התקף חרדה אצלי מתבטא כך: בהתחלה מגיע במין גלים קטנים של מועקה וחנק בגרון ופאניקה. לאט לאט עם המשך היום והפעילות שאני עושה, הגלים גדלים לרמות בלתי נסבלות שאיתן כבר קשה מאוד להתמודד. לקראת השיא משתחרר אצלי המון אדרנלין, אני לא יכול להפסיק לבכות, אני בפאניקה מטורפת וכל דבר שאני חושב עליו מהעבר שלי, כמו בית הספר שלי, חבר טוב או כל דבר אחר שאני אוהב גורם לי מסיבה כלשהי לייסורי מצפון מטורפים ולעוד בכי. כמגיע השיא אני פשוט מאבד כל תקווה, מפסיק את כל מה שאני עושה, מתיישב, מרגיש שאני בעינויים זה סבל שאי אפשר לתאר במילים, מחכה שמישהו יקח אחריות עלי.

הסיבה להתקפים האלו לא כל כך ידועה, בטח משהו בילדות שלי, הייתה לי ילדות די קשה שבטוח השאירה צלקות.
הייתי מקבל אותם בב"ס בכיתה ז'-ח' ומאז עד לצבא המצב רק השתפר.
התגייסתי לצבא לפני 9 חודשים. אני כבר 9 חודשים במלחמה עם עצמי.
רציתי לפני הצבא להיות טייס, עברתי את המבחנים הראשוניים ואמרו לי שאתגייס ליחידה קרבית אחרת ולאחר חודשיים אוכל לצאת לגיבוש. מהיום הראשון בצבא התחלתי לקבל את ההתקפים האלו. מישהו שם שם לב לזה ושלחו אותי לפסיכיאטר ויום אחרי זה לקב"ן, אחרי סבל של יומיים שהיו היומיים הקשים בחיי וכל מה שהנפש שלי רצתה היה לעוף משם ולברוח, שאל אותי הקב"ן אם אני רוצה שהוא יוציא אותי מקרבי אבל כך אוותר בעצם על הטייס או שאני בכל זאת מנסה כי יכול להיות שזה סתם הלם בקו"ם. בחרתי לנסות.
סבלתי את ההתקפים במשך חודשיים בטירונות וכל זה בשביל לצאת לגיבוש של הטייס אליו רציתי להגיע. היו גם ימים בהם הייתי מאושר עד הגג בלי שום סיבה כאילו הגוף ממש צריך לאזן את כל הסבל הזה. יומיים בערך לפני שהייתי אמור לקבל את התשובה אם אני יוצא או לא, פשוט קרסתי בחדר בטירונות ומלמלתי כל מיני משפטים כמו "אני לא מסוגל, לקחו לי את החופש" דברים לא בדיוק הגיוניים הרי שאפתי למקום עם פחות חופש.
קב"ן הוציא אותי מקרבי לאחר זמן די רב של תהליכים מגעילים והתחלתי לעשות יומיות. מאז אני נפגש עם פסיכולוג ומנסה למצוא פיתרון לבעיה הזאת שלא מאפשרת לי להתקדם.
החלטתי לנסות שוב משהו מסוג אחר... הצלחתי לארגן לעצמי יציאה לקורס קרב מגע על מנת להפוך למדריך בצבא... כמה חודשים עסקתי בלהוריד לי את הסעיף קשיי הסתגלות שקיבלתי בקרבי והתאמנתי חזק מאוד באומנויות לחימה וכושר בשביל להצליח בקורס. לא הפסקתי לחשוב ולחלום על זה כמה חודשים. עברתי את המבחנים התקבלתי לקורס ולמרות שחשבתי שהתגברתי כבר על כל החרדות האלו הכל חזר ובעוצמה גבוהה מאוד, יותר מאשר בטירונות. למרות שקיבלתי תמיכה חזקה מאוד מהמדריכים שהיו מודעים למצב שלי ולמרות שידעתי שאין לחרדות האלו שום סיבה ושזה המקום שאני רוצה להיות בו, הנפש שלי לחצה עלי לעוף משם. המשכתי להילחם שלושה ימים רצופים, שלושה ימים שם עינויים, בכי, פאניקה וכל רגש רע אחר שאתם יכולים לתאר לעצמכם עד ששוב, קרסתי נפשית ופיזית. עוד חלום יפה ונחמד שלמרות שהוא חלום שלי עצמי, משהו בי לחץ עלי לנטוש אותו.

