הכותב הוא כארים גאווי - Karim Gaoui והוא מעלה כמה נקודות מעניינות.
הפרסום המקורי הוא באתר Ya Liban
להלן תרגום המאמר:

תפישת הביטחון של לבנון – כארים גאווי
המשימה העיקרית של הכוחות המזויינים של לבנון היא להגן על לבנון ואזרחיה מפני התקפה, לעמוד בפני איומים על האינטרסים החיוניים של המדינה, לשמור על היציבות והביטחון הפנימיים, להשתתף בפעילויות של פיתוח חברתי ולנקוט בפעולות הצלה בתיאום עם גופים ציבוריים והומניטאריים.
בצל"ב כ- 72,000 חיילים, מתוכם כ- 70,000 בכוחות היבשה, כ- 1,000 בחיל האוויר ועוד 1,000 בחיל הים. בלבנון קיים אחוז הגידול ה- 6 במספר המתגייסים לצבא. למה קיימת המגמה הזו? יכול להיות שמיעוט אפשרויות התעסוקה הקיימות? כמה מתוך אותם מתגייסים מוכשרים יכלו לתרום יותר בלי להיות בטלים ממעש במשך חודשים עד להתפרצות הסכסוך הבא?
הציוד בצבא מיושן במקרים רבים בגלל מניעה מכוונת של תקציבים, אבל למה צריכה להיות בכלל הישענות על סיוע חוץ? מסיבה לא ידועה תוכנית לפיתוח תעשייה צבאית מקומית נחשבת כיום לרעיון בלתי הגיוני. איך הישראלים יכולים ואילו אנחנו לא? כיצד לא מצליחים לגייס אפילו 10$ מיליון מהתקציב הלאומי למטוס לכיבוי שריפות בעוד הפוליטיקאים שלנו הופכים את שדה התעופה שלנו למתקן תחזוקה פרטי?
כל אדם הגיוני יודע שהמצב הפנימי בלבנון הייחודי מאופיין בחשדנות הדדית ושחיתות. זו הסיבה שהממשלה הלבנונית שמרה במכוון את הצבא קטן וחלש. הפחד שלנו אחד מהשני – נוצרים ממוסלמים ולהיפך – הוא הסיבה שאנחנו כל כך חשופים לפלישות מבחוץ שלא נתקלות בהתנגדות. תמיד חששנו שהנשק שלנו ישמש אותנו נגד עצמנו. בנוסף לשסע שבין הדתות קיימים גם פוליטיקאים לבנונים בכירים מדתות שונות שלהם מיליציות פרטיות משלהם והם חוששים שצבא חזק יחליש את הכוח הפרטי שלהם. זו הסיבה שלבנון מעולם לא הוציאה יותר מ- 4% מהתל"ג על תקציב ביטחון. הבעיות הדתיות והפנימיות שלנו לא השתנו בכל ההיסטוריה המודרנית, לכן למה אנחנו סבורים שנוכל להגביר את יכולות הצבא שלנו?
גאוותה וכוחה של לבנון נמצאים בצבא היבשה שלה, הגדול בזרועות הכוחות המזוינים. בכוחות היבשה 11 או 12 חטיבות משוריינות המחולקות ל- 5 פיקודים אזוריים. בצל"ב יש גאווה מיוחדת ביחידות המיוחדות שלו, שכולן עוברות אימונים מיוחדים וקשים באזורים הרריים ומושלגים. חלקן מקבלות אימונים מתקדמים יותר בארה"ב או בצרפת. מעודד לשמוע על הגבורה והדבקות במטרה הללו, אבל כמה מהקרבות של לבנון כללו עימותים באזורים מושלגים שלנו? מה יש לארה"ב או צרפת להציע במונחים של אימון גופני שלא ניתן להשיג כאן בלבנון? האם תקציב הביטחון של לבנון יתן על כך מענה יום אחד, כדי שהכספים החיוניים לא יבוזבזו בחו"ל אלא בצרכים דחופים יותר?
85% מהציוד בצל"ב מקורו בארה"ב והשאר בצרפת, בריטניה ורוסיה. בצל"ב קיים עדיין ציוד מיושן רב, שרובו התקבל כתרומות. הגאווה בצל"ב היא על נגמ"ש ה- M-113 שנמצא כמעט בכל חטיבה או גדוד. רשימת הציוד המתוכנן להירכש הולכת ומתרחבת וכוללת טנקי ליאופרד 1/A5, פטון M-60 ותותחי הוביצר M198. כולם נראים חסרי תועלת בהתחשב בסוג העימותים שהאומה הלבנונית ראתה בתקופה האחרונה. הבטחה רוסית לספק טנקי T-90 גם היא נשמעה. עוד הצעה בדרך היא של 10 מטוסי מיג 29 משופרים. השאלה נשארת – כמה יעילים המטוסים האלה מול מאות מטוסי הקרב של ישראל או שאולי מדובר בעוד תרגיל יחסי ציבור בנוסח המלחמה הקרה של הסובייטים?
בחיל הים חסר כיום ציוד מספיק ויש בו כ- 50 כלי שיט שונים, בגדלים ובתפקידים מגוונים. עם זאת הוא מנסה להגדיל את כוחו ולחדש אותו.
בחיל האוויר יש מספר מסוקי UH-1H, גאזל וסוגים נוספים. בשנת 2008 צל"ב החל בהקמת פיקוד הכוחות המיוחדים, כדי לאחד תחת גג אחד את כל היחידות המיוחדות, כולל יחידות של המודיעין הצבאי. הכוח הסופי של פיקוד זה אמור להיות פחות משתי חטיבות, כ- 5,000 לוחמים, אולם ישנה תוכנית להגדילו עוד עד ל- 3 חטיבות.
למרות כל השינויים הקוסמטיים האלה, בשבוע העימותים של מאי 2008 לא מנע צל"ב מהקבוצות היריבות להילחם זו בזו, בגלל החשש מפיצול צל"ב לפי קווים של קבוצות חברתיות, כמו שקרה בתקופת מלחמת האזרחים.
באופן מסורתי, כשיש עימותים פורש צל"ב את כוחותיו כדי להחזיר את הסדר. ב- 13 במאי 2008 הצבא איים שאם לא תיפסק הלחימה עד למחרת בבוקר הוא ישתמש בכוח כדי להפסיק את העימותים. לרוע המזל, הודעה זו הגיעה מאוחר מדי עבור צעירים רבים ולא חמושים שהגנו על השכונות והבתים שלהם. איך יכול כוח צבאי כזה לשמר את האחדות הפנימית ולצמוח, למרות המצב הפוליטי וההרכב החברתי?
אפשר לבחון את המצב בישראל. שם לא רוכשים סתם ציוד מיושן, אלא נעזרים בציבור הישראלי ובתעשייה הפרטית. כמובן שהם רוכשים אמל"ח בחו"ל, אבל מי לא? איזו תועלת תצמח ללבנון מקבלת המיגים הרוסיים? האם הלבנונים הם אלה שיתחזקו אותם? האם התעשייה המקומית מסוגלת לייצר חלפים? האם כתוצאה מרכש זה יתקבלו הזמנות בתעשייה המקומית? בישראל לפחות שואפים להתקיימות עצמאית. צה"ל פועל כדי להתאים את עצמו לצרכים המיוחדים של ישראל. הוא מנצל טכנולוגיות מקומיות כדי לענות על צרכים אלה, כמו פיתוח טנק המרכבה, תמ"ק עוזי, והרוס"רים גליל ותבור. לישראל קשרים צבאיים קרובים עם ארה"ב שמסייעת במימון בצורה משמעותית. קרבה זו יצרה פיתוחים משותפים, כמו מטוס ה- F-15I, מערכת הגנת הלייזר THEL. במקביל לבנון מתמקחת עם ארה"ב על כמויות זניחות של רובי M-16. ישראל מוציאה 9% מהתל"ג שלה על ביטחון. אחוז זה שווה ערך ל- 10$ מיליארד בשנה, בעוד לבנון בקושי מגיעה ל- 1/2 מיליארד. ברור גם שהערבים אינם מסוגלים להגיע לגיבוש של בריתות בין מדינות. אם כן איך נגן על לבנון לבדנו נגד פלישה?
בישראל יש גיוס חובה כללי לכל קבוצות האוכלוסייה. רוב הקבוצות שמחות להשתתף בהגנה על מולדתם. לעומת זאת, איך תרמו הארמנים הלבנונים להגנה על Anjar ואזורי הדרום מזרח? למה לארמנים ייצוג עודף בפרלמנט הלבנוני לעומת נוכחותם בצל"ב? לא מדובר כאן בהתקפה על האוכלוסייה הארמנית בלבנון, אלא בדוגמא אופיינית שחוזרת על עצמה פעמים רבות.
האם לא ניתן לקיים גדוד אחד שהאזרחים יוכלו לסמוך עליו ושיהיה מורכב מתושבי האזור? האם תומכי החיזבאללה לא יגנו על הדרום אם יתבקשו לכך על ידי הרמטכ"ל הלבנוני ולא על ידי מנהיג חיזבאללה? למה לא מוקמת משטרת גבול שתנוהל על ידי צל"ב במקומות שבהם פעילי החיזבאללה לשעבר והאמל"ח שלהם משולבים בתוך צל"ב ויקבלו אחריות על אזורים עירוניים כמו בגבולות מחנה הפליטים עין אל חילווה? או שאולי זה יפגע בזרימה של אמל"ח המוברח אל תוך מחנות הפליטים? למה חושבים פה שאני משוגע לגבי ההצעה האחרונה, או שחוסר האמון הבסיסי שלנו גורם לפסילה של רעיונות כאלה.
בישראל יש מסגרות שבהן מתנדבים מחו"ל, יהודים לא ישראלים, מקבלים אימון קרבי. ישנם לפחות 15 מיליון לבנונים ברחבי העולם, רבים מהם מובטלים ומעוניינים מאד. מבחינה היפותטית לגמרי – האם אסטרטגיית הביטחון החדשה של לבנון תכלול תוכנית לאימון של אילו שמוכנים ומסוגלים לתרום בשעת הצורך?
לאחרונה נשמעה הבטחה של ממשלת ארה"ב לאספקה של מזל"ט Raven לביצוע סיורי גבול בלבנון. אחרי מי או מה אמורים אמצעים אלה לבלוש? מהו התפקיד של יוניפיל בכל הסיפור הזה? מי יהיה זה שיפיל ראשון את המזל"טים האלה? האם לא יהיה יעיל יותר לפתח הגנה טובה יותר על תחנות הכוח שלנו? כולנו יודעים היכן ישראל מתחילה לתקוף כשהיא מכוונת למתקני תשתית לבנוניים. או שאולי לא למדנו כלום מהעימותים של 30 השנה האחרונות?
אין טעם להתחיל ולהשוות את היכולות הצבאיות של ישראל ולבנון, הואיל ולישראל למעלה מ- 400 רש"קים גרעיניים. אני לא כותב את המאמר הזה כדי להשפיל את בני עמי. איך נגן על עצמנו בלי להכיר את העובדות הבסיסיות? המבנה הצבאי והפוליטי שלנו הוא מתקופת טרום נפוליאון. יש לעשות רבות לפני שנוכל לדבר על הגנה צבאית על גבולותינו. אני בטוח שה"כבוד, הקרבה, נאמנות" שלנו ללבנון שלנו האם אמיתיים. אולם הם אמיתיים לגבי כל אחד בצורתו האישית המיוחדת. פירוק חיזבאללה מנשקה הארטילרי הוא עניין לדיון אחר, ביום אחר. כיום אנחנו רחוקים מיצירה של מבנה הגנה מאוחד שיגן באמת על גבולות, אחדות והאזרחים של לבנון. מה שבטוח – רכישה אקראית של אמל"ח בלי הצבת מטרות לאומיות איננה יכולה להיקרא "תפישת ביטחון".

