פרש - סא"ל (במיל.)דני בז - טייס בעל עין אחת ולוחם בשייטת 13לשעבר

מאמר מ"גלובס" שעוסק בחייל נאמן למולדתו.אומנם היום הוא נלחם בנצרות,אך במאמר מסופר קצת על תרומתו למדינת ישראל.

יוצא למסע צלב

סא"ל (במיל') דני בז ערך ב-25 השנה האחרונות מחקר מקיף, חובק עולם ונוקב על הנצרות, כזה השופך אור על הסתירות והסילופים, לדבריו, בכתבי הנצרות ומטיל ספק בסיפור הצליבה ("אגדת ישו", כדבריו). לנוכח סירובם של מו"לים בישראל להוציא לאור את הספר, החליט בז להוציא את הספר בעצמו. אמש הוא הפגין מול בית הנשיא במחאה על ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בישראל, שלו הוא מייעד עותק מתורגם של הספר

12/05/2009, 14:24
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.globes.co.il/serve/images/convert_author.gif]
מתן שירם
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://images.globes.co.il/images/site/iconsMarkArticle_ON.gif]

האפיפיור בנדיקטוס ה-16, המבקר השבוע בישראל, כנראה לא יודע שסא"ל (מיל') דני בז, מי שעמד בראש ההפגנה נגדו אמש, מול בית הנשיא בירושלים, עומד להוציא לאור ספר עיון מהפכני בשם "צליבתו של העם היהודי", אולי המחקר המקיף והמקורי ביותר שנכתב עד היום על הנצרות. זהו מחקר נוקב וחריף ביותר, השופך אור על הסתירות והסילופים, לדבריו, בכתבי הנצרות ומטיל ספק רב בסיפור הצליבה ("אגדת ישו", כדבריו של המחבר). בנוסף מביא המחקר טיעונים חדשניים בסוגיית מוצאו של ישו. לדבריו של בז, ישו היה שחור עור, ממוצא אתיופי.

יותר מ-25 שנה שוקד בז על הספר, אשר ראשית נקרא "ישו, אחינו השחור". מחקר חובק עולם, שהחל בקונגו של שנות ה-80, עת נשלח בז על-ידי משרד הביטחון הישראלי להקים ולאמן את צבא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, והמשיך דרך אתיופיה, אוגנדה, צרפת, ותחנות רבות אחרות מחוץ לגבולות מדינת ישראל שבהן עבר לצורכי המשימות המיוחדות אליהן נשלח במהלך שירותו הצבאי והביטחוני הלא שגרתי. הספר "הקשר האפריקאי", על המשימה הצבאית הייחודית שאליה נשלח, יצא בהוצאת משרד הביטחון ב-2005.

בראיון ל"גלובס" שנערך השבוע, בז מספר כי כמה הוצאות לאור, שאליהן שלח את כתב העת של "צליבתו של העם היהודי", סירבו להוציא לאור את הספר. לדבריו, עורך של אחת ההוצאות אמר לו כי "זו בעיה לקדם כזה שיח".

בעל הוצאה אחר הודה כי הוא מפחד שישרפו לו את בית ההוצאה. בז מוסיף שהוא לא מוטרד. רק מאוכזב. את הספר הוא יוציא, ויהי מה. גם אם ייאלץ לעשות זאת מכספו שלו.

drawBanners(g.almond.site,180,180,0,1,0);1002/ads.box.1

בז כבר עשה זאת בעבר, ב-2003, כשהוציא בהוצאה עצמית (תחת הוצאת "כותרות") את הספר "בציפורני התנשמת", רומן מתח אוטוביוגרפי שבו הוא מגולל את סיפורו של ארגון מחתרת יהודי סודי בשם "התנשמת", שבו היה חבר. מטרתו של הארגון, שפעל בשלהי שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, היה ללכוד ולחסל פושעים נאצים שמצאו מקלט בארה"ב ובקנדה. ההוצאה בעברית, הוא אומר, הייתה מעין תעודת ביטוח, שנועדה להבטיח את זכויות היוצרים. את התרגום שלח להוצאות ספרים בחו"ל, וב-2007 יצא הספר "לא לשכוח, לא לסלוח", בהוצאת "גארסה", הצרפתית.

