שעת בוקר בבסיס חיל האוויר אי שם במרכז הארץ. עשרים טייסי תובלה במילואים מתייצבים לאימון הרענון הדו יומי השנתי. רובם, טייסי אל אל וארקיע מנוסים. במטבחון הקטן ממתין קפה שחור ללא סוכר או חלב אבל כולם שמחים. אהלן! מה שלומך? ואיפה אתה?

בשעה תשע וחצי הם נכנסים לחדר ההרצאות. את קורס הרענון פותחת הממונה עליו - מכונאית מוטסת חיננית. היא מעדכנת אותם בלקחי מערך התובלה ממלחמת לבנון השניה ומפרטת את הצפוי להם בקורס. לאחר שתי הרצאות מבוא ע"י טייסים סדירים מתחיל הקורס הממשי. בזה אחר זה מתורגלים המילואימניקים ומדיינים מצבי חירום בתעופה בהנחיית חילי החובה מדריכי מרכז ההדרכה. המדריכים, רב"טים וסמלים נמרצים ממצטייני גדנ"ע אויר שחלקם אף הרכיבו טיסנים במו ידיהם - מסבירים לטייסי המילואים את תפיסות העבודה הנוכחיות בצה"ל. האוירה נעימה אם כי לפעמים שוגה אחד מטייסי הבואינג הותיקים רס"ן או סא"ל בדרגתו ואינו משיב כמצופה למערך השיעור. מש"קי ההדרכה מחזירים אותו לדרך הישר. מה קורה כשנכבה מנוע? ירי נק"ל רגע לפני הנחיתה, מה עושים? וכו'. טייסי המילואים אשר ממהרים לטיסת הלילה הרשומה להם בלו"ז ארקיע מחייכים ומקבלים. הצוותים עולים לחדרי הסימולטורים. יש להזדרז שכן הסימולטורים פועלים רק 7 שעות ביממה וחבל על הזמן. הם יקרים מאוד!

כל קבוצה בת 4 טייסים מדמה צוות מטוס. בישיבה מזרחית עם רגליו על השולחן מתקיל אותם הסמ"ר בסיטואציות שונות מעולם החרום התעופתי. הוא משתף אותם בנסיונו ומבקר את דפוס פעולתם. הכל לטובה, טייסי תובלה ממילואים מוכנים ללמוד והמורה הצעיר היה בין המצטיינים בחוג הטיסנאות והינו בעל ידע מרשים לגילו באוירודינמיקה. אש בתא הטייס, נזילת שמן - מה תעשו? הטייסים עומדים בציפיות וזוכים למחמאות.

המכונאית המוטסת החביבה מציגה לטייסים תחקירי ארוע ומנחה את הדיון. בשיחת הסכום הנעימה עם הסמלת האחראית מוסרים הטייסים את מסקנותיהם לצוות המדריכים. היא בטח תעביר אותן לקצין כלשהו בחיל. הרב"ט מעביר משוב וכולם הולכים הביתה כשהם טייסים טובים יותר מתוך ידיעה כי שני ימי האימון נוצלו ע"י חיל האויר באופן מירבי.

מח"א מתעורר בבעתה במיטתו. זה לא אצלי!! הוא ממלמל, זה לא אצלי!

מח"א! מח"א! קום! קורא לו קרפ"ר. היה לך חלום רע, תחזיר לי אותו, הרי הוא שייך לי...

פרוש רש"י: הספור ההזוי הזה מתרחש כמעט יום יום במציאות הצה"לית. אלו כמובן לא טייסי תובלה אזרחיים הבאים לרענון צבאי אלא רופאים אזרחיים הבאים לרענון צבאי. המדריכים אינם מטיסי טיסנים ומנחיתי מל"טים אלא מדריכי חובשים [בהחלט מצטיינים וטובים]. אבל כל היתר - אמת לאמיתה.

