואים) ללחימה, בטוטאליות, ברצינות ובמסירות האינסופיות שכה אפיינו אותם. וכל זאת במקביל להתמודדות עם אתגרים צבאיים ולאומיים אדירים כמו המלחמה הבלתי פוסקת בטרור הפלסטינאי מבית ומחוץ, פינוי סיני, בניית יחידות חדשות וקליטת מערכי נשק מתקדמים. אני בספק אם בתולדות צה"ל היה רמטכ"ל שהשתתף אישית ביותר תרגילים ומודלים מאשר רפאל איתן, שעשה ושקד ימים ולילות להכנת הצבא למערכה הקרבה.

האם היו במבצע של"ג ליקויים, תקלות וכשלונות חמורים? בוודאי, כמו בכל מלחמה לפני ואחרי.
האם היה בכוחם של מפקדי הצבא לחזות או למנוע את התקלות הללו מבעוד מועד? לטעמי לא.
האם היה בכוחם של מפקדי הצבא לשנות את המצב בעת הלחימה עצמה? לטעמי לא תחת המגבלות שכפה עליהם הדרג המדיני/הבינלאומי וההישגים החלקיים תאמו את לוחות הזמנים שנגזרו מהמגבלות הללו. ראה לאיזו "הכנה" ו "ריכוך" יסודיים וממושכים נדרש צה"ל בטרם הכניסה הקרקעית לעזה. הרי ברור שעל מנת להשיג את יעדי מבצע של"ג השאפתניים (אך ישימים) במלואם היה צורך בחודש לחימה רצוף לפחות - בפועל נלחמנו ששה ימים במחבלים ויומיים וקצת בסורים. לחץ הזמן והצרת/צמצום התוכניות הביא לאלתורים שחלקם אכן לא צלח במלואו. התקלה העיקרית הייתה ברמת הגיס והפיקוד שבגינה הוכנס ללבנון סד"כ רב מדי ובגזרה צרה מדי, מה שיצר סבך/צוואר בקבוק לוגיסטי אדיר והתעסקות מיותרת של מפקדים בכירים בפתרון המצב (נשמע מוכר? אכן, ציר טרטור-עכביש...). למעשה שתיים מתוך שבע האוגדות שפעלו (למעשה תשע אם כוללים גם את אלו שגויסו לרמה"ג) כמעט לא באו לידי ביטוי בלחימה ולמרות זאת הוקמו במקביל שני כוחות אוגדתיים מאולתרים.

בכל מקרה, יש לבחון את מבצע של"ג בכללותו מיוני ועד אוגוסט 1982 ולא באספקט הצר של השבוע הראשון ללחימה. הדרג המדיני (בהובלת שר הבטחון הכריזמטי והדומיננטי) שגה פעמיים - בראשונה כאשר לא הקצה מלכתחילה די זמן ריאלי לביצוע המשימה המורכבת והשאפתנית, ובשניה כאשר לא הורה כמתבקש באוגוסט-ספטמבר 1982 על פינוי מלא של צה"ל בחזרה לקווי ה 4 ליוני (או לפחות לאזור/רצועת הבטחון), בין אם כיוזמה ממשלתית ובין אם בגלל סיפור סברה ושתילה/לחץ בינלאומי.
אם הייתה מתקבלת החלטה שכזו, אזי לדעתי מבצע של"ג היה נחשב עד עצם היום הזה להצלחה צבאית כבירה ונלמד ככזה, אם כי יתכן שהיה חוזר על עצמו בשלהי שנות ה-80/תחילת שנות ה-90 כפעולת מקרו אחת גדולה (במקום רצף פעולות המיקרו הלא אפקטיביות שננקטו בפועל). היומרנות המדינית שבכפיית הסכם שלום על מדינה ערבית לצד הדשדוש הארוך ורווי האבדות בלבנון הוא זה שבסופו של דבר הפך את הצלחה הצבאית (היחסית) בטווח הקצר להחמצה רבתית בטווח הרחוק. אלף אלפי הבדלות, במבצע "חומת מגן" נכנסו קרקעית למחנ"פ ג'נין וספגו 23 הרוגים (דרך אגב, יותר מאשר בכל קרב קרקעי בודד בשל"ג!). רק כאשר הורידו את הכפפות והכניסו את ה D9ים פסקו האבדות ובעיקר נשברה התנגדות האויב. האם זה אומר שמפקדי הצבא כשלו במבצע חומת מגן (לפחות בגזרת ג'נין)? יתכן שכן, לדעתי לא.

