חי בתוך עולם של ייאוש, של חוסר תקווה. של אומללות, הרס עצמי ובטלה.
אתה אוסף איתך פצעים, שלא מגלידים.
בעולם הזה אתה לכאורה חי ונושם, אבל מבפנים אתה רק נרקב מת, מתקרב אל הקץ לאט לאט והולך ונעלם עם פגעי הזמן. .
חלפו להם ימים, חודשים ואף שנים.הזמן עובר לו יצרת לעצמך עולם חדש של טוב,של שמחה.
בעולם הזה יש רק טוב ואין בו רע. בעולם תמצא רק כוסות מלאות, לא תמצא שום חצי כוס מלאה.
אתה רגוע, נמצא בשלווה מתמדת. אתה חי ונושם ללא הפרעה. פתאום אתה נעצר לרגע וחוזר לעולם שבו היית, שבו חייך היו כואבים ומרירים.
באותו הרגע, אתה מתחיל מבין. שאנחנו בוחרים את העולם שבו אנו חיים.

קטע מאוד נחמד, קצר ומעביר את הנקודה. אולם הייתי מציע לשנות משהו במשפט הזה: "לא תמצא שום חצי כוס מלאה" ל"לא תמצא שום כוס חצי ריקה". זה יהפוך את הקטע לנעים יותר לקריאה, משום צליל החריזה שיהיה.