04-11-2009, 23:56
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.07.04
הודעות: 3,402
|
|
שקד שלום.
אין ספק שניחנת ביכולת לצלם ובכישרון.
אולם בשתי התמונות, ישנה תופעה שמאפיינת רבים, בשימוש קיצוני בעומק שדה רדוד מדיי.
בצורה הזו, מעט מאוד מהתמונה נמצא בפוקוס.
בצילום הראשון, הורד אין בה משום אמירה לכשעצמה. האובייקט לכשעצמו לא "מחזיק תמונה".
מדובר בפרח שאינו בשיא יופיו והדבר ניכר בצילום (משום שהוא האובייקט היחיד בצילום, הוא חייב להיות מיוחד או אסטתי במיוחד).
עומק השדה רדוד מדיי ולא יוצר קשר בין הורד לסביבתו. אין שיוך למקום מסויים או לאירוע מסויים.
(לו לא היית אומר שהתמונה צולמה במסע לפולין היה ניתן לחשוב למשל שצולמה בחצר האחורית של הבית) ולכן, דווקא במסע לפולין כדאי היה לשייך את הורד למקום מסויים או לאובייקט מסויים אחר.
בתמונה מסוג זה, כדאי היה גם להכניס את העלה בשלמותו (גם אם לא בפוקוס) משום שבמצב הנוכחי, הפרח, שהוא האובייקט היחיד, נחתך בצילום.
בצילום השני, למעלה מחצי מהתמונה לא בפוקוס.
למרות הנטייה האמנותית לייצר עומק בתמונה - במקרה זה, זה גורע - מכיוון שזה בא על חשבון האובייקט האמיתי שלך בתמונה.
במקום להתמקד יותר ביד המושטת ונוגעת בקיר האבנים - אנו מקבלים יותר אבנים.
ולכן, כדאי היה במקרה זה להסיט את המצלמה מעט יותר ימינה ולצלם קצת יותר מהיד הזו.
ולקבל אולי מעט יותר פרטים שהיו בונים לנו סיפור אודות הסיטואציה. כגון: של מי היד המושטת? מה היא עושה במקום? מה התחושות שעוברות דרך היד? וכן הלאה.
המלצה אישית שלי. גם בצילומי עומק, צריך משהו להתמקד בו, צריך פרטים מאובייקט - צריך שיהיה עניין וסיפור כלשהו - אחרת פשוט מקבלים תמונה מעט ריקה.
זו דעתי האישית... 
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