לא הייתי יכול להתנסח יותר טוב, אבל לדעתי יש בעיה לעם ישראל עם מלחמת של''ג..
זאת מלחמה אבודה שמשתדלים להשכיח.
כמעט שלא נכתבו שירים.
לא מזכירים אותה יותר מדי.
כאילו מנסים להסתיר אותה או למחוק אותה מהזכרון הקולקטיבי..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

רד אלינו אוירון של החט' המרכזית

דבר ראשון - התנצלות. לשמחתי, עומס העבודה הוא מאוד כבד ויש לי קושי ממשי למצוא 5 דקות פנויות לכתיבת הודעה "מושקעת"

על הנייר התיאור שלך נשמע טוב, אבל לא בפועל:
1. מפקדים בכירים בצה"ל עצמם הודו שהם לא הבינו את צורת הקרב בה הסורים נלחמים, התוצאה היתה שהסורים למעשה ביצעו קרב נסג"ש ללא הפרעה משמעותית שלנו ותוך כדי הצלחה לא קטנה בעיכוב ההתקדמות של הכוחות שלנו ע"י כוחות קטנים של קומנדו שלו. אם כיתות ומחלקות קומנדו הצליחו לעצור חטיבות ופעם אחת אוגדה שלמה, מלנוע שעות על גבי שעות, זו תקלה.
2. היתה ביקורת קשה מאוד בכל הרמות לגבי הכנת הכוחות מבחינת אימונים והלוגיסטיקה הבסיסית של הכנת הכוחות היתה חסרה (עד כדי צורך לבצע "רכש" נרחב של מפות אזרחיות לאחר הכניסה ללבנון) - ושוב, לא מדובר במח"ט אחד או שניים, אלא ביקורת חסרת תקדים על הכנת כוחות המילואים - תנבור באוגדן הלקחים הרלוונטי העוסק בזה ותבין שאני מאוד עדין.
3. מודיעין השדה היה, ונשאר, נפילה משמעותית. בכל מקום שבו האויב לא נשאר במתחם ידוע מלפני המלחמה, התוצאה היתה קרב התקלות לא מתוכנן שלנו. חוסר היכולת להבין את תמ"צ אויב השפיע ישירות על סעיף 1.
הדוגמה האומללה ביותר אולי היא הדו"צ המפורסם של קמ"ט/קק"ש - חוסר היכולת לגבש תמונת מצב או לבצע תמרון שונה היתה מפתיעה בשבלוניות שלה. במקרה הזה היה מזל גדול, אבל במקומות אחרים שילמנו שוב ושוב על התקפה בנקודות צפויות ובצורה צפויה
4. הלחימה היתה ונשארה מאוד לינארית, ולמעט הנחיתה באוולי (כפי שאתה עצמך מציין), לא נעשו שום נסיונות, אפילו ברמות הטקטיות הנמוכות לבצע איגופים, לפיתות, הנחתות והסתננות - במקום זה, התקפות מצח היו שולטות, ואבידות בהתאם.

בהתחשב בכך שזה היה מבצע מתוכנן מראש, הליקויים זועקים עד השמיים.
אני לא מצפה מרמטכ"ל שיהיה אחראי לכל ביצוע או תקלה של מפקד שלו. אבל יש נושאי יסוד, ליקויים מתמשכים שכן באחריותו ובאחריות הדרג הבכיר:
1. אימון והכנה של מילואים - כאשר הקריאו לנו פרקים מספר הלקחים משל"ג בנושא אימונים, חשבתי שיש לי דה-ז'ה-וו. כל הליקויים באימונים והכנות של אנשי המילואים בשל"ג היו אותם שהיו ביוה"כ ואותם שהיו בזמן שאני שירתי בבאלי"ש. לא השתנה כלום. כנ"ל לגבי ימ"חים, אגב.
2. מודיעין שדה - לא היה, כתמיד.
3. הבנת המשימה של הסורים - העובדה שלא הבינו, עד סיום הלחימה, שהסורים לא עושים הגנה אלא נסג"ש עד כביש בירות-דמשק היא אולי הבוטה והבעייתית ביותר בעיני.

יצא לי להשתתף בכוננות בה הועברו יחידות מילואים חלק נכבד מרשימת ההכנות שציינת לשל"ג - הרוב בוצע בצורה אומללה ולא יעילה, ולמעשה בוצע על הנייר. אני לא יודע איך זה היה לפני של"ג, אבל בהתחשב בביקורת של אנשי המילואים כלפי הגופים המאמנים והימ"חים - לא נשמע שונה.

