http://news.walla.co.il/?w=/1/1518283

קפלינסקי: "צה"ל נכשל בלבנון בגלל התקציב"

מאת: יהושע בריינר, מערכת וואלה! חדשות
יום ראשון, 12 ביולי 2009, 10:06
סגן הרמטכ"ל לשעבר השתתף בכנס לציון 3 שנים למלחמת לבנון השנייה, וטען כי חוסר בתקציב והלחימה בטרור בגדה הם שהובילו לכשלון במלחמה

תגיות: משה קפלינסקי,מלחמת לבנון השנייה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mscwbe.walla.co.il/w/w-248/567809-18.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://iscwbe.walla.co.il/w9/v/zoom.gif]
"חוסר האימונים המסודרים לא איפשר לנו בתוך הצבא לא לחשוף את הליקויים ולא לתקן אותם". קפלינסקי (צילום: ניר לנדאו)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mscwbe.walla.co.il/w/w-248/248643-18.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://iscwbe.walla.co.il/w9/v/zoom.gif]
"היו יחידות מילואים ש-6 שנים לא עשו תרגיל אש" (רויטרס)



סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל. משה קפלינסקי, השתתף הבוקר (ראשון) בכנס לציון שלוש שנים למלחמת בלבנון, ומנה את הסיבות שלדעתו בגללן כשל צה"ל במלחמת לבנון. הוא התמקד בדבריו בחוסר בתקציב, למרות הביקורת שנמתחת על התקציב המנופח של משרד הביטחון. "כאשר על הצבא נגזר לקצץ מיליונים מה נשאר לו לעשות?. חיבור שתי הסיבות: הלחימה בטרור והקיצוצים, הן אלו שהביאו לכך שצה"ל הגיע ללבנון לא מוכן". הכנס נערך במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.

קפלנסקי הוסיף כי "מפקדי פלוגות לא עברו אימונים, חיילים שהתגייסו מצאו עצמם בפעם הראשונה עם פלוגה מלאה בלי שעברו אימון מסודר, מג"דים שלא הובילו מעולם גדוד טנקים נשלחו ללבנון. היו יחידות מילואים ש-6 שנים לא עשו תרגיל אש".

האלוף לשעבר תלה את הכישלון גם בלחימה בטרור בגדה: "בשנים שלפני מלחמת לבנון צה"ל עסק בעיקר בלחימה בטרור באיו"ש בהצלחה. דרשנו מהמח"טים לשבת מאחור ואולי זה מה שיצר בציבור את השם 'מפקדי הפלזמות' אבל זה עשה למפקדים עוול כי הם לא היו כאלה ובמלחמה נגד הטרור זה היה הכי נכון".


לדבריו, "את הכתובת על הקיר אולי יכולנו לראות כבר ב-2004 בתרגיל מטכ"לי גדול שעסק בתרחיש דומה למלחמה, גם שם היו ניסיונות רבים להכריע את הצד השני דרך הפעלת אש, גם שם היה זמן מלחמה ארוך מדי וחוסר התייחסות מספקת לכמות הנפגעים בעורף. חוסר האימונים המסודרים לא איפשר לנו בתוך הצבא לא לחשוף את הליקויים ולא לתקן אותם במהלכים סדורים ועם כל זה הגענו ללבנון".

"ועם כל זה אני משוכנע שגם בתנאים האלה היינו מחוייבים לעשות טוב יותר ולסיים את המערכה הזאת בצורה יותר מוחצת ויותר טובה. ואם כך אמרתי אז איפה טעינו? לא הצלחנו להסביר שאנחנו במלחמה והוא לא המשך ישיר של הפעילות השוטפת בשש שנים האחרונות באיו"ש. הצבא לא שידר כי מדובר במלחמה".

המחיר הכבד שגבתה הלחימה


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mscwbe.walla.co.il/w/w-248/544520-18.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://iscwbe.walla.co.il/w9/v/zoom.gif]
"במלחמה היה ניסיון ליירט את מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, אך זה לא צלח" (ניר לנדאו)



במהלך מלחמת לבנון השנייה נהרגו 44 אזרחים ועוד כ-2,000 נפצעו. כמו כן נהרגו 121 חיילי צה"ל ו-628 נפצעו. המלחמה פרצה בעקבות אירוע חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב, חיילי מילואים של חטיבת גבעתי, שנחטפו ב-12 ביולי 2006, ביום האחרון לשירות המילואים שלהם, בעת שערכו סיור לאורך גדר גבול לבנון. בעקבות החטיפה החליטה הממשלה לפתוח במבצע צבאי נגד חיזבאללה תוך חדירה לשטח לבנון. במבצע, שלימים נקרא מלחמת לבנון השנייה. במלחמה נהרגו גם כאלף לבנונים – כמחצית מהם אזרחים.

