היום, כ"ט בתמוז ה21 ביולי, הוא יום פטירתו של זאב ז'בוטינסקי, הוגה דעות, נואם, עיתונאי, מנהיג פוליטי, סופר ומשורר. לז'בוטינסקי היה כישרון נהדר בשירה, כמו
לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן., בספרות כגון ברומנו שמשון ובתרגום, למשל תרגום מס' שירים של אדגר אלן פו ומס' קטעים מתורגמים מהתופת של דנטה שנחשבים ליצירת מופת.
החלטתי להעלות לכאן את אחד משיריו, שיר הגיבן, בשביל לשקף איך שירה טובה מעוררת כל מיני סוגי רגש בקורא. תהנו
שיר הגיבן/ זאב ז'בוטינסקי
אני נצמד לקיר בדחילו,
ארוך-ידיים ועקום ;
בור, אבן-נגף, בוץ יכשילו
את עקבי בכל מקום.
שוקכם מבהיל בדחק וזעק
עירי - מדבר, בו אין סולל :
בין אנשים - אני בן-לעג,
בזבול-אמת - אני בן-אל.
מה עולמכם ? ריב ריק מפשר,
תגרת עורים חסרת תכלית.
ולי נהיר כל חוט, כל קשר,
כל עמודי נתיב-עתיד.
מקום, תראו בו צור קרח -
אחוש בו רחש שרשים ;
לכם נשמע קציר שמח,
לי - שטפונות מתלחשים.
מוקף בצות, אשב תקוע
בלב-היער,במאורה,
ושם תשבץ בן ס"ד רבוע
אחרוט על אבן אפרה.
ואז עיני תשלוט על דרך
נסיך ועבד כאחד,
ומחי-ידי יקבע כל שרך
במסלולם המיועד.
בהכירי מועד כל מרד
וחלומם, חלום חשאי,
בינם אפיץ ביד נסתרת
של כת-רוחות את אגרותי.
ובהתגבר חשכת החלד,
כדי לתת להם לפיד,
לדביר דתם המעורפלת
אשלח חץ-אש ספוג גפרית.
אך אם חזר מבול ומיט
ופעמון נדם-שקט,
אשלח יונה עם עלה-זית
והמזכרת - אררט.
והמושלים יאמרו בשבר
לאספסוף : "זה הוא עוכר -
הוא שהמיט בצורת, דבר,
הוא שהרעיל פה כל באר."
ועת יובאו כלבי-הציד
להתחקות על עקבותי -
ושחר בזפת סף הבית
שלבנותי - נסיכותי.
ובליל אימים, בליל בו אעל
למות בצלב כאח קדמון,
גם תלמידי ימעל בי מעל
ויתכחש לי מול המון
ושם הקבר ישכח אז.
וטוב שכך. לי היינו הך.
אין לנפשי לכם כל יחס.
אתם זרים לי ...