03-06-2005, 19:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 35,433
|
|
נבוב ופלצני כמו כל ה"יצירות" של מילשטיין
אפשר לראות במאמר זה, מדוע מילשטיין לא הצליח להגיע לשום מקום באקדמיה. רק פלצן קשקשן מגלה "תובנה" לשואה מטיול למחנות המוות. אין צורך בתובנה שלו. הרבה חוקרים, במסגרת הרבה רגונים עובדים על העניין כמו שצריך איש מדע לעבוד - לימוד של מסמכים ואיסוף עדויות. רק מילשטייםן אינו זקוק למחקר של עשרות שנים. די לו לעשות טיול באושוויץ והוא מבין הכל...
בנושא הזה הוא גם מגלה בורות אדירה. הוא עצמו מודע לבורותו, והוא מנסה לחפות עליה - כדרכו בכל הכתיבה שלו (ואתם מוזמנים לבדוק) - ע"י "ציטטות" חכמולוגיות ומושגים פלצניים מכל מיני אנשים וכל מיני דברים שאינם קשורים לנושא, אבל מראים כמה הרבה הוא יודע... (למשל במאמר זה: יש לנו המפץ הגדול כארוע סינגולרי, אמירות לא רלוונטיות של ויטגנשטיין, פון קלאוזביץ, אזכור - כמו בכל מאמר שלו - של הייזנברג). ועקב בורות זאת אנחנו קוראים משפט מטומטם כמו: "ליהודים במלחמת העולם השנייה לא היו מנהיגים לאומיים נחושים. רוב חברי האליטות בעם היהודי עסקו בסכסוכים פוליטיים ואידיאולוגיים" כלומר אנחנו שוב חוזרים לרעיון הנפלא שהשואה היא אשמת הקרבן.
למה מה מצפה מילשטיין ממנהיגות יהודית? הרי היהודים היו אזרחים בכל ארצות אירופה? איזו מנהיגות הייתה להם שיכלה להתודד עם הצורר? לא היה להם מודיעין מספיק טוב, כי הם לא קראו את הגל וניטשה? ממש לא בסדר, שראשי הקהילה של צרפת, בלגיה, איטליה, הונגריה, סלובקיה, צ'כיה, רומניה, הונגריה, פולין, רוביה, ליטא לטביה אסטוניה, לא הקימו אגפי מודיעין ללמוד על כוונותיהם המרושעות של הגרמנים.
מילשטיין הוא חנטריש. השואה גדולה עליו הרבה יותר מאשר מלחמת הקוממיות, והוא הפיק פה אפס גדול.
_____________________________________
|