בעקבות התגובה הזו קפץ לי לראש משהו שסבתא שלי סיפרה לי שהייתי ממש ילד קטן,
אני פשוט לא בטוח אם אני זוכר נכון, כי זכרון זה דבר מתעתע לפעמים,
אבל יש מצב שבשנות ה 60 ערבים היו מחלקים (או ניסו לחלק) סוכריות מורעלות לילדים יהודיים?... מישהו מכיר\זוכר תופעה כזו?

לאחר מלחמת ששת הימים וטרם יוה"כ היו כל מיני נסיונות פיגוע מאולתרים ושפע של אזהרות לילדים ממוקשי כפתור ומשחקים ממולכדים. היו אלה ימיהם הגדולים של 'בורות הבטחון' שנחפרו ברחבי הארץ בשפע של עיצובים ויום אחד יעניק להם ארדיכל את 'אשכול בורות הבטחון' לדורותיהם. האמהות והסבתות הזהירו השכם והערב מהבלתי ידוע וגם אני זוכר אזהרות מפני זרים המחלקים סוכריות מורעלות לילדים - אך ללא הקשר לאומי או חבלני וללא זיקה למקרה זכור כלשהו.

מעניין מאוד שגם אתה שמעת את אותן אזהרות על זרים שמחלקים סוכריות מורעלות,
ניסית לברר מאיפה הגיע התסריט הספציפי הזה? הרי חייב היה להיות לו מקור כלשהוא, לא? או שאולי היו אלה רק שמועות?

דרך אגב, עכשיו שאני מפשפש בזכרון עוד קצת, באמת המילה "זרים" יותר הגיונית לי,
אז אם זה לא היה עניין לאומני, מה המקור שעומד מאחורי האזהרות הללו על זרים שמחלקים סוכריות מורעלות מלפני 40 שנה?... מוזר

ממתק הינו דרך מצויינת לפתות ילד למטרות זדוניות בלתי לאומיות המלוות את המין האנושי זה מכבר...

תוכל למצוא את המוטיב בספרי ילדים וכל הורה כשהוא משנן לילדיו 'לא לדבר עם זרים' נוהג להזכיר את ענין הסוכריות ובימינו גם את ענין 'בקשת העזרה' ו'תעלול הכלב האבוד'.

בהחלט זכור לי נסיון של טיפוס מבני עמנו אשר ניסה לגרור את שכנתי למחסן הכלים ורק קריאותי הרמות לאימי והגעתה במרוצה הצילו את המצב [פעם היינו משחקים בחצר בחופשיות ומעת לעת נושאים מבט מעלה ומרעימים 'אאאאממאאא!!' מה שהיה נענה לעיתים בפעולת התגמול ההורית: 'בואאא הבביייתתתההה!!!']

אבל זה לא הגיוני.. למה שסבתי תספר לי שניסו להרעיל את אחד מדודיי עם סוכריות מורעלות לפני עשרות שנים, ואז להוסיף ולומר
שפעם היו מחלקים לילדים סוכריות מורעלות... באמת מוזר, חבל שהיא כבר לא צלולה כמו פעם, הייתי שמח להבין לעומק למה התכוונה :\

אתן לך תסריט של ערבוב דמיון ומציאות: זר בעל חזות ערבית הסתובב בפאתי הישוב וסקרן את הילדים, הוא לעס טבק ומישהו מהילדים שאל אותו אם זו סוכריה ואם יש לו עוד, הדוד הקטן קיבל באקראי כאב בטן שלשל והעלה חומו ורופא הישוב שהיה לבוש באותם ימים לבן+משקפיים ומגיע פעם בשבועיים מישש את הבטן בכובד ראש, אולי אפילו הפנה לבי"ח ומששאלה אותו הסבתא אם 'זה יכול להיות ממשהו מורעל שהילד אכל' הוא אמור בסבר פנים חמור כי 'בהחלט כן'. הסיפור סופר שוב ושוב בשכונה ובמשפחה עד שהפריטים נצרבו בתודעה והפכו ל'עובדה'.

כמו בשירה של חוה אלברשטיין המתאר כמדומני: 'פסנתר כנף בכל בית ואורוות סוסים בחצר'

אותו תהליך מתרחש כמובן גם בנו ה'צעירים יותר' במידה זו או אחרת. ארועים זכורים טוב יותר כאשר הם ניטווים לסיפור.