בתום המלחמה, נותרו אהוד ואלדד בשבי, עד שהושבו לקבורה בארץ במסגרת עסקת חילופי שבויים עם חיזבאללה. במסגרת העסקה, הוחזרו גופות החיילים בתמורה ל-5 אסירים, ביניהם סמיר קונטאר, ול-197 גופות של לוחמי חיזבאללה. עד לרגע ביצוע ההסכם עצמו, לא קיבלה ישראל מידע מפורש האם אלדד ורגב חיים או מתים.

לפני מספר שבועות סיפר הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף במיל' דן חלוץ, כי במלחמה היה ניסיון ליירט את מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, אך זה לא צלח. בכנס שהתקיים באוניברסיטת תל אביב הוסיף חלוץ כי "המדיניות של הפתיחות התקשורתית בהתנתקות זלגה גם למלחמת לבנון השנייה, מה שהפך אותה מפתיחות לפריצות".

שלא יתייפייף, גם בגללו.

צה"ל נאלץ להתמודד עם טרור המתאבדים ועם הפיגועים של האינטיפאדה השניה. ובהתמודדות הזו הוא השיג הישגים חסרי תקדים בהתמודדות עם טרור המתאבדים בתוך ישראל בשנים 2003-2006. להישגים הללו היו גם מחירים.
בסוף שנת 2002 מינוי אותי לאלוף פיקוד מרכז. חומת מגן אפשרה לנו שינוי דפוסי הלחימה בטרור. שינינו דגשים וביצענו פעולות כירורגיות על חשבון פעולות במאסות גדולות. לא התכוננו למלחמה.

עשינו עוול למפקדים שלנו במלחמת הלבנון השנייה עם הגדרות "הפלאזמה". יכול להפנות אתכם לדיונים בצה"ל על מיקומו של המפקד במהלך הקרב. בעיקר לאור המחשבות והדיונים לאחר שמח"ט חברון, אלוף משנה דרור ויינברג, נהרג בארוע בציר המתפללים.

כשהייתי מח"ט גולני היינו עושים שלושה חודשי תעסוקה ושלושה חודשי אימון. נשלחתי לדיונים במטכ"ל כדי לחשוב אם ניתן להאריך את תקופת ה"קו" לארבעה וחמישה חודשים. אני סברתי שזה בלתי אפשרי.
בתקופה הזו שבה הצלחנו לנצח את טרור המתאבדים הפלשתינאים, הכוחות עשו 10 חודשי תעסוקה מבצעית ואפילו שנה ברציפות. לא הצלחנו לגשר על הפער באימונים גם בגלל מגבלת המשאבים.

בתקציב הביטחון 2003 צה"ל קוצץ במיליארד שקלים. בתחילת 2003 - דוממנו טנקים ומטוסים, קיצצנו משרות של אנשי קבע, סגרנו חטיבות וטייסות. הצבא הגדיר קו אדום ומעבר לכך נדרש לקיצוצים של מאות מיליוני דולרים. כמות הכסף היא לא הבעיה אלא דרך הקיצוץ.
בנוסף לכך ביוני 2003 נדרש הצבא לקצץ חצי מיליארד שקלים נוספים, לא נשאר הרבה לעשות קיצוץ. מה שאפשר לקצץ זה גיוס מילואים, רכש של מלאים, קיצוץ באימונים.
בשנת 2004 לא התאמן אפילו חייל מילואים אחד.

"הלחימה בטרור וקיצוצים בתקציב הביטחון הובילו לכך שהצבא הגיע למלחמת לבנון לא מוכן."

ביולי 2006 הגיעו אל המלחמה יחידות מילואים ש 6 שנים לא עשו אימון. מפקדי גדודים שמעולם לא פיקדו אפילו על פלוגה. הדיון שהתפתח בצבא על תפיסת ההפעלה. בפועל אנחנו מפתחים במשך מספר שנים לפני קיץ 2006 ניסיון ליצור תפיסת הפעלה שונה.

הצבא לא פיתח את השפה המבצעית מספיק טוב. הכתובות על הקיר יכולנו לראות ב 2004 בתרגיל מטכ"לי גדול. גם שם ניסיונות רבים להכרעה דרך הפעלת אש, צצו הניצנים של שפה לא ברורה. חוסר האימונים המסודרים לא אפשר לנו בתוך הצבא לחשוף את הליקויים ולתקנם במהלכים סדורים.

