"הירח היה הדבר היחיד שהאיר את דרכי הלא סלולה, הדרך אל הלא נודע..."



משפט טוב להתחיל איתו איזה שיר אה?

אולי כותרת לאיזה יצירה מפוצצת, או אפילו אולי לא בכוונת הגזמה שם של פרק בספר??

יש לי עוד אחד



"הים הכחול נצץ ולא יכולנו שלא לחשוב על עיניה היפהפיות שכל אחד מאיתנו רצה להשתקע בתוכם"



תודו שהייתם רוצים לשמוע עוד. יש פה אלמנטים ספרותיים מעולים, גם גירוי הקורא, גם רמזים מתרימים, גם מטאפורות. לא הייתי מכשיל את עצמי אם הייתי מורה לספרות.

אני נהנה



"הרוח שרקה באוזניה והזכירה לה שהיא לא שייכת, שעוד מעט זה ייגמר"



טוב אולי זה קצת פחות טוב.

אבל אני פה כדי להבהיר נקודה. שמישהו יסביר לי, מה זה העניין הזה שכולם כותבים? כל אחד נהיה משורר, סופר, מרגיש שהוא איזה משהו, שלא תטעו גם אני נפלתי ברשת, שנים אחורה.

יש לי יצירות מצחיקות ויצירות גסות ויצירות עמוקות שבנויות על משלים ומשפטים שאני בעצמי לא מבין, הרבה מהכל.

וגם אני עברתי את הטראומה שנמחק לי הכל וזה שבר לי את המוזה לזמן לא מבוטל.

וגם אני לא כתבתי בכל מיני צ'טים למיניהם מילים בקיצורים כי חשבתי שזה זלזול במילים.

ו-ג-ם אני עדיין אוהב עד כאב את השפה הזו שאנו מדברים בה,

ואני נהנה עד אין קץ לכתוב ולדבר בשפה גבוהה שבקושי אני מבין.



אז מה זה בעצם, מה שאני כותב? פרודיה? סאטירה? ביקורת?

כן, אולי קצת ביקורת כי זה מפחיד, כי אני רוצה להיות מיוחד ואני רוצה לכתוב ולהיות מוערך אבל כולם כותבים, וכולם כותבים טוב, ולכולם יש כל כך הרבה חברים שיגידו "ואו, אני לא רוצה להגיד את המילה כישרון אבל את כזאת כישרונית!"

ובכלל כשכולם עושים משהו אז גם ככה זה משפיע, והופס הפכתי לציני וקר, ואני שונא קרוקס ונמלטים ובכלל למה שאני ארצה לקרוא הארי פוטר?



אבל לקחת שנייה הפוגה מכולם, ולקרוא ספר ולהנות ממנו כל כך הרבה יותר מסרט אפילו בקולנוע, ולהיות מסוגל לזכור קטעים מספר, לא באיך שהם כתובים אלא באיך שדמיינתי אותם. זה הכל. זה עולם. זה חיים.

וזה מה שאני גם רוצה. אני רוצה לדעת לכתוב. אני רוצה לדעת להתבטא. אני רוצה רוצה רוצה.

וכן אני גם רוצה להיות בן, והיופי הוא שפה אני יכולה.

כי כאן אני מה שאני בוחר להיות, ואתם קוראים את מה שאני בחרתי לכתוב.

וגם אם לא ירדתם לסוף דעתי ולא הבנתם, לא נורא. כי אני כתבתי ואני עכשיו יושב בכיסא מול המחשב ומחייך ועוד מעט אני אחזור להתחלה ואקרא ואסיים לקרוא ואחייך, כי זה מרגיש לי טוב. זה מרגיש לי נכון ואני שלם עם זה.

אני לא אכתוב ביקורת על הקטע - מצד אומנותי, אני חושב שפתחת דיון לא קטן פה.

אני אישית מסכים איתך ובהרבה חלקים הזדהיתי איתך, ובחלקים אחרים אפילו גחכתי :\.

כתיבה היא לא דבר שכול אחד מתמצא בו, טוב אולי אפשר להתחיל בזה, אולי תכתוב דברים וזה יהיה נחמד, אבל כפי שאני אוהב לומר, בנוגע לכול דבר כגון: ציור\ פיסול\ כתיבה....: לא כול (צייר\ כותב\פסלן....) הוא אומן. או ליתור דיוק: לא כול יצירה היא יצירת אומנות.

אכן זה נשמע קצת מתנשא ואולי קצת חצוף אבל לא כול אחד נברא עם TALENT, ובטאלנט אני מתכוון ליחוד של האומן ביצירה שלו.

