 |
06-05-2009, 21:18
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.04.07
הודעות: 809
|
|
מותו של אלוף המילואים
יום רביעי, י"ב באייר התשס"ט, 6 במאי 2009, 17:28
רגע לפני מלחמת סיני הוביל האלוף משה גורן את גיוס המילואים הארצי הראשון - במסגרתו הוקפצו 100 אלף מתושבי המדינה הצעירה • לאחרונה, בגיל 88, הלך לעולמו • כעת מביא יוסף ארגמן ריאיון שקיים עם האלמוני שבאלופי צה"ל, ומסרטט דרכו את דמותו של מטכ"ל צעיר - ובראשו רמטכ"ל זועם במיוחד - שנדרש לנהל מלחמה של ממש
יוסף ארגמן , "במחנה"
מבין כ-180 אלופי צה"ל בכל הזמנים האלוף משה גורן, שנפטר בחודש שעבר בגיל 88, הוא כנראה האלמוני ביותר. נכון, יהיו מי שיאמרו כי אלוף מונטי גרין, שהיה ראש אג"א (אט"ל) בשנת 1950, אלמוני ממנו, אלא שההשוואה איננה נכונה. גרין, שעליו אמר הרמטכ"ל, יעקב דורי, שהוא איש הצבא החשוב ביותר המשרת בצה"ל, היה מאנשי מח"ל (מתנדבי חו"ל). הוא לא דיבר עברית ולא הצליח להתערות בארץ, חרף העובדה שבמלחמת העצמאות הוא מילא תפקיד מרכזי של ראש מחלקת מטה במטכ"ל (מת"ם). בסופו של דבר חזר גרין לאנגליה. גורן, לעומתו, שהגיע ארצה כילד קטן והיה קצין סיירים ארצי של ההגנה, מילא תפקיד שיותר ארצישראלי ממנו לא יכול להיות. הוא אף שירת בתקופה בה הציבור ידע בעל-פה את שמות הגנרלים. ולמרות זאת נשאר, כאמור, אלמוני. למה? אולי משום שלא היה חלק מן החבורה הנכונה.
כאשר נפטר בחודש שעבר בבית-החולים תל-השומר, הסמוך לביתו בשיכון הצנחנים ברמת גן, ידעו העיתונים לספר על גורן רק את הדברים הרשמיים המעטים, המצויים בארכיוניהם. כתבו שהיה מג"ד בגולני, ששימש סגן מפקד גבעתי, ורמ"ט פיקוד הצפון ב-1959. אחר-כך המשיך לתפקיד ראש אג"א ונספח צה"ל בבריטניה. בתום מלחמת ששת הימים שימש מפקד רצועת עזה וצפון סיני, ובמלחמת יום הכיפורים שימש מתאם הסיוע האמריקאי, כיועץ מיוחד לעניין. בחלק מהידיעות הזכירו גם את הג'ובים האזרחיים שלו בתחום הכלכלי.
אלא שאיש מבין המספידים לא הזכיר את הפרט שהוא, לדעתי, החשוב ביותר בקריירה שלו ומייחד אותה מבחינת ראשוניות: גורן היה האיש שביצע את גיוס המילואים הארצי הראשון - גיוס מלא של למעלה מ-100 אלף איש בשעת אמת, לקראת מלחמת סיני. נכון, כוחות מילואים היו עוד קודם - הייתה "הרזרבה" המפורסמת של הפלמ"ח והיו גם כוחות שנקראו עמ"ל (עתודות מילואים לצבא) שהופעלו בסוף 48'. אך מלחמת סיני הייתה המלחמה הראשונה בה גויסו המילואים בבת אחת, במלוא היקפם. יותר מכך: הם גויסו בהתרעה קצרה ומתוך כוונת הטעיה, שכן בכירי המפקדים לא היו בסוד העניינים, ולא היו מודעים לכך שצה"ל תוקף את מצרים. כמעט כולם היו בטוחים שהמטרה היא ירדן, אליה כוונו רוב פעולות התגמול של צה"ל בשנות ה-50'.