ואגב, לגבי ג'נין, האשמה של הדרג הפוקד (מופז ואלוף פיקוד מרכז) היתה הטלת המשימה על חטיבה שאין לה מח"ט אלא סמח"ט מילואים שמתפקד באימונים פעם בשנתיים-שלוש בתור סמח"ט (לוגיסטיקה) ולהטיל עליו משימה בתחום שהוא לא מוכר לו לחלוטין, ועל סד"כ מילואים לא מיומן.
חלק מתוצאות הקרב בג'נין הם פועל יוצא של החלטה זו - ולא היו חסרות חטיבות מאומנות ומוכנות עם מח"טים סדירים (או מח"טים שהיו יכולים לקחת פיקוד).

מעבר לזה אני לא הייתי מתלהב כ"כ מתוצאות עופרת יצוקה. זה דבר אחד להתמודד מול ארגון שיש לך מודיעין טוב עליו ממקורות לא צה"ליים, שהמיומנות שלו והיכולת שלו נמוכות יחסית ובתא שטח מצומצם מאוד - זה דבר אחר להתמודד מול ארגון מאומן יותר בשטח, עם תלות ביכולת השגת מודיעין זמן אמת ובתא שטח הדורש תמרון ולא מאפשר רוויה. יכול להיות שלו היה סיבוב נוסף עם החיזבאללה הפעילות היתה יותר נחרצת, אבל אני בספק רב אם הליקויים הבסיסיים היו מתוקנים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

ו. פעולה רציפה ביום ובלילה במספר רב של גזרות בו זמנית בחזית עצמה ומאחוריה, תוך יצירת ערפל קרב אצל האויב ומניעת צבירת כוחות/נסיגה על ידו

אאל"ט, הלחימה בלילה כמעט שלא התקיימה בשל"ג.
מבלי להתעלם מהדברים שצה"ל עשה נכון במלחמה זו (שנועדה להשיג יעד אסטרטגי בלתי אפשרי, לדעתי), הרי שב"שורה התחתונה" קשה להציג אותה כחזרה על מלחמת ששת הימים. כאמור, צה"ל נכשל בהשגת היעדים האפרטיביים שקבע לעצמו - ולא בגלל האויב שעמד מולו. זה לא "כשל", כמותו יש בכל מערכה. זהו כישלון מהותי.
"למזלם" של המפקדים בשל"ג, ביצועי יורשיהם ב-2006 גורמים לנו לגעגועים עזים.

ושיובן - אינני אומר דבר לרעתם של המפקדים שהובילו את צה"ל במלחמה ההיא.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

>> כאמור, צה"ל נכשל בהשגת היעדים האפרטיביים שקבע לעצמו - ולא בגלל האויב שעמד מולו. זה לא "כשל", כמותו יש בכל מערכה. זהו כישלון מהותי.

אינני מסכים עם הקביעה הזאת מאחר והיא "מקפיאה תצורה" נכון לבוקר ה 11 ליוני 1982 אך בפועל הלחימה לא פסקה במועד זה (ומבחינת הצבא אף לא הייתה צריכה או מתוכננת להיפסק במועד זה). צה"ל של 1982 כשל בהגעה לכביש ביירות-דמשק בפרק הזמן הבלתי אפשרי שהוקצב לו (60 שעות) בדיוק כפי שצה"ל של 2006 כשל בהגעה לליטני בפרק הזמן הבלתי אפשרי שהוקצב לו (60 שעות), בדיוק כפי שצה"ל של 1973 כשל בכיבוש סואץ בפרק הזמן הבלתי אפשרי שהוקצב לו ועוד. לעומת זאת צה"ל של 1982 התמיד בסדרה ארוכה של קרבות זחילה וימי קרב שאחרי הפסקת האש הרשמית עד להשלמת המשימות:
א. ניתוק הכביש (בשליטה פיזית או באש), אם כי בעיקר בחלקיו המערביים הסמוכים לביירות, כאשר ביתר בוצעה אמנעה אווירית כבדה (התאפשרה אחרי השמדת מערך הטק"א).
ב. כיבוש פרברי ביירות/מחנות הפליטים ולבסוף את העיר עצמה עד לסילוק אש"פ (תוך גרימת אבדות קשות ביותר לאויב באנשים, בחומר וברוח לחימה ובזאת חיסול קאדרים שלמים של מפקדים ולוחמים מותיקי צש"פ). ולראיה אש"פ לא התאושש מהמכה שנחתה עליו במשך יותר מעשור!

