15-10-2009, 18:27
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
עד כמה שאני זוכר מהספרות, "הבעיה" עם הרימונים הגרמנים היתה שהם היו בעיקר רימוני התקפה, קרי: מעטפת פח עם מעט רסיסים. התוצאה היא "בום" גדול, הדף מטלטל ואם הרימון לא נפל ממש עליך או לתוך השוחה בה היית - היה לך סיכוי די טוב לצאת מזה בשלום ועם כאב ראש.
הרימון האמריקאי המוצג כאן, לעומת זאת, מוגדר כרימון "הגנה". קצת פחות חנ"מ, מעטפת מחורצת והמון רסיסים.
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|