רוח אחרת
בשנות החמישים היה אל"ם משה גורן ראש אכ"א ארגון וחבר פורום אג"ם. מתוך כך גם היה קשור ישירות לעיצוב שיטת הגיוס, שהובאה בכלל משווייץ על-ידי יגאל ידין בשלהי מלחמת העצמאות, ושופצרה לצרכים המבצעיים של צה"ל. השינוי המרכזי שהושם בה היה שאנשי המילואים של צה"ל לא לקחו איתם את הנשק הביתה והוא נותר במחסני החירום.
האם היה לגורן ולאנשיו ביטחון שאכן כל הצבא העצום הזה באמת ייענה לקריאה ויגיע, במיוחד בתנאים של ישראל הצעירה?
את השאלה הזאת הפניתי לגורן בשיחה שערכנו לפני שנים רבות. תשובתו הייתה: "לא היה לי ספק. גם מפקדיי שאלו אותי על כך שוב ושוב. הבטחתי להם שמבחינת גיוס המילואים, לא תהיה שום בעיה". וכך המשיכה השיחה:
מניין היה לך הביטחון הזה?
"קודם כל הייתה אז רוח אחרת. הייתה מוטיבציה גבוהה, היחס לצה"ל היה אחר. היית צריך רק להראות סימן, לדפוק על הדלת - וכולם היו באים. זה היה זמן קצר יחסית אחרי מלחמת השחרור ואנשים היו מאוד דרוכים בכל הקשור לענייני ביטחון (בסיום מלחמת העצמאות מנה צה"ל כ-120 אלף מגויסים מתוך אוכלוסייה של 700 אלף תושבים. את הצבא הזה אי-אפשר היה לשאת מבחינה כלכלית ונוצר צורך ליצור, בדחיפות, מסגרת מילואים - י"א)".
סמכתם רק על הרוח הזאת?
"לא, היו שני תרגילי גיוס ארציים בשנת 1955. בפעם הראשונה בחנו את שיטת הגיוס הסמוי. עד אז היא לא נבדקה בגדול".
היה לזה קשר להכנות למלחמת סיני?
"לא. כשהגעתי לתפקיד היה לי רקע קרבי. הייתי מפקד בפועל של חטיבת גבעתי ובוגר בית-הספר הצבאי הגבוה בצרפת, אקול דה גר. משה דיין (הרמטכ"ל - י"א) ביקש ממני לעסוק בפירוק פיקוד הדרום, כי לא היה כסף להחזיק אותו. אני טענתי שזאת שגיאה - וסירבתי. הוא 'הגלה' אותי לאכ"א. כשהגעתי לשם ראיתי מחובתי לבחון את שיטת הגיוס הלכה למעשה. כל זאת תוך בניית סצנריו של מלחמה".
ומה מצאת?
"השיטה הייתה טובה, אבל לא כל-כך מסודרת וממוסדת. אחרי שני התרגילים שכללנו את שיטת העבודה, כדי לא לקחת סיכונים. עובדה, השיטה הוכיחה את עצמה בסיני, אבל יכול להיות שכל שיטה הייתה עובדת. כי כבר אמרתי לך, הייתה אז רוח אחרת".
מה הייתה המטרה העיקרית בתרגילים?
"לנסות להוריד את זמן גיוס המילואים מ-72 שעות ל-48 שעות. בסופו של דבר ארך הגיוס משהו באמצע".
היית למעשה סגן ראש אכ"א.
"כן, סגנו של אלוף גדעון שוקן".
מתי שותפת בסוד המלחמה המתוכננת?
"רק שבעה ימים לפני שעת השי"ן. אבל זה היה המצב עם כל המטה הכללי. להרגשתי, המבצע נפל עליו כרעם ביום בהיר, למרות שמי שהיו לו עיניים בראשו, יכול היה להרגיש בלי בעיות שמשהו גדול מתקרב".
איך למשל?
"יום אחד קרא לי משה דיין ואמר: 'תשיג לי מיד חמישים ושישה רתכים'. אמרתי לו: 'מאיפה אביא לך? זה הרי לא רשום בכרטיסים האישיים'. ואז הוא אמר לי: 'לא מעניין אותי'. ישבנו ימים ולילות ועברנו על אלפי תיקים, עד שהצלחנו איכשהו לספק את הדרישה המוזרה הזאת, לכאורה".