צה"ל משקיע הון של ימ"מ בגיוס רופאים לרענון דו יומי אך לא מקיים אותו לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת. אין שימוש כפי שהיה בעבר בטראומטולוגים מדריכי ATLS למרות שעלות הקורס הרשמי והמקובל שווה את מחירה בחיי אדם. אין נסיון ליצור קורס חלופי בו רופאי טראומה מנוסים ידריכו רופאים פחות מנוסים תוך מיצוי אמצעי התרגול לתוך הערב המאוחר, אין לומדות אינטרנט או ספר תו"ל מקצועי רפואי [לא אג"מי] המחולק ללמידה עצמית ולבחינה.

יש חובשים צעירים וחביבים - משאב זול מנקודת ראות צה"לית המשתדל ככל יכולתו אך אינו יכול לתרום מעבר להבט טכני זה או אחר של מלאכת החובשות. מי שלא רוצה לעלות להרקולס שטייסו תורגל ע"י מומחה מטען צריך לדעת כי יש סכוי טוב כי יטופל ע"י רופא שתורגל ע"י חובש סדיר.

אבל מה זה חשוב? העיקר שאוטוטו יש שבבים המוסרים אינפורמציה רפואית מלאה [אם רק יצליחו לחברם לCPR] ומיץ ענבים ההופך לדם מלאכותי כשהפצוע שותה אותו וגומי לעיסה ההופך למכונת הנשמה...

חברים, אתם אנשים רציניים - ו'זה' לא רציני! תקציב - זה לא תרוץ ומדריכי חובשות מעולים זה לא פתרון. במשך שנים השתמש צה"ל בקורס הATLS ורופאים הודרכו ע"י רופאים מומחים. טובת החולים היא כי הדבר ישוב ויהיה כך.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

כתבת סיפור משעשע אך איבדתי אותך במסגרת השעשוע. אנא כתוב את תלונתך במילים פשוטות ובלי ציניות או אירוניה וגם לא התנצלויות.
מה הבעיה?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

קורסי ATLS רשמיים הועברו בעבר ע"י מומחי טראומה שזה היה שרות המילואים שלהם. במגמת חסכון יצר צה"ל תחליף לא רשמי לקורס במסגרתו הודרכו ותורגלו רופאי המילואים ג"כ ע"י טראומטולוגים ובשנים האחרונות קוצצה אף רובה של הדרכה זו וחובשים צעירים 'מילאו את מקומם' של מנהלי מיון ומרדימים ותיקים כמדריכים ומתרגלים.

יש דרך אחת מקובלת ללמד רופאים טראומה. קוראים לה 'קורס ATLS' רשמי והיא עולה כסף. יש דרך טובה לתרגל רופאים בטראומה - תרגול לאחר שעות קורס הATLS באותו ימ"מ לתוך שעות הערב. היא לא עולה כסף [עיקר ההשקעה בסימולטורים כבר בוצעה] אך מחייבת היוותרות צוותים סדירים בבסיס.

יש דרך הגיונית לרענון תאורטי של רופאי צה"ל בטראומה - תרגום והפצה ממוחשבת של חומר רשמי מקצועי ['אגרות טראומה' אינן מגיעות למילואימניקים] וחלוקה או העלאה לרשת של ספר תו"ל מקצועי מתעדכן. זה לא בשמיים.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

זה נשמע לי כמו אוי-אוי-אוי
צודק הד"ר בכל מילה. אם כי למען ההגינות כדאי לציין שצה"ל מאמין גם שסג"מ שזה עתה יצא מבה"ד 1 (וממש לא בהצטיינות) יכול לחנוך מ"פ ותיק בגדוד מילואים...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

[הכוונה היא יותר לצליל המופק כשדורכים למישהו על הרגל ופחות לסגנון הזמר החסידי]

