|
22-11-2009, 18:56
|
|
|
חבר מתאריך: 17.06.08
הודעות: 81
|
|
ללא כותרת
מבריקה היא לא. אחיה הקטן היה מזמין חברים אליו בימים הכי בהירים והכי חמים. אלה עם הכי הרבה שמש ועם הכי פחות עננים בשמיים. רק בן 13, וכבר יודע איפה למצוא את הסיסמאות לאתרים הכי טובים ואיך למחוק את ההיסטוריה מכל המחשבים. רק יוצאת השמש, בשעות שאחרי בית ספר ולפני ארוחת צהרים בשבילם וקצת אחרי ארוחת בוקר בשבילה, והיא כבר על הגג המבודד, משחררת את הכתפיות של החלק העליון. השמש מסנוורת אותם, לפעמים שלושה-לפעמים שניים, מבעד לחריץ הקטן בתריסים של החדר שלו, משם אפשר לראות את הגג ביחידת דיור שלה. אם היא רק הייתה יודעת שהיא חומר למחשבה. בחושך מלאכותי, כשהמיטה שלו חוסמת את הדלת, כולם מצטופפים במרחק שנראה קרוב מדי יחסית לעובדה שכל אחד מהם קצת מובך ודאג להסתיר את הזקפה בגומייה של הבוקסר או הטנגה שעדיין לובשים בגיל הזה.
בדיעבד, ועם כל חבר חדש שמגיע לבקר, שני הדברים נהיים פופולריים יותר ויותר – הוא והגג. המבוכה נעלמה כבר מזמן, כולם כבר ראו לכולם. חברים מתקשרים אליו, מזמינים את עצמם, מחפשים אותו כשהוא אצל אחרים. הקטנטן, שרק לא מזמן היה הילד השקט בכיתה, לא-מזיק-ולא-מועיל, נהיה פופולרי כמעט כמו זוג העגילים שיש לאחותו על כל אחת מהפטמות. האלמנט הכמעט הומוסקסולאלי של המעשים לא נהיר להם בגילם, אצלם זה כנראה סוג של נורמה. בנות מחליפות בגדים אחת עם השנייה, בנים משווים את אורך הפין. המבוכה התחלפה בשגרה ככל שהטמפרטורות עלו, ולפעמים היה נדמה שהוא נהנה יותר מהחבר'ה מאשר מאחותו והחברות שהיו מצטרפות אליה מדי פעם. נמוכות, גבוהות, ביישניות, מתירניות, שזופות, לבנבנות, חלקות, שעירות, ורודות, שחומות, עגולות, צנומות, שתקניות, כאלה-שלא-סותמות-את-הפה וג'ינג'ית אחת. הגג פרטי לכאורה, ועליו גרים דוד-שמש, כיסא פלסטיק לבן, שולחן עם מאפרה וזוג בקבוקי טובורג ריקים ומכוסים באבק מהפעם האחרונה שהיא הזמינה אליה חברה...
אמצע מאי של השנה שעברה, אולי היום החם בשנה ואולי היום החם המוקדם בשנה, והטופ שלה כבר על תלוי על הכיסא ומתעופף ברוח מאחוריה. החברה שבאה איתה הביאה בירה לשתיהן, וחזה ממוצע לכיוון הקטן לחברים שלו. שלושה שלוקים מהבקבוק, וכבר, כמו בחורה טיפוסית, היא צריכה ללכת לפיפי. בנות לא משתינות לעולם, הן "עושות פיפי". השירותים בדירה נוזלים, אז צריך לחצות את החצר, את הסלון, ואת המסדרון בו נמצא החדר הישן שלה והחדר של אחיה כדי להתיישב על האסלה הקרובה. היא לא טרחה ללבוש את החזייה, והשאירה אותה להתנדנד ברפיון בחצי-רוח שעשתה את עצמה נושבת, וטרחה רק לזרוק עליה את חולצה שישנה בה וגדולה עליה בכמה מידות; שמלה מאולתרת. שלושים צעדים ברגליים יחפות על הדשא שתמיד היה ירוק יותר משל כל השכנים. עוד שלושה בדיוק בין הדשא לדלת הצרפתית של הסלון, שלושת הקשים ביותר, על השיש הלוהט. הרצפה המנחמת בקור של הבית כמו מטלית לחה לקדחת, השטיח שאסור לדרוך עליו כי הוא עתיק, והיא מגיעה למסדרון עמוס תמונות ילדות. עוד רגע כבר בורח לה, אבל הלחשושים מהחדר של אחיה חשובים יותר, חשודים יותר. ההתאפקות עילאית אבל מאפשרת לה לעצור ולתת דחיפה קלה בידית, ולקולות של ילדים שמתיישבים מהר בחלקים שונים של החדר להשתחרר בתגובה. הדלת לא נפתחת, היא קרובה מרחק של "בו" להרטיב. הפעם האחרונה שהיא הרשתה לעצמה להשתין בבגד ים, הייתה דווקא לא מזמן. היא וחברות שיחקו פוקר-מים בים; ההפסד היה צורב, אבל הנחמה זרמה לים תוך שניות מהספרינט שהיא דפקה בין הסדין, שהן פרשו כמה שעות קודם, לבין הנקודה שבה המים הגיעו לה לפופיק.
"אני עם חברים" הוא צווח בקול שעוד לא השתנה.
"מה אתם עושים שם? למה הדלת נעו...?" היא נקטעת, כמעט מהר מדי.
"אנחנו רואים סרט, לא רצינו שיפריעו לנו." אין תגובה, הוא נלחץ ומתחיל לפטפט "זה סרט מתח כזה, נו.,שאם מפספסים משהו אז לא מבינים כלום".
"תן לי להיכנס!" בטון סמכותי, של אחות גדולה שעונה לטלפון למישהו שמבקש את ההורים.
"למה?"
"תן לי להיכנס, או שאני מספרת לאמא" היא כמעט שכחה שעומד לברוח לה.
"מה תספרי לה? שאנחנו רואים סרט?" צחוק בשלושה קולות.
"אם אתה לא פותח, אני אגיד לה ש..." שרירי האגן מתהדקים. "אני אגיד לה שאתם רואים דברים סוטים במחשב" היא לא ידעה למה היא בחרה דווקא לקרוא לזה ככה; טבעי שילדים בגיל הזה, וגברים בכלל, יתעניינו בנשים נאות ערומות ובמעשיהן, ובנשים בכלל.
שתיקה משני צידי הדלת החסומה לא השאירה לה ברירה – שחקנית הכדורעף עטורת המדליות שבה דחפה את הדלת. המיטה מצאה את עצמה באמצע החדר החשוך. היא מצאה את עצמה בכניסה, מוקפת בצלליות של אחיה, ושני חברים שלו שהיא ראתה הרבה בזמן האחרון ולא ממש הבינה למה הוא מסתובב איתם, הם ניסו להסתיר בליטות נראות לחלוטין במכנסיים הקצרים שההורים קנו להם. האסימון נפל, והשאיר שובל של נוזל חמים וצהבהב במורד הירך שלה. היא נידונה לפסי שיזוף.
|
|