ומה הוא רצה בסופו של דבר?
"הוא היה צריך רתכים, שיתאימו חלקים חדשים לטנקי השרמן שהגיעו בלילות מצרפת. אלה הטנקים שהיו לנו אז".
היו סימנים נוספים?
"כן, עסקנו בבניית יחידות חדשות. נתנו גם כוח אדם לקורסי מכי"ם, לקורסי מכונאים ועוד".
מה הייתה רמת כוח האדם שהוכשר?
"תראה, העליות הגדולות היו מאחורינו, אבל כוח האדם המעולה היה מועט ביותר, בהשוואה למה שהתפתח אחר-כך. בזה אין שום ספק. אחוז ניכר של חיילי צה"ל באותה תקופה, גם מבחינת השכלה וגם מבחינת השפה העברית היה בעייתי. ואני משתמש במילה הזאת כדי לא לפגוע באף אחד".
האם זה השפיע, לדעתך, על כושר הלחימה במערכת סיני?
"ראה, הוכח לגמרי שחטיבת המילואים היחידה שיצא לה להילחם לא הצליחה לבצע את המשימה, אפילו שהחליפו את המפקד כמה פעמים. היחידות לא למדו עד אז להילחם".
הבחירה באליטיזם
אמרו שמלחמת סיני הייתה מלחמתם של חיילי המילואים.
"לא נכון. אני לא זוכר יחידת מילואים שעשתה איזו פעולה, חוץ מהצנחנים, שגם המילואים שלהם היו מצוינים".
חטיבה 9 כבשה את שארם א-שיח' במסע מפרך.
"חטיבה 9 התגברה על שטח - לא על אויב. חוץ מזה, היא הייתה בנויה על בני משקים וקיבוצים. אברהם יפה (אלוף ומפקד החטיבה - י"א) השיג הישג אדיר בהעברת קומנדקרים בחולות ובוואדיות. אבל החטיבה כמעט לא נלחמה".
אז מי, בעצם, נלחם?
"המערך הסדיר. הייתה חטיבת השריון 7, שעשתה בעצם את המלחמה; היו הצנחנים; היה הנח"ל, שאנחנו ארגנו ממנו יחידות, וכמובן - חיל האוויר. אלה נשאו את המלחמה על הכתפיים. אלה היו אנשים עם ותק ארוך בארץ, או ילידי הארץ".
אתה חושב שזו הייתה רק בעיית העולים החדשים?
"לא. זאת הייתה קודם כל בעיית המפקדים. היה ויכוח עם משה דיין, במשך כל שנות החמישים. הוא נתן עדיפות מוחלטת ליחידות העילית: יחידה 101, צנחנים, חיל אוויר וקצת שריון. הלוחמים שם היו מעולים, אבל הם חסרו ביחידות האחרות. הם היו יכולים להעלות את ערכן פי כמה, כי רוב היחידות הרגילות, גם הסדירות, כמו גבעתי וגולני, הפכו ליחידות משניות, עובדה: אף יחידה סדירה חוץ מהצנחנים, לא השתתפה בפעולות התגמול, כי לא סמכו עליהן".
מה אמרתם לדיין?
"אמרנו לו: אתה רוצה להעלות אותם - תן מפקדים. אבל הוא בחר באליטיזם. הוא רצה עוד כוח אדם מעולה לצנחנים. אפילו מהמילואים שלהם הוא לא שלח ליחידות אחרות".
היו דברים במהלך הגיוס שמרטו את עצביך?
"היו הרבה דברים. בעיקר סביב עניין גיוס אנשי תובלה כבדה ונהגים. בכמה מקומות היה מחסור קריטי בבעלי מקצוע, אבל הבעיה הכי קשה במבצע קדש הייתה הנהגים. בחור היה מגיע עם רכב, אומר: אני בצנחנים, ובורח. הרכב היה נשאר בלי נהג".
לא היו אשליות
אילו בעיות נוספות אתה זוכר?