בתחילת השנה הנוכחית תורגם הספר לאיטלקית ויצא תחת השם "הנוקמים", בהוצאת "פיאמה", וגם לאנגלית, תחת השם "המחסלים החשאיים", בהוצאת "ג'ון בלייק" הבריטית.

טייס בעל עין אחת

בראיון שהעניק לח"מ בעבר, סיפר בז כי המניעים לחשיפת סודותיו השמורים כחבר המחתרת היו הכחשותיהן הנחרצות של ממשלות ארה"ב על כך שבתום מלחמת העולם השנייה, העסיק ה-CIA האמריקני פושעים נאצים שסייעו לארה"ב במלחמה הקרה, ואחר כך גם מימן אותם (ב-2001 נחשפו בוושינגטון מסמכים המוכיחים זאת). גם עתה, המניעים שהובילו את בז לפרסם את הספר על הנצרות נובעים מתסכול על כך שהאמת לא סופרה. כששמע על ביקורו המתוכנן של האפיפיור בישראל, החל לשכתב במשנה מרץ את ספרו.

בראיון איתו היום לרגל ביקורו של האפיפיור אומר בז: "הייעוד שלי הוא להוציא את הספר, בעברית ואחר כך גם באנגלית. אוציא אותו, ויהי מה", הוא אומר. "לא יכול להיות שנושא כזה יהיה בגדר טאבו גם כיום, בשנת 2009".

בלקסיקון של בז, צמד המילים "בלתי אפשרי" אינן מופיעות. את המילים הללו שמע עוד בשירותו הצבאי, כשהחליט לעשות הסבה מקצועית - מקצין בשייטת לטייס בחיל האוויר. היה זה לאחר שאיבד את עינו הימנית במהלך פעילות מבצעית, ובחיל האוויר הישראלי היו שהתייחסו בביטול למה שנתפס בעיניהם כמשובה. טייס בעל עין אחת? לא נברא כדבר הזה. מפקד חיל האוויר דאז, אלוף (מיל') בני פלד ז"ל, חשב אחרת, ובזכותו הפך בז לטייס היחיד בתולדות חיל האוויר הישראלי שהנו בעל עין אחת.

"דני בלט עוד בצעירותו כאדם יוצא דופן - ציוני אמיתי, מסור למדינה ולערכיה, בעל עוצמה נפשית מרשימה" משבח אלוף (במיל') עמוס גלעד, ראש האגף הביטחוני מדיני לשעבר במשרד הביטחון, במכתב המלצה שכתב ב-2006 לוועדה המעניקה את "פרס הרצל", לו היה בז מועמד אותה שנה. גלעד, המציין במכתב כי הוא מכיר את בז יותר מ-30 שנה, הוסיף כי בז "הפגין יכולת להתגבר על מום פיזי באמצעות התמסרות מוחלטת לעשייה ממלכתית ביטחונית. שוב ושוב ניצל את קשריו עמי לטובת מטרה אחת ויחידה - להקל על סבלם של אומללים, במקרה המיוחד הזכור לי, ילדים חולי סרטן".

אישיות בלתי רצויה

השבוע, סבלם של היהודים הוא המקרה, אך לא כדי להקל על סבלם בז נלחם. לדידו, הוא נלחם כדי להתריע על הסכנות שלדבריו אורבות לעם היהודי, שמקורן בוותיקן.

"לחמאס, וגם לאחמדיניג'אד, אין בעיה עם היהדות, אלא עם קיומה של מדינת ישראל. לראיה, באיראן חיה קהילה יהודית, ומתייחסים אליה בכבוד. לעומת זאת, הכנסייה רוצה להשמיד את העם היהודי. 2,000 שנה הם מנסים לפגוע בנו והם מגלים שהעם הזה חזק. וזה מטריף את הכנסייה הקתולית ואת רוב הנוצרים. הכנסייה שמייצג האפיפיור היא גוף עם המון כסף, שנאמר עליו שקיימת בו שחיתות".

"באשר לאפיפיור בנדיקטוס ה-16, יש להכריז עליו כעל אישיות מפוקפקת ובלתי רצויה ולא להסתפק בכך אלא להוקיע אותו, על תמיכתו בוועידת הפשע המאורגן של האו"ם בוועידת ברגן האחרונה. כן, ברכתו ההזויה של 'נציג אלוהים' עלי אדמות, חבר לשעבר בנבחרת החלומות של נערי היטלר.

