28-07-2009, 17:50
|
|
|
חבר מתאריך: 29.04.07
הודעות: 1,015
|
|
על חרבות, פלדה וטכנולוגיה
כלי נשק התפתחו באורח עצמאי כמעט לחלוטין ודיוורגנטי על פני כל הגלובוס. ברגע שנוצר סחר חליפין נוצרה השפעה וכן שליטה במקורות חומרי הגלם (מונופול לעת מצוא - ראו מקרה הפלשתים ונשק הברזל, בספר שמואל).
מרבית תרבויות אפריקה השחורה היו תרבויות נוודים חסרות כתב, לפיכך מקובל שהפרהיסטוריה ברוב אפריקה נמשכה עמוק לתוך העת החדשה. עם זאת, ידע טכנולוגי היה גם היה. ברזל ונחושת נחשבו לסחורה יקרת ערך ויצרו מהם כלי נשק, לעיתים סימבוליים (מייצגי עוצמה מלכותית) ולעיתים שווי-ערך כמטבע עובר לסוחר. תרבות נוודים מותירה מעט מאד שרידים ארכיאולוגיים ואם אין עדויות בכתב, עם כל הבעייתיות שלהן - אין למעשה מה לחקור. דוגמה הפוכה ניתן לראות באימפריית בנין שהותירה הרבה מאד עדויות (בשטחה של ניגריה כיום) ותקופתה קדם-קולוניאלית, מהמאה ה-15 עד לסוף המאה ה-19.
מרבית העדויות החומריות לנשק מאפריקה שנחשבות לקדומות ביותר, הן מהמחצית הראשונה של המאה ה-19. כמעט כל קבוצה אתנית באפריקה ידעה לעבד ברזל וכיצד ליצור ממנו פלדה ולהבים ארוכים. מאחר שפלדה היתה קשה להפקה, לפעמים נחשבה לסוד, היא היתה יקרה - לא רק באפריקה וזה נכול להרבה אזורים בעולם - הנפחים באפריקה השחורה למדו לעצב להבים גדולים מאד מכמות מזערית של פלדה, ע"י עיצוב מיוחד עם הרבה צלעות וכיפופים לרוחב החתך כדי ליצור מבנה גשר הנדסי.
יש הרבה מאד סוגים של חרבות מאפריקה השחורה, חלקם מוזרים מאד לעין המערבית - מכופפים מאד, חסרי חוד דקירה, בעלי להבים מתפצלים ועוד. יש לזכור שלא כולם נועדו לקרב במלוא מובן המילה והמושג "שימושיות" באפריקה לבש לפעמים לבוש שונה.
אמריקה הדרומית - נרשם כאן קודם נכונה שהיה ידע עיבוד נחושת וזהב. ברזל לא היה ידוע עד פלישת האדם הלבן. במקסיקו ובדר' אמריקה התקיימו תרבויות מפוארות בעלות טכנולוגיה גבוהה, בחלקן לוחמניות מאד (כמו המאיה לדוגמה) - ללא ברזל. האצטקים השתמשו באלות עץ משובצות להבי אובסידיאן (אלה ולא חרב), במגינים ובשריונות עץ. נחושת שימשה בעיקר לצרכי קישוט ופולחן, למשל לייצור סכין פתיחת בית החזה להקרת קורבנות אדם.
אמריקה הצפונית - תרבויות נוודים חסרות כתב (בדרום-מזרח ארה"ב התקיימו תרבויות מתוחכמות בעלות יישובי קבע כמו הזוני) וחסרות מתכת לגמרי, למעט שבטי החוף הצפון-מערבי בואכה אלסקה שידעו לעבד נחושת ויצרו פגיונות (שבטי טלינגיט). יתרה מזו, גם לאחר החדרת הפלדה ושימושיה הצבאיים לא השכילו האינדיאנים ללמוד את סוד הנפחות, רק בשלב מאד מאוחר, לקראת סוף המאה ה-19. מכאן נובע שבצפון אמריקה לא היו כלל חרבות עד שהוכנסו ע"י האדם הלבן.
אנקדוטות על שימוש מאוחר בחרב: הסתערות הפרשים הפולנים, רכובים על סוסים בחרבות שלופות, על יחידות הפאנצרים הגרמניות של הוורמאכט בעת הפלישה לפולין בשנת 1939 באומץ-לב עיוור וטיפשות, שהפכה לסמל לאנכרוניזם.
כל מפקד יפני במלה"ע II מדרגת סמל ומעלה היה חמוש בחרב, יש תיעוד רב לשימוש בחרבות ע"י קצינים יפנים ולא רק במנהרות, כולל בעת הסתערות חי"ר. בסוף המלחמה נכנעו קצינים יפנים באקט סימלי של הסגרת החרב למנצח.
שימו לב לתמונה: חיילים אמריקנים עם עשרות (ואולי מאות) חרבות יפניות שהוסגרו
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ww2incolor.com/d/240905-2/life_83]
|