"היינו צריכים להקים יחידות תוך כדי המלחמה ולהשלים יחידות אחרות. למה? כי צצו כל מיני צרכים. היה צורך ביחידות שיחזיקו מקומות שנכבשו. ממשל צבאי לא היה מאורגן. צריך היה להשתלט על ערים בעזה ובצפון סיני. על זה לא חשבו לפני המלחמה, ולא היו מספיק יחידות. אחד מכאבי הראש הגדולים היה להקים יחידה שתשב בשארם א-שיח'. אגב, האלוף מתי פלד (לימים ח"כ ואיש שמאל מובהק - י"א) היה המפקד הראשון של שארם".
איך אתה מסביר את העובדה שלא חשבו על זה קודם?
"המטכ"ל עדיין לא הגיע אז לבגרות בראייה כוללת של צורכי המלחמה. לכן, גם כמות האלתורים במבצע קדש, בכל התחומים, הייתה ללא גבול".
למרות שזו, לכאורה, המלחמה "המאורגנת" והמתוכננת ביותר שהייתה לנו.
"כן".
היו הרבה שבויים מצרים בסיני. האם גם הם היו המשימה של אכ"א?
"פורמלית, כן. טיפלנו בזה בעזרת המשטרה הצבאית. אבל גם את העניין הזה לא תכננו קודם. אג"א היה מתוח עד קצה גבול היכולת. לא היו לו אפילו מזרנים. זה פרק שאין מה להתגאות בו. היו לנו כמה אלפי שבויים מצרים. לא רק הם סבלו, אלא גם הידיעות שלנו".
כלומר?
"לא יכולנו לנצל את המידע שאפשר היה לקבל מהם. אגב, משה דיין קרא דווקא לי וצעק עליי למה לא מארגנים את נושא השבויים. אמרתי לו: 'מה אתה רוצה שאעשה איתם? אשים אותם בווילות של סביון?' בסוף איכשהו העניין הסתדר".
הייתה לך היסטוריה ארוכה עם דיין. הוא "הגלה" אותך לאכ"א, כי סירבת לעסוק בפירוק פיקוד הדרום. אחר-כך גם שם הוא טרטר אותך.
"נכון מאוד".
בסופו של דבר פיקוד הדרום פורק, ואילת, למרבה האבסורד, הייתה שייכת לפיקוד המרכז. האם פירוק הפיקוד ובנייתו מחדש שנה לפני המלחמה השפיעו על התקלות שהיו בקרבות?
"על הגיוס זה לא השפיע, אבל בדברים אחרים כן. למשל: אם יש לך קצין מודיעין פיקודי בדרגת סגן-אלוף, עם יחידה רצינית לפענוח תצלומי אוויר, האזנה וכו' - זה שונה מקצין מודיעין של מחוז, בדרגת סגן או סרן".
במיתלה הצניחו את גדוד הצנחנים מזרחית למיצר ולא מערבית כפי שתוכנן. הסיבה הייתה פירוש לא נכון של תצלומי האוויר. חשבו שכמה אוהלי מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות) מצריים הם מחנה צבאי. זה סוג של טעות, שנובעת מחולשת עבודת המודיעין של פיקוד צעיר?
"אני לא רוצה לומר ישירות, אבל אגיד זאת בדרך אחרת: אילו היה מעקב קבוע, יכול להיות שטעות כזאת לא הייתה מתרחשת. אם אתה עוקב יום-יום ורואה שם יום-יום אוהלים, אז אתה לא נבהל מאוהלים שצצים תוך לילה".
האם לדעתך הושגו מטרות מלחמת סיני?
"תראה, אני עד היום לא יודע מה היו המטרות. למען האמת, אני התנגדתי למלחמה והייתי בטוח שהאנגלים והצרפתים, שהצבאות שלהם היו שותפים שלנו לפלישה, ידפקו אותנו. איש לא השלה את עצמו שנשיג שלום. המטרה הכללית הייתה, כנראה, להפיל את נאצר, אבל זה לא קרה. אפילו לא נתנו לנו להחזיק בסיני".
 |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
