03-01-2010, 07:41
|
מערכות מודיעין חוזי (IMINT), מערכות חישה גילוי והתרעה - חלל, אויר, ים ויבשה. התנהלות ביטחונית, תעשייתית וחוזית בינלאומית
|
|
חבר מתאריך: 08.03.05
הודעות: 2,997
|
|
ידידי - תרשה לי לחלוק עליך...
מזווית הראייה שלי לפחות נראה לי שאתה קובע עמדות ומסמן את עיגולי המטרה לאחר מכן.
אתה טוען בין היתר:- "...ייצור הנמר בחו"ל יוביל ל 0 השקעה בתעשייה המקומית ול 0 תוצרים...." והדברים הללו אינם נכונים ואף מטעים. אין לנו בור ללא תחתית בתקציב הבטחון. ההוצאות סביב תוכניות ההצטידות לעשור הבא, האימונים, הצרכים הלוגיסטיים, הצרכים הטכנולוגיים, ועוד ועוד, הן אדירות. ההשקעות בתעשייה המקומית יגדלו לפי הצרכים המתוכננים, אלא שאלה יופנו לאפיקים הרבה יותר נדרשים, הרבה יותר כדאיים מבחינה כלכלית, הרבה יותר חשובים מבחינה מדעית לקידום טכנולוגי, מאשר אלה הנדרשות לפיתוח מערכות לנגמ"ש כ"נמר".
יתר על-כן וכבר ציינתי זאת - התעשיות הביטחוניות העיקריות שבהן נמצא ה"שכל" אם יורשה לי להשתמש בלשון החנווני, המהות הטכנולוגית, היתרונות המערכתיים, הידע המערכתי, כל אלה לא עוברים לזכיין שיבחר בארה"ב. אלה ישארו בארץ, כאן תעשה האינטגרציה, אלה ישופרו בארץ עם הזמן, אלה גם נוכל ידידי לייצא. (וזאת נקודה חשובה מאד). את ה"נמר" לא נייצא מכאן ללא רשות ארה"ב כל זמן שהמנוע או מערכות אחרות שלו הן אמריקאיות. ואין לנו הכוח הכלכלי ו"רוחב הפס" השיווקי בעולם, להכנס לייצור של מנועים לא לבד ולא בשיתוף עם חברות אחרות (אירופאיות למשל) שגם להן יש אינטרסים כלכליים ולממשלותיהן אינטרסים מדיניים שאינם תמיד זהים לשלנו.
אין זה נכון לזעוק "זאבים" כאשר זאבים של ממש אין....
2 . "... יצור הנמר בארץ יוביל להגדלת השקעה בפס הייצור במש"א ולהמשך/הגדלת הזמנות מחלק מהחברות ברשימה שספידי הציג, אלו המעורבות בייצור התובה, מכלולי תובה, אספקת חומרים לייצור התובה, עיבודם ועוד ועוד..." - לא. אינני מסכים עם ההגיון התעשיתי-כלכלי הזה. זה יקרה רק על חשבון פרויקטים אחרים וחשובים לא פחות הן ביטחוניים והן חברתיים. אין אנרגיה יש מאין - אין גם כסף יש מאין. אכן תהיה פגיעה מסוימת בתעשיות שאינן עתירות ידע טכנולוגי המייחד את כוח העם, אולם אלה לא יחוסלו שכן קיימים פרויקטים אחרים (המרכבה ועתידה למשל - אולם לא רק !!) שיזדקקו למשאבים הללו. נוכל אף להניח שתשתיות כאלה יתפנו לעיסוק בפרויקטים שונים ואולי עתירי ידע בהרבה מאלה המתוכננים ב"נמר". כאן אני מתייחס כמובן לתעשיות הברזל, העיבוד השבבי, הקפיצים למיניהם, הגומיות וכוו' וכו'. אין לי זילזול בהן כלל אלא שחייבים לבחון את כל לוח השח-מט ולבדוק מה ערכם של כל אחד מה"שחקנים" שהמשחק כולל. וכשיש צורך לוותר (משום שאין משאבים פיננסיים מספיקים) הנכון הוא לוותר. וכאמור אינני בטוח כלל שהדבר הוא לרעת התעשיות הללו !!!
3. אינני מוצא לנכון לצטט ולהגיב על יתר יתר דברייך שכן עמדותי שלי שלעיל יחזרו על עצמן בתגובות אלה.
את המשוואה הזאת יש, כך אני מציע, לבחון שלא בהיבט לאומי או לאומני פטריוטי גרידא, אלא בהיבט המעשי. הווה אומר: לו היה כאן מספיק כסף, ולו כספי האשראי לא היו לזכותנו, ייתכן ולא היה צורך להעביר חלק מייצור ה"נמר" לארה"ב. לו ניתן לנו, גם את המנוע היינו מתכננים ומייצרים בארץ (או וכאן כבר היינו מעסיקים הרבה יותר ידיים עבריות...).... אבל העובדות הן שונות. אין מספיק תקציב שיקלי, אין לנו יכולת כלכלית להרים ולשמר לאורך זמן יכולות בקני מידה שכאלה ללא שווקים זרים המוכנים לקלוט את התוצרת שלנו בכמויות מספקות (מנועים למשל), ואין גם צורך בכך. הערך המוסף ל"נמר" בארץ יתכן ואף יגדל וישודרג משום שיתפנו שקלים לעשייה כזאת. שקלים שלו לקחנו על עצמנו את כל הפרויקט, היו כבולים למטרות ערכיות פחות לביטחון ולעם.
ועוד לא פיתחנו את נושא הייצוא בטיעונים של ממש (וגם כאן יש צדדים לחיוב ולשלילה)
ואף לא נגענו בנושא רכש הגומלין offset שמנסיוני יהיה לא פשוט כלל לביצוע.
ולא דננו בכמויות והתפוקות הנדרשות, ובנושאים כגון משאבי ה- FMF ותוכניות ההצטידות היקרות שצה"ל מחוייב בהן לביטחון המדינה.
ולחלק מהנושאים אף ראוי מאד שלא להכנס במסגרת הפורום הפתוח הזה.
נערך לאחרונה ע"י מיקיטל בתאריך 03-01-2010 בשעה 07:52.
|