אני בן אדם חזק, אני כל הזמן נופל וממשיך וממשיך וממשיך ונופל וממשיך, אני מצליח להגיע לכל מקום שאני רוצה, אבל הדבר הזה כל הזמן מפיל אותי מחדש.
לא התקדמתי לשום מקום מבחינת החרדות מאז הטיפול עם הפסיכולוג.

אני לא מחפש חיזוקים, פשוט אני כבר די מיואש מהחיים שאני חי. הנפש שלי לא מקשיבה לחלומות שלי ולרצונות שלי.

כתבתי את זה גם כדי להבהיר את זה לעצמי יותר טוב וגם כדי לבקש עזרה.
אני אוהב להסתדר בעצמי ולהיות עצמאי, אבל אני לא יודע מה לעשות.

פסיכולוג לא עוזר,אני מבין.ניסית פסיכיאטר?הכדורים לא מרפאים את המחלה,אבל הם נותנים מנוחה וקרש קפיצה לכיוון הפיתרון האמיתי.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

ניסיתי, גם לא עוזר וגם אם היה עובד זה היה ההפך מקרש קפיצה, בריחה מעצמי האמיתי ומגורם הבעיה וככה היא לא הייתה נפתרת.

בריחה מעצמי זה דחיקת הבעיה לבפנים.קרש קפיצה זה הניסיון להקל על הסימפטומים ומשם להתחיל את הדרך עד להגעה לפיתרון.תרופות לבד זה לא מספיק,ולפעמים-אף לא הכרחי.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

אני מוסיף אותך במסנג'ר

אוקי, אני לא מומחה ולא מבין הרבה בפסיכולוגיה או משהו כזה. אני רק מנסה לתת עצה על פי האינטואיציה והנסיון שלי ..

לדעתי הנפש שלך תמיד מקשיבה לחלומות ולרצונות שלך. אני אולי אפילו ארחיק לכת, ואומר שהנפש שלך היא סוג של ביטוי של החלומות והרצונות שלך. זה נשמע אבל שיש משהו שמפריע לך.. לנפש שלך יש גם רצון להתגבר על הדבר הזה ועד שלא תעשה את זה היא תמיד תהיה בקונפליקט מסוים.

כמו תמיד, הצעד הראשון בפתרון הבעיה הוא להבין מה היא הבעיה. ואם אני הבנתי נכון, אתה בעצמך לא ממש מבין מאיפה נובעים התקפי החרדה האלה.

אני לא יכול להגיד לך איך לחפש בתוך עצמך את מה שאתה צריך כדי להבין את עצמך ולהתגבר על זה, אבל אני בטוח שאתה יכול. יכול להיות אפילו שפסיכיאטר יעזור, אבל אף פעם לא הייתי אצל אחד ואני לא מבין בזה הרבה. יכול להיות שלנסות לדבר על זה עם חבר קרוב גם יעזור, למרות שאולי זה מסוג הדברים שדווקא קשה לחלוק עם חברים שמכירים הרבה זמן.

מה שאני כן יודע אבל זה שלשאול את עצמך שאלות ולעשות "חושבים" עם עצמך עוזר הרבה מאוד. הייתה תקופה שבכלל לא עשיתי את זה, והרבה פעמים הגעתי למצבים שלמשל הייתי בלחץ / עצבים / כעס וכו' בגלל סיבות שבכלל לא הבנתי, וברגע שכן התחלתי לשאול את עצמי ולחשוב מאיפה הדברים האלה מגיעים, היה לי הרבה יותר קל להבין וכתוצאה מכך להתגבר על הדברים האלה.



.