"באמת שאני לא מבין את התבוסתנות הזו של מדינת ישראל. בשבוע שבו הממשלה מקצצת קצבאות לזקנים ותקציבים לחינוך, היא מבזבזת כמעט 50 מיליון שקל על הביקור של האפיפיור, מעסיקה באבטחה כ-80 אלף חיילים ושוטרים, וקרן קיימת לישראל בזה לתורמים שלה וכורתת עצים ביערותיה סביב נצרת כדי לאפשר גישה לנוצרים בביקור. תחשוב לכמה אנשים בישראל אפשר לעזור עם הכסף הזה. חולים, זקנים, חיילים. אף אחד כמעט לא חושב על זה. איזה חוסר כבוד עצמי יש לנו? זה איום ונורא.

"מכעיס אותי שאנחנו מורידים את הראש ומתחבקים עם הכנסייה לפני שהכנסייה ביקשה סליחה מהעם היהודי. וזה ארבעה חודשים אחרי שהיא מקבלת בחזרה לזרועותיה את הבישופ וויליאמס מכחיש השואה, ללא כל ביקורת. לדעתי לא יהיה פיוס, כל עוד נמשך הסיפור ההזוי והמטורף שנקרא הצליבה של ישו. שיבקשו מחילה, כמו שאמר האפיפיור הקודם, יוחנן פאולוס, בסוף כהונתו, שאמר "היינו עיוורים...סלח לנו על הקללה שהיטלנו על היהודים בלי צדק...מחל לנו על כי בבשרם צלבנו אותך בשנית, כי לא ידענו את אשר עשינו.

"בכנסייה הקתולית כיום אין שיח כזה. הם רוצים להיות בעלי הבית כאן. כואב להם שהעם היהודי שולט בעיזבון, בכל האתרים הקדושים".

*מה מצאת שהזוי בסיפור הצליבה?

"מבדיקת כתבי הבשורה והברית החדשה עולה חשד כבד לסילוף עובדות, כמו גם סתירות תמוהות באשר לסיבות הולדתו, חייו, ומותו של ישו. ככל שמעמיקים בקריאה מתקבל הרושם שנעשה כאן סילוף של עובדות ואירועים המובילים למסקנה אחת ויחידה, שיד הוותיקן והכנסייה הקתולית היו במעל, מתוך שיקולים אינטרסנטים של צבירת כוח והון, פוליטי וחומרי גם יחד".

אל תקראו לו שחור

כשבז מתבקש לתת דוגמאות לסתירות בסיפור הצליבה הוא מצביע קודם כל על מקום הצליבה של ישו. "בברית החדשה מצוין שישו נצלב במקום הנקרא 'גולגותא', על הר שצורתו גולגולת אדם, מצפון מערב לירושלים. בכתב הבשורה הרביעי, שמתייחס בפרוטרוט לעניין הצליבה, נכתב מפורשות שהצליבה נעשתה במקום אחר לגמרי, בגנו של יוסף הרמתי, מקורבו של ישו. יש כתבי בשורה שמציעים נסיבות אחרות ומגבירים את החשש שישו נצלב אך נמלט בשלום בזכות עזרת ידידיו. על-פי הבשורה של מתי, מרקוס ולוקאס, (שלוש מארבע הבשורות של הקנון הנוצרי, המתארות את חייו של ישו, מ"ש), נערכה הצליבה בנוכחות עדי ראייה בודדים, כך שמתקבל הרושם שמותו של ישו לא היה עניין ציבורי אלא אירוע קטן למוזמנים בלבד, בגן של יוסף הרמתי.

"יש עוד סתירות רבות. צליבתו לכאורה של ישו בחצרו הפרטית של מקורבו, יוסף הרמתי, לא מותירה ספקות כי מדובר באירוע מזויף, מגוחך ומתוכנן מראש, בנוכחות מספר מצומצם של עדי ראיה קרובים. הציבור הרחב, כפי שמאשרים כתבי הבשורה, יכול היה לחזות באירוע רק ממרחק רב, דבר שלא איפשר לו לזהות את דמות האדם שנצלב".

