09-09-2009, 14:30
|
|
|
חבר מתאריך: 14.03.07
הודעות: 4,365
|
|
ממה שהבנתי אושרי כהן ושאר הקאסט דווקא כן עברו משהו מעין זה.
אני עדיין חושב שמה שמפיל סרטים ישראלים, ולא רק בענייני צבא, הוא התסריט ובניית הדמויות.
אפשר לראות את זה למשל ב-"טירונות": הברבשים העמידו סדרה מתוקצבת על חיילי גבעתי של סוף שנות התשעים, אבל הדיאלוגים של הדמויות כאילו נלקחו משפה שהיתה נהוגה 20 שנה אחורה.
זכור לי קטע בו עידן אלתרמן אומר למ"פ- "אני לא צריך להיות פה המפקד, הבטיחו לי ג'וב". בחייאת ראבאק, מי מדבר ככה?
גם אם אלתרמן היה עושה 10 שנים בגולני, בסופו של דבר, הדיאלוגים האלו כל כך תלושים שהם מורידים את כל האמינות של הדמות.
הדבר הזה בולט עוד יותר בסדרות וסרטי משטרה. סידרה כמו תיק סגור, עם שחקנים מעולים (עמוס לביא, דני גבע, אורי קלאוזנר) נפלה מההתחלה על אמינות. הלב של הסידרה, חקירת תיקי רצח, פשוט לא מתנהל ככה.
גם מרחב ירקון נפלה מאותה סיבה- תסריט ותחקיר- במרחב ירקון, מה לעשות, אין ימ"ר, מה שהפך את דמותו של שמיל בן ארי לפתאטית).
עד היום, סרט השוטרים וגנבים הכי אמין שנעשה בישראל, הוא מתחת לאף של ינקול גולדווסר. איבגי לא היה נרקומן, מכרם חורי לא היה שוטר וגם אורי גבריאל לא היה עבריין מימיו, אבל התחקיר, התסריט, העלילה והדמויות בנויות בצורה האמינה ביותר שראיתי בסרט/סדרת משטרה ישראלית כלשהיא
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י lior432 בתאריך 09-09-2009 בשעה 14:32.
|