11-05-2009, 02:02
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
מחדשות מכובסות, או מה שנקרא "כתבה לעת מצוא"
את התופעה המתוארת אני מכיר על "אש קטנה" עוד משנות ה-90 (כשהייתי בתהליכים לצאת ללמוד תואר שני בבריטניה, בקיץ של שנת 2000 (דהיינו לפני המתקפה של ערפת בספט, 2000) כבר נתקלתי בקונצים מן הסוג הזה, ובטח ששמעתי עליהם מבכירים ממני באקדמיה) ובטח מאז שנת 2000. למען האמת בבריטניה היא כ"כ נפוצה (לא מאוד, אבל הרבה יותר מאשר בשאר העולם שאני מכיר בהיבט זה) עד שבעניינים בהם עבדתי מול בריטים (מאגרי מידע, אקדמיה, אספנים פרטיים או מה שאנו בארץ מכנים "אנשי ידיעת הארץ" (רק שלהם...)) הייתי מראש לוקח בחשבון "שיבושים בקו" באחוז מסויים וצפוי, בגלל כל מיני אנשים במערכת שאו שהיו צוואר בקבוק, או שסתם עיכבו אותי בעניינים מעניינים שונים.
זו תופעה עם עליות ומורדות, אבל ממש לא עניין שקשור באותן "חרמות של יום שלישי בבוקר" שאנו שומעים עליהם השכם והערב.
העבודה המקרטעת מול בריטים פשוט הביאה אותי לפני כשנה וחצי (בדיוק) כשעמדתי בפני פרשת דרכים שבה בחרתי בכיוון לחקר מסויים (היסטוריה) לעזוב את העניין הבריטי. מדי פעם פונים אלי בריטים בבקשות מידע, גפ אנשים פרטיים וגם כל מיני אגודות או מוזאונים קטנים (היסטוריה צבאית) מאחר וקיבלו את שמי כמי שיכול לעזור להם בעניינים פעוטים הקשורים בארץ, ובהתאם למצברוח אני מגיב להם בערך כמו שמופיע כאן בכתבה, רק מכיווני. די מצחיק לגלות שרובם מאוד סולדים מהפולטיזציה המוחלטת של כל המערכות האלה בבריטניה - תהליך ששמעתי כמה וכמה מכנים אותו "אנטי בריטיש".
להערכתי, לפחות בתחומים אקדמיים שבהם קשרי עבודה הם לא עניין של "חיים ומוות" למחקר (מדעי הרוח, מדעי החיים, אומנות) לו היה עומד מול הבריטים "גוש" נכבד מן האקדמיה "שלנו" כבר לפני 3-4 שנים ומבהיר להם שניתוק קשרים יהיה הדדי, ומצידינו מוחלט, אפקט החרם, כמו כל איום מילולי שאין לו "גב", היה מתפוגג.
במקום זה קיבלנו את הגמגום הרגיל, שבסופו של יום משדר חולשה וגם רושם מוטעה לפיו השתיקה מקורה בתחושת אשמה, ולכן העוונטה הבריטית הזאת, עם החרמות כל שני וחמישי, תמשיך להנוסס לנו מעל הראש כמו אצל אדם שנרפא מסרטן וכל חצי שנה חרד מתוצאת בדיקת הביקורת הקרובה...
_____________________________________
.
|