אלו היו ונותרו ונותר וואחד הישגים צבאיים בכל קנה מידה, גם אם הושגו בחריגה מפרק הזמן המקורי שהוקצבו להם וגם אם התבררו כרחוקים מה WALK IN THE PARK כפי שקיוו חלק מהגנרלים טרם המלחמה.

>> אאל"ט, הלחימה בלילה כמעט שלא התקיימה בשל"ג.
לחימה היא לא רק על הקרקע אלא גם באוויר ובים ובזרועות אלו נמשכה הלחימה יומם ולילה ללא הפסקה. יתרה על כן, חלק נכבד מהלחימה בביירות ובפרבריה התרחש בלילה.

ציטוט:

לחימה היא לא רק על הקרקע אלא גם באוויר ובים ובזרועות אלו נמשכה הלחימה יומם ולילה ללא הפסקה. יתרה על כן, חלק נכבד מהלחימה בביירות ובפרבריה התרחש בלילה.

לא רק, אבל צריכה להיות בעיקר. עצירת לחימה מאפשרת לאויב להתארגן מחדש, לתספק ולהכנס לעמדות הגנה טובות יותר. אם הלחץ הקרקעי נפסק, הרבה יותר קל ליחידות קרקע של האויב להתמקם בצורה שתקטין בצורה משמעותית את היכולת של כוחות האויר לפגוע בהם. זה בדיוק הכוונה מאחורי "רציפות והמשכיות" - וזו גם הסיבה למבנה מטה האוגדה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לדעתי התעלמת ממספר פרטים בתשובה שלך לסטרונג.
תשובה לסעיף 1 שלך הוא המס הלא מבוטל של טנקים סורים מושמדים שנחו לאורך כל הצירים מכפר סיל בואכה עליי, קבר שמון והלאה.
מוכרות לי גם תמונות של טנקים ורק''ם רב שלל מדרים ארצה על מובילים.
2. הכנת הכוחות ולוגיסטיקה? חט' 35 תרגלה לפחות 3 פעמים נחיתה מהים על "בת שבע" ועוד כמה אימוני החפה.
3. אספקה לא חסרה. היסעורים הביאו מארזים של ג'ריקנים צהובים עם סולר ושחורים עם מים, ואם היו מקרים של חוסר במזון היה אישור לקחת מחנויות.
את כל זה אני כותב מנסיון אישי בלבד ובגזרה המערבית בלבד.
אתה כותב שכוחות קומנדו קטנים עצרו חטיבות... רק שכחת לציין שהלחימה היתה בצירים הרריים ושרק 2-3 טנקים ראשונים נלחמים.
באותה מידה אני יכול לספר על השמות שעשו טילי העורב שהיו מורכבים על חמישיות בשריון הסורי.
אי אפשר להשוות את של''ג לששת הימים ולא את יוה''כ לשל''ג.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

1. אז? מה הקשר?
2. אוי ואבוי אם חטיבת הצנחנים לא היתה הסמן העליון של המוכנות הצבאית. אבל כדאי לבדוק יחידות "רגילות", אתה יודע, חטיבת חי"ר במילואים או אגד תותחנים.
3. שוב, במקרה שלכם, אתה צודק. הרבה יחידות מילואים נכנסו עם מחסור בציוד מלכתחילה, אבל אני לא מדבר רק על ציוד.
4. מה שאתה אומר זה בדיוק הכשל. אז מה שרק 2-3 הטנקים הקדמיים באו לידי ביטוי?! רק טנקים נלחמים? לפי מה שאתה אומר, לא צריך חטיבות שריון - מספיק פלוגה בכל ציר, כי גם כך השאר לא נלחמים...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הרמטכ"ל הוא ראש המטה הכללי, ולא ראש אמ"ץ וחטיבת ההפעלה. לרמטכ"ל אחריות כוללת על
כל צה"ל, וצה"ל עושה יותר מאשר רק לחימה. לחימה היא אחד מייעודיו העיקריים של צה"ל, אבל
כדי בדרך לשם נמצאים "בניין הכח" (לא תמיד כתוצאה ישירה של הערכה בנוגע ללחימה צפויה),
איסוף מודיעין, מבצעים מיוחדים, נושאים אדמיניסטרטיביים ותכנוניים (מבנה, תקציב) ועוד ועוד.
צבא הוא סוג של "מדינה בתוך מדינה", וככזה יש לו אחריות של מעין מדינה על חייליו. זה כולל
שמירה על חוק וסדר, "מנהל תקין", רווחה וכו' - וגם לכל אלה אחראי הרמטכ"ל.

