23-12-2009, 20:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
משמעות שמשתנה עם הזמן
העלית תופעה מעניינת. אין לי תשובה, אבל ננסה להניח את הממצאים על השולחן;
ביאליק כותב:
הפועל "פקֹד" – הוראתו, כידוע, בחינה (בחנת לבי פקדת... תהל' י"ז, ח), בקור (ופקדת נוך, איוב ה', כד),
וביחוד, בִּקור וראִיה, אם אין חֶסֶר: פקדו נא וראו מי הלך מעמנו, ויפקדו והנה אין יונתן (ש"א י"ד, יז). בזה
נשתלשלה לו לפועל הנ"ל הוראה (טפלה) על עצם החסרון, שעומדים עליו אחרי הבקור והעיון: "ולא פָקדנו
מאומה" (ש"א כ"ח, טו), וביחוד בנפעל: "וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ" (במדבר ל"א, מט) ובשאר מקומות לרוב.
(עזבונו של ח"נ ביאליק, באתר פ' בן יהודה)
מעניין לקרוא את הניתוח הבא, מאת שמואל דוד לוצטו:
[במדבר א' א' מז] הִתְפַּקְּדוּ: וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם, לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם.
ובני ישראל התפקדו וכלכלו, בנין זר בעבור ההכרח,
שאם היה אומר נפקדו בנפעל, היה משמע חסרו, ואם היה אומר פקדו בפועל, היה נראה כאילו מדבר
בדברים שאין בהם רוח חיים או בבהמות שהם נמנים מאחרים בלא שום פעולה מצידם... ואם היה
אומר הפקדו בבנין הפעל בצורה רגילה, היה משמע שהפקידום על פקודה מה, ואם היה אומר התפקדו
בהתפעל, היה נראה שהם מלבם רוצים למנות את עצמם...
(אתר התנ"ך)
כמו כן, גם א' שושן מציין כי נפקד במשמעות של "נמנה במפקד" קדומה יותר מהוראת "נעדר" למלה (שנתייחדה לה בעברית החדשה?).
דוגמה נאה גם כן היא הקילוס.
אדם שמְקַלֵּס את חבריו. האם הוא משבחם או שמא לועג להם?
_____________________________________
|