"כל הסיפור התחיל בקונגו, ב-1984", בז משחזר, "בתרגיל מסכם בפני כל הסגל של הדיוויזיה, בפני כל הגנרלים, הקולונלים, כל הקצונה הבכירה, ניגש אליי מג"ד קונגולזי שהייתי צריך לחנוך, ואמר לי: 'למה רצחת את ישו?' ואז בפעם הראשונה הרגשתי מה שמרגישים יהודים בגולה. זה נשאר כמו פצע, וזה הצית את העניין הזה של לחקור ופעם אחת לעשות משהו נגד הנצרות בלי שום פחד".

*מה ענית לו?

"שאלתי אותו: 'אתה מכיר את ההיסטוריה של ישו?' והוא אמר לי שכן, הרי הוא נוצרי קתולי. המשכתי, אתה יודע שהוא היה יהודי? הוא ענה שכן. אז אמרתי, אז מה אתה מתערב? והוא שתק. סיימתי את זה יפה, למרות שיכולתי לעשות סקנדל. בתור יועץ למבוטו, נשיא קונגו, אם הייתי מגיש תלונה, הוא היה יכול ללכת לכלא ולעוף מהצבא".

"זה לא היה אינטליגנטי מצדו להגיד את זה, אבל אני מבחינתו נציג של מדינת ישראל. זה מראה כמה שזה טבוע בהם, האנטי יהדות. כמו שבנו טבוע הפחד מהנצרות. מאז אני באובססיה עם הדבר הזה. כל הזמן מחפש וחוקר ועוסק בזה. שואל ומראיין ונפגש עם כמרים ובישופים באפריקה, ובכל מקום אליו אני נוסע, גם בטיולים".

*בספר יש פרק על התיאוריה האפשרית בהחלט שישו היה שחור - בהנחה שהוא היה קיים.

"הנתונים הרבים שהצלבתי מורים על מוצא אתיופי, זה מפורט מאוד בספר. אגיד יותר מזה: יש יותר הוכחות לזה שישו היה שחור מאשר לכך שהוא נולד לאם שהייתה בתולה. גם כיום, במילניום השלישי, הנוצרים משוכנעים שמריה, אחרי כל הלידות, לא רק לידתו של ישו, כי היו לו אחים ואחיות - היא בתולה. כי כך קבע האפיפיור, ובזה נגמר הסיפור. בעניין של האמונה הם נשארו מפגרים. אי אפשר להאמין, הם נשארו מאחור 2000 שנה. ועל הבלוף הזה עומד עולם הנצרות".

תלוי על הצלב אמש, יממה לאחר הראיון, ביקר בז בכנסת, בהזמנת ח"כ מיכאל בן ארי מהאיחוד הלאומי, והשתתף בדיון בנושא. בז אירגן הפגנה מול בית הנשיא, שבה נשא את השלט (ראו תמונה). עשרה אנשים עמדו לצדו, גם אחרי שכוח של מג"ב ניסה לפזרם בברוטאליות. בז: "זאת הייתה ממש אלימות. היינו בשטח פתוח, ציבורי, לא פצינו פה. עשרה אנשים מבוגרים שעומדים עם שלטים. המשטרה דווקא הייתה בסדר גמור, היו נחמדים, אבל מג"ב היו אלימים ודחפו אותנו בכוח. את הפקודה 'תפעילו כוח' שהם קיבלו, שמענו באוזנינו. לא הסכמנו לזוז, ונשארנו לעמוד עוד כמה שעות. שאלנו אם זו מדינה דמוקרטית, ואם אסור למחות על כך שמגיע לביקור אפיפיור שזוכה להתרפסות כזו, ולא מזכיר את השואה, את הנאצים, ולא מבקש סליחה". *

http://www.globes.co.il/news/articl...&did=1000449219

לפני כחודש יצא לי לקרוא בפייסבוק פוסט על הספר "לטוס עם עין אחת" שכתב דני בז (יצא לאור ב 2016).

