07-10-2009, 00:03
|
|
|
חבר מתאריך: 29.09.07
הודעות: 136
|
|
לזרום (סיפור קצרצר)
היא חוצה עוד גבול, עוברת, היא מרימה את תרמיל הגב הכבד שלה וממשיכה. הפסגה נריאת לה רחוקה אך היא מביטה למטה מסתכלת על כל מה שעברה, העיירה הקטנה למטה נדמת לה בגודל של אפונה. היא ממשיכה הלאה מוכרחה להמשיך ולזרום.
היא נופלת עמוק למטה, כוח חזק ממנה מושך אותה לשם, ונופלת על עלה, הרוח החזקה מעיפה אותה משם הישר אל תוך הנחל והיא חייבת להמשיך לזרום אל תחתית העמק.
היא מגיעה למעלה המקדש הבודהיסטי העתיק פתאום נראה שונה, מעט נמוך, אכזבה. כשנסעה להודו כל מה שהיה לה בראש היה לזרום לאן שרגליה ייקחו אותה, כעת משהגיעה לאן שלקחו אותה רגליה הצטערה. איש זקן יורד במדרגות לקראתה ואומר באנגלית מפתיעה שהיא הראשונה שהגיעה לפה הבוקר. היא מסבירה לו בטון קצת מאשים שמלמטה המקדש נראה נהדר ושהרגליים שלה נשאו אותה לפה. הזקן צוחק, את לא הראשונה שאומרת לי את זה למעשה כך למדתי אנגלית, ובטח כמו כולם התאכזבת קצת, מפה, למעלה, ניתן לראות רק עננים אפילו נוף אין ממש, והמקדש נראה קצת עלוב ורעוע, אנחנו באמת צריכים לשפץ רק שאין אף אחד שמוכן לעלות לפה לעשות את זה... תיראי, הוא אומר כשהיא לא מתרצה מן הבדיחה, את רואה את העננים הללו? כל בוקר עוד לפני שאת התחלת את הטיפוס לפה היו כאלה שכבר התחילו את הטיפוס מטה, כי הן חייבות. את עלית לפה בטח כי רצית, ואז הוא עובר לעברית, "לזרום", הן חייבות.... תארי לך לעלות את כל הדרך לכאן בגלל כח חזק ממך ואח"כ בגלל אותו כח לעשות את הדרך מהר מטה... ההבדל הוא שאת לא "זרמת" וה"רגליים" שלך לא הן ששלטו בך את בחרת לעלות... היא מחייכת ומייד מתחילה את הדרך למטה. שם למטה יש נהר, קורא הזקן אחריה ומצביעה על העננים פשוט תעקבי אחריהן. היא יורדת אל מתחת לעננים וטיפות קטנות נושרות עליה, טיפות של אושר.
היא זרמה עד לפה וכעת זוג ידיים מרימות אותה אל על לרגע היא מנצנצת בשמש ואז נופלת על פנים, זהו זה , שום דבר לא ימשוך אותה עוד , היא הגיעה ליעודה. מתחברת אל גוף בעל רצון.
המים בנהר מדהימים וצלולים, היא לא מתאפקת תופסת חופן של מים ומשפריצה על פניה, כעת הרבה יותר טוב.
_____________________________________
"ואני אומר - ששנים דרושים למשחק!"
נערך לאחרונה ע"י dodush בתאריך 07-10-2009 בשעה 00:04.
סיבה: שינוי כותרת, הבהרה
|