היי עמית תודה על ההתיחסות, ראיתי תגובה קודמת שלך וקיוויתי שתקרא את מה שכתבתי.
אני מסכים ומאמין לכל מילה שאמרת.
אבל זה לא משנה למה אני מאמין ומה אני חושב, נראה לי שכל מיני דברים כבדים מהעבר נאגרו בתוכי וגרמו לחרדות האלו, כך שלא משנה כל כך איך אני עכשיו, הן יצאו במקרים מסוימים.

דוגמה:
קורס קרב-מגע בצבא, עוד בבוקר, לפני שהגעתי לבסיס שבו מתקיים הקורס, הרגשתי את הכל עולה לאט לאט וניסיתי לתת לזה לצאת, ניסיתי גם לפעמים לעצור את זה והכל תוך הבנה מלאה שאני רוצה את הדבר הזה, אני רוצה להיות מדריך קרב מגע בצבא, אני רוצה להצליח, אני יודע שאין שום סיבה להרגשה הזאת, אני בדיוק איפה שאני רוצה להיות, אני במקום שאליו ניסיתי כבר כמה חודשים קשים להגיע אליו וזה לא היה קל ובמקום לשמוח אני בפאניקה מטורפת שאני לא יכול להשתלט עליה.

מפקד הקורס נכנס לכיתה ומדבר בסמכותיות על המשמעת החזקה שתהיה בקורס.
אני מבין את הצורך במשמעת בקורס כזה, אני לא עושה בעיות אין לי סיבה לדאוג, אני יודע שהמפקד הזה הוא בן אדם מדהים שגם אחרי שעה הבטיח לי שאני אקבל תמיכה ממנו לאורך כל הקורס ואמר לי שאני הדבר שצריך להתחשב בו ולא שום דבר אחר ובכל זאת, אני מת מפחד.

אין לי בינתיים שום שליטה בדבר הזה, שום שליטה, אני לא יודע מה לעשות. לא יודע איך אני אשרוד בצבא.

צבא זאת מסגרת שדורשת הרבה משאבים מהבן אדם
לדעתי בהרבה מובנים זאת גם מסגרת לא הגיונית כי אני לא מאמין בשימוש באלימות נגד בני אדם אחרים, אבל זה עניין אחר (... אני חושב שזה עניין אחר, ושזה לא מה שמפריע לך. למרות שאנחנו לא יודעים מה באמת מפריע לך אז קיים סיכוי גם לזה).

לפי מה שאמרת הבנתי שאלה התקפים שהיית בדרך להתגבר עליהם והם חזרו במלוא העוצמה רק מאז שנכנסת לצבא. אם באמת זה המצב, יכול להיות שעם כל הכאב שבדבר, אתה לא תוכל לשרת עד שלא
תתגבר על זה לחלוטין.

אני מכבד את זה ששירות בצבא זה דבר שאתה רוצה בו ושזה חשוב לך. אבל אולי פשוט אי אפשר "לנגוס ביותר ממה שאתה יכול ללעוס" ותהיה חייב לדחות את השירות לזמן מתאים יותר.

אין לשירות הצבאי שום חשיבות בעיני אני חושב פה רק על עצמי, זאת לא המלחמה שלי, גם אם כפו אותה עלי.
אולי אני לא יכול פשוט לעשות דברים שאני לא באמת רוצה. כמה שאולי זה נראה ככה ממה שכתבתי, אני לא באמת רוצה להיות בצבא, הסיבה שבגללה הלכתי לקורס הזה היא בשביל שאני אוכל לסבול פחות.
תראה כמה אני אופטימי.. אני מידי פעם אפילו מעריך את החרדות האלו שכאילו מסמנות לי את צורת החיים שאני צריך להתרחק ממנה. כאילו אני עד כדי כך עצמאי, חופשי ויודע מה אני רוצה לעשות באמת בחיים שלי שהגוף שלי לא נותן לי לעשות שום דבר אחר.

אני רק יכול להגיד שבסך הכל זה הגיוני שאתה מגיב בצורה שלילית כאשר אתה מאלץ את עצמך לעשות דברים שאתה לא באמת רוצה. כל בן אדם שעושה משהו שהוא לא שלם איתו נפגע מזה באיזשהי רמה, בין אם הוא מודע לזה או לא ובין אם הוא מראה את זה או לא.
אמנם אין ספק שאתה מגיב בצורה הרבה יותר שלילית מרוב האנשים, וכמו שאמרתי את הסיבה לזה אני לא מבין ורק אתה יכול להבין בעצמך...

תודה רבה

באתי עם מוטיבציה עצומה ורצון עז להתגבר על כל מכשול שעשוי היה לעורר בי את הפחדים האלו
מקום חדש ולא מוכר
סמכותיות
חוסר בחופש
חוסר בשקט
חוסר בעצמאות

הייתי מוכן לוותר באמת על כל הדברים האלו אבל זה פשוט לא עזר. זה פשוט לא שינה. ההרגשה הנוראית הזאת עלתה עוד לפני שהגעתי לשם בכלל ולא השאירה לי שום דרך להתגבר על כל הדברים שיוצרים את הקונפליקט הזה!
ועוד עכשיו למרות שאני יודע שאני מתאמץ פי 20 אם לא יותר מכל בן אדם אחר בצבא אני מרגיש כאילו יכלתי להמשיך שם וויתרתי לעצמי. אחרי שהכל עובר נראה לי כאילו הכל בסדר ואני יכול לעשות את זה. בגלל זה אני כל הזמן עובד וחוזר ומנסה ונופל עמוק ועובד וחוזר ומנסה ונופל עמוק..

אין ממש מוצא מהדבר הזה

קודם כל, כל הכבוד. באמת. יש יותר מדי אנשים שהיו מצב שלך ופשוט ברחו.
שנית, המלצתי החמה - על תפחד להשתמש בעזרת איש מקצוע. בניגוד לחבר או מפקד, פסיכולוג יודע להקשיב ולהגיב בצורה שתעזור לך מעבר לסתם אוזן קשבת.
בנוסף על כך, לפני הכדורים תמיד עדיף מחפש דברים אחרים, כגון מדיטציה או ספורט אתגרי. כמובן, במקרה וזה עוזר - עדיף להשתמש בכדורים, כיוון שלא משנה עד כמה יש לבן-אדם כח רצון - באת התקף חרדה הרצון אינו בעל יכול להתממש ולהתמודד מול אותה חרדה.

חג שמח וערב טוב.

Of all the things I've lost, I miss my mind the most. (Mark Twain)

אני אישית נגד כל סוגי הכדורים, הם משפרים את המצב לזמן קצר ואז מחמירים אותו.
אני מציע לך לא לתת את כל עצמך במשהו אחד כל פעם אלא "להתפזר". תתעשק בכמה תחביבים באותו הזמן, תנסה ללמוד דברים חדשים ובאותו הזמן גם לנסות להגשים חלומות שלך. בכל יום תקדיש זמן לכמה דברים שונים לגמרי, זה יכול להיות ציור, מתמטיקה וקרב מגע. זו השיטה שלי...
הכי חשוב זה שלא תישבר ושלא תיתן לזה להפוך לזעם שלא תפגע באף אחד ולא בעצמך.

*בטעות לחצתי על "תגובה מהירה" במקום הלא נכון...

אני גם חייל ואני מתמודד עם בעיות נורא דומות לשלך, אמנם בעוצמה שונה אבל אני מכיר מקרוב מהוא התקף חרדה\פאניקה ואני יכול להגיד בלב שלם, שלשם שינוי דווקא בזה הצבא הצליח לעזור לי.
פניתי לקב"ן ומלבד פגישה שבועית עם קב"ן הופנתי גם לטיפול אצל פסיכיאטר.
אמנם תרופות לא נשמע משהו כל כך מלהיב, אבל הן עוזרות.
כמובן שהתרופות הן פתרון זמני ולאט לאט אני אוכל לעמוד בזכות עצמי ולהתמודד.

