לדעתי- יום אחד בשנה שבמהלכו רובנו הולכים לעבודה כרגיל ולמעט הצפירה כמעט ולא משנים את שיגרת היום ,זה מעט מידי. אז בשידורי הרדיו יש שירים עצובים ובטלויזיה יש סרטים על השואה, ויש גם טקסים שבהם משתתפים ניצולי שואה ובני משפחותיהם וכן טקסים בבתי הספר, אבל מי שנמצא בעבודה כל היום כמעט ולא מרגיש. אני לא ניצול שואה ולא צאצא של ניצולי שואה והייתי רוצה שנושא השואה יחדור לכל בית יותר. בבתי הספר מלמדים קצת על השואה ביום השואה וביום שלפניו אבל זה מעט מידי. בעוד 15-20 שנה לא ישאר בחיים איש מניצולי השואה וכל מה שישאר זה הסיפורים. אני חושב שחובה היום להפגיש מה שיותר ילדים בארץ עם ניצולי השואה בכדי שישמעו את הסיפורים ממקור ראשון, יראו את המספרים שקועקעו על ידיהם ואת הצלקות שעל גופם. כאשר הילדים של היום יגדלו הם יוכלו לספר (בגאווה) לילדהם ולנכדיהם בעוד 60 שנה שהם ניפגשו ושוחחו עם ניצול שואה.הילדים של העתיד שאולי יטילו ספק בסיפורי הזוועה ישמעו מה שיספר להם הסבא שראה ודיבר עם ניצול שואה.
אני חושב שרבני ישראל צריכים להתקין הלכות בעלי אופי דתי שיתאימו ליום זה. אם זה יום צום (כמו צום גדליה שהוא לזכר יהודי שנרצח) או ימי העומר שהם לזכר תלמידים שנרצחו או הימים שבין המיצרים (שהם לזכר המצור על ירושלים וחורבנה), מזון מיוחד שיהיה נהוג לאכול בערב יום השואה (כפי שאוכלים מרור בערב פסח) וכו'. מה שלא יהיה -מה שיש עכשיו זה מעט מידי וזה ילך ויתמעט ככל שיחלפו השנים וככל שיותר ויותר ניצולי שואה ילכו לעולמם.

יום אחד בשנה אנחנו זוכרים
אבל זאת מדינת ישראל שקמה כתוצאה מרדיפות היהודים
המדינה שנוסדה בין השאר ע"י ניצולי שואה
ועל כן השואה היא חלק מאיתנו מידי יום,מידי שעה ומידי רגע
פעם בשנה אנו מרכינים את ראשנו לזכר הנרצחים
אך מידי יום אנו נזעק "לעולם לא עוד"

שלא יזכרו את השואה בגלל שיש אנדרטאות ומתקנים כמו יד שבאים אליהם פעם בשנה.
אם כבר אז מחנות ההשמדה עצמם.

לרבים גם יום אחד בשנה זה יותר מידי,אנחנו מתחילים לאבד את הזהות שלנו בגלל שחסר האיחוד המלכד במדינת ישראל ויהדותו,וחבל.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אחרי כל כך מעט שנים.
בגלל זה אני חושב שבאותו היום צריכים להיות מנהגים והלכות שיעברו מדור לדור. כמו שאנשים אוכלים בימנו מצות בפסח לזכר משהו שהיה לפני איזה 3500 שנים. הרי גם על רצח רבין-אם היה מתרחש בתקופת המקרא היה נקבע יום צום. וסיפור שואת יהודי ארופה דומה לסיפור יציאת מצריים למרות שאנחנו לא יודעים כמה יהודים ניספו בעבדות במצריים. וכן- גם באירופה התחוללו ניסים, הרי בזמן שהשואה היתה בשיאה מי יכל להאמין שבתוך 5 שנים תהיה ליהודים מדינה עם צבא שכבר נלחם ויכול להגן עליה והנאצים יהיו בבריחה?

חורבן בית שני וגירוש ספרד היו טראומה נוראית בעם היהודי, ובשבילנו זאת הסטוריה עתיקה. אז כנראה שבעוד מאה שנה יתייחסו ככה לשואה. זה תהליך טבעי, ואי אפשר לעצור אותו.
תלמידים היום בהחלט לומדים את השואה, והוא נושא חובה לבגרות. הם משוחחים עם ניצולים והם יוצאים למסעות לפולין.
לגבי קביעה של מנהגים דתיים חדשים. מאז ימי השולחן הערוך אין בעולם היהודי רב אחד שפסקי ההלכה שלו מקובלים על כל העם הזה.

וגם תענית אסתר זה לזכר שואה שנמנעה בחסדי ה'.

וגם כל הימים בין י"ז בתמוז לבין תשעה באב הם ימי אבל.

ימי זכרון יש לנו לרוב.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

מעבדות לחירות
מחושך לאור
חג הגאולה
ונהפוך הוא