תמונות כריכת הספר - מהקישורים הבאים:
http://giva.libraries.co.il/BuildaG...592-IMAGE71.jpg
https://simania.co.il/bookimages/covers98/983268.jpg

הגבתי על הפוסט וגם סיפקתי קישור לאשכול הנוכחי. כמו כן הוספתי:
"היחיד שידעתי שטס עם עין אחת בפנטום היה משה דיין ב 20.7.1973 (הוא היה בסיור בסיני כאשר נחטף מטוס ג'מבו יפני והיה חשש שיונחת בישראל ואז הטיסו אותו במטוס פנטום מרפידים) אבל הוא לא קיבל כנפיים בעקבות כך. לא קראתי את הספר של דני בז אבל גם אם יצא לדני לעבור מספר שעורי הדרכה בבית הספר לטיסה ואולי גם לטוס כאורח באחת מטייסות הפנטומים מסיבה כלשהי - זה עדיין לא סיפור של "טייס בעל עין אחת". כיוון שראיתי שדני מגיב לפוסט זה - אני יותר מאשמח לקבל פרטים על כמה גיחות הוא עשה ובאיזו טייסת ויוכיח לי, בנתונים נוספים, שאני טועה בהערכתי (צילום עם סרבל, ג'יסוט וקסדה אינם הוכחה)".

תגובתו של דני בז היתה:
"זה שאתה לא יודע, לא אומר שלא היה. קודם תקרא, אחר כך תירה...".
היה בחלק השני של תגובתו מן הצדק והבטחתי לרכוש ולקרוא.

כעת אני אחרי הקריאה ויכול לספק את הערכתי האישית לגבי הדברים שנכתבו ולהוסיף מהידע שקיים אצלי. אין לי כוונה להתנגח. מדובר בהערכות ולא בניסיון להציג חלק מהדברים הכתובים בספר כדברים שלא קרו או שאינם אמת. כל קורא יכול להעריך כמיטב הבנתו.

אני אשתדל להביא את הערותי לפי סדר הדברים בספר, פחות או יותר.

בעמ' 15 – סריקה של סיכום ראיון עם האלוף בני פלד, מפקד חיל האויר, מה 11/12/1974.
לפי סיכום הראיון הוחלט לקבל את סגן אלבז דני לביה"ס לנווטים בבית הספר לטיסה במגבלות מסויימות ובתנאים מסויימים. המגבלה הראשונה: מיועד להיות נווט במטוסי תובלה כבדים.
הערה שלי: מדובר בכשנה לאחר מלחמת יוה"כ. חסרים אנשי צוות אוויר רבים כתוצאה מהמלחמה. לדני יש כבר ניסיון טיסה לא מועט שצבר בלימודי טיסה אזרחיים.

עמ' 111 – דני מתאר שבמהלך הראיון אצל מח"א התקבלה בלשכה בשורה קשה שבנו הצעיר של זוריק ז"ל (ארלוזור לב, מפקד רמת דוד שנהרג במלחמת יוה"כ) נפטר מסיבות רפואיות.
במציאות: אוהד לב נפטר כשנה לאחר מכן, ב 9.10.1975.

בכלל, בספר מסופר על תאונות רבות בחיל האוויר באותן שנתיים עיקריות שבהן הוא עוסק, ומתקבל הרושם שלמחבר הספר יש קשר עם רובן.
ייתכן שהפרטים מהתאונות לוקטו מהקישור הבא:
http://sfilev1.f-static.com/image/u...pdf?id=16275668
אחרת קשה להסביר את הכתוב בעמ' 181, המתאר ניווט לילה באיזור ג'בל הילאל. כשהמדריך שואל את דני מה הוא רואה למטה, תשובתו היא: "אני ראה את נשמותיהם של אנשי הצוות של FBO X4 203 , מטוס ההרקולס שהתרסק על פסגת ההר עקב טעות בניווט" (גם בשאר התאונות תמיד יופיע מספר המטוס וכינוי הטייסת שבה ארעה התאונה).

לפעמים יש בעיה בתאריכים ובנתונים.
עמ' 153: "גדולה היתה המהלומה שספגנו ב 7/2/1976, חמישה ימים בלבד לאחר תאונה אוירית שבה נספה רס"ן נשרי (פוגל) אריה. עתה נתבשרנו על מותו של סרן דב שמשון כהן (דובלה) בתאונה מצערת. מטוס העיט 872...".
רס"ן נשר אריה, מהנדס אלקטרוניקה, נפטר ב 2/1/1976. לא היתה תאונה באותו יום.
סרן דב שמשון נהרג ב 7/2/1977. כלומר, שנה מאוחר יותר.
המפתיע: בעמ' 232 מופיעה שוב התאונה של סרן דב שמשון והפעם עם התאריך הנכון ועם התאור "חבר טוב". תאור שלא הופיע בפעם הקודמת.

