שלום לכולם

חזרתי שלשום מהמסע לפולין ואין לי מילים, קשה לעכל את כל מה שחוויתי וכל מה שעברתי אך בדבר אחד אני יכול להיות בטוח- זה היה השבוע הכי חשוב והכי משמעותי שעברתי בחיים.
אני ממליץ בחום לכל אחד לצאת! המסע גרם לי להעריך הרבה יותר את המדינה שאנחנו חיים בה ובאמת אין לנו ארץ אחרת ואנחנו צריכים להישאר מאוחדים ולהגן על מדינתנו בכל מחיר
ולכן גם שקלתי שנית את נושא השירות הצבאי-

לפני המסע רציתי להתמקד רק בג'ודו, לנסות לקבל ספורטאי מצטיין בצבא ואם לא אז סתם ג'וב שקשור לספורט- מדריך כושר או מדריך קרב מגע.
במהלך המסע השתנה סדר העדיפויות שלי ושקלתי שוב את הנושא והגעתי למסקנה שאני חייב לעשות את השירות הכי משמעותי שיש ולהתגייס לקרבי, להגן ולהקריב את עצמי למען מדינת ישראל.

תמונות מהמסע:
*מצטער שאין פירוט, יקח לי שעות ארוכות לכתוב על כל תמונה. אם יש לכם שאלות בנוגע לתמונות או למסע בכלל, אשמח לענות







מצולם עם חנה וייס המקסימה, ניצולת השואה שהתלוותה אלינו למסע















תמונה מזעזעת.
https://2009-uploaded.fresh.co.il/2...11/76239073.jpg





























































































ואלינור.. את צודקת, יש שם מלפפונים מפלצתיים:





ולסיום, שיר המסע שלנו:

ברוך השב
הייתי שם בשיא החורף כשירד שלג, והשלג ממש משפיע על המסע..
ככה בימים שמשיים כשהכל פורח, המקומות נראים הרבה יותר סימפטיים S:

ואם מישהו בכל זאת רוצה פירוט על מקומות וסיפורים קצרים, הוא מוזמן להכנס ללינק בחתימה שלי..

תודה רבה
מבאס שלא ירד שלג.. ): אני בטוח שהוא יכל לשפיע הרבה יותר על המסע.

ואם מישהו בכל זאת רוצה פירוט על מקומות וסיפורים קצרים, הוא מוזמן לצאת למסע ולהתרשם בעצמו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Judo1 ואם מישהו בכל זאת רוצה פירוט על מקומות וסיפורים קצרים, הוא מוזמן לצאת למסע ולהתרשם בעצמו.

גם נכון, אבל לא לכולם יש אפשרות..

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1126053.html

התעטפתי בדגל לפני שאמרו לנו שזה לא מכובד ולא ראוי. לא ידעתי מכך קודם.
לאחר מכן החזקתי את הדגל בידי במחנות הריכוז וההשמדה.

הא באמת אמרו? יפה להם..
בהתחלה זה נשמע לי קטנוני, אבל כשחושבים על זה יש בזה משהו.

א- כל הכבוד לך שיצאת למסע, זה ממש חשוב בימינו.
ב-חנה וייס הייתה גם אשת העדות במסע שלי, והיא אכן אדם מדהים.מאוד התרגשתי ממנה, גם בגלל שהיא הזכירה לי את סבתא שלי.

תודה רבה! גם אני התרגשתי ממנה ומסיפור חייה ובנוסף התנדבתי ללוות אותה לבמה בטקס למען חסידי אומות העולם, להביא לה פרחים ולהיות מאחוריה במשך כל הטקס, כבוד גדול ללוות אישה מדהימה שכזו.

ברוך שובך

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

תודה רבה ברוך

אני כל כך מחכה לזה...שנה הבאה
בחודש אפריל יש שם שלג ?

כנראה שלא.

לא, רק הרבה גשם.

חזרתי היום ממשלחת צה"ל.

אתה מראשל"צ?

היו בני נוער במקביל אלינו מראשל"צ שהצטרפו לחלק מהטקסים והסיורים שלנו, אני חייב לציין שההתנהגות שלהם הייתה לא הולמת בלשון המעטה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לא אחי, אני מנצרת עילית.

זה לא חייב להתנגש זה בזה.
עליך להמשיך לממש את עצמך במה שעושה לך טוב,
ואם זה בג'ודו וספורט, כך עליך לעשות.

יש עוד דרכים לשרת את המדינה מלבד להיות לוחם,
כמו למשל להיות אלוף אולימפי, או מדליסט.
עצם זה שאתה אוהב ספורט ורוצה להתמחות באמנות הג'ודו,
לא אמורה להתנגש עם השירות הצבאי שלך,
תוכל להיות מדריך ספורט, או מדריך קרב,
ומשם אולי אפילו להתמקצע עוד יותר בתחום שלך.

הכח האמיתי של העם שלנו בא מהיכולת לעסוק בדברים שאינם הישרדותיים,
אמנות, תרבות, ספורט, זו הנקמה הכי גדולה שיכולה להיות,
היהודים לא רק שרדו, הם לא רק התרבו מחדש, הם גם קוטפים הישגים
בתחומים שונים בארץ משלהם ובעולם שהפנה ומפנה להם עורף,
אני אומר, אם זה היעוד שלך - לך עליו עד הסוף, ודברים טובים יקרו.

לא חשבתי על הנושא בדרך שהצגת אותה.
אני ממש הפכפך בקשר לעניין ולא יודע עדיין מה להחליט. בהחלט גרמת לי לשקול זאת שנית, תודה לך
יש לי זמן עד לנובמבר 2010. בדרך יהיו לי תחרויות רבות, שיחות עם אנשים שונים, מיונים קדם צבאיים ועוד הרבה אירועים שאולי יגרמו לי לשנות את דעתי ולהגיע בשלב מסוים להחלטה הסופית.
יש גם אופציה של להיות קרבי ביחידה מסוימת ומשם לצאת לקורס מדריכי קרב מגע / ספורט ולאחר מכן לאמן ביחידה שלי. כך אוכל להיות גם לוחם וגם לצבור ניסיון בתחום הדרכת הספורט.

שמע למישהו שעבר כמה דברים בחיים,
אם אתה תזניח על החלום שלך עכשיו, אתה תתחרט על זה.

אני מאמין בקארמה ובייעוד, אני מאמין שכל אחד מאיתנו נועד למשהו מסויים בעולם הזה,
משהו שכשהוא עוסק בו, הוא מרגיש שזה הדבר הנכון בשבילו, שזה מי שהוא,
וכשאתה נמצא בהרגשה הזו בחיים שלך, הפוטנציאל שלך לעשות דברים אדירים הוא אדיר.

אתה חזרת מחוויה מאוד טעונה שגורמת לך ובצדק, להביט על עם ישראל כמכלול,
אבל המכלול הזה בנוי מאינדבידואלים, במאים, זמרים, וג'ודואיסטים כמו אורן סמדג'ה ויעל ארד,
שהביאו את המדליות הראשונות לעם היהודי, אחרי כל כך הרבה שנים.

אני לא אומר שאתה תהיה מדליסט אולימפי, הנבואה ניתנה לשוטים,
אבל אני כן יכול להגיד לך, מהנסיון הקצר שהיה לי בין הגיל שלך לגיל שלי,
זה שעל הייעוד שלך אסור לך לוותר, ואדרבא, אחרי הטיול הזה, אחרי מה שראית שם,
אתה חייב להכנס בו אפילו יותר חזק מאי פעם, לשאוף ליותר רחוק ויותר גבוה.

והנה פיסת היסטוריה קטנה בשבילך:
ב 1936 היטלר תכנן את האולימפיאדה הגרמנית כמצגת פאר לעולם על איכות הגזע הארי,
האולימפיאדה שלו נועדה להראות לעולם שהנאצים צודקים,
אבל כל זה התרסק בבת אחת לעיניו של היטלר, כשאצן שחור מאמריקה
ניצח את כל הארים הלבנים שהיו אמורים להיות שיא העוצמה האנושית,
וזה, זה קילקל לו את כל האולימפיאדה שתכנן כל כך בקפידה...
ספורטאי אחד שחור, הצליח להשפיל ולהביך את היטלר, רק משום שהיה הכי טוב מכולם.

קצת חומר למחשבה..

אין מילים, תודה רבה לך הצלחת להזיז לי משהו מבפנים ולגרום לי לחשוב הרבה יותר על הנושא.

ציטוט:

אם אתה תזניח על החלום שלך עכשיו, אתה תתחרט על זה

זה בדיוק מה שאבי אמר לי. הוא הזניח את החלום שלו לטובת עבודה מסוימת וכבר 20 שנה הוא מתחרט על כך וכל הזמן הוא אומר לי לא לטעות כמוהו וללכת על מה שאני באמת אוהב.

כל הכבוד שיצאת
אני גם רוצה לצאת בשנה הבאה אצלנו אשמח לטיפים גם בפרטי
ת]על לגבי הקרב איך שאת רוצה וחושב אבל לדעתי הצבא זוהי התרומה הרבה ביותר שיש. כמובן תלוי בתפקיד אבל דוד שלי השתמש בהתקצעותו בקארטה היה אמןבשב"כ וכעת מפקד על משהו שקשור באימונים בארה"ב. מאחל לך בהצלחה

תודה רבה אם יש לך שאלות על המסע, תשלח לי הודעה פרטית ובכיף אענה לך על הכל.

בכיף...
תשמע, זה הכי לא לעניין להקשיב להורים שלך כשאתה צעיר,
ורק אז שאתה קצת חוצה את הקו הזה של גיל ה 20, אתה רק מבין
עד כמה חשבת שאתה יודע הכל ולא הקשבת למי שבאמת עבר כבר את החוויות האלה כדי לדעת הכל

תהנה מהחיים, וממה שאתה אוהב - אם יש משהו שתמיד שמעתי מניצולי שואה בהרצאות שנכחתי בהם,
זה המסר של "תחיו את החיים ותהיו טובים במה שאתם, זו הנקמה הגדולה ביותר שלנו כעם", ותכל'ס יש בזה משהו...

לורוצה שתקריב את עצמך למדינת ישראל!
עם מי אני אפטפט בשעות לילה מאוחרות במסנג'ר? ומי יוציא לי את השיעמום והבאסה?
אוףףףף

Canon EOS 350D + 28-90mm + 580EX II + 17-50mm

נראה כי שי.שי תמיד פנויה לשיחה

נראה כי שי.שי. חסרת חיים משועממת שיושבת כל היום על המחשב ומגיבה לדברים.. שתצא קצת מהבית ותמצא חיים.

Canon EOS 350D + 28-90mm + 580EX II + 17-50mm

ציטוט:

במקור נכתב על ידי LiNoR שתצא קצת מהבית ותמצא חיים.

איך תצא?... ראית את הבית שלה בצלמית?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.angelfire.com/ga2/kttenkaboodle3/images/stbern.gif]

מחזק, הוא חמודי
צריך לבחור מישהו אחר להקרבה..

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

יש לנו שנה שלמה לפטפט כל לילה... בשלב מסוים אני אמאס עליך
חחח וגם עליך שובי..

אתה לא תמאס עליי בחיים.. אתה חמדמד מדיי בשביל להמאס

Canon EOS 350D + 28-90mm + 580EX II + 17-50mm

התמונות האלה פשוט החזירו אותי למסע שאני הייתי בו, התאי גזים שהצתופפנו בהם, טרבלינקה, מיידאנק שכל שניה בו הייתה יותר חנוקה מהקודמת. המסע מאוד ממומלץ, כלל הרגשות שחווים שם לא משתווים כמעט לשום דבר אחר שחוויתי.

גם שיר המסע של שלי היה "עלה קטן" שרנו אותו כל בוקר אחרי השיר הזה:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

המדריכה שלך במקרה הייתה מירה?

לא, המדריכה שלי הייתה חגית.