אם במצב הנוכחי, הדרכה כפי שציינת אינה מספיקה?
אתן לך דוגמה: בחדר ניתוח של אחד מבתי החולים הגדולים בארץ עובדים מספר מרדימים ומנתחים שבמילואים הם רופאים מוטסים ביחידה 669.
ע"פ תוכנית אימונים הם מגיעים פעם ב X זמן ומבצעים כל מיני תירגולים הרלוונטיים למקצוע הצבאי שלהם, תמיד ישנם נציגים מהסגל הרפואי של היחידה, אבל לא תמיד אלה רופאים (תלוי בתירגול).
לדעתם, לדעת מח"א ולדעת הקרפ"ר זה מספיק וממצה על מנת לשמור אותם בכשרות מבצעית עדכנית.
אגב, הם מוכנים לקריאה בכל רגע - דוגמה לכך היא אירוע התאונה הקשה בה אוטובוס תיירים מרוסיה התהפך בדרך מעובדה לאילת, היחידה הוזנקה ועל הדרך אספה מרדימים מבית החולים.
יכול להיות שזו לא הדוגמה המאפיינת את רוב היחידות בארץ בגלל אופי היחידה הספציפית הזו, אבל בשיחה איתם הם אמרו שלמירב ידיעתם המצב ביחידות צבאיות אחרות לא רחוק מזה.
אחרי הכל מדובר על רופאים שעובדים במקצועם על בסיס יום יומי גם אם לפעמים הצרכים הצבאיים שונים מהצרכים האזרחיים.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

אם הבנתי נכון - כוונתך לתרגולים הנעשים בחדרי ניתוח. אם כך, אני מניח כי התרגולים בחדרי הניתוח נעשים לצורך שמירת מיומנות בפרוצדורות מסויימות [אינטובציות, ערויים מרכזיים וכו']. בחדר הנתוח נוכח המרדים שהוא למעשה מתרגלם של כל האורחים ונוכחות אנשי היחידה או החיל היא קרוב לודאי מנהלית.

אם כוונתך להוצאת המרדימים והכירורגים לתרגול במסגרת צה"לית - הרי שהדבר אינו שווה ערך לתרגולם של כלל הרופאים. אני מניח כי הדרכתם באימונים שאתה מתאר היא בעניני מנהלה או ע"י תרגול הדדי. הם יודעים ומיומנים מטיבו של מקצועם באותם תחומים שעל הזנחתם אני מתריע. רובם אגב עוברים את הקורסים הרשמיים במסגרת בתי החולים. עלינו לזכור כי רבים מאנשי 669 הם אלו העוסקים במצבי חירום ביום יום או לפחות חשופים לכך יותר מרוב הרופאים ו'האגדות מספרות' כי ל669 יש מתקן סימולטור משלה וטוב שכך.

לגבי חשיבות ההדרכה ע"י טראומטולוגים:ניהול נכון של תאג"ד בעת ארוע צריך להמדד בשני מישורים. המישור הטכני הכולל את מיומנות החובשים בפרוצדורות, סדר העבודה בתאג"ד וכו'. הבט זה יכול להיות מתורגל ע"י מדריכי חובשים כפי שאכן עושה החוליה ארצית. המישור השני הינו 'הרפואי'. גם בארוע טראומה הרופא אינו 'ראש לטכנאים' או 'טכנאי פרוצדורות בכיר' אלא אסטרטג.

נסיון, שיקול דעת, יכולת הפקת לקחים וכו' יכריעו בתהליך הכשרת הרופא. היכולת להכריע כנגד התו"ל בסיטואציה מסויימת או להצמד לו באחרת, ההבנה מה דחוף, במה יכול הצוות לעמוד ועל מה או מי לוותר. הכרת מגבלותיו והכרת הגישות בעולם הרפואה [שהוא שונה לחלוטין מעולם החובשות].

ההבט המקצועי רפואי מטבע הדברים יכול להלמד רק מפיהם של בעלי נסיון ומיומנות. כל 'קיצור דרך' יפגע בהכשרה. אל לך לסמוך על מיומנות היום יום של הרופא. היא אולי קשורה לבגרות מקצועית ויכולת למידה טובה אך הרפואה היא כה רחבה עד שההמטולוג המיומן אינו מכיר במאומה את עולמו של הפלסטיקאי ולהפך. לכולם יש את היסוד ואת היסוד צריך לשמר ולחזק.

אני מניח כי באימון ע"י מרדימים קפדנים יקבלו הרופאים הרבה פחות מחמאות מאשר באימון על ידי מדריכי חובשים. תהיינה יותר הערות, נזיפות ואפילו הדיונים יהיו סוערים יותר. כך לומדים ברפואה וכך צריך גם צה"ל לנהוג. הפסקת השימוש בקורסים רשמיים היא במובן מסויים בבואה של הזנחת תליך ההכשרה לרפואה צבאית באנשי המילואים. לכל תת תחום בצה"ל יש תו"ל ושלושה ספרים וחר"פ טרם טרח לתרגם ולעבד לצרכיו את תורת רפואת החירום הצבאית לידי ספר ולהופכו לזמין לכח הרפואי העיקרי שלו. רופאים מטיבם או בעל כורחם הם אנשים חרוצי ולמדנים. פתיחת מתקני הסימולטורים בשעות הערב והלילה, למידה רציפה דרך האינטרנט, שליחת כלל הרופאים לימי פרוצדורות בחדרי ניתוח - יצילו חיים.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

מצטער על ההקפצה, אני במילואים סיימתי את החלק של האל"ל וחשבתי לספר על איך זה נראה.
אבל הבנתי שזה כבר נכתב בצורה טובה יותר בעבר.

אבל לכל דבר שהוא יותר מרמת החובש זה פשוט גרוע.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

לביקורת שלך יש כמה היבטים.
רק לציין שבהיבט מי מעביר לך את הקורס/ רענון הנ"ל- גם בחיל האויר מעבירים את זה חיילים- מה שנקרא מדריכת סימולטור.
זה עובד לא רע בכלל, כי הבנות הללו עוברות הכשרה יעודית לנושא הצר שאותו הן מלמדות, לכן הן מאוד מקצועיות בתחום הזה, גם אם אינן טייסות בפועל.
שאר ההערות כמובן שונות וכנראה רלוונטיות.

!Ya Gotta Believe

מדריכת הסימולטור אולי אינה טייסת בפועל, אבל אני די בטוח שאת הסימולטור עיצבו (בין השאר) כאלה שכן היו טייסים בפועל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן מדריכת הסימולטור אולי אינה טייסת בפועל, אבל אני די בטוח שאת הסימולטור עיצבו (בין השאר) כאלה שכן היו טייסים בפועל.

ברור,
שים לב שהתייחסתי רק לביקורת לגבי מי מעביר את יום האימון, כאמור לכשעצמה ההערה הזאת לאו דווקא רלוונטית.
כמכלול, יחד עם שאר ההערות מצטיירת תמונה באמת רעה, אני מסכים.

!Ya Gotta Believe

שמתי לב. רק רציתי לחדד את הנקודה.

עלית על הבעיה בהשוואה של ישראלה - אצל הטייסים, חלק גדול מהאימון שייך לסימולטור, ולא רק למדריכה, והסימולטור עוצב על-ידי טייסים למען טייסים; אצל הרופאים אין סימולטור - הכל נופל על כתפי המדריך. אצל הטייסים, העדר הניסיון של המדריכה מושלם על-ידי הניסיון של אלפי שעות טיסה (לפחות, אני מניח) של טייסים מקצועיים שמגיעים אל התמאמנים דרך הסימולטור. אצל הרופאים, אין מנגנון כזה (למיטב ידיעתי, וכפי שעולה מדבריו של ישראלה).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פסטן שמתי לב. רק רציתי לחדד את הנקודה. עלית על הבעיה בהשוואה של ישראלה - אצל הטייסים, חלק גדול מהאימון שייך לסימולטור, ולא רק למדריכה, והסימולטור עוצב על-ידי טייסים למען טייסים; אצל הרופאים אין סימולטור - הכל נופל על כתפי המדריך. אצל הטייסים, העדר הניסיון של המדריכה מושלם על-ידי הניסיון של אלפי שעות טיסה (לפחות, אני מניח) של טייסים מקצועיים שמגיעים אל התמאמנים דרך הסימולטור. אצל הרופאים, אין מנגנון כזה (למיטב ידיעתי, וכפי שעולה מדבריו של ישראלה).

אכן, חידוד במקום.
להבנתי יש היום סימולטרים לרופאים, אבל כאמור הם כנראה לא בשימוש במקרים אלו ע"י צה"ל...

!Ya Gotta Believe

יש סימולטור גם בפיקוד דרום, הקצו לנו שעתיים להתאמן עליו, החלק היותר מועיל של האימון.

אבל אם מצפים מרופא עיניים שעכשיו יוצא לתעסוקה מבצעית לנהל פצוע בינוני עד קשה לעתים גם למשך 30 דקות עד להגעת הפינוי. יש צורך לתת לו את הכלים לכך. החל בהכשרה טכנית של ביצוע הפרוצדורות וכלה בדיון המקצועי של בחירת הטיפול המתאים.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

וגם בפקמ"ז. הבעיה היא כלל מערכתית וקשורה לכלל הנושאים המקצועיים בצבא (הירוק לפחות).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כל בוגר בי"ס לרפואה אמור וחייב להכיר את יסודות הטיפול בפצוע. מלבד זאת כל רופא בישראל, בודדאי במקצוע כירורגי (וזה כולל רופאי נשים) עובר קורס ATLS צבאי או אזרחי.
למען השם, מה נדרש ממך כבר בטיפול בשטח? A, B וחצי C ולדאוג לפינוי מהיר ככל הניתן למרכז טראומה. אם אני, 25 שנים רופא, יכול לבקש מהמרדים ולבצע בתחילת הניתוח שאני שותף לו את האינטובציה גם אתה יכול. אם אתה מרגיש צורך בתירגול נוסף של החדרת נקז לבית חזה תצטרף למנתחי החזה בתום ניתוח שלהם ותבקש יפה אני בטוח שלא תסורב ויאפשרו לך להחדיר את הנקז. לחץ על נקודת דימום חיצונית כל אדם יכול לעשות זאת די בקלות. אף אחד לא ביקש שתשקול פתיחת חזה דחופה בשטח, גם לא להזמין אנגיוגרפיה....מעבר לכך. בכל בתי החולים שאני מכיר יש פרויקטים (נכון, לפעמים מאולתרים, מקומיים וכו' כרגיל בארצנו, אבל קיימים) בהם מועברות הדרכות לגורמי רפואה. בעוד שבועיים למשל תתקיים היכן שאני עובד הדרכה למכונאים מוטסים וטייסי מסוקים. הכל ניתן לביצוע. צריך רק לרצות, לארגן ופחןת לקטר על מה שאין.

רק עכשיו בזכות פסטן שמתי לב לתגובה.

בהכשרה של פרמדיקים לא מלמדים מספיק איך להכניס נקז חזה, בעיקר בגלל שמחוץ למתאר הצבאי ובשל מרחקי הפינוי ברוב חלקי הארץ. (איזור הדרום הוא יוצא הדופן הכמעט יחידי) כמעט אף פעם הפרמדיק לא ידרש לבצע זאת. מחט ויגון לחזה תספק פתרון עד להגעה לבית החולים.
לעומת זאת בשדה הקרב כמות הפציעות החודרות היא גדולה בהרבה, וזמני הפינוי ארוכים פי כמה.
לצפות שהכנסת נקז תתבצע לראשונה על אדם לאחר שלשה ארבעה תרגולים על בובה זה פחות מסביר.