עמ' 180 – 6/7/1976 – סרן אברהם (אבי בהרב): "מיד לאחר ההמראה ביצע אבי פניה חדה, ככל הנראה כתוצאה מוורטיגו ופגע בקרקע".
מפקד הטייסת, עמרי אפק ואני היינו יחד במכוניתו של אפק בדרכנו לטייסת לטיסות לילה. כשהיינו מול מגדל הפיקוח ראינו את התאונה ומיד נסענו לשם והגענו ראשונים, עוד לפני רכבי הכיבוי וההצלה. אפק גילה ראשון את גופתו של אבי וביקש ממני לא להתקרב כיוון שחשש שהמראה הקשה עלול להשפיע עלי. הספקתי רק לראות את הג'יסוט ואחת הנעליים עולים באש והסטתי את מבטי. במציאות אבי לא היה בפניה (ודאי לא חדה). אבי התרסק בטיסה ישרה בהמשך המסלול.

עמ' 313 : לטענתו של דני, מח"א אישר שינוי במבנה ההכשרה שלו.
במסגרת השינוי דני עובר לא רק קורס נווטים אלא גם קורסי טייסים (גם טייסי קרב וגם טייסי מסוקים. במסגרת שניהם הוא מבצע טיסות סולו). עובר הסבה במטוס קורנס (כולל טיסה מבצעית בלילה שבמהלכה נורית אש אוייב על המטוס ולאחר איתור המטרה הם מבצעים צלילת הפצצה עליה). עובר את הקורס של 669 וגם קורס מקלען אוויר ("לא אוכל להרחיב", עמ' 233).

לא עברתי הכשרה של 669, לא הכשרה של מקלען אוויר וגם הטיסות שלי במסוקים די מצומצמות. לעומת זאת את מטוס הפנטום אני מכיר לא רע וכאן אני יכול לשתף את השגותי על דברים שנכתבו.

דני כותב שלפנטום היו טילי סיידוינדר AIM-9 וגם טילי פלקון AIM-4. בארץ מעולם לא היו טילי פלקון AIM-4 (טיל מיושן מאוד שהסיידוינדר החליף אותו בשנה שראשוני מטוסי הפנטום הגיעו לארץ).

"מסוגל לרוקן את כל 6 טונות הדלק הפנימי שלו בטיסה עם מבערים פתוחים בגובה נמוך בתוך כ 15 דקות" (עמ' 317). הלוואי שזה היה נכון. הדלק בתנאים האלה היה נגמר בפחות מחצי הזמן שנכתב.

"רזצ'יק (יצחק רז), הנווט המהולל, כבר הוכיח בשעתו שאת המטוס המופלא הזה ניתן להנחית גם מהמושב האחורי" (עמ' 318). לא היה ולא נברא. רזצ'יק היה אחד מהמדריכים של דני בז אך מעולם לא הנחית מטוס פנטום מהתא האחורי. היה מקרה אחד שנווט (יורם רומם) עזר בהנחתת פנטום ברפידים לאחר שהטייס (רענן נאמן) נפגע בידו השמאלית מטיל שפגע במטוס (3/8/1970). רומם הוריד את הגלגלים והמדפים בחרום ובעת שרענן תיפעל את ההטסה עם הסטיק, רומם תיפעל את המצערות בהתאם להנחיות מרענן.

