15-09-2009, 10:14
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.08.06
הודעות: 1,368
|
|
המקורות האליליים של אמונת הייחוד היהודית
הוספתי את הקטע הבא לערך אלוהים (יהדות) בוויקיפדיה העברית.
מכיוון שאני מבין מעט מאוד בנושא, אשמח אם תציעו תיקונים. (כאן או ישירות בוויקיפדיה)
המקורות ההיסטוריים של האמונה היהודית באל
חוקרי המקרא בעולם האקדמי מניחים שאמונת העם היהודי באל אחד עברה התפתחות הסטורית[1]. על פי התיאוריה המקובלת נעבד אלוהים מלכתחילה כאל אזורי בתוך פנתאון של אלים אחרים. בראש הפנתיאון עמד אל עליון – הוא האל הכנעני "אל" הידוע מלוחות אוגרית, ואילו אחד מן האלים האזוריים בפנתאון היה יהוה. במהלך הרפורמות הדתיות בימי בית ראשון, ובייחוד עם החזרה מן הגלות בימי בית שני, חל איחוד הדרגתי בין האלוהיות "אל עליון" ו"יהוה", קיומם של אלים אחרים הוכחש, והונח היסוד לאמונה היהודית המונותיאיסטית המאוחרת[2].
מקורותיה של האלוהות "אל"
רוב החוקרים מניחים שמקורה של אלוהות זו הוא כנעני צפוני. מקבילות רבות קיימות בין "אל עליון" או "אל שדי" המקראי לבין ראש הפנתיאון של אוגרית. הם חולקים את שמם, רבים מכינוייהם (אל עליון, קונה ארץ), תיאורם הפיסי: כמלך שב היושב על כיסא כבודו, או כאל בעל קרניים ("כתועפות ראם לו"), מקום ישיבתם (בשמיים, או במוצא הנהרות), וחלק מן המיתוסים בהם השתתפו - בריאת האדם והעולם, המאבק במפלצות הקדומות בהמות, תנין, ולוויתן). ייתכן אף שמקור השם אל שדי נובע מן העיר שדי שהתקיימה בתקופת הברונזה על נהר פרת בצפון סוריה. עדות לעבודתם של כנענים שאינם בני ישראל את האל האוגריתי השתמרה בסיפור מלכי-צדק מלך שלם שהיה כהן לאל עליון ובשמות יישובים כנעניים כגון בית-אל .
מקורותיה של האלוהות "יהוה"
היסודות הקדומים לעבודת האל "יהוה" ברורים הרבה פחות, מספר חוקרים, וביניהם חוקר המקרא ישראל קנוהל סוברים שמקורה באלוהות דרומית שנעבדה באזור הר שעיר על ידי שבטים נודדים של מדייניים ומטבע הדברים לא השאירו אחריהם כתבים. במקרא נראה שיתרו – כהן גדול המקריב קורבן לאלוהי ישראל, – וחותן משה, מייצג את ההשפעה המדיינית הזו. במספר מקומות בתנ"ך מצויין מוצאו הדרומי של יהוה - "יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" העדויות החוץ מקראיות למקור האל יהוה קלושות. עם זאת, ברשימה טופוגרפית מימי אמנחותפ ה-3, נזכרים שישה אזורים בהם ישבו ה"שוסו" – נוודי המדבר, וביניהם: ארץ "שעיר" בדרום ארץ כנען, וארץ "יהו" שמיקומה אינו מוזכר. מספר חוקרים מציעים כי השם "ארץ יהו" מראה ששבטים בחבל ארץ זה עבדו את יהוה.
מועצת האלים
הדים למועצת האלים, המופיעה באמונת העמים השמים בני הזמן, מצויים בתנ"ך בין השאר במזמור פ"ב בספר תהילים, שם מתאר הפשט מרד של האל "אלהים" באלים השונים החברים ב"עדת אל":
אֱלֹהִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל; בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
... אֲנִי-אָמַרְתִּי, אֱלֹהִים אַתֶּם; וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם.
אָכֵן, כְּאָדָם תְּמוּתוּן; וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.
קוּמָה אֱלֹהִים, שָׁפְטָה הָאָרֶץ: כִּי-אַתָּה תִנְחַל, בְּכָל-הַגּוֹיִם.
במקרא מצויות עדויות לניסיונות של עורכי המקרא להצניע מסורת זו. לדוגמא, שירת האזינו בדברים ל"ב שמכילה על פי תרגום השבעים ומגילות קומראן את הפסוק "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם; יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי אֵל. כִּי חֵלֶק יְהֹוָה עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ." תוקנה ל: "... יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..." נוסח המעקר את פירוש הפשט לפיו אל עליון חילק לבני אל עמים וארצות, ונתן לבנו יהוה את עם ישראל ונחלתו.
ברור גם מן הכתוב במקרא שבבית המקדש הראשון נעבדו בתקופות מסויימות לצד יהוה גם הבעל, האשרה והתמוז. ממצאים ארכיאולוגיים כגון אלה שבכונתילת עג'רוד ובחירבת אל כום (המזוהה אולי עם מקדה המקראית) מראים כי בתקופת המלוכה נעבד יהוה כאל בעל בת זוג בשם "האשרה" בדומה לאל הפיניקי "אל" הידוע מכתבי אוגרית, ממצא זה רומז כי בתקופה זו חל כבר איחוד בין האלוהויות "יהוה" ו"אל" שכן אשרה היא בת זוגו של "אל" הכנעני.
_____________________________________
אז מה
נערך לאחרונה ע"י salak בתאריך 15-09-2009 בשעה 10:16.
|