מעבר לזה אני לא יכול להסביר כי אז אתחיל לסתור את דברי (משהו שיצור קונפלקט עצמי מטופש ולא רצוי ).


את האמת הקטע עם הכתיבה נדבק אלי לכמה זמן, אבל בסוף גיליתי שזה לא פרקטי ועזבתי את זה . מה שגם תדמיני לך מישהו שמנה לעשות : במילים .

ובנוגע לכותרות, שמות של שירים או התחלות בית, אני לא יודע אם זה נכון לקרוא להן ככה אבל אני קורא להן קלישאות, כי הן פשוטות וחוזרות על עצמן מעטו של כול סופר כמעט, או כמו שנהגנו לכתוב כשהינו קטנים : השמש זרחה והציפורים ציפצפו .

לדעתי מה שיוצר את התחשוה של רצון של עוד ושל "נשמע כמו משהו יפה ומגניב" זה פשוט הסיטואציה שהקורא קורא כי אם עכשיו אשים מוזיקה קלאסית, ואתן לך כוס יין טוב -זה יכול לזרום לארוחה רומנטית ואז מי יודע מה ....

זה פשוט טבעו של המוח לדעתי להמשיך מצבים (תת המודע שלנו אשם אולי?)

את יודעת את די מזכירה ל את עצמי כשהייתי קטן, תמיד אמרתי כשאגדל אני אכתוב ואת יודעת למה? כי נמאס לי רק לספוג, כול הזמן ראיתי מצויירים (אולי כמה תוכניות משפחתיות וכו'...) ואמרתי זהו מספיק לראת הגיע הזמן להתבטא, ההתחלה היית קשה, התחלתי לצייר ואז זרמתי לכתיבה ואז לשירה. ככול הנראה בזמן כול שהוא רובנו הגענו להחלטה זו, כי מאחורי זוג העינים האלו יש דעה שרוצה להביע את עצמה.

ובנוגע לזה שאת יכולה להיות מי שאת רוצה להיות בכתיבה, אני לא רוצה להרוס לך אבל את לא, אם תנסי לכתוב כול דמות שהיא וליצור אחת דמיונית, את תמצאי אלמנטים רבים שהם בכך, או חוויות\ רגשות או כול דבר דומה שקרה לך ואת בתת מודע שלך מטמיעה את זה בדמות.

ולכן לדעתי (ואולי זאת תאוריה דפוקה לחלוטין) בגלל זה לרוב העלילה היא מושלמת, כי הדמיות מתנהגות מתוך אני(עצמי) מחולק למספר דמיות כאשר כול דמות מרכזת חלק חשוב ממני.
זה די כמו ליגו בואתו צבע , הבנת לאיפה אני זורם?

לבסוף אומר כי זה מאמר מעניין, אולי כדאי להעשיר אותו קצת יותר ולפרסם כמאמר מאשר קטע.

שיהיה לך יום טוב\ ערב נעים,
אמיל.

וחבר'ה תכתבו זה דיון לכול הכותבים שפה .

מה העניין הזה שכולם פה כותבים?
האם זה טוב או רע?

אני חושב שהיום אנחנו נמצאים בתקופה של בין זמנים..
אני אסביר:
לפני כמה מאות שנים, רק אנשי המעמד הגבוה ידעו קרוא וכתוב,
נייר וכלי כתיבה (סיתות באבן) היו נדירים ומלאכת הכתיבה היתה נדירה.

לפני כמה עשורים הומצא הדפוס והכתיבה פרצה כדרך המרכזית להעברת מידע.
כיום המחשב, האינטרנט ושיעור יודעי הקרוא-כתוב הגבוה ביותר מעולם -
בעצם גורם לכך שכולם כותבים - כל הזמן.

(תופעה מעניינת שבנוער של היום קל להם יותר להקליד מאשר לכתוב בעט/עיפרון)

ואילו יש אנשים כמו האקדמיה ללשון עברית וגם ירון לונדון שמנסים להבין לאן מתפתחת השפה שלנו "ישראלית"...

כשכותבים מנסים להשיג שתי מטרות:
1. להעביר משהו - חוויה רעיון או רגש - לקורא
2. לשמור משהו גם אחרי שהכותב כבר לא כאן (גיאוגרפית או כרונולוגית)

אז אולי עוד כמה שנים לא נכתוב עוד על נייר אלא רק נקליד, אבל מה זה משנה בעצם?

-----------------------------------------------------------------------------------------

אז תכתבו והרבה, ואם אתם חושבים שכתבתם משהו ממש מוצלח - תשתפו אותנו!
לכו תדעו, אולי תהיו כמו האחד הזה שצילם במצלמה ביתית סרט אימה ששבר קופות באמריקה...
או כמו הסופרת החד הורית שכתבה ספר על מפיות בבית קפה כי לא היה לה כסף לחמם את הבית...