אבל בוא נפזר פה כמה אמיתות מדעיות מוכחות:
1. כל מה שמותיר את רישומו על התת מודע שלך, מופיע לבסוף במציאות.
משמע - ברגע שהחלק המודע של המוח שלך חושב מחשבות ומאמין בהם ובהתגשמות שלהם, התת מודע ידאג להגשים אותם.
בין אם המחשבה היא על כסף, סקס, או למות בתאונת דרכים.

2. הקשר בין בריאות הנפש לבריאות הפיזית הוא קשר ישיר.
אנשים ששרווים בלחץ נפשי - מגדילים את הסיכוי לחלות במחלות לב וסרטן.
אנשים שמרגישים לא יעילים לחברה מפתחים מחלות בקצב מוגבר בהרבה מאנשים שמרגישים יעילים.
לאחר גיל הפנסיה עולה הסיכוי לחלות במחלות פי 3 מהסיבה הפשוטה שהבנאדם מרגיש שהוא נהפך לעול על החברה.
אפשר להמשיך עוד ועוד,
קשישים בבית אבות שלא היו מסוגלים להזיז עצם, שיפרו את תפוקת השרירים שלהם ב-300% אחרי שקיבלו משימות פשוטות כמו לסדר את החדר או לבצע מתיחות קלות בבוקר,
מהסיבה שהגוף שלהם שוב נכנס למצב של פעולה.

3. אנשים בעלי תודעה חזקה הצליחו להגביר ולהנמיך את לחץ הדם שלהם, ואת דפיקות הלב, ולהעלות את הטמפרטורה של הגוף ב-4 מעלות, ומיד אחר כך להוריד אותה ב-4 מעלות.
ונזירים בודהיסטים מסוגלים לשבת ערומים על אגם קפוא ולשמור על חום גופם כאילו הם מהלכים במדבר.
יתרה מזאת - תחת השפעה היפנוטית, כל מהפנט חובבן יכול לגרום לך להאמין שאתה נפוליאון בונפרטה ולהתחיל לצטט משפטים,
יכול לומר לך שקר לך - ואתה תתחיל לרעוד, ושאתה כלב ואתה תתחיל לנבוח.
ואוסיף ואומר שמתועדים מקרים שבהם המהפנט אמר למהופנט שבשעה 4 יופיע שמו על ידו הימנית באותיות שם דם, והדבר קרה.
וכל זה בגלל שתחת השפעה היפנוטית החלק המודע שלך משותק וכל המידע מועבר ישירות לחלק התת מודע, שכאמור - הוא כמו יס מן או לוחם שייטת, עושה מה שאומרים לו ולא מתווכח ולא חושב פעמיים אם זה טוב או רע.

4. התת מודע שלך הוא כמו ערוגה, אם תזרע בה קוצים איך יפרחו ורדים?
הוא מגשים את כל מה שאתה מעביר אליו בין אם זה טוב או רע,
וזה יכול להיות טוב קיצוני כמו עושר מעבר לכל קנה מידה, ואושר ואהבה,
וזה יכול בקלות לקחת אותך למצבים של מוות...



עכשיו כשאתה קצת יותר מודע לכל המידע הזה,
אנשים מסוגלים להעלים לעצמם סרטן בעזרת החשיבה, קל וחומר שאתה יכול להיפטר מההרגל המגונה הזה.
בשביל עוד מידע - אתה צריך רק לבקש.

כל מה שכתבת נפלא
לצערי קראתי את "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" רק לפני כמה חודשים ככה שהערוגה שלי עוד קצת מורעלת

בכל זאת, אני מסכים איתך, יקח אבל די הרבה זמן בשביל להביא את התודעה שלי למקום בו אני רוצה אותה.

תודה

זה יכול לקחת המון זמן, אבל עצם התהליך יוביל להשתפרות מתמדת וניכרת לעין...

זה כמו שתגיד,
אני לא יודע לשחק כדורגל,
ואני מבין שכדי לשחק טוב צריך להתאמן,
אבל אני לא מתאמן כי זה ייקח לי הרבה זמן...

נו, אז איך עושים את זה?

?