הרצת מנועים לבדיקה לפני המראה בעמדת המתנה (עמ' 329). לא נכון. רק על המסלול (שם הוא לא צפוי להעלות אבק רב ואבנים העלולים לפגוע במטוסים אחרים). בד"כ היו יכולים להתיישר 3 מטוסים ביחד על המסלול, זה לצד זה, ולבצע בדיקת הרצה. אם היה מבנה של רביעיה, המטוס הרביעי היה צריך להתיישר על המסלול לפניהם ולבצע את הבדיקה ואח"כ לפנות את המסלול עד להמראתם. זאת, כדי לא להתעכב אחרי ההמראה של השלושה.
הרצת כל מנוע בנפרד כדי לא לגרום לשחיקת גלגלים. לא נכון. הבדיקה הנפרדת היתה כדי לוודא שאין השפעה של המנוע הנבדק על המנוע השני בעת הבדיקה.
הנה הבד"ח עם חיצים לשני הנושאים הנ"ל:

"לבדוק טילי אינפרא אדום אחרי המראה כדי לוודא שהם אכן מכוונים לפנים, בכיוון הטיסה" (עמ' 330). לא מכיר בדיקה כזו.

"הייתי אחראי על המכ"מ לצורך הערכת גובה" (עמ' 333). המכ"מ מעולם לא שימש להערכת גובה (וגם לא יכול לשמש). ביעף צלילה, בעת נעילה על הד הקרקע, הוא אכן מספק נתון גובה למחשב ההפצצה. הנווט אינו יכול לדעת במדוייק (וגם לא להעריך) את הגובה המסופק במקרה כזה.

"היעדר הצג בתא הקדמי נועד להגן על ראיית הלילה של המטוס בשל סכנת השתקפות האור בחופה העלול לפגוע בשימוש בכוונת הלילה". בכל מטוסי הפנטום יש צג מכ"מ גם לטייס (אחרת איך ידע מה רואים בו). בשני התאים ניתן לווסת את עוצמת האור בצגים כדי לא להסתנוור וכדי להחליש את השתקפויות האור בחופות.

כעת למספר מילים על הנווט אבי כהן ז"ל.
דני בז מציין אותו פעמים רבות בספר כחבר ילדות שגם ליווה אותו, כמדריך, בביה"ס לטיסה.
"קויו – כינוי שדבק בו בבית הספר לטיסה" (עמ' 78). "קויו" מנוקד בספר בחולם מעל שני הווים בעוד שהכינוי שהיה לו היה עם קובוץ בשני הווים.
"הייתי מוקסם מחוויות הטיסה שלו במהלך מלחמת יום הכיפורים שבה קנה את עולמו כנווט מוביל לאחר נפילת מטוסם של אהוד חנקין ושאול לוי".
ובכן, אהוד חנקין ושאול לוי טסו בטייסת 69 ונפלו ביום השני של מלחמת יוה"כ, ב 7/10/1973.
אבי כהן היה בקורס הסבה בטייסת 107 בעת שהמלחמה פרצה. רק ביום האחרון למלחמה, ב 24/10/1973 הוא טס טיסה אחת (מתוך 3 באותו יום) כמוביל ביחד עם ספקטור, כאשר היה מדובר בגיחות שהסיכון בהם היה נמוך יותר בימים שקדמו.

דף לזכרו של אבי כהן ז"ל שהכנתי למפגש 40 שנה של לוחמי הטייסת במלחמת יום כיפור:

לסיום:
לדברי דני בז, הכנפיים הוענקו לו ולשניים מחבריו הטובים, בוגרי הקורס המיוחד, ע"י מח"א בטקס צנוע במפקדת חיל האוויר (עמ' 369).
בעמ' 381 יש צילום של תעודה שכלל לא נראית כמו תעודה סטנדרטית שמקבלים בסיום קורס טיס (אין בה אפילו סמלי צה"ל וחיל האויר) וכלל אינה חתומה ע"י מפקד החיל.
לא מפתיע אותי שכמעט ואין צילומים של דני בז עצמו במהלך השרות.

הערה אחרונה:
ממקורותי מסתבר שמח"א אכן אישר את הכשרתו של דני בז בבית הספר לטיסה (המסמך שבספר, עם המגבלות והתנאים המופיעים בו, נראה אותנטי). דני בז לא סיים את ההכשרה בקורס הנווטים. לא ידוע לי באיזה שלב הופסקו טיסותיו. אם הצליח להגיע למתקדם קרב (כאמור, בניגוד להנחיית מח"א) היה יכול להספיק לעשות מספר טיסות היכרות בפנטום (ניווט ואל ראות. לא יותר מכך).
דני בז נצפה עונד כנפיים על מדיו.

דני בז בראיון טלוויזיוני (פורסם ב 26/2/2015):

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.11 שניות עם 11 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה