היא אף פעם לא היתה ואף פעם לא תהיה שלי, היא שייכת לים, וכך תמיד היתה, ומאותו היום שהבנתי זאת לא יכולתי להפסיק לראות את הים משתקף בעיניה, את הגלים מתנפצים בעדינות על רגליה, כמו מבקשים למסור לה הודעה שנשמרה עבורה יובלות....יכולתי לשמוע את הים כשהייתי לידה, כמעט לטעום את מליחות הגלים...

באותו הערב, נסענו כמה חברים, היא בינהם. עיניה נדדו לים לעתים קרובות כל עוד שהתה בינינו,והיא כמהה להתקרב אליו יותר, להטמע בו... לא לשבת על החוף, ובסופו של דבר היא נתרחקה מאיתנו והלכה אל קצה המים, מהרגע הזה הרגשתי אבוד. זה היה כמו איחוד-היא שייכת לים והוא שייך לה. הגלים חבקו את רגליה בליטופים עדינים, ועיניה נדדו למרחקים ולמצולות, לראשונה היא נראתה שייכת ולא מרוחקת, או מיוחדת...

מאז, לא יכולתי שלא לחשוב על הים בתוכה. לדברים הרגילים שמהם נהניתי כל כך אצלה-כשהיא מסיטה קצוות שיער מורדת מעיניה בעדינות יתרה, כשחולצתה זזה מעט וחושפת את עצם הבריח המנוקדת בנקודת חן חצופה, שתיהן בולטות...דברים יומימיים כל כך, שפעם שאבתי מהם הנאה צרופה, איבדו מקסמם מעט משום שמולאו מי ים חמימים ושטופי שמש, דבר שהקנה להם קסם שונה לחלוטין. הייתי מחבק אותה ומרגיש את חלקלקות עורה, את שיערה מלטף את ידי, מריח את בושמה המוכר...

אף פעם לא הייתי בחור של מים, אבל אולי פשוט לא פגשתי את הבחורה הנכונה....

פעם כשדיברנו, היא פתחה בפני את מחשבותיה מאותו הערב על החוף, מדוע נמשכה למים כל כך.

"זה הגלים, אתה יודע.... הם מנסים לחזור ליקיריהם שהם השאירו העולם הזה, לכן הגלים תמיד מנסים להגיע אל החוף... שולחים צדפים כהודעות אליהם... הם יודעים שהם לעולם לא יוכלו לשוב, לכן יש שפל כל יום..." היא אמרה. היא דאגה להוסיף שזה רק הדמיון שלה, שכך היא מרגישה יותר קרובה לכל אלו שאיבדה, ושזה עוד רעיון פילוסופי מפגר שעלה במוחה, סתם עוד דרך להעסיק את עצמה. וידעתי שכך היא באמת חושבת, אך לדעתי זה היה יפהפה. אהבתי את המשמעות הנסתרת שהיא האפילה על הים-משמעות החיים.

אני לא יודע מתי הבנתי את זה, אך ידעתי שאסור לי לתת לה להתקרב אל הים שוב. עד כמה שהיא שייכת אליו, על כל מחשבותיה ואהבתה אליו.... הוא רצה אותה, כמו שהוא רצה את כולנו. הגלים שמנסים למשוך אותנו אל המעמקים האפלים... והיא, היא היתה מושלמת בשביל להלקח, שייכת לים, לתמיד. משום כך דחיתי את הקץ, לא רציתי לחזור לשם איתה, מהפחד, אך זה גבה מחיר ממנה. הריחוק מהים אליו מנעתי ממנה לנסוע, גרם לעיניה לנצנץ פחות, תנועותיה המלכותיות והעדינות נעשו מגושמות יותר ויותר, עורה השקוף ומרושת ורידים כחולים דקיקים בדר"כ, נעשה חיוור.אז נסענו, אך קבעתי בליבי שאשאר לצידה שם כל העת. לא אתן לה להעלם לי.

וכך היה. נעמדנו על קו המים, כשם שהיא עשתה בפעם הקודמת, אך הפעם הייתי איתה, אוחז בידה העדינה, ריחה וריח הים נישאים אלי ברוח הערב הקרירה.

ואז ידעתי.

ידעתי שעד כמה שהים הוא שלה, כך גם אני.


היי, אני חדשה...
אשמח לקבל ביקורות...

היי וברוכה הבאה לפורום! תמיד נחמד לקרוא כותבים חדשים!

בנוגע לקטע שכתבת- מבחינת התוכן, קשה לי להתחבר לקטעים מהסוג שלו אך זה לא אומר שהוא לא כתוב טוב, להפך. את מצליחה לצייר באופן זורם את הסיפור, להציג בפנינו את דעותיו של המספר כלפי חברתו (?) ויחסה לים.
ככל שתמשיכי לפרסם ולכתוב, הביקורת תהיה קלה יותר משום שכך יהיה קל יותר לזהות את הסגנון שלך ולכן- מצפה לעוד יצירה .