בכיתה י', המחנך שלי יצא למסע לפולין במסגרת "עדים במדים", שהוא פרוייקט של הצבא בו הוא שולח קצינים לפולין. המחנך חזר והסביר לנו את הסיבות לא לצאת, למרות שהמסע מאוד משמעותי. הסיבה העיקרית הייתה הסיבה שאתה אומר שהשפיעה עליך ביותר: הוא אמר שמנסים להראות לך שהסיבה שאנו חיים כאן במדינה וחייבים להגן עליה היא שלעולם לא תקרה שואה שניה. שהסיבה לקיומינו כאן היא כי ישראל היא המקלט היחיד של היהודים, ולכן הם שולחים אנשים לפולין כדי להזכיר לנו מה קרה בחוץ, כדי שנגן על מה שיש לנו כאן.
אין ספק שאחת מהסיבות שהוקמה מדינת ישראל היא כדי למנוע טבח נוסף, ולהיות מקלט ליהודי העולם, אולם זו לא הסיבה שבגללה אני כאן. אני כאן כי ההיסטוריה שלי היא כאן, והמורשת של העם שלי התחילה מהמקום הזה. אני כאן בגלל הקשר שקושר אותי לארץ הזאת, וזו זכותי להתקיים כאן.
המחנך הרגיש כי הצבא, החברה, ואם אפשר לומר- החילונים, מרגישים שהסיבה ההיסטורית היא דתית מדי לטעמם, והם מחפשים לה תחליפים, והתחליף של הפחד הקיומי הוא טוב בשבילם. לדעתי, התירוץ הזה לא הולם את הקיום שלנו, והוא די מעליב. אנו חזקים כיום, ויהודי העולם כבר לא נסים מטבח לטבח. אם היינו מחפשים רק מקלט, כבר היינו יכולים למצוא אותו גם במקומות אחרים בעולם. יותר מזה: האם באמת ישראל היא מקלט מהשואה הבאה בשבילך? האם אין למורשת שלך כאן שום משמעות בעיניך?
תודה ששיתפת אותנו במחשבות שלך, אם כי אותי זה קצת העציב לשמוע שעיקר הסיורים האלה הוא עדיין ליצור את הפחד הקיומי הזה.
אשמח לשמוע אם זה באמת היה אחרת, ואני הבנתי את זה לא נכון.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

המעניין הוא שתחושה זו מאפיינת לדעתי דווקא את הדורות האחרונים יותר, הציונות החילונית שמה דגש על ארץ ישראל ותוכנית אוגנדה נכשלה דווקא בגלל אותם מתנגדים חילונים

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

אהלן
יש הרבה דברים נכונים במה שכתבת ואני מסכים איתך במאה אחוז. לא חייבת להיות רק סיבה אחת שבגללה אני חי כאן. כמובן שלמורשת יש משמעות גדולה עבור משפחתי ועבורי וזאת אחת הסיבות העיקריות שמשפחתי חיה בישראל שנים רבות, לכך שאני גר פה ושאמשיך לגור כאן עם המשפחה שאקים בעתיד בעזרת השם. הסיבה השניה שקשורה לשירות הצבאי לא הייתה הכי רלוונטית עבורי לפני היציאה לפולין כפי שכתבתי בהודעה הראשית. רציתי להיות בכלל ספורטאי מצטיין/פעיל ואם היו מציעים בפניי את האפשרות לא להתגייס בכלל לצבא ולהתרכז בג'ודו הייתי לוקח אותה וממשיך באימונים בלי לחשוב פעמיים.
לאחר המסע, סיבה זו הפכה לאחת העיקריות עבורי וגדלה לי המוטיבציה לשרת בצה"ל ולבחור בתפקיד הכי משמעותי שיש- כחייל קרבי או בתפקיד שמתאים לי- הדרכת קרב מגע או כושר קרבי ואכן סדר העדיפויות שלי השתנה וכעת השירות הצבאי הוא בראש הרשימה שלי וחשוב לי מאוד לתרום את חלקי בצורה מקסימלית במשך 3 שנים ואולי יותר, זה כבר תלוי בי בהמשך.

היה בי"ב, לפני שלוש שנים ויותר אפילו..
תמיד הייתה לי בעיה לאורך כל המסע, תחושת הניתוק והניכור.
היו יהודים בפולין ואירופה בכלל, ויש אותנו, הישראלים, אבות אבותיי נרצחו על אדמת פולין הארורה ומניתי בטקס הקראת השמות כ-40 מבני משפחתי שנרצחו במחנות ארורי אל האלו.
עם זה עדין, לא הרגשתי את החיבור למקום, ליהודים האלו, לשואה. וכי למה? כי ההכנה היחידה זה כמה הכנות חסרות ערך בבי"ס, יד ושם, וזהו בגדול. רק כשחזרתי מפולין, וחלפה לה שנה-שנתיים, ואז קראתי ספרים של סופרים כמו פרימו לוי, ק. צטניק, אלי וייזל, ויקטור פראנקל ועוד.. ואז נחשפתי לעולם של מחנות ההשמדה, כפי שראיתי אותם שם, ואז ידעתי באמת עד כמה שאפשר להרגיש, מה היה שם.

ויודעים מה? זה עדין לא מספיק.
ואנוכי בר מזל שכמותי, עם סבא רבא שחגג לא מכבר את יום הולדתו ה-98, יחד עם אחיו שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה-90, אשר היו שמונה אחים ואחיות בקרקוב, ורק שניהם הצליחו לשרוד. סבא רבא שלי, ציוני, עוד עלה טרם שנות הזעם ב-35', ואחיו הצעיר, ברח דרך ברית המועצות ועבר סיפור דמיוני כדי להגיע לארץ ישראל.
אז ישבתי איתם ויחד עם סבא שלי ראיינו אותם מול מצלמת וידאו (ובימים אלו אני מסיים את עריכת הסרט עליהם, בן שעה וחצי), על כל הסיפורים שאנחנו כבר מכירים, והייתה לי את ההזדמנות לראות את כל התמונות של האחים, ולשמוע את הסיפורים על אבא, אמא, האח הזה והאחות הזאת.
ואחרי הפרוייקט העצום הזה שלקחתי על עצמי, אני מרגיש שהחוויה הרבה יותר נוגעת לליבי, ושהייתה לי משפחה שם, והיא נרצחה כמו יתר ששת המיליונים ע"י הנאצים ועוזריהם ימ"ש.

הייתי ממליץ לך לנסות כמוני, ואם הייתה לך משפחה מהאדמה רווית הדם של אירופה, לך, חקור ודרוש את סיפור משפחתך. וגם אם משפחתך לא משם, הספרים הנוראים שנכתבו ע"י הסופרים שציינתי לעיל מעבירים בחלחלה את חווית אושוויץ ומחנות ההשמדה כמו ששום סרט הוליוודי לא מגיע לקרסוליים שלהם.
יש גם סרט בשם שואה (Shoah) שבויים על ידי הצרפתי קלוד לנצמן, אם ותצליח להשיג אותו, הוא שווה צפייה. חרף אורכו הלא שפוי, כ-9 וחצי שעות, אבל גם בחלקים הוא שווה צפייה.

והכי חשוב, לא לשכוח!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לאחר המסע צפיתי בסרטים רבים הקשורים לנושא, מה שלא עשיתי כל שנה ביום השואה. רוב הפעמים הייתי במחשב וגלשתי באינטרנט סתם כך בלי התייחסות ליום הזיכרון העצוב הזה.
עכשיו הנושא הרבה יותר חשוב לי ואני קורא סיפורים אישיים של ניצולי שואה ומעמיק יותר בנושא. המסע הביא לי טעם של עוד.. רק לרצות יותר ויותר להבין מה הלך שם בדיוק כי בזמן שהייתי על אדמת פולין לא הרגשתי כל כך את הכאב ואת התחושות שאמורות להגיע אליי, מה שציפיתי שיקרה לפני המסע וזה פשוט לא נקלט שבאדמה שעליה אני עומד נרצחו מיליוני יהודים.
הכאב.. העצב.. החיבור.. הגיעו אליי כאשר שתי תלמידות משכבתי קראו את סיפור החיים של משפחתם, שחלקם הצליחו לשרוד וחלקם נספו.
אני חושב שרק לאחר קריאת סיפורים אישיים של ניצולי השואה ולאחר צפייה בתמונות שצולמו במחנות בזמן אמת, אפשר להרגיש את הכאב ולחבר את הכל למקום שבו הייתי.
גם לנו המליצו לראות את הסרט "שואה" ואני באמת מתכוון לצפות בו בקרוב.

תודה רבה לך על השיתוף ועל ההמלצות.

אני שמח לחלוק איתך את ההמלצות, זה מה שחיזק את תחושת הזוועה והחלחלה שבי על החורבן וההשמדה שעברה יהדות אירופה.
מכל הסופרים שציינתי לעיל, אם אתה רוצה המלצות על שניים באמת מצמרי שיער בתיאור (האישי והאמיתי) שלהם על השואה, קרא את "הזהו אדם?" של פרימו לוי ו"סלמנדרה" של ק.צטניק (יש האומרים ש"בית הבובות" שלו מזעזע יותר, אבל אישית סלמנדרה בשבילי היה יותר עוצמתי). גם "הלילה" של אלי וייזל מאוד קשה, אבל קצת פחות מהשניים לעיל, לטעמי.
יש קטע בסלמנדרה שפשוט חטפתי שוק שלא חטפתי כמו כל הסרטים, התמונות המזעזעות של בורות ההרג והנשים הערומות, יש שם קטע אחד נוראי להחריד. אם תקרא אותו, אתה בטח תזהה אותו. וזה באמת היה ככה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שוב תודה.