חוסר היציבות הפנימית של לבנון, כמו גם הסקקטוריאליות החמושה של הפלגים והדתות השונות מונעים מלבנון כל יכולת להביא לשלטון אחיד ומאוחד - כזה שמסוגל להפעיל כוח בטחוני חזק יותר ממשטרה אזרחית ("כחולה"). רק ביום שלבנון תצליח להשתחרר מהחיבוק הסורי-חיזבלאי, יתקיים הבסיס הראשוני לבניית מערכת בטחונית פעילה ואפקטיבית.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

מאמר מעניין.
איך אין התייחסות לסוריה? אילו הלבנונים היו מצליחים בדרך נס להתאחד, הסורים היו מאפשרים להם לחזק את הצבא בצורה משמעותית?
הרעיון שהם עושים השוואות בין צבא לבנון לצה"ל ולתעשייה הבטחונית הישראלית לא הגיוני. צה"ל הוא על תקן היריב במאמר כשבפועל לישראל אין שאיפות בלבנון. ההשוואה צריכה להיות בין הצבא הלבנוני לצבא הסורי.

לבנון היא מקרה עצוב. בעוד למדינות אחרות יש בעיה טריטוריאלית או דתית עימנו, ללבנונים אין תביעת שטח כלפינו, והם יחסית מדינה חילונית (לראיה הריביירה שפרחה שם עד שנות ה-70). אני באמת מרחם עליהם, הם נפלו קורבן לטרור פלסטיני שגרר אותנו פנימה ואז לשאיפות שיעיות להשתלט על האזור בסיוע הסורים.