אין כאן תשובה שאפילו מתקרבת לחד-משמעית, כי זה תלוי בגישה ממנה אתה בא.
כדי לא להגיע לדיון "פוליטי" או "ילדותי" יש צורך בכמה הנחות בסיסיות לגבי תפקידו של
הדרג המבצע והיחס בינן לבין הדרג הפוליטי. יש כאלה שטוענים שהדרג המבצע צריך
להציע לדרך הפוליטי חלופות בהתאם ליעדים ולדרישות שהדרג הפוליטי מעלה, ואז לבצע
אותן "ככתבן ולכשונן" ברגע שהדרג הפוליטי מחליט. יש שיגידו שהדרג המבצע יכול וצריך
להעלות דרישות כלפי הדרג הפוליטי בחזרה, ושגם לדרג המבצע יכולה להיות עמדה
באשר למה שצריך לעשות.

(הנושא עולה בעיתונות בצורה פשטנית בעת האחרונה לגבי עסקת שליט: האם ראשי
רשויות הביטחון צריכים רק לתת לפורום השביעייה הערכות לגבי מה יקרה במקרה של
ביצוע העסקה ואיך הם יתמודדו עם שחרור המחבלים או שהם רשאים וצריכים להציג
עמדה משלהם בנושא.)

בלי הסכמה על הנחות היסוד בשאלה הזו (שעולה בכל יחסין בין דרג נבחר לדרג ממונה)
אי-אפשר לענות על השאלה שלך. בלי הסכמה על תשובה לשאלה הזו אי-אפשר לקבוע
האם רמטכ"ל צריך לדחוף למלחמה או להבלגה או שהוא רק צריך להתכונן אליה, לדווח
על מוכנתו לפורום הביטחוני הפוליטי, ולעשות מה שיגידו לו באופן שיגידו לו, לדוגמה.

ציינת נכונה בהודעה הקודמת שלך כאן שלרמטכ"ל שלל תפקידים שאת תפקודו צריך להעריך למולם. אני מנסה לכוון למעין "ממוצע משוקלל" של הערכת תפקודו של רמטכ"ל ביחס לכל אותם תפקידים. תפקוד שאגב לא קשור בהכרח למבחן התוצאה משום שזו תלויה גם בגורמים שהשליטה שלו בהם חלקית (מצב הצבא כאשר קיבל עליו את התפקיד, רמת הקצינים שתחת פיקודו, תפקוד והנחיות הדרג המדיני וכו'). אני חושב שבכל הגורמים האלה יש לרמטכ"ל שליטה חלקית ולא חוסר שליטה מוחלט משום שלדידי רמטכ"ל שאיננו מתריע למול החלטות כושלות של הדרג המדיני או הצבאי (למשל, לא מתריע מול הרמטכ"ל שקדם לו כשהיה חבר מטכ"ל על מינויים לא ראויים) עד כדי איום (ואף מימוש) התפטרות, הוא רמטכ"ל לא מוצלח.
זה גם מתייחס לשאלה שהעלית ביחס לקשר שבין הדרג המדיני והדרג הצבאי. אני ממש לא סגור על זה, אבל דומני שרמטכ"ל אמור לא רק לבצע את הוראות הדרג המדיני אלא גם לייעץ, להתריע ולהציע חלופות לפעולה, ויותר מרטכ"ל אחד אכן עשה זאת. אומנם ראשי ממשלות לא תמיד אהבו את זה, אבל זה היה הכרחי ובעיני לפחות חלק בלתי נפרד מהתפקיד. היה גם לפחות רמטכ"ל אחד שהתפטר כאשר לא הסכים עם קיצוץ בתקציב הביטחון (יגאל ידין) ואחר שלא היסס לעמוד על שלו עד כדי הצעת התפטרות (משה דיין).
לכן בעיני בוגי יעלון, למשל, לא היה רמטכ"ל טוב. הוא איפשר את ניוון הצבא בכלל, וצבא המילואים בפרט, ובכך נושא בחלק נכבד מהאחריות לכשלי מלחמת לבנון השניה. ניתן אומנם לטעון שהוא קיבל צבא שכבר החל בתהליכים האלה, שהיו לו אילוצים תקציביים ואחרים, אבל הייתה לו האחריות "לדפוק על השולחן" בעניינים חיוניים.