למרות מה שאמרתי אני רוצה להגיד קטגורית שאין דרך להצדיק את הדרך שבה פעלנו. גם בתנאים האלה היינו מחוייבים לעשות טוב יותר ולסיים את המערכה הזו בצורה הרבה יותר מוסדרת.

איפה טעינו?

1. שגינו כמפקדים שלא הצלחנו לשנות את התפיסה הכללית גם של הממשלה, של הציבור, בעיקר בתוך הצבא פנימה – שאנחנו נמצאים במקום אחר – במלחמה ולא בהמשך של הפעילות השוטפת. בלבנון כל הזמן אמרנו שאנחנו במבצע (ולא במלחמה), בעופרת יצוקה בדיוק ההיפך. היו ניסיונות לשנות את התפיסה שלא צלחו. היינו מחויבים לעשות גם דברים מוחשיים. אי גיוס המילואים, נהלי עבודה, אי פתיחת עמדת פיקוד קידמית חדשה, חלוקת גזרות בתוך פיקוד צפון, אופי הפקודות – לא היה שינוי. לא הגדרנו מצב חירום בעורף. במקומות שבהם יכולנו להשתמש בכלים שימשיכו לכולנו שאנחנו נמצאים במקום אחר. פיספסנו והתוצאה היא שחלקנו נשארו בפלאזמות, לא הגדרנו משימות בצורה נכונה, ולמטה זה איפשר לפעמים לפגוע בערכים כמו "דביקות במשימה". אם היינו מגדירים נכון את המשימות ומשנים את ה mindset מפקד אוגדה לא היה מנסה לשנות את הפעולה.
2. כשלנו באי חתירה לקיצור זמן המערכה. נטלנו לעצמנו יותר מידיי חופש בהערכת זמן המערכה. לא הערכנו את התנהגות העורף. החיזבאללה כן הבין. כשלנו בניתוח של מה שיעשו לנו האמריקאים. חיכינו שהם יעצרו אותנו. תפיסה שגוייה שלא נתחה נכון את הצרכים של האמריקאים. אנחנו התנהגנו מפחד האמריקאים. אני חושב שיכלנו לעשות. יכולנו להגדיר את מנגנוני הסיום כבר בתחילת הדרך. לא עשינו את זה. היינו צריכים להחליט מוקדם יותר על המהלכים הקרקעיים ולעשות זאת בצורה נחרצת יותר.
3. אי גיוס המילואים מייד בהתחלת המערכה. לצבא יש תוכנית לגשר על חלק מהפערים ולהכניס את יחידות המילואים טוב יותר למלחמה. אנחנו וויתרנו על הדבר הזה. גיוס מילואים הוא נשק מרתיע וגם אמצעי שיכול לחולל מהר יותר את מנגנוני הסיום. תמיד תהיה הדילמה. לא להיכנס למהלכים בצורה מתגלגלת.
4. נכנסנו למלחמה ללא תוכניות אופרטיבית לזירה הזו. זהו גורם מכריע. רק ככה אפשר להיות מוכנים למלחמה. כשאין את הדבר הזה השיח נהיה לקוי בין הדרג הצבאי למדיני. לא מבינים את תפיסת הפיקוד והשליטה. בתוך הצבא היו לזה השלכות בעייתיות.
5. יוזמה , התקפיות ודבקות במשימה – היו חסרים לנו.

היו השגים למלחמה. אחד הדברים החשובים היא שהיא הוותה לנו קריאת התעוררות. לצה"ל ואני חושב למדינה כולה. הייתה לי הזכות להיות סגנו של חלוץ כשהוא הטיל עליי לבצע את התחקיר על מה שדרוש תיקון בצבא, ולהעביר אותם לרמטכ"ל הנוכחי גבי אשכנזי. היה תהליך מרשים וחסר תקדים להבנתי, בעומק, במקצועיות ובבגרות באופן שבו הצבא חקר את עצמו והפיק לקחים. רא"ל אשכנזי אימץ את הכלים ואנחנו רואים היום מהלך מרשים מאוד של פעולה אינטנסיבית ליישום ולתיקון של הדרוש תיקון. חלק גדול ראינו כבר במבצע עופרת יצוקה. ישבתי בבית והסתכלתי על המבצע דרך מסכי הטלוויזיה. היה גאווה לראות את היישום של מה שלמדנו שם וכיצד זה בוצע. הצבא נכנס עם תוכניות מוכנות ומתורגלות. הכשירות של הציוד היה טוב. השילוב בין גורמי הפעלת הכוח ועוד ועוד ראויות לציון.