ללבנון לא יהיה צורך בצבא יעיל ברגע שתיפטר מכל המיליציות החמושות שצצו שם כפטריות לאחר הגשם. עם ישראל בטח שלא תהיה לה בעיה (ומצד שני שום סיכוי במלחמה כוללת), והסורים? חבל שהאו"מ לא תקיף כלפיהם כמו שהוא תקיף כלפינו.

לבנון עוד יכולה לשוב ולהיות מעצמת תיירות ונופש כמו שהיתה אז.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ובעוד נתונים "יבשים" שגם אם הם נכונים, הרי שהנם חסרי משמעות אם לא פוענחו נכון, ולכן לא בטוח שהתוצאה טובה.

15 מליון לבנונים, "חלקם מובטלים", בעולם, שיהוו סביב כ"א לצבא לבנוני? אני די בטוח שגם מספרית וגם הגותית המשפט הזה לא ממש עומד בסטנדט סביר (אם כל שבריר DNA בגופו של אדם משייך אותו לקבוצה אתנית לה היה שייך השבריר בעבר, אז יש 50 מליון יהודים בעולם)

בישראל יש מסגרות לאימון וחינוך אזרחים זרים, גם לא יהודים? גם לא ממש מדוייק, אבל גם אם כן: פרוייקט שראל הלבנוני הוא פתרון למשהו?

וישנן עוד דוגמאות.

עושה רושם שהכותב לוקה בתסמונת לבנונית מאוד מוכרת מזה כמה עשורים: דיבור מתוך קינה מתמשכת על אבדן לבנון האמיתית (שלדעתי מעולם לא הייתה במציאות במקשה מדינית אחת, אבל לא נרד לקטנות) וגלישה מתמדת להזיות. כל מי שפגש אנשים מן ה"פזורה" הלבנונית בארה"ב או צרפת יודע על מה אני מדבר. הדגם שלפיו יישויות בעולם הערבי מזהות את בעיותיהן כבעלות אותן מאפיינים של בעיות העם היהודי טרם הקמת מדינת ישראל, אינו חדש (מסופר אפילו על ערפת שביקש שיביאו לו תרגום לערבית של ביוגרפיה של בן גוריון). מכיוון שלפעמים נראה כאילו השוואה כזאת מובילה בהכרח לבחינה רצינית של יישום פתרונות מועתקים מההיסטוריה הישראלית, מעידה על הבעייתיות של החשיבה הזאת.

עד כמה שזה מוזר, בתת המודע של לבנונים ישראל נתפסת כסיפור הצלחה והוכחה לכך שבדרך לא דרך הם יכולים לשוב ולמצוא את גיזת הזהב שאבדה להם. לדעתי בשורה התחתונה רב השונה על המשותף לבעיות שתי המדינות, ואת הפתרונות צריכים הלבנונים לחפש בטכסטבוק אחר.

.

אפשר לראות את מדיניות הביטחון של לבנון בצורה אחרת, מחוץ לקופסה:
מה שלבנון עושה, בעצם, זה לקחת את העיקרון הידוע של מקס וובר, ולקיים אותו ברברס. אם וובר אומר ש"מדינה" היא היישות בעלת המונופול על הפעלה לגיטימית של כוח - באה לבנון ואומרת: אין לנו כוח, לכן אין לנו שום דבר להפעיל, הלגיטימציה להפעיל משהו לא מעניינת אותנו, ועל מונופול בכלל לא שמענו.
לבנון מאתגרת את התפישה המערבית של מה זה מדינה, ועד לאן צריכה להגיע מוטת השליטה האזרחית שלה ושל מוסדותיה. היא מדינה? בהחלט, הקהילה הבינלאומית מכירה בה ככזאת. היא דמוקרטית? בהחלט, ואין שום דבר שאפילו שמתקרב אליה בעולם הערבי. כלכלה? מתאוששת לא רע משלושים שנה של מלחמת אזרחים. אין עוני חריג, הערים מודרניות ותוססות תרבותית, בקיצור - באורח פלא, הכל לגמרי סבבה.
העובדה שהם מוציאים רק חצי אחוז מהתל"ג על ביטחון - לדברי כותב המאמר - נראית כמו הברקת המאה בתחום מדע המדינה. כמדינה, לבנון מצאה פתרון קסם: היא לא במשחק. יש חיה פוליטית ששמה חיזבאללה, והיא למעשה הפרטה של המונופול להפעיל כוח. לשם השוואה, תראו אותנו: הקיום התמידי במצב חירום דה-פקטו מכביד על הכלכלה, על החברה, על הנורמליות של האזרחים.
הפטנט של לבנון כל כך יעיל ובלתי פציח, למרבה התסכול שלנו, כך שגם כאשר מנסים בכוח לשכנע אותם שהם בעלי הבית - ע"ע הפצצת התשתיות במלחמת לבנון II, לא הם ולא העולם מקבלים את זה. לא לבנון אשמה, אלא מישהו אחר עם זקן וטורבן. כמובן שהם מהלכים פה על להב הסכין: חיזבאללה הוא פרוקסי של איראן, שעלולה להפוך לבעלת בית לכל דבר (עם זאת, ייתכן מאוד שזאת עסקה בלתי כתובה: לאיראן נוח בהרבה להיות מעורבת בין הצללים, ולא להתעסק עם האחריות השלטונית על הביוב של ביירות ועל הפסקת חשמל בצור).
הקיצר, תנוח דעתו של כותב המאמר. די טוב להם ככה.
וחוץ מזה, איך הוא יכול היה לשכוח את ההוקר האנטרים המקסימים שהם שיפצו לפני כמה חודשים???