(אני אישית יצרתי קשר טוב עם הכירורג לב חזה היחיד בבית החולים בו אני נמצא כדי לסגור את הפינה הזאת, אבל צריך להיות פתרון מערכתי)

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

אני משובץ כפראמדיק של גדוד חיר במילואים.
מבחינת הרפואה של הגדוד אני שווה ערך למטפל בכיר.
בפק"ל שלי אני מחזיק בנוסף לציוד חבישה, נוזלים וערכת אינטובציה גם אנטיביוטיקה, ערכה לפיום קנה, ערכה לביצוע נקז חזה ותרופות המוסטאטיות.
אני מציין את הללו, שכן הם אינם חלק בעבדתו של הפרמדיק באזרחות והוא אינו נצרך להם.
לעומת זאת במתאר מלחמה ובמסגרת הלקחים של לבנון 2, נמצא שיש צורך במתן אנטיביוטיקה בשטח, וכן הכנסת נקז חזה במקרה והפינוי מתעכב ובצורך בבצוע פיום קנה על פני צינרור קנה בחלק מהמקרים.

לראשונה מאז שעברתי לחיל רפואה בוצע רענון לכישורים שלי.
להבדיל מהקולגות שלי ברענון אני עוסק במקצוע ובנוסף אני חי את עולם הרפואה. הרוב הגדול של החניכים ברענון כבר לא עובדים כפרמדיקים.
היו לי המון צפיות מהרענון הזה.
חשבתי על כירורג חזה או מרדים שמלמד אותנו על הכנסת נקז ותרגול על חזירים.
רופא אף אוזן גרון שמלמד על פיום קנה ותרגול על חזירים.
קיוויתי שנחתוך גם כלי דם גדול לחזיר המסכן במקום אסטרטגי כך שנוכל לבצע לפחות פעם אחת "פאקינג" באמת.
שעור מרופא טיפול נמרץ/זיהמולוג על מתן אנטיביוטיקה בשטח.
וכן הלאה...
הייתי בטוח שגם אם כל זה לא יקרה לפחות יערך דיון מסודר באיך מתנהלים עם פצוע בינוני במשך כמה שעות במתאר של שדה הקרב.
בקיצור יש המון לרענון וללמד על מנת שהמטפל הבכיר באמת יהיה כזה.

הבחור שחנך את הקורס הוא פרמדיק מוביל, מהטובים ביותר שיש. הוא גם בחור ישר.
וכשתרגלנו הכנסת נקזים על הבובות המרוטות הוא הודה בפנינו שהוא הכניס נקז אחד כל חייו.
אותו הדבר ביחס לפרמדיקית שלימדה אותנו לבצע פיום קנה.
שעור האנטיביוטיקה הסתכם באיגרת טראומה, ואותו הדבר ביחס לתרופות ההמוסטאטיות.
בעיקר היינו עסוקים בלתרגל את עצמנו עם עזרה של המדריכים שבאמת ניסו לעשות את המירב.

אבל בשורה הסופית חיל רפואה צריך להחליט.
זה בסדר להגיד שפרמדיק הוא בסך הכל חובש משודרג שיודע לבצע צנרור קנה. (פעולה שהחשיבות שלה במלחמה היא יחסית קטנה) אבל אם החליטו שהמצב הוא כזה שצריך שפרמדיק ישמש כמטפל בכיר וזה הציוד ששמים לא על הגב, אז בבקשה אל תכסתחו, אל תעגלו פינות ותוודאו שאנחנו באמת יודעים להשתמש בו.

אני רק מקווה שרענוני הרופאים נראים טוב יותר.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=477887

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

מן הסתם זכרתי את האשכול הזה.
אבל התחושה שלי היא שבמקרה של הפרמדיקים חיל רפואה פועל באיזו שהיא דואליות מרגיזה.
מול הצבא הוא מהלל את הפרמדיקים ומסביר למג"דים שזה תחליף סביר לרופא במתאר המלחמתי, לעומת זאת בינו לבינו הוא מתייחס לפרמדיק כאל חובש משודרג שההכשרה שלו לא ממש חשובה.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

לא הבנתי כלום מבחינת המונחים המקצועיים שנזרקו פה לאוויר, אבל סך הכל התלונות שלכם נשמעות לי מאוד מוכרות( ונכונות), על כל אימון שאנשי מקצוע(צלפים ,לוחמה, ,חבלה,פרצה וכו') מבצעים בצה"ל אל מול הסדירים.

the only easy day was yesterday