|
02-10-2009, 13:13
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,443
|
|
איני מסכים עם הסיפא לתגובתך. שרון ביקש לצלוח בכל מחיר, מבלי להתחשב בכוחות האוייב שישבו ושלטו באש על צירי הגישה לתעלה. שרון אמור היה לפתוח את צירי עכביש וטרטור בליל ה15/10 כאשר בפועל, הוא הקצה לשם כך אך ורק את חטיבה 14 המורחבת באופן בלתי אפשרי. חטיבה 14 עשתה כל שיכלה באותו לילה נורא, ונשחקה עד דק. באותו לילה ירדו מן הסד"כ לפחות שלושה גדודים, אך המתחם המצרי שבדרום הארמיה השניה, אשר אגפו נשען על ציר טרטור, לא הובקע. בפועל, בשחר ה16/10, למחרת הקרב הקשה בהסטוריה, ישבו כוחות מחטיבה 14 ברצועה צרה, לאורך התעלה ממצמד ועד סגול 111, לאחר שפגעה קשות בעורף הלוגיסטי של דיויזיה 16 ובאלמנטים שונים של דיוויזיה זאת, לרבות בחטיבה 14 מדיויזיה 21. אך חטיבת החי"ר הדרומית של הדיוויזיה (דומני חטיבה 161- תקנו אותי אם טעיתי) נותרה איתנה במערכיה, השולטים על הצירים, פרט לגדוד המערבי שישב באיזור צומת לקסיקון-טרטור, ונעקר בלחימה עיקשת וחריקת שיניים ע"י שברי כוחות מיחידות חטיבה 14, שהונהגו בגבורה ע"י המח"ט, אמנון רשף אישית.
מעניין כי חרף סיטואציה זאת, לחץ אריק שרון לקדם את גשר הגלילים אל התעלה- קידום שלא היה אפשרי בעליל.
יתר על כן- ההערכות המצרית בבוקר 16/10/73, מנעה כל תנועה, אפילו על ציר עכביש. עובדה היא כי טנקים של חטיבה 421 נפגעו על ציר עכביש. ללא טיפול הולם במערך המצרי הצפוף גם לא ניתן היה להניע את הדוברות אל התעלה.
בנסיבות אלה, אין תימה כי פד"ם והמטכ"ל מנעו את המשך הצליחה ע"ג התמסחים הבודדים שנותרו כאמצעי הצליחה היחיד. יש לזכור, כי התסחים היו כלים רכים ופגיעים למדי, ודי היה ברסיסים ספורים, כדי לרוקן את האויר מחצאיות הציפה שלהם ולטביעם.
סבורני כי עצירת הצליחה , בשלב זה, היתה מעשה אחראי מתבקש. לצערי, לא דאג הפיקוד, כבר בבוקר ה-16/10 , לדחוף כוחות מאוגדה 162 מדרום לעבר המערך המצרי, כפי שנעשה רק למחרת היום. נכון אמנם כי הדוברות הונעו, אגב לחימת אוגדה 162 , על ציר עכביש (פרט לקטע קטן בחלקו המערבי, עליו שלטו אנשי חי"ר מצריים שהסתננו דרך תעלות ההשקיה) אך הציר כולו עדיין נשלט באש, ובמיוחד טילי נ"ט מגדוד הנ"ט הדיויזיוני , אשר היה פרוס בתוך המערך המצרי של ציר טרטור (אחד מחברי הטובים, שנהג בטנק גורר דוברה, ניצל מפגיעת טיל שהשביתה את הטנק, זמן קצר לאחר שהטנק פרק את הדוברה).
כידוע, המערך המצרי התקפל צפונה, אך לא מספיק, לאחר הלחץ של 5 גדודי טנקים מאוגדה 162, ב17/10. התקפלות זאת אפשרה את פתיחת ציר עכביש לתנועה בלתי מופרעת באש ישירה וקיום ציר לוגיסטי צר ושברירי לצורך המשך הצליחה. רק בשלב זה, ובצדק לטעמי, אפשר הפיקוד את המשך הצליחה. איני רואה כל אפשרות, כיצד ניתן היה להמשיך בצליחה אלמלא כן. ותאמינו או לא- ראיתי זאת במו עיני.
לי כשלעצמי ברור, בניגוד לד"ר מילשטיין-שאני מאוד מעריך את ידיעותיו, אך לא תמיד את דעותיו- כי לא היתה כל אפשרות לשבור את הקיפאון בחזית, תוך הקזת דם הדדית- ללא ביצוע מהלך שובר שוויון , כפי שהיה מהלך הצליחה. הצליחה עצמה הביאה את צה"ל לכלל האפשרות להלום בבטן הרכה של הצבא המצרי, להשמיד את המערכים הלוגיסטיים העורפיים של הארמיות שלו, לתקוף כוחות, שלא היו ערוכים למגננה ,תוך האחזות עיקשת בקרקע, כפי שהיה במערב התעלה, ולהחריב את חיפוי הנ"מ הצפוף, ששלט באש מנגד על גזרת התעלה. עובדה, כי הצליחה אפשרה לחיל האויר לפעול לראשונה בגיזרה, באין מפריע.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י b.a בתאריך 02-10-2009 בשעה 13:40.
|
|