יש משהו בדבריך, אולי זה נכון אולי כותבים יותר כי זה כבר נגיש לכולם (מצד לימוד וביצוע). אבל לדעתי מה שמיטל ניסתה להבהיר הוא עניין שכול אחד יכול " לכתוב" לא מצד פיזי (של לימוד \ או כלים לעשות כה) אלא להביע את עצמו בצורה לרוב מצליח בזה, אבל נקודת המבט שלך גם צודקת.

בנוגע לכותבים, שפה או איפה שלא יהיו, לקבל מחמאות זה הכי כיף - לקבל ביקורת נוקשה (ואפילו קצת כואבת) יותר שווה לדעתי, כי אפשר ללמוד ולהתפתח ולהשתפר במה שאתה אוהב - כי אף אחד לא משולם ותמיד לא צרכים להראות את הצד (המוצלח שבנו) גם כן הרע.

וקצת מחוץ לתחום, סיקרנת אותי בנוגע לסופרת עם מפיות בתי הקפה- יש לך יותר מידע? שם סופרת? שם ספר? אני חובב ז'אנרים זרים , אני מקווה שזה לא רק פרי דמיונך.

שיהיה לכולם יום\ערב טוב,
אמיל .

אז בוא נעשה מזה חידה!
אני אתן עוד רמז: היא הרוויחה לא מעט על הספרים שלה... יצא גם לאקרנים.

אני כמוך חושב שביקורת היא רק דבר טוב, כל עוד היא בנוייה היטב.
רק מלשמוע דעות של אחרים ניתן להרחיב את הדעת - ובגלל שאנו מייעדים את הכתוב לקוראים,
יש מקום לחשוף כמה שיותר חומר כתוב ולקבל עליו ביקורת בונה.

אני ממש לא חושב ש"כל אחד" יכול לכתוב... כמו שלא כל אחד יכול לבשל...
אבל אם מישהו רוצה משהו ממש ממש חזק, מה כבר יכול לעצור אותו?
אם אני ארצה לכתוב ספר - אני אכתוב אותו, והוא כנראה יצא בינוני במקרה הטוב (נכון לעכשיו, יש לי עוד תקוות )
כמו שאם מישהו ירצה לבשל דבר ראשון עוגת שלוש שכבות מפוצצת הוא כנראה לא יצליח בלי מתכון.
בכתיבה - אין מתכון, זה יותר קצת מפה וקצת משם בכמויות לא מדוייקות - ולכן כל אחד יכול לנסות לכתוב אבל התוצאה לא מובטחת בכלל!

למרות זאת, לאחר אימון, שמיעה של ביקורת מאחרים וכישרון - בהחלט ניתן להוציא מנה טעימה.

אם יש לכם רעיונות לשם הסופרת אל תהססו לנחש!

מוזר שלא נתקלתי בכותבת הזאת :\ ואני לא איש של חידות

בהמשך היום אחקור את העניין.

ואתה אכן צודק, אין תבנית לכתיבה, ולכן נוצר סופרים וסופרות, אחרת הכול היה משעמם ובינאלי.

כמו שפעם בכיתה ג' או כיתה ד' המורה שאלה אותנו אם כול העולם היה איש אחד, מה לדעתכם יהיה?
זה אמר כולם יראו אותו דבר, זה אמר לכולנו יהיהו אותם דברים וכו'....

ואז אני אמרתי לה: העולם היה נחרב בסוף כי כולנו אותו אחד, וכולנו עושים אותו דבר (לא משנה מה) ולכן לא נתקדם בחיים ונכחד.

זה די לא כולך רלוונטי לדיון, אבל זה מראה במחשבה שניה אם כול הסופרים היו אותו דבר לא היינו קורים ספרים

לכן אולי לכול אחד יש מתכון סודי ומיוחד משלו ולכן הוא נקרא: יוצר.

אבל מקוריות זה כבר נושא אחר.

וסיקרנת אותי עוד בנוגע לסופרת >< מי זאת יכולה להיות? בריטית היא בטוח
טוב אני זז לעבודה,
שיהיה לכולם יום מצויין,
אמיל.

צדקת לגבי הלאום...
האמת שזו הייתה השמועה הרווחת שהיא כתבה בבתי קפה כי לא היה לה כסף.
היא אכן כתבה בבתי קפה אבל בגלל האווירה והיא חיה מקצבת רווחה.

אז הרמז הבא הוא כזה:
היא הוציאה את הספר תחת ראשי התיבות של שמה כדי שיחשבו שהמחבר הוא לא אשה.

עלה לי רעיון עכשיו,
אולי נעשה אתגר: זהה את המחבר/יצירה.
(אין לי בעיה להביא את הדמויות וכתב החידה)
אתגר שבועי/דו שבועי,
בכל זמן נתון (נאמר שלושה ימים לאתגר דו שבועי) יינתן רמז נוסף
המנצח יקבל צל"ש עד לפותר הבא (בהחלטת המנהלים כמובן...)
מי שבעד לרעיון, הצעות אחרות, נושאים אחרים, מוזמן.

לא יודע אבל זה נשמע רלוונטי אבל אולי זה לא.

מי שכתבה את הארי פוטר - JK ROLLING בהתחלה השתמשה בראשי תיבות כדי שלא יזהו אותה כאישה :\ אולי זה לא מקרה כולך נדיר.

אבל זה הניחוש שלי

ובנוגע לאתגר, זה נשמע מצויין, אול הקרדינל יכול לסדר משהו (שיעגן או משהו)

ומי שיאסוף 5 חידות נכונות יקבל שבלול יפה חיחי לכמה ימים , בשביל הכיף.

אז אני יעלה עוד מעט חידה, מקס' יפתרו בשביל הכיף...

אוי אוי נו ידעתי אבל פחדתי להגיד חחח, אז היא כתבה רק את הארי פוטר? או שיש לה ספר על מפיות בתי קפה?

סתם מסקרן (וזה נשמע אחלה רעיון לספר)

יש לה ספר שקוראים לו ארנב, אבל נראה לי שאת הפוטר הראשון היא כתבה בבית הקפה.
תגיד, זה שניחשת שזו רולינג זה אומר שמגיעה לך נקודה?

אני חושב שכן

הקרדניל צריך לעשות את זה רשמית (זה די כיף :O)

וואלה אחלה רעיון יצא לך

תודה, אני מקווה שתהיה היענות, הכנתי כבר כמה כתבי חידה מראש.
אם יצליח נכתוב עוד

בתור אחד שמאוד אוהב לשעשע את עצמו בלעג פנימי ובבדיחות על חשבון הקורא, מצאתי את הציניות שלך בתור סופרת על פני הקוראים שלך מענגת. אני גם מאוד מתחבר לפן של השליטה שיש בכתיבה- היכולת לעורר רגש היא כוח אדיר, ולסופרים הגדולים יש אותו בכמויות גדולות.
מה שכן, אני אולי מעריך כישרון קצת יותר. ראיתי אנשים בלי כישרון כותבים וראיתי אנשים בעלי כישרון כותבים, ויש הבדל עצום. כתיבה היא הרבה יותר ממשחק במילים. כתיבה גדולה יודעת להשתמש במילים שיצרו תמונה, במילים שיצרו רגש וישפיעו על כל מי שייגע בהן.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

נאמרו פה הרבה דברים -רובם לא קשורים אבל על מה שכן היה מיוחס אני אנסה להגיב-

את הקטע התחלתי לכתוב בתור קטע ציני ומתוך זלזול באנשים שאין להם כישרון והם בכל זאת כותבים
אבל התוצאות שונות מהכוונות.
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי כותבת עם כוונה מסויימת ויוצאת עם תוצאות שונות לגמרי.
רציתי לבקר את תופעת הכתיבה הזו, משהו בי מאוד לא אוהב את כל העניין הזה שכולם כותבים, אבל איך שזה התפתח ובמיוחד איך שזה נגמר הביא אותי למסקנות שונות.
את הקטע פירסמתי בפייסבוק- זה היה בעיקר מכוון לשם, כי התופעה הזאת מאוד חזקה בפייסבוק. והרבה הגיבו ואהבו ואני כתבתי "תמשיכו לכתוב אנשים, גם אם בלב אני חושבת שזה מחורבן" וזה בערך הסיכום שלי.
לי אישית מאוד משנה מה חושבים על הכתיבה שלי, גם אף פעם לא תמצאו אותי 'כותבת למגירה' כי מה שאני כותבת זה מה שאני רוצה להגיד, להראות, להעביר, אבל זה לא חייב להיות משנה לכולם, ויותר ממה שאחרים חושבים חשוב מה זה עושה לבפנים של הכותב. כישרון הוא מאוד חשוב, לפעמים אני מתבלבלת וחושבת שכישרון הוא יותר חשוב מהרגשות, זה לא נכון אבל זה רק מראה כמה אני חושבת שכישרון זה חשוב.

תודה על ההתייחסות, וסליחה על הקפצה אני פשוט בקושי רואה בית :$