אם לשפוט לפי הפרופיל של המחבר בפייסבוק, הוא נראה נוצרי.
ככזה הוא יכול לראות בישראל מודל של גורם לא מוסלמי המתקיים בתוך ים של מוסלמים.

מאמר של גנרל אליאס חנא, לשעבר בצבא לבנון מתוך אתר "אל ג'זירה" באנגלית. 8.6.09


שאלות ותשובות: אסטרטגיית ההגנה של לבנון

אליאס חנא, גנרל בדימוס מצבא לבנון מסביר מדוע החוסר באסטרטגיית הגנה אחידה הוא הנושא המרכזי של ממשלת לבנון החדשה.

כדי להבין את המצב בלבנון יש להכיר את השחקנים העיקריים ברמה המקומית, האזורית והבינלאומית. יש לזכור שלבנון היתה ונשארה מדינת חיץ המפרידה בין שתי מדינות יריבות ומונעת עימותים ביניהן.
השחקנים הבינלאומיים הם ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי ומועצת הביטחון. מכל אלו החשובה ביותר היא ארה"ב, שלה יש, כך נדמה, סוג של מונופול בטיפול בבעיות האיזור.
השחקנים האזוריים הם סעודיה, סוריה, ישראל, ואחרונה אבל לא פחות חשובה השחקנית החשובה החדשה – איראן.
לבנון עצמה מחולקת בין שני כוחות עיקריים – קבוצת ה- 14 במרץ ששמרה, כך נראה, על הרוב שלה בפרלמנט וקבוצת ה- 8 במרץ שתמשיך להיות באופוזיציה, למרות נוכחותה בקבינט.
השחקנים האזוריים מחולקים בין שני מחנות: קבוצת ה- 8 במרץ בראשות חיזבאללה פועלת ביחד עם סוריה, איראן וחמאס בעזה ואילו קואליצית ה- 14 במרץ חברה לסעודיה, מצרים, ירדן ואיחוד האמירויות וכן לרשות הפלסטינית בגדה המערבית.
עד כה הציר הראשון פועל נגד ארה"ב בעוד זה השני משתף עמה פעולה.
קבוצת 14 במרץ חוששת מהתוכניות האזוריות של איראן, במיוחד כשהן נתמכות בתוכנית הגרעין ובמעצמה כמו רוסיה. קבוצת 8 במרץ חוששת שארה"ב מנסה לחולל שינויי משטר כחלק מתוכניתה הכללית באזור.

ש: מדוע נושא ההגנה מעסיק את לבנון?
לבנון, כפי שהוזכר קודם, הינה מדינת חיץ ולכן שתי שכנותיה משתמשות בה כשטח לממש בו את העימות ביניהן. נושא ההגנה חשוב הואיל ולבנון אין תפישת ביטחון כללית כיצד ומתי להשתמש בכוחות הצבאיים שלה.
מדובר בהחלטה של מלחמה ושלום, כפי שהודגם במלחמה של יולי 2006. כיום אין בלבנון תהליך קבלת החלטת כיצד ומתי להפעיל את הכוחות הצבאיים שלה.
חוסר ההחלטה לקבל החלטה בנושא חשוב כל כך כמו הכרזת מלחמה או חתימה על הסכם שלום נובעת מהמערכת הפוליטית השסועה של לבנון, כמו גם בגלל ההיגררות של שחקנים מקומיים אחרי בעלי הברית האזוריים שלהם.