בניגוד לצבא, אני לא בטוח באנדרסטייטמנט שכלל המערכות במדינה הפיקו את הלקחים ותיקנו את הדרוש תיקון. לא היה שינוי מהותי בשיח בין הדרג המדיני והצבאי, הגדרת המטרות לא הייתה ברורה. זו חובתנו בשל המלחמה ההיא להסדיר יותר את המערכות.

גם בתוך הצבא. לא לחשוב שעופרת יצוקה היא התגלמות היישום של כל הלקחים.האתגר של המפקדים , הוא להמשיך את יישום הלקחים גם אחרי ההצלחה בעופרת יצוקה. הרבה יותר קשה לתקן אחרי הצלחה מאשר אחרי חוסר הצלחה.

הצבא והמדינה נמצאים במקום אחר אחרי מלחמת לבנון השנייה. בגלל מה שאנחנו למדנו, הזכירו לנו, התהליכים שבוצעו בצבא אחרי זה. אם נידרש למלחמת לבנון שלישית התוצאות תיהנה אחרות לגמרי. אין לי ספק שהצבא ידע לעשות את הדברים טוב יותר.

האתגר של כולנו הם להתמודד עם שאר האתגרים של הצבא. איראן מעל לכל. נצטרך לדעת ביעילות הרבה יותר טובה להתמודד עם השלוחות של איראן כאן קרוב אלינו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

חרטא בפיתה.
הצבא הפך למשטרה (בפיקודם) ללא כל פרופורציה לכסף. הכסף היה, הכסף נשפך כמים על ביצוע משימות סרק שלאחר חודש חודשיים בוטלו כי פתאום לא צריך סד"כ כ"כ גדול בגזרה.
תפקידם של הרמטכ"ל ומטהו לזכור שהצבא צריך להתכונן לתרחיש לחימה סביר ולא לזרוק הכל "לכאן ועכשיו".
תהיתי מתי כבר יבוא התירוץ שחוק הזה...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

באמת שלא יחרטט, הצבא נכשל לא בגלל שלא היה לו תקציב, הוא נכשל כי לא בא מוכן למלחמה למלחמה בסדר גודל של לבנון(שזה אפילו לא בעצימות הגבוהה ביותר), שבין היתר הוא היה צריך להכין אותה אליו.

מדהים איך קצינים בכירים יודעים להאשים את כולם חוץ מאת הצבא, כמו ששטרן הכפיש את התל אביבים באמצע המלחמה.

הסיבה הראשית לחוסר ההצלחה למלחמה שידעו כבר תקופה ארוכה שתגיע
היתה שלא פעלו לפי התרחישים שהכינו לקראת מלחמה כזאת
ובמקום לעבוד בעוצמה בשכל ובנחישות דשדשו רוב הזמן והסתפקו בעיקר במלחמה מנגד
לדעתי גם ברמת הציוד והאימון שהיתה לצה''ל ערב פרוץ המלחמה
יכל צה''ל להגיע לנצחון מוחץ קרי חיסול חיזבאללה ככח צבאי בלבנון
ואולי אולי אבל באמת אולי להגיע בהמשך ליחסי שלום עם לבנון

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שקדי 1 לא פעלו לפי התרחישים שהכינו לקראת מלחמה כזאת במקום לעבוד בעוצמה בשכל ובנחישות דשדשו רוב הזמן והסתפקו בעיקר במלחמה מנגד גם ברמת הציוד והאימון שהיתה לצה''ל ערב פרוץ המלחמה יכל צה''ל להגיע לנצחון מוחץ קרי חיסול חיזבאללה ככח צבאי בלבנון

Other than the part about reaching a peace agreement with Lebanon, I completely agree with all the important points you made

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

אלוהים אדירים. אפשר לחשוב שהאוצר קיצץ את התקציב באמצע המלחמה ועצר את האמצעי שבדיוק עמד להוריד את נאסראללה. לממשלה מותר לקצץ בתקציב הביטחון (היא הרי אחראית לעוד נושאים), צה"ל מצידו צריך להפיק את המקסימום ממה שיש- כולל לעדכן תוכניות מבצעיות ולהוציא מהן יחידות שאינן כשירות כי לא התאמנו בגלל שלא היה כסף. את חלוץ הקיף מטכ"ל שלם של קציני יבשה שהיו חייבים להתריע בפניו שהוא מעודד את הממשלה לצאת למלחמה עם יחידות יבשה שאינן מוכנות לכך.