וואו, מרתק... יכול להיות שיש בזה משהו. אולי אפשר להשוות את זה למקרים הטראגיים ממש בימינו
שבהם לפחות 25 אחוז מהנשאלים חושבים שהדמויות ב"ארץ נהדרת" הם הפוליטיקאיים האמתיים

המושגים "מוקש כפתור" ו.. "עט נובע" משום מה זכורים גם לי...
לימים גיליתי מה זה "מוקש כפתור", יש לי אף דגם של אחד כזה וכאיש תחמושת אני חייב לציין שעד היום לא ממש הבנתי מה היה הרעיון שעמד מאחורי הפיתוח של הדבר הזה ואף איני יודע בוודאות מי ייצר אותו (למרות שההערכתי לאחר בדיקות נוטה לכוון ...שוויץ )!
אינני יודע למה , אבל משום מה זכור לי שגם "עט נובע" היה קשור איך שהוא לענייני חבלה....

פרט נוסף מאותה תקופה הוא "קלמרי קאפוצ'י " !
קלמרי פלסטיק ירקרקים אשר הוסבו למטעני חבלה ש"יובאו" לארץ (או לפחות חלק מרכיביהם) על ידי אותו איש כנסייה הזכור לרע.....

ואם דווקא בענייני הרעלת מזון עסקינן....
האם מישהו זוכר נסיון לפיגוע באמצעות תפוזים מורעלים?..
להערכתי מדובר על שנת 76 לערך.....

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

פחות או יותר באותם ימים בהם גברת תמהונית ירתה ברובה טוטו על נוסעי אוטובוסים בת,א

ועוד פרט שכדאי להעלות מהזכרון בטרם יתערבב: בשנת 1969 הונח בפתח הבית המשותף שלנו ארגז לימונים. השכנים הזמינו משטרה. השוטר הסמכותי הסביר כי יש נסיונות של מחבלים מעזה להכניס פצצות בכל מיני שיטות ואז, ללא רובוט, ללא קסדה אבל עם מדים מצוחצחים ביקש מאיתנו 'להתרחק קצת'. כשהיינו במרחק מטר או שניים נטל מספר לימונים וניענע אותם בסמכותיות. אחר כך ביקש סכין ועקרות הבית אצו להביא לא כזה. הוא חתך מספר לימונים ומאחר והם לא התפוצצו אמר ש'הכל בסדר' ושאנחנו יכולים לקחת את הלימונים ולחלק בין השכנים...

מה שנראה במבט לאחור כהזוי ויכול לגרום לחבלן משטרה בימינו לנשירת שיער ולקרחת כרונית הצטייר אז כמעשה של 'איש הממסד שבודאי יודע את מלאכתו'.

4 שנים אח"כ למדנו יחדיו כי השוטר הנ"ל לא המציא מאומה ובסה"כ עבד בתו"ל הידוע של צה"ל ואמ"ן - "מה שלא הורג מחשל'.

לעניין ארץ נהדרת - זו דוגמא מצויינת. ההקצנה של הדמויות המחוקות תחרט בזכרוננו טוב יותר מאשר דמויות המקור. טוביה צפיר בטווח הרחוק יהיה יותר בגין מבייגין...

לעניין העטים, לבני מה מזכיר לך הקול הבא: "אל תיגע - פן תיפגע!"

של הבימאי הגרמני פריץ לאנג, נחשב עד היום לאבן דרך בתולדות הקולנוע. הסרט, אשר צולם בתקופת רפובליקת ווימאר, מתאר רוצח ילדות, אשר מפתה את קורבנותיו עי ממתקים, בלונים ופירות.. הסרט ניפתח בתיאור של ילדים המשחקים ושרים שיר מקאברי אודות האיש השחור..הילדה המזמרת היא האנה מאירצק,או אם תירצו, חנה מרון . הסצינה הפותחת שובצה באחד מפירקי הסידרה עמוד האש, אאלט, בפרק המתאר את עליית הנאצים וגורל יהדות גרמניה. את הסרט ניתן לראות עי הקשת האות m,בגוגל.

על מדפי סופרמרקטים באירופה (נידמה לי שבאנגליה או צרפת) הופיעו תפוזים "JAFFA" שהוזרק אליהם חומר רעיל (נידמה לי כספית). יצאה הודעה לעיתונות ולקוחות הפסיקו לקנות תוצרת ישראל. כמה ימים אחר כך, הופיעו כמה תפוזים ספרדים, שהיו מורעלים באותה שיטה ובאותו רגע הפסיקו למצוא ברחבי אירופה תפוזים ישראלים מורעלים.
ושלא תגידו מילה על המוסד או על פלסטינים שישבו בספרד.