ש: כיצד מאורגנים כוחות ההגנה הלבנוניים כיום?
הכוחות העיקריים כיום הם צבא לבנון ושירותי ביטחון הפנים. בצבא שלוש זרועות – יבשה, ים ואוויר.
צבא לבנון פרוש כיום ביחד עם כוחות יוניפיל בדרום המדינה, כמו גם באזורים פנימיים יותר, לשמירה על היציבות והביטחון. הצבא הוזנח במשך שנים רבות בכל הקשור לציוד שלו.

ש: האם ישנה כוונה להוציא לוחמי חיזבאללה "מן כפור" ולהפוך אותם לחלק מכוחות צבא לבנון?
קואליציית ה- 14 במרץ הציע, במסגרת המגעים שנערכו לאחר שלוחמי חיזבאללה השתמשו בנשק שלהם לצרכי פנים בפעם הראשונה בשנה שעברה, לשלב את לוחמי הארגון במסגרת הצבא. חיזבאללה סירב להצעה מסיבות רבות ובעיקר לאור השוני שבין צבא סדיר וכוחות התנגדות.
בנוסף יש להביא בחשבון את המרכיב האידיאולוגי – ההבדל בין צבא חילוני לכוח התנגדות די המאמץ את עקרון ה- ווילאית אל פאקיח (שלטון כהני הדת) כדוקטרינה שלו.

ש: האם הצבא יופנה אי פעם נגד החיזבאללה? אם כן, האם הוא יוכל לפרוק את הארגון מנשקו?
כדי שהצבא יופנה נגד הארגון צריך שתהיה החלטה בקבינט הלבנוני ואין אף אחד שיוכל לעשות כן. הצבא גם לא יוכל לפרק את חיזבאללה מנשקו בגלל שסביר להניח שהצבא עצמו יתפצל לקבוצות יריבות.

ש: כיצד יתמודדו שלטונות לבנון עם קבוצות פלסטיניות חמושות על אדמה לבנונית – מחוץ ובתוך מחנות הפליטים? איזה איום מהווים לוחמים אלה ליציבות הפוליטית בלבנון?
כדי להתמודד עם החמושים הפלסטינים צריכה גם כל להתקבל החלטה פוליטית, שטרם התקבלה. עם זאת ברור שהנושא הפלסטיני חייב להיות מטופל במסגרת האסטרטגיה הכללית שתתקבל על דעת כל הממשלה הלבנונית.

ש: אילו נושאי ביטחון פנים נוספים עומדים בפני לבנון?
לבנון מחשיבה כיום את ישראל כאויבת העיקרית שלה. עם זאת, לבנון צריכה גם להתמודד עם שאלות ביטחוניות אחרות. הבנת השאלות הללו צריכה להיעשות תוך כדי לימוד האווירה האסטרטגית. בנוסף – איומים יכולים להתפתח מכיוון של אויבים וגם מכיוון של בעלי ברית לשעבר או כאלה שנחשבים כיום בעלי ברית.

ש: האם צבא לבנון יכול לעמוד בפני צה"ל או צבא סוריה?
כוחו של צבא לבנון פחות מאלה של הצבא הישראלי או הסורי. עם זאת, בעזרת אסטרטגיה טובה ומתאימה אני סבור שניתן לפחות להרתיע כוחות זרים מאיום על הביטחון הלאומי של לבנון.

ש: איזו עזרה בינלאומית יכולה לבנון לקבל כדי לחזק את הכוחות הצבאיים שלה?
יש לזכור שללבנון אין "רשימת קניות" סדורה שהיא מבקשת לקבל כסיוע ביטחוני מחו"ל. לבנון היא שחקן משני באזור – מדינת חיץ. ככזאת על לבנון לחכות ולראות מה אחרים יכולים לתת לה ולא להיפך.
יותר מכך – אי אפשר לבקש כלי נשק לפני שקובעים דוקטרינה צבאית כיצד להילחם באויבינו וכיצד להרתיע בפני איומים.
בנוסף – ישראל וסוריה לא יסכימו שללבנון יהיו אמצעי לחימה מתקדמים שעלולים לפגוע באיזון הכוחות.

בקיצור, הגנרל מגלגל את האחריות על הפוליטיקאים, ולמעשה הוא דיי צודק במקרה הנ"ל...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"