במקור נכתב על ידי קוני
עובדים אצלנו 15 תאילנדים , רובם עובד 12 שעות יומיות , 7 ימים בשבוע,חורף , קיץ, ואפילו במלחמה האחרונה שכולם ברחו מהעמק בגלל ההפגזות לא החמיצו יום.
אם אינני טועה יום החופש הרשמי היחידי שלהם הוא יום הולדתו של מלך תאילנד.
שכרם: איזור ה5000 ש"ח, תנאים סוציאלים: מגורים כמה בחדר עם מטבחון קטן ומסריח (כי הם לא מנקים) וביטוח לאומי. צופרים: פעם בכמה זמן שק אורז ופח שמן,תרנגולות פסולות כשרות מהלול, דגים שנפסלו לשיווק והסעה, פעם ב- לבילוי אצל גברת פק פק במחיר קבוצתי כמובן.
נראה למי מכם שישראלי, אפילו נזקק, יעמוד בתנאים?
העסקת ישראלים בנפח עבודה נדרש ודומה תהיה בלתי אפשרית, גם בגלל תפוקות נמוכות וגם בגלל שהנסיון מלמד שהעסק פשוט לא עובד אתם, האלטרנטיבה היא סגירת העסק, בוודאות.
מבלי להתייחס לכל הסאגה של העסקת עובד/ת תאילנדי/ת, המעסיק הישראלי הבין כי יש לו תרנגולת מטילת ביצי הזהב ביד. פועל תאילנדי יוכל לעשות הכל מבלי להתלונן ובסה"כ הוא שמח בחלקו, כאשר בתום התקופה חוזר עם כסף שיכול לקנות כפר תאילנדי בינוני.
לעומת זאת עובד ישראלי, למי שאינו בקיא בשוק העבודה, זקוק לחתימה על אי כשירות או אי התאמה על מנת שיוכל ולהציג זאת בפני הרשויות כדי להמשיך בקבלת דמי אבטלה [למרות שהיום זה קצת שונה]
בכל אופן, שאלתי וזאת הייתה התשובה שקבלתי.
אילו הייתה מדיניות מכוונת כפי שהיה בימים ההם, בהם הסעה מאורגנת מטפלת בהבאת פועלים ישראליים [זוכרים את תקופת הייעור של קרן הקיימת?] , כמו כל מפעל גדול אחר בארץ הדואג להסעה הלוך ושוב, ארוחות סדירות. מתח הרווחים של המעסיק הישראלי אולי היה קטן במעט, אבל כמות העובדים היתה עולה לאין שיעור בהשוואה למאבק הבלתי פוסק להביא עובדים זרים, תשלומים מתחת לשולחן למאעכרים, וכו' וכו'.
אגב המרחקים בין עיירות הפיתוח, לבין מקורות התעסוקה אינם רחוקים, ואין בעייה לנסוע הלוך ושוב מדי יום , אם צריך.
[
|