ראשית, צודק קפלינסקי בנזק שגרמו הקיצוצים לצה"ל - ואני זוכר אותו מתריע על כך כבר בסוף 2004 (ליתר דיוק, אני זוכר אותו מצדיק את הטענות שלנו המילואימניקים ואומר שהוא לא ישן בשקט).
שנית, לעניות דעתי הקיצוצים הם הגורם השלישי בחשיבותו לכישלון.
אני מזהה את תפיסת ההפעלה השגויה (שוב, לדעתי) שאומצה בצה"ל כגורם המשני ואת חוסר המקצועיות של הדרגים הבכירים (מרמת המאו"ג וצפונה) במלחמה כגורם המשמעותי ביותר לתוצאות.
אני מעז להמר על כך, שעם מפקדים טובים יותר בדרגי המפתח, ובהינתן אותם נתוני פתיחה (קרי תפיסה מבצעית לקויה ומוכנות נמוכה) ניתן היה להגיע להשגים גדולים בהרבה במלחמה. אגב, כך טוען גם יעלון - שלא במפתיע...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ככל שאני אערוך יותר את הטקסט של קפלן כך הדברים שלך יקבלו יותר ביסוס בתוך דבריו.
אני רוצה לציין שאחרי שהוא סיים לדבר יצאנו כמה כתבים צבאיים יחד איתו למרפסת. הזכרתי לו שבשונה מאחרים אני כן הייתי בפנים. הוא זכר שביקר אותו כשיצאנו מבינת ג'בייל ודיבר איתי.
שאלתי אותו: אמרת, "טעינו, שגינו, לא הבנו" וגם טעו, שגו. מי זה אותם אנחנו או הם?
הוא השיב ואמר "כולם, כולם, כולם השתתפו בהחלטות, כולם טעו. כולם היו בישיבות הללו"
לא הייתי מרוצה מהתשובה, הרגשתי שהיא לא ברורה מספיק, אז פירטתי, האם גל הירש היה שותף? הוא אמר "כן, גם"
אודי אדם? "גם הוא, כולם כולם".
דרג מדיני? "בטח, בוודאי"
דן חלוץ? "נכון"
גדי אייזנקוט? "כולם היו שותפים"
האם יש מקום להפריד בין אשמתו של מישהו לאחר, האם יש מי שטעה יותר ומי שטעה פחות, האם אמיר פרץ אשם יותר או פחות מאהוד אולמרט?
"זה כבר מפורט מידי. זה כבר יופיע בספר שאני אכתוב"

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

צה"ל לא כשל בשום צורה שהיא בלבנון ושיפסיקו לז**ן את השכל.

חטיבה 401 את לי האחת!

בטח זו פשוט גאונות לשלוח מרכבות לשטח שיש לאויב יתרון כי הן הרי בלתי חדירות
הקורנטים,מטיסים,פאגוטים,סאגרים וRPG7VR פשוט ניתזו מהטנקים

וחיילים שנפצעו?
סתם תעמולה של החיזבאללה

זו גם הייתה שיא החוכמה לשים חטיבה בבית אחד ולצפות שחיזבאללה לא יזהה שיש מישהו בבית
הרי חיזבאללה לא יגלה והוא לא יירה מרגמות וטילים על הבתים


(למי שלא הבין אני ציני)

אין קשר בין מרכבות שנפגעות לגאונות צבאית. לדוגמה, בששת הימים חיל האוויר ספג כמות אבדות עצומה יחסית לגודלו - אבל התוצאות שהביא הצדיקו כל מטוס מרוסק וכל טייס הרוג. הרעיון העיקרי במלחמה אינו להימנע מאבידות אלא להשיג מטרה מסוימת (אם כי ברור שרצוי לצמצמן ככל הניתן, כל עוד משיגים את המטרה שלשמה נלחמים).
הבעיה בלבנון השניה, אם כן, אינה העובדה שבקרב כזה או אחר הופעלה טקטיקה שגויה (דוגמאות לכך תמצא, אגב, בכל מלחמה בהיסטוריה). הבעיה היא שלא היה היגיון מסדר לקרבות, לא הוגדרה מטרה ברורה ובלאו הכי לא ניתן היה להשיגה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

בסדר זה ידוע לי שהפקודות השתנו כל הזמן
והמפקדים לא ידעו מה הם רוצים

מה שהיה חשוב להם זה ליצור "תמונת נצחון"
משימות הזויות כמו לתלות דגל על בית וכאלה דברים

ואז לסגת מאותו כפר
ואז להתפלא איך זה שהחיזבאללה חזר לשם :S

דיעה בהחלט מעניינת, יש סיכוי שגם תפרט מה לדעתך עומד מאחוריה?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל